זמירות היו לי חקיך (תהלים קיט נד) דוד מניח כל זמירות ושירות שבעולם לעסוק בתורה הי' קורא את הטעמים בנעימותיו ובטעמותיו ובזמירותיו אבל אותם ההולכים ואומרים המקראות דרך לצים והם בפיהם כשיר של עגבים עתידה תורה שתצעק עליהם ואומרת רבונו של עולם בניך עשאוני ככנור ובשעה שהם קוראים בי במרוצתם אז אינם קוראים במזמורים הטעמים וגם המפסיקים המקראות בדברים עליהם היא צועקת ואומרת ח' אלפים חמש מאות פסוקים פסקתני והם פסקו יותר מששים ריבוא ועוד הם עושים בי אף מה שאין לעשות בשיחת חולין אדם מדבר חולין אינו פוסק מדבר לדבר אחר והם מפסיקים דברי לעסוק בדברים בטלים:
“Thy statutes have been my songs” (Ps. 119:54). David leaves all the songs and poetry of the world to engage in Torah. He reads the signs1The accents and notations for cantillating the Biblical Text. with appropriate tastefulness, accentuation and song.2Megillah 32a. But those who recite the passages in the manner of scorners, mouthing them as ribald songs, in the future Torah will cry over them and say, “Lord of the Universe, your children make use of me as a lute3Sanhedrin 101a. and at the time when they read from me with their arrogance, they do not read with the proper cantillation.” Also those who interrupt the versification with talk, Torah complains of them, saying, “You have divided me into eight thousand five hundred sentences,4Kiddushin 30a. Five thousand five hundred sentences would be nearer the true total. It is possible that a heh denoting five thousand instead of a het denoting eight thousand, was intended. None the less, the figure is only approximate. and they have divided me into more than six hundred thousand.5As a result of repeated interruptions they have intensified the division. Moreover, they have done to me that which is not even done in everyday talk. A person speaking of secular matters does not jump from one topic to another but they interrupt my words to engage in banal conversation.”
זמירות היו לי חקיך (תהלים קיט נד) דוד מניח כל זמירות ושירות שבעולם לעסוק בתורה הי' קורא את הטעמים בנעימותיו ובטעמותיו ובזמירותיו אבל אותם ההולכים ואומרים המקראות דרך לצים והם בפיהם כשיר של עגבים עתידה תורה שתצעק עליהם ואומרת רבונו של עולם בניך עשאוני ככנור ובשעה שהם קוראים בי במרוצתם אז אינם קוראים במזמורים הטעמים וגם המפסיקים המקראות בדברים עליהם היא צועקת ואומרת ח' אלפים חמש מאות פסוקים פסקתני והם פסקו יותר מששים ריבוא ועוד הם עושים בי אף מה שאין לעשות בשיחת חולין אדם מדבר חולין אינו פוסק מדבר לדבר אחר והם מפסיקים דברי לעסוק בדברים בטלים:
“Thy statutes have been my songs” (Ps. 119:54). David leaves all the songs and poetry of the world to engage in Torah. He reads the signs1The accents and notations for cantillating the Biblical Text. with appropriate tastefulness, accentuation and song.2Megillah 32a. But those who recite the passages in the manner of scorners, mouthing them as ribald songs, in the future Torah will cry over them and say, “Lord of the Universe, your children make use of me as a lute3Sanhedrin 101a. and at the time when they read from me with their arrogance, they do not read with the proper cantillation.” Also those who interrupt the versification with talk, Torah complains of them, saying, “You have divided me into eight thousand five hundred sentences,4Kiddushin 30a. Five thousand five hundred sentences would be nearer the true total. It is possible that a heh denoting five thousand instead of a het denoting eight thousand, was intended. None the less, the figure is only approximate. and they have divided me into more than six hundred thousand.5As a result of repeated interruptions they have intensified the division. Moreover, they have done to me that which is not even done in everyday talk. A person speaking of secular matters does not jump from one topic to another but they interrupt my words to engage in banal conversation.”