אין חסיד אלא מי שעובר על מדותיו כשבאין ב"א בפניו אשר חטאו ועשו לו שלא כהוגן ועתה מתחרטים ומבקשים מחילתו ממנו. ומה שיש בידם לתקן מן המעוות אשר עשו הם מתקנים ומתחרטים ומבקשים מחילתו ואומרים לקבל דין עליהן ככל אשר יגזר עליהם וכשרואה זה אשר בידו לעשות להם רעה ולהשיב להם גמולם ומוחל להם בלב שלם ואינו עושה עמהם רעה מפני זה נקרא חסיד שנאמר (ירמיה ג יב) שובה משובת ישראל ולא אפיל פני בכם כי חסיד אני. וכן בני יעקב כשחטאו ליוסף מחל להם ולא שילם להם גמולם וזה שורש החסידות שצריך לעשות לפנים משורת הדין בכל דבר שנאמר (תהלים קמה יז) וחסיד בכל מעשיו:
One is not considered pious unless he is able to overlook personal grievances. If people come before him who have wronged him and have dealt with him unworthily, and now are sorry and seek his forgiveness; that which is in their power to correct of the wrong which they caused, they correct, and for that which they cannot remedy, they repent and seek his pardon, and agree to accept any judgement he sees fit to pass upon them. And when this one sees that it is in his power to do evil to them and repay them in kind, he forgives them with a whole heart and does not do evil to them. Because of this he is called pious, as it is written, “Return thou backsliding Israel, Saith the Lord; I will not frown upon you for I am merciful” (Jer. 3:12). And so the children of Jacob, when they sinned against Joseph, he forgave and did not repay in kind. And this is the root of Hasiduth, he must do beyond the line of strict justice in all matters, as it is written “and gracious in all his works” (Ps. 145:17).
אין חסיד אלא מי שעובר על מדותיו כשבאין ב"א בפניו אשר חטאו ועשו לו שלא כהוגן ועתה מתחרטים ומבקשים מחילתו ממנו. ומה שיש בידם לתקן מן המעוות אשר עשו הם מתקנים ומתחרטים ומבקשים מחילתו ואומרים לקבל דין עליהן ככל אשר יגזר עליהם וכשרואה זה אשר בידו לעשות להם רעה ולהשיב להם גמולם ומוחל להם בלב שלם ואינו עושה עמהם רעה מפני זה נקרא חסיד שנאמר (ירמיה ג יב) שובה משובת ישראל ולא אפיל פני בכם כי חסיד אני. וכן בני יעקב כשחטאו ליוסף מחל להם ולא שילם להם גמולם וזה שורש החסידות שצריך לעשות לפנים משורת הדין בכל דבר שנאמר (תהלים קמה יז) וחסיד בכל מעשיו:
One is not considered pious unless he is able to overlook personal grievances. If people come before him who have wronged him and have dealt with him unworthily, and now are sorry and seek his forgiveness; that which is in their power to correct of the wrong which they caused, they correct, and for that which they cannot remedy, they repent and seek his pardon, and agree to accept any judgement he sees fit to pass upon them. And when this one sees that it is in his power to do evil to them and repay them in kind, he forgives them with a whole heart and does not do evil to them. Because of this he is called pious, as it is written, “Return thou backsliding Israel, Saith the Lord; I will not frown upon you for I am merciful” (Jer. 3:12). And so the children of Jacob, when they sinned against Joseph, he forgave and did not repay in kind. And this is the root of Hasiduth, he must do beyond the line of strict justice in all matters, as it is written “and gracious in all his works” (Ps. 145:17).