פסק רבינו קלונימוס דמלוה שהלוה ללוה על המשכון שאין בידו שלמלוה לכוף את הלוה לפדות את משכונו או למכרו. אבל ריב"א והר"מ במז"ל [כתבו] שאם היה המשכון מדברים שאין צורך להם ה"ז מניחו אצלו עד ל' יום ומל' יום ולהלן מוכר המשכון בב"ד אבל אם היה מדברים הצריכין כגון כר וכסת ומחרישה אינו מוכרן וראייתן מפ"ק דמכות המלוה את חבירו לעשרה שנים וכו'. ועיין בסימן שאחר זה:
פסק רבינו קלונימוס דמלוה שהלוה ללוה על המשכון שאין בידו שלמלוה לכוף את הלוה לפדות את משכונו או למכרו. אבל ריב"א והר"מ במז"ל [כתבו] שאם היה המשכון מדברים שאין צורך להם ה"ז מניחו אצלו עד ל' יום ומל' יום ולהלן מוכר המשכון בב"ד אבל אם היה מדברים הצריכין כגון כר וכסת ומחרישה אינו מוכרן וראייתן מפ"ק דמכות המלוה את חבירו לעשרה שנים וכו'. ועיין בסימן שאחר זה: