שבת ומועדים 154

דיני חנוכה
בבית שני כשמלך אנטיוכוס גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ומצות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות ישראל יתר על מאתים שנה עד חורבן הבית:

Laws of Hanukkah
During the Second Temple period, when Antiochus ruled, he issued decrees against Israel, nullified their religion, and did not permit them to engage in Torah and mitzvot. They seized their property and daughters, entered the Temple, broke through it, and defiled what was pure. Israel was greatly distressed and oppressed, until the God of our ancestors had mercy and saved them. The Hasmonean priests overcame and killed them, saved Israel, and established a royal line from the priests. The kingdom of Israel was restored for more than two hundred years until the destruction of the Temple.

וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחדש כסליו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכת ח' ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמנת ימים אלו שמתחילין כ"ה כסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן נרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס וימים אלו נקראין חנוכה ר"ל חנו כ"ה שביום כ"ה חנו מאויביהם ואע"ג שהנס של השמן לא היה אלא ז' ימים שהרי היה בו להדליק יום א' מ"מ כיון שאפילו בלא נס השמן היה ראוי לקבוע יום כ"ה שנחו בו מאויביהם להלל ולהודות כמו שקבעו פורים ביום שנחו בו ולפי שבאותו יום מצאו גם השמן התקינו שיהיו מדליקין גם בלילה שלפניו לפרסם נס של השמן גם באותו יום:

When Israel overcame their enemies and destroyed them — it was on the 25th of Kislev — they entered the Temple and found no pure oil except for one flask, sufficient for only one day. They lit the Temple menorah for eight days until they could press olives and obtain pure oil. Because of this, the Sages of that generation established that these eight days, beginning on the 25th of Kislev, should be days of joy and praise, and that candles be lit each evening at the entrance of homes on all eight nights to display and reveal the miracle. These days are called Hanukkah — meaning "they rested on the 25th," for on the 25th they rested from their enemies. Even though the oil miracle lasted only seven days — since there was oil for one day — it was still fitting to establish the 25th (like Purim was established on the day of rest). Since the oil was also found on that day, they established that lighting should also occur on the night preceding it, to publicize the oil miracle as well.

אע"ג דקיי"ל דבטלה מגילת תענית ר"ל דשם כתבו כל ימים טובים שהיה להם בבית שני שהתקינו חכמי אותו דור על הניסים שאירע להם לאחר החורבן ביטלו אותם לפי שערבה כל שמחה מ"מ חנוכה ופורים לא ביטלו. ואסורים בהפסד ותענית ומ"מ מותרים בעשיית מלאכה והנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות ויש שנוהגין איסור מלאכה ביום א' וביום א' דומיא דפסח וסוכות ומנהג טוב הוא ואין להקל להם דהוי כדברים המותרי' ואחרים נהגו בו איסור ומה שהנשים נוהגין יותר מאנשים מפני שבאותן הימים נעשה הנס ע"י אשה שבת יוחנן כ"ג היתה יפת תואר מאד ואמרה למלך הצורר שתשכב עמו והאכילתו תבשילי גבינה כדי שיצמא וישתכר מן היין וישן וירדם וכן היה וחתכה ראשו והביאתו לירושלים וראו שר צבאם כי מת מלכם ויניסו. ולפי שהנס נעשה ע"י תבשיל חלב ולכן נוהגין קצת לאכול תבשיל חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה ע"י חלב:

Although we rule that Megillat Taanit was nullified — the text recording all holidays from the Second Temple era that were later annulled after the destruction, when all joy ceased — Hanukkah and Purim were not nullified. Eulogies and fasting are forbidden; work, however, is permitted. Women have the custom not to do work while the candles burn. Some have the custom to prohibit work on the first and last days, similar to Passover and Sukkot — a good custom, not to be treated lightly, as it is something others adopted as forbidden. Women are more stringent than men because the miracle was wrought through a woman — the daughter of Yochanan the High Priest, who was very beautiful. She told the wicked king she would sleep with him, fed him cheese dishes so he would grow thirsty, drink wine, become drunk, and fall asleep — and so it was. She cut off his head and brought it to Jerusalem. When his generals saw their king was dead, they fled. Because the miracle involved a dairy dish, some have the custom to eat dairy foods on Hanukkah in remembrance.

אע"ג דאסור בהספד ותענית מ"מ מותר להספיד חכם בפניו (עיין בהלכות ר"ח) ומותר להתענות בו תענית חלום ומ"מ צריך למיתב תענית לתעניתו כדין מתענה בשבת אבל שאר תעניתים אסור אפי' יום שמת בו אביו ואמו ומ"מ יום שלפני חנוכה דהיינו כ"ד כסליו מותר בתענית ולא גזרינן שמא יבא להתענות בחנוכה דלא חמיר כולי האי ולכן יש מתענים בו תמורת ערב ר"ח אבל בהספד אסור ומ"מ לכתחלה לא ינהוג כן להתענות כ"ד כסליו וכ"ש דאסור לגזור תענית צבור (סי' תרפ"ו):

Although fasting is forbidden, one may eulogize a Torah scholar before the bier (see the laws of Rosh Chodesh). One may observe a ta'anit chalom (fast for a troubling dream), but must then observe a compensatory fast, as one who fasts on Shabbat must do. All other fasts are forbidden — even the anniversary of a parent's death. The day before Hanukkah, the 24th of Kislev, is permitted for fasting; we do not decree against it lest one come to fast on Hanukkah itself, since it is not so stringent. Therefore some fast on it in lieu of erev Rosh Chodesh. Eulogies, however, are forbidden even then. Nonetheless, ideally one should not fast on the 24th of Kislev — and certainly, declaring a public fast is forbidden (Siman 686).

י"א שמצוה קצת להרבות בסעודה בחנוכה שבימים האלו נגמר מלאכת המשכן ועוד לפי שהצוררים טמאו ההיכל ועשו חנוכת הבית בח' ימים אלו בבית המקדש ומ"מ לא הוי סעודת מצוה וכשאומרים זמירות ושבחות הוי סעודת מצוה:

Some say there is a degree of mitzvah to expand festive meals on Hanukkah, since during these days the Tabernacle was completed, and because the oppressors defiled the Temple and performed the eight-day dedication (chanukat habayit). Nevertheless, it is not obligatory as a seudat mitzvah. However, when songs of praise are recited at the meal, it becomes a seudat mitzvah.

צריך ליזהר מאד בהדלקת הנרות ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו כדי להדליק להודיע הנס ולהוסיף בשבח ה' והודיה לו על הנסים שעשה לנו ומ"מ א"צ לשאול ולמכור אלא לנר א' בכל לילה שהיא עיקר המצוה (א"ר) ואם יש לו נר א' אע"פ שאין לו נר על השולחן ידליק הנר לשם חנוכה ואע"פ שע"כ ישתמש לאורה (סי' תרע"ח במגן אברהם):

One must be very careful about lighting Hanukkah candles. Even a poor person supported by charity should borrow or sell a garment in order to light — to publicize the miracle and add praise and thanksgiving to God. Nevertheless, one need only borrow or sell for one candle per night, which is the essential mitzvah (A"R). If one has one candle but no table candle, one should light it for Hanukkah even though one will inevitably benefit from its light (Siman 678, Magen Avraham).

הכל חייבין בנר חנוכה אנשים ונשים וקטן שהגיע לחינוך חייב אביו לחנכו שהכל היו באותו נס וסומא אם יש לו אשה היא תדליק או ישתתף בפריטי ואם יש לו בית מיוחד ואין לו אשה ידליק בסיוע אחרים ואשה יכולה להדליק להוציא אפילו איש:

All are obligated in Hanukkah candles — men, women, and minors who have reached the age of education; a father must educate his child, as all were included in the miracle. A blind person — if he has a wife, she lights; or he may contribute a share in someone else's candles. If he has his own home and no wife, he lights with assistance. A woman may light and fulfill the obligation on behalf of even a man.

כל השמנים כשרים אע"פ שאינו נמשך אחר הפתילה ואפי' בלי שבת שבתוך חנוכה דאע"ג דלנר שבת אסור להדליק בהם התם דמשתמשין לאורה חיישינן שמא יטה משא"כ בנר חנוכה שאסור להשתמש לאורן ולכן לא גזרינן. ומ"מ מצוה מן המובחר ליתן שמן זית דומיא דנס שבמקדש שהיה בשמן זית ואם אין מצוי יקח שמנים שאורם זך ונקי או נר של שעוה שג"כ אורו זך ואם אין לו יקח של חלב או שומן וה"ה הפתילות שאין מדליקין בהם בשבת מותר להדליק בהם נ"ח ומ"מ מצוה מן המובחר ליקח צמר גפן או חוטי פשתן וא"צ להחליף הפתילות בכל לילה אלא מדליק בהם עד שיכלו ולא יעשו הנרות משעוה של בתי עבודת פעור אע"פ שבטלו הנכרי משום דמאים:

All oils are valid, even if the oil does not flow well through the wick — even on the Shabbat that falls within Hanukkah. Though such oils are forbidden for Shabbat candles (lest one tilt the lamp), Hanukkah candles — whose light one may not use — are not subject to this decree. The preferred mitzvah is olive oil, as in the Temple miracle. If unavailable, use oils that burn clearly and cleanly, or wax candles. If these are unavailable, use tallow or fat. Wicks invalid for Shabbat are permitted for Hanukkah. The preferred mitzvah is cotton wool or linen threads. Wicks need not be replaced each night — light with them until consumed. Do not use candles made from the wax of idolatrous temples, even if a non-Jew has nullified them, as they are repulsive.

מצוה להדליק בנר של מתכות משום הידור מצוה או של זכוכית ואם מדלי' בנר של חרס כיון שהדליק בו לילה אחת נעשה ישן ואין מדליקין בו בלילה אחרת דמאיס ולכן צריך כלי חדש בכל לילה או שיסיק אותו באור:

It is a mitzvah to use a metal lamp for hidur mitzvah (beautifying the mitzvah), or glass. If using an earthenware lamp, once lit for one night it becomes "old" and repulsive — one needs a new vessel each night, or must heat the old one over fire.

מילא קערה שמן והקיפה פתילות אם כפה עליה כלי כל פתילה עולה בשביל נר א' לא כפה עליה כלי אפי' לנר אחד אינו עולה לפי שהיא כמדורה ומותר להדליק בפמוטות שקורין לאמפא שכל א' מובדל מחבירו אע"ג דאין כופה עליה כלי ונ"ל דה"ה אם יש הפסק מחיצה בין נר לנר ובלבד שיהי' בין נר לנר עכ"פ רחב אצבע אפי' לא כפה עליה כלי וכן נוהגין דדוקא בקערה שאין שום הפסק בין נר לנר ומ"מ אין הידור מצוה להדליק בלאמפ מפני שהנרות הם בעגול וכן אם מדליק בנרות שעוה יעמידם בשוה ולא א' גבוה וא' נמוך וכן לא יעשה קליעות ב' נרות ביחד אע"ג שאורו רב מ"מ הוי כמדורה אלא שיהיה נר יחידי ולא יעמיד' סמוך כ"כ שיתחממו זו מזו דאז נכפלות ונופלות ולא קיים המצוה:

If one filled a bowl with oil and surrounded it with wicks — if a vessel is placed over it, each wick counts as a separate candle. Without a vessel placed over it, it does not even count for one candle, as it resembles a bonfire. One may light with lamp-holders (lampes) where each is separate, even without a covering vessel. It seems to me the same applies with a partition between candles, provided there is at least a finger's width between them. This is the custom — only a bowl with no separation between the flames is problematic. However, a circular lamp does not constitute hidur mitzvah. When using wax candles, stand them upright — not one high and one low. Do not twist two candles together; even though the light is greater, it resembles a bonfire. Each must be a single candle. Do not place them so close they warm each other, causing them to bend and fall — that would be a failure to fulfill the mitzvah.

נר שיש לו ב' פיות לא ידליקו בו ב' בני אדם אפי' בלילה ראשונה לפי שאנו נוהגין שכ"א מוסיף בכל לילה כדלקמן יטעו הרואים וליכא היכר כמה נרות מדליקין ואפשר דוקא נר שיש לו רק ב' פיות אבל במנורת חנוכה שלנו שיש בו ח' פיות מותר להדליק ב' בני אדם זה בקצה זה וזה בקצה זה שהרי הכל רואין שהדליקו ב' דאל"כ היה מדליק כסדר א' אצל חבירו:

A candle with two wicks — two people may not light from it, even on the first night. Since our custom is for each person to add one candle per night, observers would be confused about the count. However, this may apply only to a two-wick candle. With our Hanukkah menorah of eight openings, two people may light — one at each end — since it is obvious two people are lighting; otherwise they would have lit sequentially.

מקום הדלקתה בזמן הגמ' היה מצותה להדליק בפתח הסמוך לרה"ר אם הבית פתוח לרה"ר ואם יש חצר לפני הבית מניחו על פתח החצר אך בזמן הזה שאנו דרים בין האומות מנהגינו להדליק כל אחד בביתו ואפי' יש לו חדרים הרבה ופתחים הרבה לחצר ולרה"ר אינו מדליק אלא בביתו שמשתמש בו כל תשמישו עם ב"ב (תרע"א):

The place of lighting — in Talmudic times, the mitzvah was at the entrance nearest the public domain. If there is a courtyard, at the courtyard entrance. In our time, since we live among other nations, each person lights inside their home. Even with many rooms and many entrances, one lights only in the main living space where one's household activities occur (Siman 671).

מצוה מן המובחר שיניחנה בטפח הסמוך לפתח משמאל כדי שתהא מזוז' מימין ונ"ח משמאל ונמצא שהוא מסובב במצות ואם אין שם מזוזה מניחו מימין דבכ"מ ימין עדיף והיותר עדיף להניח בחלל הפתח כמו שנכתוב לקמן סי' כ"ד (שם):

The preferred mitzvah is to place it within a handbreadth of the doorway on the left — so the mezuzah is on the right and the Hanukkah candle on the left, surrounding one with mitzvot. If there is no mezuzah, place it on the right, since the right is always preferred. The most preferred placement is in the doorway opening itself, as will be explained in Siman 24 (ibid.).

מצותו להניח למעלה מג' טפחים מן הקרקע ולמטה מעשרה טפחים דאז ניכר שהניח שם לשם מצוה דנר העשוי להאיר אינם מניחים נמוך כ"כ אם הניח למעלה מי' יצא אבל אם מניחו למעלה מעשרים אמה לא יצא דלמעלה מכ' אמות לא שלטה ביה עין ואינו ניכר (שם):

The mitzvah is to place it more than three handbreadths above the ground and less than ten — at this height it is apparent the candle was placed there for a mitzvah, not for ordinary use. If placed above ten handbreadths, the mitzvah is fulfilled. But if placed above twenty cubits, it is not fulfilled, since above twenty cubits the eye does not perceive it well (ibid.).

אם יש הרבה שמדליקין וצריכין להדליק בשאר מקומות מ"מ יזהרו שלא להדלי' במקום שמדליקין כל השנה דאז לא יהיה היכר כלל (שם):

If many people must light in various locations, they should be careful not to light where lights burn year-round — there would be no indication of the mitzvah at all (ibid.).

הדר בעליה יכול להניח בחלון אע"פ שהוא גבוה למעלה מי"ט. ונ"ל דלדידן מצוה יותר בחלון מלהניח אצל הפתח דבחלון יש היכר לבני רה"ר ואם החלון גבוה מקרקע רה"ר למעלה מכ' אמה וא"כ אין היכר לבני רה"ר אזי יותר טוב להניח בפתח (שם):

One who lives in an upper story may place the menorah in the window, even above ten handbreadths. It seems to me that for us, a window is preferable to a doorway, since it is visible to those in the public domain. If the window is more than twenty cubits above the floor of the public domain — and thus not visible to passersby — it is better to place it by the entrance (ibid.).

מדליקין ומברכין בבית הכנסת משום פרסומי ניסא ומניחן בכותל דרום ומסדר הנרות ממזרח למערב ויש נוהגין לסדרן צפון ודרום ונהרא נהרא ופשטיה. ואין אדם יוצא בנרות של בהכ"נ וצריך לחזור ולהדליק בביתו ומדליקין בבהכ"נ בין מנחה למעריב ובע"ש אם הוא סמוך לחשיכה ואין מנין בבהכ"נ יברך וידליק מיד דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאים אח"כ לבהכ"נ. בבהכ"נ לא ידליק מי שהוא אבל בליל ראשון שאז הקהל בשמחה שמברכין שהחיינו אבל בשאר לילות מותר אבל בבית כשמדליק אבל בליל ראשון מברך שהחיינו (תרע"א ט"ז סק"ח):

One lights and recites blessings in the synagogue for pirsumei nisa (publicizing the miracle). The menorah is placed on the southern wall; candles are arranged east to west (some arrange them north to south — each community follows its own custom). No one fulfills their obligation through the synagogue candles; one must return home and light again. One lights in the synagogue between Mincha and Ma'ariv. On Erev Shabbat, if close to nightfall with no minyan present, one blesses and lights immediately — there is still pirsumei nisa when people come later. In the synagogue, a mourner should not light on the first night, when the congregation is joyful and recites Shehecheyanu; on other nights a mourner may. But at home, a mourner on the first night does recite Shehecheyanu (Siman 671, Taz).

זמן הדלקתה הוא עם סוף שקיעת החמה דהיינו צה"כ ולא מאחרים ואם הוא טרוד ולא יהיה לו פנאי אח"כ יכול להדליק מפלג המנחה ולמעלה דהיינו שעה ורביע קודם צה"כ וחשבינן השעה לפי קוצר היום דהיינו שעה זמניות ובלבד שיתן בה שמן כ"כ שתהא דולקת עד חצי שעה לאחר צה"כ ואם אינה דולקת בלילה לא קיים המצוה וצריך לחזור ולהדליק ולברך ונ"ל דאם הוא מסופק אם כבר הוא צה"כ ידליק ומותר למהר קצת מלאחר (עי' פ"ח ר"ס תרע"ב וביאורי הגר"א):

The time for lighting is at the end of sunset — tzet hakochavim (nightfall) — without delay. If occupied, one may light from plag hamincha onward — an hour and a quarter before nightfall, calculated in seasonal hours — provided enough oil is placed to burn until half an hour after nightfall. If the candle does not remain lit into the night, the mitzvah has not been fulfilled and one must relight with a blessing. It seems to me that if uncertain whether nightfall has arrived, one may light, and one may hasten slightly (see Pri Chadash, Siman 672 and the Vilna Gaon's commentary).

שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה לאחר צה"כ ואיכא פרסומי ניסא וכ"ז בזמניהם שהיו מדליקין בחוץ וכיון שכבר כלה רגל מן השוק אין כאן היכר אבל לדידן שמדליקין בפנים לכתחלה יזהר להדליק בזמנו. ומיהו בדיעבד כל זמן שבני ביתו נעורים יכול להדליק ולברך ואם כבר ישנים אין לברך אלא ידליק בלא ברכה דכמו דלדידהו לא היה מברך אלא בזמן פרסום הנס ה"נ לדידן:

If one forgot or intentionally did not light at sunset, one may continue to light until people have ceased from the marketplace — approximately half an hour after nightfall — as pirsumei nisa still applies. This applied in Talmudic times, when lighting was done outside. Once the marketplace is empty, there is no longer recognition. For us, who light inside, one should ideally light on time. After the fact (be-di'avad), as long as household members are awake, one may light with a blessing. If they have gone to sleep, one lights without a blessing — for just as in their time a blessing was recited only when pirsumei nisa applied, so too for us.

קודם שידליק יקבץ כל בני ביתו לפרסם הנס ומשהגיע זמנה אסור אפי' ללמוד וכ"ש אכילה וש"ד ואפילו התחיל פוסק ויתפלל תחלה מעריב ובלבד שלא יאחר עיקר זמן הדלקה שהוא עד שתכלה רגל וא"ל מוטב שידליק תחילה וי"א שידליק קודם מעריב וכן נהג הגר"א:

Before lighting, one should gather all household members to publicize the miracle. Once the time arrives, it is forbidden even to study Torah — certainly to eat or converse. Even if one has begun [learning], one stops and prays Ma'ariv first — provided one does not delay past the primary lighting time (until the marketplace is empty). Otherwise, it is better to light first. Some rule one should light before Ma'ariv — and this was the practice of the Vilna Gaon.

צריך שיתן בה שמן שידליק לפחות חצי שעה ואפי' בזמה"ז ואפי' בדיעבד נ"ל דלא יצא ויחזור וידליק בלא ברכה אבל אם נותן שמן הרבה שידליק יותר אין בו שום מצוה אבל בנרות של שעוה יש הידו' מצוה כשהן ארוכים:

קי"ל הדלקה עושה מצוה. ר"ל שעיקר המצוה היא בשעת הדלקה ולכן צריך שתהיה ההדלקה במקום מצותה ואם היה מונח שם נר דולק מבע"י אינו כלום שהרי לא הדליק לשם מצוה אלא יכבנה ויחזור וידליק וא"צ להסירה ולחזור ולהניחה ומטעם זה ג"כ צריך שיתן בה שמן כשיעור שידליק חצי שעה קודם שבירך וידליק אבל אם לא היה בה כשיעור קודם שהדליק אע"פ שאחר הדלקה הוסיף בה שמן עד שדולק אפי' כל הלילה לא יצא כיון שבשעת הדלקה לא היה בה כשיעור אלא יכבנה ויחזור וידליק ומ"מ לא יברך די"א דלא בעי שיעו' ומטעם זה ג"כ אם הדליק וכבתה בין שכיבה הרוח או שהוא עצמו כיבה א"צ לחזור ולהדליק דתיכף כשהדליק קיים המצוה ואם רוצה להחמיר ולחזור ולהדליק עכ"פ לא יברך ודוקא שהעמיד במקום שראוי להיות דולק אבל אם העמידה במקום העומד לכבות כגון במקום שהרוח שולט לא קיים המצוה כלל ויחזור וידליק ומ"מ לא יברך ומטעם זה אם הדליקה למעלה מכ' אמה אע"פ שלקחה כך דלוק והניחה למטה מכ' אמה לא יצא (תרע"ה):

לפי שיש דעות שונות בענין ההדלקה מאיזה נר יתחיל ולכן הנכון להניח בתוך חלל הפתח שיהיו כולם שוין בטפח הסמוך לפתח ואם א"א ומניח בכותל בין שמניח בימין הפתח ובין שמניח משמאל הפתח יתחיל להדליק בליל ראשון בנר היותר ימיני ובליל ב' כשיוסיף נר אחר סמוך לו יתחיל ויברך על הנוסף שהוא יותר שמאלי כדי להפנות לימין וכן לעולם יתחיל הברכה בנר הנוסף שהוא מורה על תוספ' הנס וי"א דאם מונח בימין הפתח אזי צריך להתחיל תמיד בנר הימיני שהוא סמוך לפתח ודעבד כמר עבד. ואם מדליק בחלון או בחלל הפתח נ"ל שבליל ראשון ידליק בנר היותר ימיני ובליל ב' ביותר שמאלי וירחיק א"ע לצד השמאל כדי שיפגע תחלה בשל שמאלי כדי שלא יצטרך להעביר על המצות (עי' ט"ז) תרע"ו:

עיקר מצות נר חנוכה שידליק נר א' בכל בית אפי' אם רבים בני הבית וכן בכל לילה א"צ יותר מנר א' והמהדרין מדליקין נר א' לכל א' וא' ומהדרין מן המהדרין מדליקין כאו"א מבני בית בליל א' נר א' ובכל לילה ולילה מוסיפין נר א' דהיינו בליל ב' ב' נרות עד שבליל ח' מדליקין ח' (וכן המנהג פשוט במדינתנו) וצריכין ליזהר שיתן כל א' וא' נרותיו במקום מיוחד כדי שיהיה היכר כמה נרות מדליקין ואם השמן הוא ביוקר מוטב שידליק בנרות שעוה כדי להיות מהמהדרין מן המהדרין ממה שידליק בשמן זית נר א' בכל לילה לבד (תרע"א):

כיון שעיקר מצותה נר א'. ולכן מי שאין לו שמן הרבה ואם יתן בכל נר ונר לא יספיק אפילו בא' כשיעור ולכן מוטב שיתן באחד כשיעור שהרי יש פוסקין דבפחות מכשיעור לא יצא כלל ובשאר נרות יסמוך על הפוסקים דס"ל דא"צ שיעור ואם יש לו בצמצום ולחברו אין לו כלל מוטב שידליק כל לילה אחד ויתן גם לחבירו שידליק עכ"פ א' ואפשר דדוקא כשאינו מבני ביתו אלא מבית אחרת או שאינו סמוך על שלחנו כדלקמן אבל אם הוא מב"ב ואם כן עיקר המצוה אינו חל כלל על חבירו רק שחבירו רוצה להיות מן המהדרין מוטב שיהיה הוא המהדרין מן המהדרין וכן מי שאין לו נרות שיספיק לו לכל ח' לילות כגון שאין לו אלא ח' נרות ידליק א' בכל לילה ואם יש לו ט' ידליק בליל ב' ב' ואם יש לו י' נ"ל דידליק בליל ב' ב' ובליל ג' לא ידליק ב' דאינו לא כמר ולא כמר ואם יש לו יותר ידליק בכל לילה כראוי רק שישייר לכל שאר הלילות א' לכל לילה (ועיין בהלכות ברכות כלל ס"ח) ומטעם זה ג"כ מי שאין לו פנאי כלל להדליק כל הנרות ידליק לפחות א' ויצוה לאחר שידליק השאר וכן הש"ץ בבהכ"נ יעשה כן אם צריך למהר להתפלל (שם):

ומטעם זה נהגו להחמיר שלא להדליק נ"ח נר מנר אע"ג דשאר נרות של מצוה כגון נרות של ב"הכנ ושל שבת ושל ת"ת ושל חולה כולן נר של מצוה הוא ומותר להדליק מזה לזה אבל בנ"ח מחמירין לפי שעיקר מצותו אינו אלא נר א' והשאר אינו מצוה כ"כ וכ"ש דאסור להדליק השמש שכבה מנר של חנוכה שהרי השמש הוא נר של רשות (תרע"ד):

בליל ראשון מברך קודם הדלקה ג' ברכות להדליק ושעשה נסים ושהחיינו ובשאר הלילות אינו מברך שהחיינו ואם לא בירך בליל ראשון שהחיינו או שלא הדליק כלל מברך בלילה ראשונה כשנזכר כשידליק:

אם לא הדליק בליל א' אין לו תשלומין ביום דשרגא בטיהרא כו' וידליק בשאר הלילות כשאר בני אדם (תרע"ב):

היה עומד בליל ג' וסבר שהוא ליל ב' ולא הדליק רק ב' יצא וא"צ לחזור ולהדליק מראש שהרי העיקר אינו אלא נר אחד אלא ישלים מה שחסר וא"צ לברך (ועיין בנ"א בהלכות לולב כלל קמ"ד סי' א'):

כל זמן מצותה דהיינו חצי שעה אסור להנות מאורה שום תשמיש ואפילו לאכול לאורה ואפילו ללמוד לאורה יש אוסרין ולכן נוהגין להניח אצלן השמש שבהן מדליק הנרות כדי שאם ישתמש אצלן ישתמש לאור השמש ואם הניחן במקום שאין רגילין להדליק שם נר א"צ נר אחר על השלחן להשתמש לאורו דאז לא יאמרו לצרכו הדליקן. ומ"מ צריך להניח שמש אצלו שמא ישתמש שם אבל אם מדליק במקום שרגילין להדליק שם נר צריך נר אחר על השלחן דאל"כ יאמרו לצרכו הדליק (תרע"ג):

כבר כתבנו דלאחר שדלק כשיעור חצי שעה מותר לכבותה ולהנות מן השמן או להשתמש לאורה ומ"מ טוב להתנות לכתחלה קודם הדלקה שאינו מקצה רק כפי השיעור די"א דאם נתן בסתם מסתמא הקצה למצותה הכל דמשום חיבוב המצוה אינו מצפה שיכבה הנר וא"כ כל השמן הוי מוקצה למצוה ולד"ה אם כבתה ממילא בתוך שיעור הזמן דכתבנו לעיל שא"צ לחזור ולהדליק וא"כ שמן זה לכ"ע אסור להנות ממנה דהוקצה למצותה ולכן מה שנשאר בליל ח' מן השמן והפתילות עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו ואם נתערב בשמן אחר צריך ס' לבטלו. ואם הדליק נרות של שעוה ובתוך זמן שיעור מצותה כבתה ונתערב נר זה בנרות אחרות אסור להשתמש ולהדליק נר א' אפילו נתערב באלף דנר חנוכה נקרא דבר שבמנין שהרי מונין אותן ודבר שבמנין לא בטיל אלא אם נתערב א' ידליק ב' וכן אם נתערב ב' ידליק ג' דאז כיון דעכ"פ יש א' של היתר מותר להשתמש לאורן (תרע"ז):

אכסנאי שאין לו אשה בביתו או שידע שאין אשתו מדלקת צריך להדליק או שישתתף בפריטי עם אחר דהיינו שעי"ז מקנה לו חלק בשמן והבחורים אם הם סמוכים על שלחן בעה"ב י"ל דהם בכלל ב"ב ומן הדין פטורים אם הוא אוכל בבית בעה"ב ומ"מ ראוי שיהיה מן המהדרין שכ"א מדליק בפני עצמו ואפי' אם רק אוכל בבית בעה"ב וישן בתוך חדר בפ"ע ידליק במקום שאוכל בקביעות אבל ההולך לסעוד אצל חבירו פעם אחת חייב לילך לביתו ולהדליק ואם אחזו תאות האכילה ואינו רוצה לזוז ממקום אכילתו יצוה לב"ב שידליקו בשבילו ומ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו אבל ההולך לבית אביו או חמיו וכיוצא בו לדור שם כל ימי חנוכה ידליק במקום שאוכל שם ימי חנוכה אף שביום הולך באקראי לביתו ואוכל שם אכילת ארעי דכיון דקבע לו כל ימי חנוכה אצל אביו שם הוא ביתו (שם בפ"ח):

מי שיש לו אשה בביתו ויודע בה בודאי שתדליק פטור מלהדליק ומיהו י"א דעכ"פ חייב לראות את הנרות ולברך שעשה נסים ושהחיינו או שישמע מאחר ויענה אמן וגם י"א דאם ירצה להדליק מותר לו להדליק ולברך ואף לפי דעה זו לפי מה שמבואר לעיל דעיקר זמן הדלקתה הוא רק עד שתכלה רגל וידוע שהנוסעים לירידים נוסעים כמה שעות בלילה ולכן ראוי לכל י"ש להזהיר לאשתו קודם נסיעתו שתהיה זהירה בזה להדליק תיכף בצאת הכוכבים והוא יסמוך עליה ומכל מקום כשיבא לאושפיזא ידליק בלא ברכה ויהדר לשמוע הברכות ממי שחייב להדליק ויענה אמן ואם אין אחר עמו והוא בבית נכרי או שבא לאחד שכבר הדליק שם ידליק ויסמוך על הפוסקים דפטור מלברך ככל דין ספק ברכות להקל (ואין זה דומה לנשים שמברכים על מ"ע שהז"ג דהתם מכניסה א"ע בחיוב משא"כ כאן שכבר נפטר):

מי שיש לו אשה בביתו ואינו יודע בודאי שתדליק ובא באותו לילה לביתו ומצא שהדליקו בעדו י"א כיון שלא ידע בודאי א"כ כבר חל עליו תקנת חכמים וצריך להדליק ומ"מ לא יברך די"א דפטור:

בע"ש מדליקין נ"ח תחלה ואח"כ נר שבת ודוקא לאחר פלג המנחה ונ"ל דצריך שיתן בה שמן כ"כ עד שתהיה דולקת חצי שעה בלילה ואם לאו הוי ברכתו לבטלה ואם כבתה קודם שקיבל עליו שבת יחזור וידלקנה כיון שעדיין יום הוא ומ"מ א"צ לברך שהרי בירך בהיתר (ודומה למברך על תקיעת שופר ואינו יכול לתקוע) צריך ליזהר שיתן דבר בפני הנרות לחוץ ביניהן לבין הפתח שלא יכבנה הרוח כשפותח הדלת ואם טעה והדליק נר של שבת אם לא קיבל שבת במחשבתו ידליק אח"כ נ"ח אבל אשה כיון שנוהגת שמקבלת שבת בהדלקת' לכן לא תדליק אלא תאמר לאחר שידליק (תרע"ח):

אם אין ידו משגת לקנות נ"ח ונר של שבת יקנה נר שבת משום שלום בית ומ"מ סגי בנר א' לשבת וא' לנ"ח ובזמה"ז שמדליק בפנים יקנה נ"ח שהרי לא ישב בחושך ואע"פ שאסור להשתמש לאורה הוי כשעת הסכנה דמניחה על שולחנו (תרע"ח):

במ"ש מדליקין נ"ח קדם הבדלה ואם שכח אתה חוננתנו יאמר המבדיל בין קודש לחול דאין נכון לעשות פעם כך ופעם כך (א"ר) ואין מבדילין בנ"ח דאסור להנות מארו (תרפ"א):

דין על הניסים בתפלה מבואר בכלל כ"ד סימן כ"ד:

בבהמ"ז מזכירין על הנסים בנודה לך קודם ועל הכל ואם שכח מחזירין אותו ובשבת וחנוכה ושכח של שבת בענין שצריך לחזור ולברך נ"ל דצריך להזכיר גם של חנוכה (המגן אברהם בסי' קפ"ח ס"ק י"ג כתב דא"צ ולא הבנתי שהרי מה שברך כמאן דליתא דמי) וחנוכה שחל ביום א' ואכל בשבת ונמשך סעודתו בלילה אפי' אכל גם בלילה מזכיר של שבת לבד ועיין כלל קי"ח סי' ד' ותרפ"ב):

כל ח' ימי חנוכה גומרין הלל וא"א תחנון וצ"ץ ולמנצח (תרפ"ג) ובבית האבל לא יאמרו אלא יאמר כל א' וא' בביתו (מגן אברהם סי' קל"א וא"כ משמע שהאבל לא יאמר אפילו בחנוכה ולענין הספד עיין בדין ר"ח):

קורין בפ' נשיאים ומתחילין מויהי ביום כלות משה בפ' נשא וקורא הכהן עד ביום הראשון ולוי וישראל קורין ביום הראשון וביום ב' קורא כהן ביום השני עד פר בן בקר ולוי עד ביום השלישי וישראל ביום שלאחריו דהיינו ביום השלישי וכן בכל יום. וביום ח' מתחילין ביום השמיני וישראל מתחיל ביום התשיעי עד כן עשה את המנורה ור"ח וחנוכה מקדימין לקרות בשל ר"ח ב' דהוא תדיר ואח"כ הד' בחנוכה ואם טעה החזן וקרא ד' בשל ר"ח אם לא הוציאו רק ספר א' א"צ לקרות יותר ואם הוציאו ב' ספרים ואז יש משום פגם של ס"ת שיאמרו שהיא פסולה צריך לקרות חמישי בשל חנוכה ויאמר קדיש אחר החמישי ואם כבר אמר אחר הרביעי א"צ לחזור ולומר ואפי' אם באמצע קריאת הרביעי נזכרו יגמור הקריאה בר"ח ואח"כ יקרא של חנוכה ואם טעה ובירך כבר על של חנוכה תחלה וקרא אח"כ בשל ר"ח ססי' תרפ"ד (ט"ז ומגן אברהם בסי' ק"מ דלא כרמגן אברהם) ור"ח שבט שחל בשבת מוציאין ג' ספרים וקורין ו' בראשונה בסדר היום ובשניה קורין א' בר"ח ובשלישית קורין מפטיר בשל חנוכה דר"ח תדיר אע"ג דבחנוכה איכא פרסומי ניסא מ"מ תדיר קודם להקדים והפטרה קורין בשל חנוכה רני ושמחי דלענין לדחות פרסומי ניסא עדיף ולפ"ז נ"ל דאם טעו וקראו בשני בשל חנוכה ובשלישית בשל ר"ח מ"מ קורין הפטרה בשל חנוכה משום פרסומי ניסא (ועיין ברא"ש פ' ב"מ ועיין לבוש ומגן אברהם) ואם קראו הפטרה בשל ר"ח השמים כסאי יצאו: ור"ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין ג"כ ג' ספרים וקורין בראשונה ו' בסדר היום ובשני קורין בר"ח ובשלישי פ' שקלים למפטיר והפטרה מפ' שקלים ואם טעו והתחילו לקרות מקודם פ' שקלים יגמרו ויברך אחריו ואח"כ יקראו מפטיר בר"ח והפטרה יקראו ג"כ בשל ר"ח (ועיין תשובת אמ"ו בנ"ב מ"ת סי' י"א):

מי שיש לו (יאר צייט) בחנוכה לא יחשוב לפי ימי החנוכה אלא לפי ימי החודש שהרי לפעמים ראש חודש טבת יום א' ולפעמים ב' ימים:

סדר ד' פרשיות שהם שקלים זכור פרשת פרה ופרשת החודש מבואר בש"ע סימן תרפ"ה: