דין עיו״ט ודיני קידוש ליו״ט דין עי"ט כע"ש לכל דבר וראוי לכל אדם לטבול עצמו בעי"ט זכר למקדש שהיו כל ישראל מחוייבים לטהר עצמם ברגל ליראות בבהמ"ק ומגלחין ונוטלין צפרנים וכל דבר שאסור לומר לנכרי בע"ש לעשות בשבת אסור ג"כ בעי"ט במלאכות האסורות בי"ט:
The laws of Erev Yom Tov apply like those of Erev Shabbat in all respects. It is proper for every person to immerse in a mikveh on Erev Yom Tov, in memory of the Temple, when all Israel were obligated to purify themselves on festivals before appearing there. One cuts hair and trims nails. Anything forbidden to instruct a non-Jew to perform on Erev Shabbat for Shabbat is likewise forbidden on Erev Yom Tov for labors prohibited on Yom Tov.
2
נהגו שלא להקיז דם בשום עי"ט דבערב שבועות יצא שד דשמיה טבוח ואילו לא קבלו ישראל את התורה הוי טבח להו לבשרייהו ולדמייהו וגזרו רבנן על כלל עי"ט משום ערב שבועות. ושרעפין שקורין באנקעס או קעפ זעאצין יש מתירין מלבד הושענא רבה שהוא יום הדין ועכ"פ בערב שבועות יש להחמיר ובלילה שלפני עי"ט מותר להקיז חוץ מליל הושענא רבה ועי"ט אחרון של פסח הכל מותר דאינו רגל בפני עצמו (מגן אברהם סי' תס"ח) וכל זה כשרוצה להקיז לבריאות אבל משום סכנה כבר דשו בו רבים ושומר פתאים ה' ואפילו בערב שבועות התיר בא"ר כשציוו הרופאים בחולי שיש בו סכנה די"ל דוקא הקזה שלהם אסרו משא"כ בהקזה שלנו ולכן במקום סכנה יש להתיר אבל לא בלאו הכי:
The custom is not to perform bloodletting on the eve of any festival, for on Erev Shavuot, a demon named Tavuach goes forth, and had Israel not accepted the Torah, he would have slaughtered them for their flesh and their blood. The Rabbis therefore decreed [the prohibition] for all festival eves on account of Erev Shavuot. As for cupping glasses, called bankes or Köpfsetzen, some authorities permit them, except on Hoshana Rabbah, which is a Day of Judgment. In any case, on Erev Shavuot one should be stringent. On the night before a festival, bloodletting is permitted, except for the night of Hoshana Rabbah. The last day of Passover is entirely permitted, as it is not a festival unto itself. (Magen Avraham, Siman 468) All of the above applies when one wishes to let blood for purposes of health. However, where there is danger to life, the matter has already been widely trodden upon, and "God protects the simple" (Psalms 116:6). Even on Erev Shavuot, the Be'er Heitev permitted it when physicians ordered bloodletting in an illness involving mortal danger — for one can say it is specifically their [ancient] form of bloodletting that was prohibited, but not our [modern] form. Therefore, in a case of danger, one should permit it but not otherwise.
3
קידוש של יו"ט אינו אלא מדרבנן ומ"מ דין קידוש בי"ט כדין קידוש בשבת לכל דבר (סי' רע"א) אלא שבי"ט מוסיף לברך שהחיינו בין בליל ראשון ובין ליל שני עבור יו"ט דכיון דליל ב' הוא משום ספיקא דיומא ושמא היה חול ולכן חייב לברך גם בליל ב' ואם לא בירך בליל א' ונזכר ביום א' מברך בכל שעה שנזכר וכן אם לא בירך בליל ב' אימת שנזכר אפילו ביום טוב האחרון מברך (תפ"ג במגן אברהם) וא"צ להניח בליל ב' פרי חדש לברך שהחיינו כיון שהוא משום ספק (א"ר במגן אברהם) אבל בליל ב' של ר"ה נוהגין להניח לפניו פרי חדש דכיון דב' ימים של ר"ה הוי כיומא אריכא ולכן ס"ל למקצת פוסקים דאין מברכין שהחיינו בליל ב' ולכן מניחין פרי חדש משא"כ בב' י"ט ש"ג. ומ"מ אפי' בר"ה אם אין לו פרי חדש מברכין שהחיינו ובסוכות חייב לברך שהחיינו משום י"ט וגם משום סוכה ולכן אם היה אנוס וכה"ג שלא אכל בסוכה בלילה ראשונה אע"ג שבירך בביתו למחר או באיזה יום מז' ימי סוכה כשנכנס בסוכה מברך שהחיינו משום סוכה ומ"מ מי שלא אכל בסוכ' בליל ב' וכבר בירך שהחיינו בביתו למחר כשנכנס בסוכה אין צריך לברך שהחיינו דשהחיינו שבירך פעם א' משום סוכה סגי (וע' בא"ר סימן ג' תרמגן אברהם) ולכן בליל א' דסוכות מברך לישב בסוכה תיכף אחר קידוש ואח"כ שהחיינו דשהחיינו קאי גם על סוכה אבל בליל ב' דשהחיינו לא קאי על סוכה רק על י"ט ולכן מברכין שהחיינו תיכף אחר קידוש ואח"כ לישב בסוכה (כהכרעת הש"ע ורמגן אברהם בסימן תרס"א וכ"כ א"ר שם בשם הרבה גדולי' דלא כרש"ל וט"ז ומגן אברהם שם) ומה שכתב המגן אברהם ר"ס תרמ"ג דאם היתה הסוכה עשייה מברך זמן ואחר כך סוכה היינו דוקא כשבירך בשעת עשיה וכ"ה בב"ח) ובשביעי של פסח אין מברכין שהחיינו שהכל רגל א' אבל בשמיני עצרת וש"ת מברכין שהחיינו דש"ע רגל בפ"ע:
The Kiddush of Yom Tov is only rabbinic in origin, yet the laws of Yom Tov Kiddush are in all respects like those of Shabbat Kiddush (Siman 271) — except that on Yom Tov one adds the recitation of Shehecheyanu, both on the first night and on the second night, for the sake of the Yom Tov. Since the second night is observed on account of safeka d'yoma one is therefore obligated to recite Shehecheyanu on the second night as well. If one did not recite it on the first night and remembered on the first day, one recites it at whatever moment one remembers. Similarly, if one did not recite it on the second night, one recites it whenever one remembers, even on the last day of Yom Tov (Magen Avraham, Siman 483). There is no need to place a new fruit before oneself on the second night in order to recite Shehecheyanu, since the obligation stems from doubt (Eliyah Rabbah, cited in Magen Avraham). However, on the second night of Rosh Hashanah, the custom is to place a new fruit before oneself — for since the two days of Rosh Hashanah are considered like a single extended day (yoma arichta), some authorities hold that Shehecheyanu is not recited on the second night at all; therefore a new fruit is placed to serve as the basis for the blessing. This differs from the two days of other Diaspora Yom Tovim. Nevertheless, even on Rosh Hashanah, if one has no new fruit available, Shehecheyanu is recited regardless. On Sukkot, one is obligated to recite Shehecheyanu both on account of the Yom Tov and on account of the Sukkah. Therefore, if one was compelled by circumstances or the like and did not eat in the Sukkah on the first night even though one had already recited Shehecheyanu at home the following day, or on any of the seven days of Sukkot, when one enters the Sukkah, one recites Shehecheyanu on account of the Sukkah. However, one who did not eat in the Sukkah on the second night, having already previously recited Shehecheyanu at home, need not recite Shehecheyanu again upon entering the Sukkah — for the single Shehecheyanu recited once on account of the Sukkah is sufficient (see Eliyah Rabbah, Siman 643 and Magen Avraham). Therefore, on the first night of Sukkot, one recites Leishev BaSukkah immediately after Kiddush, and afterwards recites Shehecheyanu — for that Shehecheyanu applies to the Sukkah as well. But on the second night, the Shehecheyanu does not apply to the Sukkah, only to the Yom Tov; therefore one recites Shehecheyanu immediately after Kiddush and afterwards recites Leishev BaSukkah (in accordance with the ruling of the Shulchan Aruch and the Magen Avraham in Siman 661; so too wrote the Eliyah Rabbah there in the name of many great authorities unlike the Rashal, the Taz, and the Magen Avraham there). As for what the Magen Avraham writes at the beginning of Siman 643 that if the Sukkah was newly built, one recites Zeman first and then Sukkah this applies specifically to one who recited the blessing at the time of building (and so too rules the Bach). On the seventh day of Passover, Shehecheyanu is not recited, since the entire festival constitutes a single pilgrimage. But on Shemini Atzeret and Simchat Torah, Shehecheyanu is recited, since Shemini Atzeret is a festival unto itself.
דין עיו״ט ודיני קידוש ליו״ט
דין עי"ט כע"ש לכל דבר וראוי לכל אדם לטבול עצמו בעי"ט זכר למקדש שהיו כל ישראל מחוייבים לטהר עצמם ברגל ליראות בבהמ"ק ומגלחין ונוטלין צפרנים וכל דבר שאסור לומר לנכרי בע"ש לעשות בשבת אסור ג"כ בעי"ט במלאכות האסורות בי"ט:
The laws of Erev Yom Tov apply like those of Erev Shabbat in all respects. It is proper for every person to immerse in a mikveh on Erev Yom Tov, in memory of the Temple, when all Israel were obligated to purify themselves on festivals before appearing there. One cuts hair and trims nails. Anything forbidden to instruct a non-Jew to perform on Erev Shabbat for Shabbat is likewise forbidden on Erev Yom Tov for labors prohibited on Yom Tov.
נהגו שלא להקיז דם בשום עי"ט דבערב שבועות יצא שד דשמיה טבוח ואילו לא קבלו ישראל את התורה הוי טבח להו לבשרייהו ולדמייהו וגזרו רבנן על כלל עי"ט משום ערב שבועות. ושרעפין שקורין באנקעס או קעפ זעאצין יש מתירין מלבד הושענא רבה שהוא יום הדין ועכ"פ בערב שבועות יש להחמיר ובלילה שלפני עי"ט מותר להקיז חוץ מליל הושענא רבה ועי"ט אחרון של פסח הכל מותר דאינו רגל בפני עצמו (מגן אברהם סי' תס"ח) וכל זה כשרוצה להקיז לבריאות אבל משום סכנה כבר דשו בו רבים ושומר פתאים ה' ואפילו בערב שבועות התיר בא"ר כשציוו הרופאים בחולי שיש בו סכנה די"ל דוקא הקזה שלהם אסרו משא"כ בהקזה שלנו ולכן במקום סכנה יש להתיר אבל לא בלאו הכי:
The custom is not to perform bloodletting on the eve of any festival, for on Erev Shavuot, a demon named Tavuach goes forth, and had Israel not accepted the Torah, he would have slaughtered them for their flesh and their blood. The Rabbis therefore decreed [the prohibition] for all festival eves on account of Erev Shavuot. As for cupping glasses, called bankes or Köpfsetzen, some authorities permit them, except on Hoshana Rabbah, which is a Day of Judgment. In any case, on Erev Shavuot one should be stringent. On the night before a festival, bloodletting is permitted, except for the night of Hoshana Rabbah. The last day of Passover is entirely permitted, as it is not a festival unto itself. (Magen Avraham, Siman 468) All of the above applies when one wishes to let blood for purposes of health. However, where there is danger to life, the matter has already been widely trodden upon, and "God protects the simple" (Psalms 116:6). Even on Erev Shavuot, the Be'er Heitev permitted it when physicians ordered bloodletting in an illness involving mortal danger — for one can say it is specifically their [ancient] form of bloodletting that was prohibited, but not our [modern] form. Therefore, in a case of danger, one should permit it but not otherwise.
קידוש של יו"ט אינו אלא מדרבנן ומ"מ דין קידוש בי"ט כדין קידוש בשבת לכל דבר (סי' רע"א) אלא שבי"ט מוסיף לברך שהחיינו בין בליל ראשון ובין ליל שני עבור יו"ט דכיון דליל ב' הוא משום ספיקא דיומא ושמא היה חול ולכן חייב לברך גם בליל ב' ואם לא בירך בליל א' ונזכר ביום א' מברך בכל שעה שנזכר וכן אם לא בירך בליל ב' אימת שנזכר אפילו ביום טוב האחרון מברך (תפ"ג במגן אברהם) וא"צ להניח בליל ב' פרי חדש לברך שהחיינו כיון שהוא משום ספק (א"ר במגן אברהם) אבל בליל ב' של ר"ה נוהגין להניח לפניו פרי חדש דכיון דב' ימים של ר"ה הוי כיומא אריכא ולכן ס"ל למקצת פוסקים דאין מברכין שהחיינו בליל ב' ולכן מניחין פרי חדש משא"כ בב' י"ט ש"ג. ומ"מ אפי' בר"ה אם אין לו פרי חדש מברכין שהחיינו ובסוכות חייב לברך שהחיינו משום י"ט וגם משום סוכה ולכן אם היה אנוס וכה"ג שלא אכל בסוכה בלילה ראשונה אע"ג שבירך בביתו למחר או באיזה יום מז' ימי סוכה כשנכנס בסוכה מברך שהחיינו משום סוכה ומ"מ מי שלא אכל בסוכ' בליל ב' וכבר בירך שהחיינו בביתו למחר כשנכנס בסוכה אין צריך לברך שהחיינו דשהחיינו שבירך פעם א' משום סוכה סגי (וע' בא"ר סימן ג' תרמגן אברהם) ולכן בליל א' דסוכות מברך לישב בסוכה תיכף אחר קידוש ואח"כ שהחיינו דשהחיינו קאי גם על סוכה אבל בליל ב' דשהחיינו לא קאי על סוכה רק על י"ט ולכן מברכין שהחיינו תיכף אחר קידוש ואח"כ לישב בסוכה (כהכרעת הש"ע ורמגן אברהם בסימן תרס"א וכ"כ א"ר שם בשם הרבה גדולי' דלא כרש"ל וט"ז ומגן אברהם שם) ומה שכתב המגן אברהם ר"ס תרמ"ג דאם היתה הסוכה עשייה מברך זמן ואחר כך סוכה היינו דוקא כשבירך בשעת עשיה וכ"ה בב"ח) ובשביעי של פסח אין מברכין שהחיינו שהכל רגל א' אבל בשמיני עצרת וש"ת מברכין שהחיינו דש"ע רגל בפ"ע:
The Kiddush of Yom Tov is only rabbinic in origin, yet the laws of Yom Tov Kiddush are in all respects like those of Shabbat Kiddush (Siman 271) — except that on Yom Tov one adds the recitation of Shehecheyanu, both on the first night and on the second night, for the sake of the Yom Tov. Since the second night is observed on account of safeka d'yoma one is therefore obligated to recite Shehecheyanu on the second night as well. If one did not recite it on the first night and remembered on the first day, one recites it at whatever moment one remembers. Similarly, if one did not recite it on the second night, one recites it whenever one remembers, even on the last day of Yom Tov (Magen Avraham, Siman 483). There is no need to place a new fruit before oneself on the second night in order to recite Shehecheyanu, since the obligation stems from doubt (Eliyah Rabbah, cited in Magen Avraham). However, on the second night of Rosh Hashanah, the custom is to place a new fruit before oneself — for since the two days of Rosh Hashanah are considered like a single extended day (yoma arichta), some authorities hold that Shehecheyanu is not recited on the second night at all; therefore a new fruit is placed to serve as the basis for the blessing. This differs from the two days of other Diaspora Yom Tovim. Nevertheless, even on Rosh Hashanah, if one has no new fruit available, Shehecheyanu is recited regardless. On Sukkot, one is obligated to recite Shehecheyanu both on account of the Yom Tov and on account of the Sukkah. Therefore, if one was compelled by circumstances or the like and did not eat in the Sukkah on the first night even though one had already recited Shehecheyanu at home the following day, or on any of the seven days of Sukkot, when one enters the Sukkah, one recites Shehecheyanu on account of the Sukkah. However, one who did not eat in the Sukkah on the second night, having already previously recited Shehecheyanu at home, need not recite Shehecheyanu again upon entering the Sukkah — for the single Shehecheyanu recited once on account of the Sukkah is sufficient (see Eliyah Rabbah, Siman 643 and Magen Avraham). Therefore, on the first night of Sukkot, one recites Leishev BaSukkah immediately after Kiddush, and afterwards recites Shehecheyanu — for that Shehecheyanu applies to the Sukkah as well. But on the second night, the Shehecheyanu does not apply to the Sukkah, only to the Yom Tov; therefore one recites Shehecheyanu immediately after Kiddush and afterwards recites Leishev BaSukkah (in accordance with the ruling of the Shulchan Aruch and the Magen Avraham in Siman 661; so too wrote the Eliyah Rabbah there in the name of many great authorities unlike the Rashal, the Taz, and the Magen Avraham there). As for what the Magen Avraham writes at the beginning of Siman 643 that if the Sukkah was newly built, one recites Zeman first and then Sukkah this applies specifically to one who recited the blessing at the time of building (and so too rules the Bach). On the seventh day of Passover, Shehecheyanu is not recited, since the entire festival constitutes a single pilgrimage. But on Shemini Atzeret and Simchat Torah, Shehecheyanu is recited, since Shemini Atzeret is a festival unto itself.