שחיטה היא מצות עשה. ואינה חיובית כשופר וסוכה ולולב, דאם אינו רוצה לאכול בשר – אין עליו חיוב לשחוט. אלא שכל הרוצה לאכול בשר – מצות עשה שישחוט ואחר כך יאכל, שנאמר: "וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתך". וכן חיה שחיטתה מן התורה, שנאמר בבכור בעל מום: "אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל" – הא למדת שחיה כבהמה לעניין שחיטה (רמב"ם פרק ראשון וסמ"ג עשין ס"ג). וכן עוף שחיטתו מן התורה, דכתיב: "אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו" – מלמד ששפיכת דם עוף כשפיכת דם חיה (ספרי פרשת "ראה"). ותני בר קפרא: "זאת תורת הבהמה ועוף לכל נפש החיה הרומשת במים" – הטיל הכתוב עוף בין בהמה לדגים. לחייבו בשני סימנים אי אפשר, שכבר הוקש לדגים, ודגים באסיפה בעלמא ולא בשחיטה, דכתיב: "אם את כל דגי הים יאסף להם". ולפוטרו בלא כלום אי אפשר, שכבר הוקש לבהמה. הא כיצד? הכשירו בסימן אחר (חולין כז ב, ועיין כסף משנה ולחם משנה).
Shechita (Ritual slaughtering as dictated in Jewish Law) is a "positive" mitzvah. Shecita is not obligatory (as the case with obligations of Shofar, Succah and Lulav) since if one does not want to eat meat, there is no need to shecht (slaughter) . However, if someone does want to eat meat- there is an obligation to eat the animal only after shechting it, as the verse says, "You shall sacrifice your cattle and sheep like you have been commanded"(Deut. 12:21). Similarly, the shechita of a wild animal (that is kosher) is dictated by Torah law as the verse says regarding a firstborn animal that has a blemish, "...the same way he will eat the deer and the buck" (Deut. 12:22). One learns from this that a wild animal is alike to a domesticated animal in terms of Shechita (See the Sifrei HaMitzvos of the Rambam and the Smag). Furthermore, the shechita of birds is dictated by the Torah since the verse says, "that he will hunt a hunted animal or bird and will pour its blood" (Lev. 17:13). It is concluded from this verse that the pouring of the blood of a bird (which is part of the shechita process of that bird) is the same as that of an animal (see Sifri on Parshas Re'eh). It was taught by Bar Kafra- "This is the set of rules for the animal and the bird and anything that lives in the water" (Lev. 11). 'The bird' has been placed in between 'the animal' and 'anything that lives in the water'...
2
כל דיני שחיטה נאמרו לו למשה רבינו בעל פה בסיני ככל תורה שבעל פה, דכתיב: "וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתך". ומצוה היא תורה שבעל פה (רמב"ם שם). ותניא רבי אומר: "וזבחת כאשר צויתך" – מלמד שנצטוה משה על הוושט ועל הקנה, ועל רוב אחד בעוף, ועל רוב שנים בבהמה (חולין כח א). ויש רמז לזה בתיבת "כאשר": האל"ף הוא "אחד בעוף", והשי"ן הוא "שנים בבהמה", והרי"ש – "רובו של אחד כמוהו". ו"כאשר" למפרע בראשי תיבות – הוה רובו של אחד כמוהו (תוספות).
All the laws of Shechita were told to Moshe Rabbenu orally at Sinai like all of the Oral law, as it is written " you may slaughter any of the cattle or sheep that the LORD gives you, as I have instructed you (Deuteronomy.12.21)" This mitzvah is apart of the oral tradition. It is taught in a baraita: "Rabbi Yehuda HaNasi says: The Torah states: “And you shall slaughter of your herd and of your flock, which the Lord has given you, as I have commanded you” (Deuteronomy 12:21). This verse teaches that Moses was previously commanded about the halakhot of slaughter, even though they are not written explicitly in the Torah. He was commanded about cutting the gullet and about cutting the windpipe, and about the requirement to cut the majority of one siman for a bird, and the majority of two simanim for an animal." (According to Tosfot), Rebbe finds an allusion to this in the word "כאשר". The "Alef" (achad) alludes to one siman in a bird, the "Shin" (Shtayim) alludes to two simanim in an animal, and the "Resh" (Rubo) alludes to the majority of one is like the whole. Furthermore, the word כאשר is the reverse acrostic of רובו של אחד כמוהו the majority of one is like the whole.
3
כל אחד מישראל נאמן על השחיטה, דכל יחיד ויחיד האמינתו תורה, דכתיב: "וזבחת מבקרך ומצאנך". "ושחט את בן הבקר" דכתיב בקדשים, ואכלי כהנים על ידו, ולא הזקיקתו תורה להעמיד עדים בדבר. ולא הצריכה תורה עדים אלא לעונש ממון, ולמיתת בית דין, ולעריות, דגמרינן דבר דבר מממון (רש"י י ב) דעד אחד נאמן באיסורין (רמב"ם סוף פרק עשירי). ואף על גב דבחזקת איסור אין עד אחד נאמן להוציא מחזקה, ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת – זהו בדבר שאינו בידו. אבל במה שבידו – נאמן (יבמות פח א), והכא בידו לשחוט או לבקש לשוחט שישחוט. וכל אדם נאמן על שלו אף בחזקת איסור, מטעם זה שבידו להוציא מחזקת איסור (רא"ש פרק חמישי דגיטין ס"ח). וטעם זה אמרו חכמינו ז"ל שם לעניין טבל, שנאמן לומר שהפריש מזה תרומות ומעשרות מפני שבידו להפריש.
שחיטה היא מצות עשה. ואינה חיובית כשופר וסוכה ולולב, דאם אינו רוצה לאכול בשר – אין עליו חיוב לשחוט. אלא שכל הרוצה לאכול בשר – מצות עשה שישחוט ואחר כך יאכל, שנאמר: "וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתך". וכן חיה שחיטתה מן התורה, שנאמר בבכור בעל מום: "אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל" – הא למדת שחיה כבהמה לעניין שחיטה (רמב"ם פרק ראשון וסמ"ג עשין ס"ג). וכן עוף שחיטתו מן התורה, דכתיב: "אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו" – מלמד ששפיכת דם עוף כשפיכת דם חיה (ספרי פרשת "ראה"). ותני בר קפרא: "זאת תורת הבהמה ועוף לכל נפש החיה הרומשת במים" – הטיל הכתוב עוף בין בהמה לדגים. לחייבו בשני סימנים אי אפשר, שכבר הוקש לדגים, ודגים באסיפה בעלמא ולא בשחיטה, דכתיב: "אם את כל דגי הים יאסף להם". ולפוטרו בלא כלום אי אפשר, שכבר הוקש לבהמה. הא כיצד? הכשירו בסימן אחר (חולין כז ב, ועיין כסף משנה ולחם משנה).
Shechita (Ritual slaughtering as dictated in Jewish Law) is a "positive" mitzvah. Shecita is not obligatory (as the case with obligations of Shofar, Succah and Lulav) since if one does not want to eat meat, there is no need to shecht (slaughter) . However, if someone does want to eat meat- there is an obligation to eat the animal only after shechting it, as the verse says, "You shall sacrifice your cattle and sheep like you have been commanded"(Deut. 12:21). Similarly, the shechita of a wild animal (that is kosher) is dictated by Torah law as the verse says regarding a firstborn animal that has a blemish, "...the same way he will eat the deer and the buck" (Deut. 12:22). One learns from this that a wild animal is alike to a domesticated animal in terms of Shechita (See the Sifrei HaMitzvos of the Rambam and the Smag). Furthermore, the shechita of birds is dictated by the Torah since the verse says, "that he will hunt a hunted animal or bird and will pour its blood" (Lev. 17:13). It is concluded from this verse that the pouring of the blood of a bird (which is part of the shechita process of that bird) is the same as that of an animal (see Sifri on Parshas Re'eh). It was taught by Bar Kafra- "This is the set of rules for the animal and the bird and anything that lives in the water" (Lev. 11). 'The bird' has been placed in between 'the animal' and 'anything that lives in the water'...
כל דיני שחיטה נאמרו לו למשה רבינו בעל פה בסיני ככל תורה שבעל פה, דכתיב: "וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתך". ומצוה היא תורה שבעל פה (רמב"ם שם). ותניא רבי אומר: "וזבחת כאשר צויתך" – מלמד שנצטוה משה על הוושט ועל הקנה, ועל רוב אחד בעוף, ועל רוב שנים בבהמה (חולין כח א). ויש רמז לזה בתיבת "כאשר": האל"ף הוא "אחד בעוף", והשי"ן הוא "שנים בבהמה", והרי"ש – "רובו של אחד כמוהו". ו"כאשר" למפרע בראשי תיבות – הוה רובו של אחד כמוהו (תוספות).
All the laws of Shechita were told to Moshe Rabbenu orally at Sinai like all of the Oral law, as it is written " you may slaughter any of the cattle or sheep that the LORD gives you, as I have instructed you (Deuteronomy.12.21)" This mitzvah is apart of the oral tradition. It is taught in a baraita: "Rabbi Yehuda HaNasi says: The Torah states: “And you shall slaughter of your herd and of your flock, which the Lord has given you, as I have commanded you” (Deuteronomy 12:21). This verse teaches that Moses was previously commanded about the halakhot of slaughter, even though they are not written explicitly in the Torah. He was commanded about cutting the gullet and about cutting the windpipe, and about the requirement to cut the majority of one siman for a bird, and the majority of two simanim for an animal." (According to Tosfot), Rebbe finds an allusion to this in the word "כאשר". The "Alef" (achad) alludes to one siman in a bird, the "Shin" (Shtayim) alludes to two simanim in an animal, and the "Resh" (Rubo) alludes to the majority of one is like the whole. Furthermore, the word כאשר is the reverse acrostic of רובו של אחד כמוהו the majority of one is like the whole.
כל אחד מישראל נאמן על השחיטה, דכל יחיד ויחיד האמינתו תורה, דכתיב: "וזבחת מבקרך ומצאנך". "ושחט את בן הבקר" דכתיב בקדשים, ואכלי כהנים על ידו, ולא הזקיקתו תורה להעמיד עדים בדבר. ולא הצריכה תורה עדים אלא לעונש ממון, ולמיתת בית דין, ולעריות, דגמרינן דבר דבר מממון (רש"י י ב) דעד אחד נאמן באיסורין (רמב"ם סוף פרק עשירי). ואף על גב דבחזקת איסור אין עד אחד נאמן להוציא מחזקה, ובהמה בחייה בחזקת איסור עומדת – זהו בדבר שאינו בידו. אבל במה שבידו – נאמן (יבמות פח א), והכא בידו לשחוט או לבקש לשוחט שישחוט. וכל אדם נאמן על שלו אף בחזקת איסור, מטעם זה שבידו להוציא מחזקת איסור (רא"ש פרק חמישי דגיטין ס"ח). וטעם זה אמרו חכמינו ז"ל שם לעניין טבל, שנאמן לומר שהפריש מזה תרומות ומעשרות מפני שבידו להפריש.