בו יבאר ענין חסד שתלוי בדבור, ומצוה לפקח את חברו מצערו אמרו חז"ל (סכה מ"ט:), דחסד הוא בין בגופו, בין בממונו. והנה חסד שבגופו נחלק לשלשה מעלות: למעשה, דבור ומחשבה. ועד כה דברנו בפרקים שעברו, כמה פרטים מענין חסד, שעקרו תלוי במעשה ומחשבה, הינו, לעזר לחברינו בשום דבר של טרחה, או להתבונן במחשבה, ולהשכיל באיזה ענין ועצה נוכל לתקן מצבו, שלא יתמוטט חלילה לגמרי. וזהו הכל בכלל מה שאמר הכתוב (תהלים מ"א ב'): "אשרי משכיל אל דל". ועתה נדבר מענין חסד שתלוי בדבור, כי האדם יכול להמשיך מדת החסד בכל דבריו:
2
א. בעניני תורה, הינו, תורה שהיא ללמד לאחריני ~(*) הוא בכלל חסד, ותורה שאדם לומד לעצמו אינו בכלל חסד. וכדאיתא (בסכה מ"ט:): מאי דכתיב (משלי ל"א כ"ו): "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". וכי יש תורה שהיא של חסד, ותורה שאינה של חסד? אלא תורה שהיא ללמד - היא תורה של חסד, ותורה שאינה ללמד זו היא תורה שאינה של חסד.
3
ב. אם יש על חברו כעס מאיזה אדם, ויכול בדבורו להסירו מעליו, הוא בכלל חסד. וכדכתיב אצל יוסף (בראשית מ' י"ד): "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני וגו'". וכן אם בדבורו יכול לסבב, שלא יבוא רעה על חברו, גם זה הוא בכלל חסד. הדמיון אם באיזה מקרה נזדמן בין האנשים החשודים על הגנבה, והם חשודים בעיניו, שילכו ויגנבו לאיש אחד, ושומע שמספרים אודות מצבו, מצוה שיכחד להם, ויאמר כי הוא עני, אף שהוא יודע בעצמו שאינו כן. וכל זה הוא בכלל חסד. וכמו שמצינו שאמר אברהם לשרה (בראשית כ' י"ג): "זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום וגו' אמרי לי אחי הוא". וכל שכן אם יכול להודיעו באיזה עצה שישמר מהם, בודאי מחיב בדבר מצד הדין, כדאיתא בסוף חשן משפט (סימן תכ"ו סעיף א'). וכן אם מסבב בדבורו, שאיש אחד ייטיב לחברו באיזה טובה, כל זה הוא בכלל חסד, ומקבל עבור זה ברכה מאת ה'. וכדאיתא בתוספתא (דפאה פרק ד' הלכה י"ז), דאפילו אם רק אמר לאחרים, תנו, נותנין לו שכר על זה, שנאמר (דברים ט"ו י'): "כי בגלל הדבר הזה [הינו, דבור] יברכך ה' אלקיך וגו'". ועין לעיל בפרק ט"ז בחלק ב' בענ-ין גדל שכר המעשה לדבר מצוה, עין שם.
2. If a person is angry with his friend because of someone else, and he can remove it from him through his speech, this is considered an act of kindness. As it is written concerning Joseph (Genesis 40:14): "Only remember me, when it is well with you, and please do me the kindness to mention me to Pharaoh, and get me out of this place." Similarly, if through his speech he can prevent harm from coming upon his friend, this is also considered an act of kindness. In a similar manner, if a situation arises where some individuals are suspected of theft, and he considers them suspicious and hears rumors about their situation, it is a mitzvah (commandment) for him to conceal it from them and say that he is poor, even though he knows that he is not. All of this falls under the category of kindness. We find a similar example with Abraham and Sarah (Genesis 20:13): "This is the kindness that you must do to me: to every place we come, say of me, 'He is my brother.'" And certainly, if he can inform his friend of a piece of advice that will protect him from harm, he is obligated to do so according to the law, as stated in the end of Choshen Mishpat (Code of Jewish Law, Section 426, Subsection 1). Similarly, if he speaks favorably to another person and does him a kindness, all of this is considered an act of kindness, and he receives a blessing from God for it. As stated in the Tosefta (Daughter of Mishnah, Peah Chapter 4, Halacha 17), even if he only says to others, "Give," he will be rewarded for this, as it is written (Deuteronomy 16:10): "Because of this word [speech], the Lord your God will bless you." For a more detailed discussion on the great reward for performing a mitzvah (commandment) through speech, refer to the earlier section in Part 2 of the Halachic code, regarding the magnitude of reward for the performance of a mitzvah, specifically related to speech.
4
ג. ליעץ לחברו עצה ההוגנת לו בעניניו. וכדאיתא בחשן משפט (סימן צ"ז סעיף א'), עין שם, שדבר זה נוהג אף לעשירים.
5
ד. אם הוא רואה בחברו שהוא עצב מפני דלותו, או איזה צרה חס ושלום, ואינו יכול לעזר לו, על כל פנים מצוה לדבר על לבו ולהפיגו מדאגתו, וזהו הכל בכלל גמילות חסדים. וכמו שכתב רבנו יונה באגרת התשובה שלו (אות ט"ז), שאפילו אם דל הוא, ואין ידו משגת לעסק בגמילות חסדים ממש, מכל מקום יוכל להשיג המדה טובה ההיא בלא כסף ובלא מחיר. וזה מעשה גמילות חסדים: ידבר על לב העני, ויהיו דבריו נחת רוח לאביון, וינחמנו ממעשיו ומעצבון ידיו, ויכבדהו. אמרו רז"ל (בבא בתרא ט':): הנותן פרוטה לעני, מתברך בשש ברכות; והמפיסו בדברים, מתברך באחת עשרה ברכות, שנאמר (ישעיה נ"ח י'): "ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים; ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו'". והוא ענין פיוס דברים והראות לו רצון טוב בלב שלם ובנפש חפצה. הלא תראה מה שכתוב באר היטב, כי שכרו הרבה מאד מן עושה צדקות, וברכות רבות וכבדות ממנו, עד כאן לשונו.
6
וכמה גדולה היא המדה הזו, שמזמן עבורה לחיי עולם הבא, כדאיתא בתענית (כ"ב.) גבי מעשה דרב ברוקא, עין שם. עוד כתב שם רבנו יונה: ישית עצות לפני רבים לעשות צדקה וחסד, ויקבל שכר על הרבים אשר הצדיק, ועל הנפשות אשר יעשה; ויוכח בשכר הצדקה אשר תעשה על ידו, שנאמר (ישעיה ל"ב ח'): "ונדיב נדיבות יעץ". ואמרו רז"ל (בבא בתרא ט'.): גדול המעשה יותר מן העושה, וזהו אהבת חסד, עד כאן לשונו.
7
עוד יש בעניני החסד שתלוי בדבור, כמה דברים, הינו, להתפלל על החולה שירפאהו ה', שזהו הכל בכלל בקור חולים דהוא גמילות חסדים. וכדאיתא בגמרא (נדרים מ'.) וביורה דעה סימן של"ה סעיף ד' וכבר העתקנו זה לעיל בפרק ג', עין שם. והוא הדין צער אחר שיש לאדם, שהוא בתוך צרה ומצוקה, ואפילו אם אותו פלוני בעצמו אינו יודע מזה, וכענין שמצינו, שאברהם התפלל על אנשי סדום שלא יהפכו, וכל שכן על ישראל.
8
והבה המתבונן בשמונה פרקים הראשונים ובשלשים ושנים פרקים אלו, יראה שמדת החסד פרוסה על כל עניני הטובה שבעולם, וכל איש ואיש יוכל לקים מדת החסד בעניניו, ולפעמים גם בדברים נקלים וקלים, עד שכמעט זה נהנה וזה אינו חסר, ובני אדם מזלזלים בהם, בעונותינו הרבים.
9
ואמרתי דבעניננו שיך מה שהביא בספר 'לב דוד' (פרק כ"ב) בשם מדרש אגדה (אוצר מדרשים עמוד רי"א), כי אליהו זכור לטוב היה הולך עם ר' יהושע בן לוי, ובלכתם ילכו. הראה לו אליהו זכור לטוב רחוב אחד גדול, ושם קבוץ גדול יצאו נצבים על המקח בחנות אחת, ודוחקים זה את זה. והלכו שם ר' יהושע בן לוי עם אליהו זכור לטוב, ואגב דחקא המה ראו, שבחנות ההיא מוכרים בשר כלב סרוח, וכל ליטרא בדינר, ועם כל זה דוחפים אותו לקונה, כי כל אחד טורח להקדים לחברו. והלכו לדרכם, והמה ראו רחוב אחר ריקם, ושם חנות אחת מוכרת בשר עגל בריא ושמן, ומוכרת ליטרא בפרוטה, ואין קונה. ותמה על זה ר' יהושע בן לוי מאד, ואמר לו אליהו זכור לטוב: אל תתמה על החפץ, כי חנות שמוכרים בשר סרוח, משל להמון העם רבים, שרודפים בכל כחם אחר העברה בטרחה רבה וממון הרבה, והעברה ככלב מת סרוח; והתורה והמצוה כבשר בריא ושמן ובזול, ואין קונה. כן אמרתי בזה: לפעמים נקל להאדם ומתוק לו להוציא על עניני ההבלים אשר היצר הרע מסרסר לו, כגון, להתגבר במדת הנצחון וכבוד המדמה כמה וכמה רובלי כסף, ולפעמים גם למאות ולאלפים, וגם בעמל מרבה, אשר לא תוסיף שום טובה לאדם - לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ולא יהיה מסחר זה טוב מהקונה בשר כלב נבלה הנ"ל. ואלו על עניני החסד, אשר היצר הטוב מסרסר וצועק ואומר: פנו אלי וקנו מסחרי, מסחר כשר, אשר בוראנו אוחז גם כן במסחר הזה [וכדכתיב (מיכה ז' י"ח): "כי חפץ חסד הוא"], והוא אשורו של אדם והצלחתו בעולם הזה ובעולם הבא, וקנו אותו בדמים מועטים ובטרחה קלה, ואין פונה, בעונותינו הרבים, לפי ערך המסחר הטוב הזה.
10
והסבה לכל זה, שהיצר אינו מניח לאדם להתבונן בגדל מדת החסד ורב טובו. ועל כן העצה היעוצה לזה, שיתבונן תמיד בהכתובים ומאמרי חז"ל המספרים לנו בגדל שבח המדה הקדושה הזו, ויתברר ויתאמת אצלו שזו היא רצון השם יתברך, שנרגיל עצמנו להתנהג ברחמים ובחסד עם זולתנו. וכדכתיב (דברים י"א כ"ב): "ללכת בכל דרכיו", ופרשו בספרי (פרשת עקב פסקה מ', ט): אלו הן דרכי השם יתברך, שנאמר (שמות ל', ד ו'): "ה' ה' אל רחום וחנון". ועל ידי זה ישיג אהבה למדת החסד; וכדכתיב (מיכה ו' ח'): "ואהבת חסד". ובזכות זה יתחסד עמו השם יתברך גם כן בכל עניניו בזה ובבא.
11
ומכל מקום אל יטעה האדם בנפשו, לומר שבמדת החסד לבד די, אפילו אין בו יראת שמים כלל חס ושלום. לא כן הדבר, אלא צריך שילך בדרכי התורה ובקבלת על מלכות שמים, ויתחזק גם כן בדרכי החסד. וכדאיתא בספרי האזינו (פסקה שכ"ג) על הפסוק (דברים ל"ב כ"ט): "לו חכמו ישכילו זאת וכו'": אלו נסתכלו ישראל בדברי תורה, לא שלטה בהם שום רעה. ומה אמרתי להם? קבלו עליכם על מלכות שמים, והכריעו זה את זה ביראת שמים, והתנהגו זה את זה בגמילות חסדים, עד כאן. ואז אשריו וטוב לו.
בו יבאר ענין חסד שתלוי בדבור, ומצוה לפקח את חברו מצערו
אמרו חז"ל (סכה מ"ט:), דחסד הוא בין בגופו, בין בממונו. והנה חסד שבגופו נחלק לשלשה מעלות: למעשה, דבור ומחשבה. ועד כה דברנו בפרקים שעברו, כמה פרטים מענין חסד, שעקרו תלוי במעשה ומחשבה, הינו, לעזר לחברינו בשום דבר של טרחה, או להתבונן במחשבה, ולהשכיל באיזה ענין ועצה נוכל לתקן מצבו, שלא יתמוטט חלילה לגמרי. וזהו הכל בכלל מה שאמר הכתוב (תהלים מ"א ב'): "אשרי משכיל אל דל". ועתה נדבר מענין חסד שתלוי בדבור, כי האדם יכול להמשיך מדת החסד בכל דבריו:
א. בעניני תורה, הינו, תורה שהיא ללמד לאחריני ~(*) הוא בכלל חסד, ותורה שאדם לומד לעצמו אינו בכלל חסד. וכדאיתא (בסכה מ"ט:): מאי דכתיב (משלי ל"א כ"ו): "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". וכי יש תורה שהיא של חסד, ותורה שאינה של חסד? אלא תורה שהיא ללמד - היא תורה של חסד, ותורה שאינה ללמד זו היא תורה שאינה של חסד.
ב. אם יש על חברו כעס מאיזה אדם, ויכול בדבורו להסירו מעליו, הוא בכלל חסד. וכדכתיב אצל יוסף (בראשית מ' י"ד): "כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני וגו'". וכן אם בדבורו יכול לסבב, שלא יבוא רעה על חברו, גם זה הוא בכלל חסד. הדמיון אם באיזה מקרה נזדמן בין האנשים החשודים על הגנבה, והם חשודים בעיניו, שילכו ויגנבו לאיש אחד, ושומע שמספרים אודות מצבו, מצוה שיכחד להם, ויאמר כי הוא עני, אף שהוא יודע בעצמו שאינו כן. וכל זה הוא בכלל חסד. וכמו שמצינו שאמר אברהם לשרה (בראשית כ' י"ג): "זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום וגו' אמרי לי אחי הוא". וכל שכן אם יכול להודיעו באיזה עצה שישמר מהם, בודאי מחיב בדבר מצד הדין, כדאיתא בסוף חשן משפט (סימן תכ"ו סעיף א'). וכן אם מסבב בדבורו, שאיש אחד ייטיב לחברו באיזה טובה, כל זה הוא בכלל חסד, ומקבל עבור זה ברכה מאת ה'. וכדאיתא בתוספתא (דפאה פרק ד' הלכה י"ז), דאפילו אם רק אמר לאחרים, תנו, נותנין לו שכר על זה, שנאמר (דברים ט"ו י'): "כי בגלל הדבר הזה [הינו, דבור] יברכך ה' אלקיך וגו'". ועין לעיל בפרק ט"ז בחלק ב' בענ-ין גדל שכר המעשה לדבר מצוה, עין שם.
2. If a person is angry with his friend because of someone else, and he can remove it from him through his speech, this is considered an act of kindness. As it is written concerning Joseph (Genesis 40:14): "Only remember me, when it is well with you, and please do me the kindness to mention me to Pharaoh, and get me out of this place." Similarly, if through his speech he can prevent harm from coming upon his friend, this is also considered an act of kindness. In a similar manner, if a situation arises where some individuals are suspected of theft, and he considers them suspicious and hears rumors about their situation, it is a mitzvah (commandment) for him to conceal it from them and say that he is poor, even though he knows that he is not. All of this falls under the category of kindness. We find a similar example with Abraham and Sarah (Genesis 20:13): "This is the kindness that you must do to me: to every place we come, say of me, 'He is my brother.'" And certainly, if he can inform his friend of a piece of advice that will protect him from harm, he is obligated to do so according to the law, as stated in the end of Choshen Mishpat (Code of Jewish Law, Section 426, Subsection 1). Similarly, if he speaks favorably to another person and does him a kindness, all of this is considered an act of kindness, and he receives a blessing from God for it. As stated in the Tosefta (Daughter of Mishnah, Peah Chapter 4, Halacha 17), even if he only says to others, "Give," he will be rewarded for this, as it is written (Deuteronomy 16:10): "Because of this word [speech], the Lord your God will bless you." For a more detailed discussion on the great reward for performing a mitzvah (commandment) through speech, refer to the earlier section in Part 2 of the Halachic code, regarding the magnitude of reward for the performance of a mitzvah, specifically related to speech.
ג. ליעץ לחברו עצה ההוגנת לו בעניניו. וכדאיתא בחשן משפט (סימן צ"ז סעיף א'), עין שם, שדבר זה נוהג אף לעשירים.
ד. אם הוא רואה בחברו שהוא עצב מפני דלותו, או איזה צרה חס ושלום, ואינו יכול לעזר לו, על כל פנים מצוה לדבר על לבו ולהפיגו מדאגתו, וזהו הכל בכלל גמילות חסדים. וכמו שכתב רבנו יונה באגרת התשובה שלו (אות ט"ז), שאפילו אם דל הוא, ואין ידו משגת לעסק בגמילות חסדים ממש, מכל מקום יוכל להשיג המדה טובה ההיא בלא כסף ובלא מחיר. וזה מעשה גמילות חסדים: ידבר על לב העני, ויהיו דבריו נחת רוח לאביון, וינחמנו ממעשיו ומעצבון ידיו, ויכבדהו. אמרו רז"ל (בבא בתרא ט':): הנותן פרוטה לעני, מתברך בשש ברכות; והמפיסו בדברים, מתברך באחת עשרה ברכות, שנאמר (ישעיה נ"ח י'): "ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים; ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו'". והוא ענין פיוס דברים והראות לו רצון טוב בלב שלם ובנפש חפצה. הלא תראה מה שכתוב באר היטב, כי שכרו הרבה מאד מן עושה צדקות, וברכות רבות וכבדות ממנו, עד כאן לשונו.
וכמה גדולה היא המדה הזו, שמזמן עבורה לחיי עולם הבא, כדאיתא בתענית (כ"ב.) גבי מעשה דרב ברוקא, עין שם. עוד כתב שם רבנו יונה: ישית עצות לפני רבים לעשות צדקה וחסד, ויקבל שכר על הרבים אשר הצדיק, ועל הנפשות אשר יעשה; ויוכח בשכר הצדקה אשר תעשה על ידו, שנאמר (ישעיה ל"ב ח'): "ונדיב נדיבות יעץ". ואמרו רז"ל (בבא בתרא ט'.): גדול המעשה יותר מן העושה, וזהו אהבת חסד, עד כאן לשונו.
עוד יש בעניני החסד שתלוי בדבור, כמה דברים, הינו, להתפלל על החולה שירפאהו ה', שזהו הכל בכלל בקור חולים דהוא גמילות חסדים. וכדאיתא בגמרא (נדרים מ'.) וביורה דעה סימן של"ה סעיף ד' וכבר העתקנו זה לעיל בפרק ג', עין שם. והוא הדין צער אחר שיש לאדם, שהוא בתוך צרה ומצוקה, ואפילו אם אותו פלוני בעצמו אינו יודע מזה, וכענין שמצינו, שאברהם התפלל על אנשי סדום שלא יהפכו, וכל שכן על ישראל.
והבה המתבונן בשמונה פרקים הראשונים ובשלשים ושנים פרקים אלו, יראה שמדת החסד פרוסה על כל עניני הטובה שבעולם, וכל איש ואיש יוכל לקים מדת החסד בעניניו, ולפעמים גם בדברים נקלים וקלים, עד שכמעט זה נהנה וזה אינו חסר, ובני אדם מזלזלים בהם, בעונותינו הרבים.
ואמרתי דבעניננו שיך מה שהביא בספר 'לב דוד' (פרק כ"ב) בשם מדרש אגדה (אוצר מדרשים עמוד רי"א), כי אליהו זכור לטוב היה הולך עם ר' יהושע בן לוי, ובלכתם ילכו. הראה לו אליהו זכור לטוב רחוב אחד גדול, ושם קבוץ גדול יצאו נצבים על המקח בחנות אחת, ודוחקים זה את זה. והלכו שם ר' יהושע בן לוי עם אליהו זכור לטוב, ואגב דחקא המה ראו, שבחנות ההיא מוכרים בשר כלב סרוח, וכל ליטרא בדינר, ועם כל זה דוחפים אותו לקונה, כי כל אחד טורח להקדים לחברו. והלכו לדרכם, והמה ראו רחוב אחר ריקם, ושם חנות אחת מוכרת בשר עגל בריא ושמן, ומוכרת ליטרא בפרוטה, ואין קונה. ותמה על זה ר' יהושע בן לוי מאד, ואמר לו אליהו זכור לטוב: אל תתמה על החפץ, כי חנות שמוכרים בשר סרוח, משל להמון העם רבים, שרודפים בכל כחם אחר העברה בטרחה רבה וממון הרבה, והעברה ככלב מת סרוח; והתורה והמצוה כבשר בריא ושמן ובזול, ואין קונה. כן אמרתי בזה: לפעמים נקל להאדם ומתוק לו להוציא על עניני ההבלים אשר היצר הרע מסרסר לו, כגון, להתגבר במדת הנצחון וכבוד המדמה כמה וכמה רובלי כסף, ולפעמים גם למאות ולאלפים, וגם בעמל מרבה, אשר לא תוסיף שום טובה לאדם - לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ולא יהיה מסחר זה טוב מהקונה בשר כלב נבלה הנ"ל. ואלו על עניני החסד, אשר היצר הטוב מסרסר וצועק ואומר: פנו אלי וקנו מסחרי, מסחר כשר, אשר בוראנו אוחז גם כן במסחר הזה [וכדכתיב (מיכה ז' י"ח): "כי חפץ חסד הוא"], והוא אשורו של אדם והצלחתו בעולם הזה ובעולם הבא, וקנו אותו בדמים מועטים ובטרחה קלה, ואין פונה, בעונותינו הרבים, לפי ערך המסחר הטוב הזה.
והסבה לכל זה, שהיצר אינו מניח לאדם להתבונן בגדל מדת החסד ורב טובו. ועל כן העצה היעוצה לזה, שיתבונן תמיד בהכתובים ומאמרי חז"ל המספרים לנו בגדל שבח המדה הקדושה הזו, ויתברר ויתאמת אצלו שזו היא רצון השם יתברך, שנרגיל עצמנו להתנהג ברחמים ובחסד עם זולתנו. וכדכתיב (דברים י"א כ"ב): "ללכת בכל דרכיו", ופרשו בספרי (פרשת עקב פסקה מ', ט): אלו הן דרכי השם יתברך, שנאמר (שמות ל', ד ו'): "ה' ה' אל רחום וחנון". ועל ידי זה ישיג אהבה למדת החסד; וכדכתיב (מיכה ו' ח'): "ואהבת חסד". ובזכות זה יתחסד עמו השם יתברך גם כן בכל עניניו בזה ובבא.
ומכל מקום אל יטעה האדם בנפשו, לומר שבמדת החסד לבד די, אפילו אין בו יראת שמים כלל חס ושלום. לא כן הדבר, אלא צריך שילך בדרכי התורה ובקבלת על מלכות שמים, ויתחזק גם כן בדרכי החסד. וכדאיתא בספרי האזינו (פסקה שכ"ג) על הפסוק (דברים ל"ב כ"ט): "לו חכמו ישכילו זאת וכו'": אלו נסתכלו ישראל בדברי תורה, לא שלטה בהם שום רעה. ומה אמרתי להם? קבלו עליכם על מלכות שמים, והכריעו זה את זה ביראת שמים, והתנהגו זה את זה בגמילות חסדים, עד כאן. ואז אשריו וטוב לו.