ויחי 4

חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב. הנה גבי יין כתיב תירושי המשמח אלקים כו'. ולהבין מהו בחי' יין המשמח אלקים ואיך יהיה כחו גדול כ"כ לשמח אלקים. הנה אמרו נכנס יין יצא סוד.

There are several basic types of love a Jew has for G-d.

והענין כי בתורה יש ב' בחי' יין וחלב וכדכתיב לכו שברו ואכלו כו' בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב. וביאור הדבר כי הנה יש ב' אהבות אה"ע ואה"ר. אהבת עולם היא האהבה הגלויה.

The first, called Ahavas Olam, Eternal Love, is aroused through contemplation of G-d’s greatness, in the sense that the entire universe is as nothing next to G-d. This love can wane when one’s contemplation gives way to other thoughts.

ואה"ר היא אהבה המסותרת. ולהבין למה נק' האהבה המסותרת בשם אה"ר. אך הנה אה"ע היא האהבה שנלקחה מעולמות דהיינו מחמת התבוננות איך שהוא ית' מחדש בטובו כו'. ומהווה מאין ליש בכל יום מבחי' מל' ית' כי מלכותך מכ"ע כתיב שכל עולמים עליונים ותחתונים הם חיים וקיימים מבחי' מלכותו ית' ממכ"ע וסוכ"ע ואתה מחיה את כולם.

The second, Ahava Rabba, or Great Love, is the deeply-rooted natural love of a Jewish soul for G-d. Since the Jew is truly united with G-d through his or her soul, which is literally a part of G-d and never changes, this love likewise cannot waver.

ואינו כדמיון הנשמה שמחיה את הגוף. שהחיות מתפשט ומתלבש  בגוף ממש להחיותו. כי הוא ית' קדוש ומובדל כו'. רק התפשטות בחי' שם בלבד. דהיינו מחמת כי מלך שמו נק' עליהם.

Revelation of this Great Love is accomplished through study of the Torah, which is compared to wine. This is the inner significance of the Talmudic saying, “When wine [i.e., Torah] enters a person, the secret [longing of their soul for G-d] comes out.”

וכמאמר ישתבח שמך לעד פי' לעד עד אין קץ כו'. וע"ז אנו אומרים איש"ר מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך. פי' שאנו מתפללים ומבקשים שיהיה שם זה בבחי' ברכה והמשכה מההעלם אל הגילוי. דהיינו שלא יהי' בבחי' העלם והסתר פנים אצלינו בידיעת אנשים מלומדה בלבד שאין זה אלא בבחי' הודאה. אבל בחי' ברכה היא בחי' גילוי ממש במוחו ולבו באמת לאמתו.

This in turn elicits yet a third, and still higher, level of love for G-d, characterized by the person experiencing true delight in G-d.

ושיהי' גילוי זה נמשך לעלם ולעלמי עלמיא אפי' בעולמות התחתונים כמו בעוה"ז הגשמי וכענין שנאמר ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. ועד"ז תקנו כל פסוד"ז מב"ש עד ק"ש להאריך ולהרחיב הדבור בשבחו של מקום איך שמלכותו הוא מכ"ע.

The above is complemented by a person’s scrutiny of their actions and motivations, and sincere efforts to assimilate the Torah into their own personality.

ואיך שהוא קדוש ומובדל כו' עד שיהיה נקבע בקרב איש ולב עמוק. ועי"ז יגיע לקיום הק"ש שמע ישראל. שמע לשון הבנה להתבונן כי ה' אחד פי' אחד ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם בטלים אל האל"ף הוא אלופו של עולם.

___________________________

וכמו שיש בגשמיות ז' רקיעים כו'. כך ברוחניות יש כמה מדרגות זו למעלה מזו וכולם בטלים אליו ית' רק שברוך שם כו'. שמבחי' דלי"ת רבתי דאחד נמשך בחי' ברכה והמשכה להיות בחי' שם כבוד מלכותו כו'. ועי"ז יגיע למדרגת ואהבת. פי' ואהבת הוא מלשון רצון. דהיינו שיהי' רצונך שהוי' יהיה אלקיך בכל לבבך בשני יצריך יצ"ט ויצה"ר לאהפכא חשוכא כו' שיעקור רצונו מהבלי עולם להיות לו שינוי רצון ולהפך רצונו לה' אחד וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ:

AMONG THE blessings our forefather Jacob bestowed upon his sons before his passing, we find this statement addressed to Judah (Genesis 49:12): “[his] eyes are red with wine, and [his] teeth are white with milk.” This is a reference to the agricultural productivity of the tribe of Judah’s territorial portion in the Land of Israel: there would be enough grapes to redden the eyes from wine, and enough milk to whiten one’s teeth. On a deeper level, these two items were specified because they symbolize certain spiritual qualities; to appreciate the underlying significance of this, let us therefore examine the symbolism of “wine” and “milk.”

והנה כ"ז הוא בחי' אה"ע שאומרים אהבת עולם אהבתנו. פי' אהבתנו שאהבה זו היא מתלבשת בתוך נפשנו. שהנפש יכולה להיות כלי להגביל ולהלביש את האהבה זו בתוכה ממש להיות תוכה רצוף אהבה זו. אבל אה"ר היא בשרש הנפש במקור חוצבה כי חלק הוי' ממש עמו.

Regarding wine, it is written (Judges 9:13), “my wine, that gladdens G-d and men.” This expression is puzzling: what is there about wine that “gladdens G-d”? The answer is that wine, like milk, is a metaphor for Torah, as we find in a passage referring to the Torah (Isaiah 55:1), “go buy wine and milk without money and without price.” Each of these two things represents a particular quality of Torah.

ואני הוי"ה לא שניתי כתיב שהוא ית' למעלה מגדר עלמין ואין ערוך אליו ית' כלל אפי' כמשל טפה מים אוקיינוס. שעם היות שהוא חלק קטן מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות. עכ"ז שייך איזה ערך ויחוס במהותו הדומה לו שגם מהות הטפה היא מים כמו הים הגדול ממש. משא"כ אליו ית' אין ההשתלשלות ערוך כלל ולכך האהבה שנלקחה מבחי' זו אינה מתלבשת ממש תוך הנפש ואין הנפש יכולה להגבילה אלא היא בבחי' מסותרת והיא באה לידי גילוי בבחי' בכל מאדך כו'. (וע' בתניא ס"פ מ"ג ועי' ג"כ פ' י"ט):

“Wine” refers to a quality expressed by the Talmudic saying (Eruvin 65a and elsewhere), “When wine enters [a person], the secret comes out.” The “secret” is that deeply-rooted feeling at the secret base and foundation of every Jewish soul, his or her great love for G-d – a love which is brought to revelation through Torah study, just as actual wine causes a person to reveal what is buried in his or her secret heart.

והנה ההפרש שבין אה"ע לאה"ר הוא כי אה"ע הבאה מחמת התבוננות ועומק מחשבתו יש לה הפסק שאם לבבו פונה לדברים אחרים וטרוד במחשבתו בעסקי עולם אזי חולפת ועוברת ממנו כו' משא"כ האה"ר שבשרש נפשו ממקור חוצבה אין לה הפסק שגם אם לבבו פונה לדברים אחרים הרי אין בזה לעומת זה להיות לעומת האהבה הזאת להטרידה ולהפסיקה.

Now, there are basically two distinct forms of love for G-d, and the love mentioned above (which is known by the technical term, ahava rabba, Great Love) must be distinguished from a more superficial kind of love called ahavas olam, Eternal Love. While Eternal Love is a readily perceptible love for G-d, Great Love refers to that “hidden love” (ahava mesuteres in Hebrew) that is part of the basic core and essence of each and every single Jewish person, though not always revealed. To see why this hidden love is called “great,” let us contrast the two.

ולזאת תשאר אהבה זו בבחי' רשימו להיות זכרונה תקועה בלב בל תמוט עולם ועד. אך כיצד תהיה אה"ר זו בבחי' גילוי שיעלה ויגיע למדרגת בכל מאדך ע"ז אמרו נכנס יין יצא סוד היא התורה שנק' בשם יין.

The Hebrew phrase that means Eternal Love, ahavas olam, also means “worldly love” (the word olam implies both “world” and “eternity”); this is a love which relates to space and time. Ahavas olam results from deep and prolonged contemplation and meditation upon the sublimity of G-d, His majesty over time and space. The worshipper should consider that all the splendid grandeur of the universe, all that overwhelms him or her with awe, is truly nothing in its own right, but was created by G-d – and not only that, but is constantly being recreated by G-d, since it is only a constant influx of G-d’s creative energy that keeps the world from returning to the naught and nothingness of its origin – and not only that, but this Divine energy, the very life-force of the universe itself, is not even an extension of G-d’s own “Self,” so to speak, but is nothing more than a reflection of His sovereignty.

וכמארז"ל ערבים עלי ד"ס יותר מיינה של תורה כי על האהבה נאמר וירא אלקים את האור כי טוב ואמרו רז"ל כי טוב לגנוז בתורה. וכשנכנס יינה ש"ת יצא סוד הוא אור האהבה הגנוז  מההעלם אל הגילוי להיות אצלו גילוי האה"ר המושרשת בשרש נפשו במקור חוצבה בבחי' בכל מאדך וע"ז נא' פותח את ידיך. יודי"ך הן הם בחי' הצמצומים רבים ועצומים מאא"ס ב"ה להיות השתלשלות המדרגות מעילה לעלול כו'.

There is a certain element of kingship that is entirely separate from the actual person of the king. This is his renown, his “name,” which reaches into the farthest corners of the land (where his will is carried out “in the name of the king”); by contrast, his physical body, and certainly his personal feelings and thoughts, remain inaccessible to the populace. In a similar fashion, the G-dly life-force that pervades every aspect of creation is compared to the sovereignty, the “kingship,” of G-d, His renown, since it brings the universe into being in accordance with G-d’s will, yet is separate from G-d’s very “Self” – which is so indescribably exalted as to utterly transcend any specific relation to the created universe. When a person reflects at length upon this, especially during prayer, there is aroused in him or her a deep feeling of love for G-d – the “eternal” or “worldly” love we have been discussing.

ומקור התהוות העולמות מאין ליש מרצה"ע ב"ה וע"י התורה שהיא חכמתו ורצונו ית' פותח את היודי"ן והצמצומים להיות גילוי רצה"ע ב"ה. ומשביע לכל חי דהיינו בכל חיות ואור המתפשט בעולמות מריש כל דרגין כו'. להיות בהם בחי' רצון שיהי' שורה ומתגלה בהם בחי' רצה"ע ב"ה ונמשך לנפש האדם ג"כ שיהי' מתגלה בו רצה"ע שבנפשו דהיינו האה"ר המושרשת בשרש נפשו למעלה מכדי שתוכל הנפש שאת מאחר שהרצ"ע בא אצלו לידי גילוי למטה בלבושי הנפש דבור ומעשה ע"י דבור בת"ת ומעשה המצות ולכן אמרו רז"ל ששואלים את האדם קבעת עתים לתורה. שעי"ז יעורר את האהבה מלמעלה בשרש נפשו שאינה מתלבשת בשום כלי המעלים ומסתיר שאין כמוה ולא דוגמתה בזלעו"ז הנ"ל ואין לה הפסק שאפי' בעסקו בשאר ענינים תהיה אהבה זו תקועה בלבו. ומזה יבא לידי ודברת בם כו' (וע' באגה"ק ד"ה איתא רפ"ד דמגלה ודאשתמש בתגא כו' במי ששונה הלכות כו' יעו"ש):

(In fact, virtually all of the morning prayer service is arranged so as to help stimulate this love. As we recite psalms of praise to G-d, it is appropriate to reflect upon His greatness and how all is as nothing in relation to Him. These morning psalms lead up to the Shema prayer, by which point we are ready to proclaim the ultimate unity of G-d: that He is One with a perfect unity, and nothing has any existence whatever outside of Him. It is only by virtue of G-d’s “kingship,” His “name,” that “existence” has any meaning, as we continue by declaring, “Blessed be the name of the glory of His Kingdom ….” Having reflected on this theme throughout the service, culminating in the Shema, we have brought out our love for G-d and go on to recite, “And you shall love G-d your L-rd….”)

ובזה יובן הכתוב חכלילי עינים מיין. פי' עינים הוא מ"ש עיני תמיד אל ה'. הנה עין ה' אל יראיו. והוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא דהיינו שיאיר בלבו אור האהבה לה' בבחי' ראיה היא בחי' אהבה בתענוגים שהיא מדרגה העולה על כולנה למעלה מאה"ר ואה"ע (וצ"ע בתניא פמ"ג משמע דאה"ר היא אהבה בתענוגים. וצ"ל שיש ב' בחינות אה"ר הא' האהבה הנז' בתניא פי"ט כשבאה לידי גילוי כשאינה בבחינת גילוי התענוג. וגדולה ממנה היא אה"ר בתענוגים. ועיין במ"א ע"פ אחותי רעיתי יונתי כו'. שם נתבאר אחותי היא מצד אהבה טבעית ויונתי היא אהבה בתענוגים) וכענין שכתוב עיניך יונים כמו זוג יונים שמסתכלים תמיד זע"ז ומתענגים כו'. כך יהיה קשר האהבה בדביקות נפלא ועצום עד שיהיו עיניו ולבו כל הימים רק לאסתכלא ביקרא דמלכא. וכמ"ש בזהר ע"פ הסבי עיניך כו' דמוקדין ליה בשלהובין דרחימותא. שתהא האהבה מתלהבת ומתלהטת בלב איש להתענג על ה' מרוב כל עד שאין כח בנפשו להגביל את האהבה בלב רק בבחינת ראיה מבחוץ (ועיין במ"א ע"פ עיניך יונים וע"פ הראיני את מראיך):

All this is the case regarding Eternal Love, ahavas olam. Concerning this, it is written (also in the morning prayers, preparatory to the Shema), “You [G-d] have loved us with eternal love” (ahavas olam ahavtanu). The Hebrew word for “You have loved us,” ahavtanu, may be interpreted as a transitive verb, giving the phrase the meaning, “You have enabled us to love [You] with eternal love.” G-d has given us the capacity to hold this type of love in our hearts, even to fan it into a mighty love that fills every fiber of our beings; Eternal Love can be contained within a human heart and soul.

וזהו ענין חכלילי עינים. פירוש אדמומית העינים שאודם העינים הוא מחמת תוקף רשפי אש דמוקדין ליה בשלהוביתא כו'. והוא בחינת מעלת ומדרגת השבת אז תתענג כו' וקראת לשבת ענג. אך מי שטרח בע"ש כו'. ולכן צריך כל ימות החול ליגע את נפשו. לעורר את האה"ר ואה"ע. וע"י זה יגיע לבחינת האהבה בתענוגים המתגלית בשבת.

On the other hand, ahava rabba, Great Love, is so profound that it cannot be “contained” by any vessel. No human heart is “big enough” to completely hold the great love of a Jew for his or her G-d. This is because of the essential nature of the Jewish soul and its relationship to G-d. Each and every Jew has within him or her a “spark” of G-d, literally a part of G-d Himself; this is the essence of the soul. While Eternal Love is the love which we, as intellectual beings, consciously develop, the love of a created being who recognizes his or her creator, Great Love is the natural love of the soul itself – an inseparable part of G-d – for G-d.

והנה כ"ז בא מבחינת ומדרגת יין. יינה ש"ת. וזהו חכלילי כל חיך הטועם אומר לי לי. לפי שיתגלה בחי' חיך הטועם את היין דהיינו בחי' חכמה וטעמי מצות שהם בחי' תענוג העליון. וע"י כן נתעלה בעילוי אחר עילוי לי לי עד רום המעלות (פי' חיך הטועם זהו בחי' אהבה בתענוגים המתגלה בשבת שהוא בחי' שם ע"ב דחכמה ואזי אומר לי לי ב"פ דהיינו שנכללו בו ב' אהבות הנ"ל אה"ר ואה"ע שהם מ"ה וב"ן דמ"ה מברר ב"ן וע"י יחוד מ"ה וב"ן מתגלה בשבת בחי' הגבוה משניהם והוא בחי' שם ע"ב אהבה בתענוגים):

The very root of the soul, which is united with G-d, is so lofty that it cannot be contained within one’s physical self, and the same is true of the Great Love that is in the root of the soul. Ahava rabba, Great Love, is present in every single Jew, but it is so basic, so close to the indefinable essence of the person, that it is often imperceptible on a conscious level. That is why it is also called “Hidden Love” – although it can indeed be brought to revelation. It is to this revelation of ahava rabba that the Torah is referring in the verse (Deuteronomy 6:5, recited as part of the Shema), “And you shall love G-d your L-rd … with all your might.”

 ולבן שינים מחלב. פירוש כי שינים הם הטוחנות את המאכל להיות מתעכל במעיו שעי"ז יהי' מזון לגוף משא"כ כשלא ילעוס ויטחון המאכל בשיניו לא יבא לידי עכול כלל ולא יהיה לו למזון ולשובע.

The difference between the two kinds of love is that “Eternal” or “Worldly” Love, which comes from contemplation of the world and G-d’s greatness, can wane. If a person did not contemplate the greatness of G-d, or if they reflected upon it in the morning and it is now afternoon; if the person turns his or her mind to other things; their heart may turn toward something else for a while rather than being filled constantly with Eternal Love. Great Love, however, innately stemming from the very root of the soul, cannot possibly depart, ever. Even if a person does turn their attention to other things – even if they don’t even believe in G-d (Heaven forbid) – the Great Love of their Jewish soul for G-d remains firm in the secret core of their being, and its impression is always with them.

וכך עד"מ כדי שיהי' מזון לרמ"ח אברין דמלכא שתהא נפשו מרכבה אליהם שיתאחד ממש עם הנפש צ"ל בבחי' שינים הטוחנות ומפררות דהיינו לפרר ולברר כל מעשיו ודבוריו ומחשבותיו ולדקדק ולפשפש בהן ולהיות ממארי דחושבנא לשקול כל דרכיו ולפלס מעגלותיו.

(That is why even irreligious Jews, if it ever came to that – G-d forbid – have given up their very lives rather than renounce G-d and Judaism: in time of mortal danger (G-d forbid), all worldly matters fade into insignificance, and the deeply rooted and unshakeable love of a Jew for his or her G-d shines forth.)

ונק' בלשון הגמ' מדקדק במעשיו שעי"כ יהיה בבחי' עכול בנפש שהטוב יקבל למזון ולשובע והפסולת המעורב תערובת זר ופסולת ידחה לחוץ. וכן בענין בירורי המדות אוי"ר כל חד לפום מאי דמשער בלבי' ושוקל במאזני שכלו כיצד היא האהבה האמיתית לה'.

Now, as mentioned above, this hidden love for G-d – Great Love – can indeed be brought out and revealed, and this is accomplished through study of Torah, which is compared to wine. Just as wine enters a person’s system and causes him or her to reveal what is in his or her secret heart, so it is with the Torah. The soul, source of one’s ahava rabba, Great Love for G-d, expresses itself in day-to-day life through the person’s thoughts, speech and actions. When the “wine” of Torah enters a person’s system, when he or she makes Torah the object of his or her soul’s thought and speech – through study and teaching of Torah – and actions – through actual performance of mitzvos – this stimulates the soul itself and brings its Great Love to the fore.

וכיצד היא בחי' אתהפכא חשוכא כו' באמת לאמתו להיות מייגע א"ע ביגיעת הנפש לבא למדרגה זו שיהיה נקבע בלבו באמת לאמתו בלי דמיונות כו' וכיוצא בזה כמה דרכים הידועים למבקשי ה' יבינו כל מאליהם שצריך לדקדק ולפשפש כו' ולהיות מייגע עצמו כו'. אך אח"כ יגיע לבחי' ומדרגת החלב. כמו שהחלב עד"מ מגדל את הולד להיות אבריו נגדלים. כך בחי' החלב של תורה מגדל את מדותיו אהוי"ר כו' להיות לו אוי"ר היותר גדולים בגדלות המוחין (שהאברים הם המדות ועיקרם הם חג"ת נה"י ובחי' חב"ד שבתוכן המקיימות אותן וכל א' מג' מיני בחינות אלו כלולה מכל הנ"ל הרי פ"א. וכל בחי' נחלקת לג' בחי' ראש תוך סוף הרי רמ"ג. ושרשם ה"ח המגדילים הרי רמ"ח). וזהו רוחצות בחלב כו' שהחלב מרחיץ המדות ונהפכין ממהות למהות להיות נהפך לבו ונעשה כאיש אחר לגמרי בשינוי המדות כולן שוין לטובה. ומזה יומשך להיות לבן שינים שיהיה בהם בחי' לבנונית ובהירות בבירורי המדות בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות בבחי' ראיה חושיית שלא ביגיעה יגיעת הנפש ויגיעת בשר רק מיד יגיע אליו כו'. וזה חכלילי כו' מיין כו' מחלב כו' ובחי' יין וחלב נעשה הכל בחי' חכלילי לי לי עד רום המעלות:

In a mystical sense, this happens in a manner alluded to by the verse (Psalms 145:16), “You [G-d] open Your hand and satisfy the desire of every living thing.” The Hebrew letter yud is frequently found in mystical literature as a symbol for contraction and concealment – specifically, G-d’s concealing His full revelation from our perception in order that we not be overwhelmed. It is identified with chochma, the intellectual faculty which conceives new ideas seemingly out of nowhere, since this faculty is characterized by the new ideas being contracted into a single, hard-to-define, point – the “germ” of an idea – which still requires elaboration and expansion to be fully understood. The degree of G-dliness “prior” to this condensation or concealment for our benefit may be identified with the faculty of “desire” or “will,” since these terms represent an aspect of a person which transcends chochma and intellect. (At the most basic level, a person “wants” something not for any intellectual reason, but just “because.”)

In the above verse, the Hebrew word for “Your hand,” yadecha, can be understood as though it read yudecha, “Your yuds.” The meaning is that G-d “opens up” the contraction represented by the letter yud, and instead, “satisfies the desire of every living thing.” This latter phrase can be understood as meaning, “satisfies every living thing with ‘desire’,” that is, with the faculty of “desire” (ratzon in Hebrew), which, as explained above, is that aspect of G-dliness which is prior to His “contraction.” The Hebrew phrase “every living thing” literally means “all life”; the verse is thus saying that G-d opens up His contraction, with the result that all life – the G-dly flow of creative life-force which animates all levels of creation, spiritual and physical – is imbued, filled to satiety, with the lofty spiritual level of G-d’s ratzon, or will.

This manifestation of the Divine Will or ratzon implies an increased amount of G-dly revelation at all levels of creation; aspects of holiness which ordinarily are concealed are openly revealed under these conditions. With respect to a person’s soul, this means that the ahava mesuteres (Hidden Love) – which we have been referring to as ahava rabba (Great Love) – is likewise brought out from its hidden state and openly revealed. And the factor which initiates this process – the “opening up of the yuds” and resulting saturation of all G-dly life-force into the universe with G-d’s underlying ratzon – is the Torah, which is itself the wisdom (chochma) and the will (ratzon) of G-d.

We are now in a better position to understand the symbolism of the verse, “eyes red with wine.” As explained above, when the wine of Torah enters a person, the secret Great Love within him or her for G-d is brought out. This results in the person being rewarded by the bestowal upon them from above of a third type of love for G-d, a love which surpasses both ahavas olam and ahava rabba, and which a person cannot attain other than as a gift from G-d. This degree of love is characterized by true delight in G-d, and so is called ahava b’ta’anugim, Delightful Love.

(Although in chapter 43 of Tanya, it is implied that ahava rabba and ahava b’ta’anugim are identical, this is explained by the term ahava rabba being used in two ways, depending on context. In one context, it refers to the level described in chapter 19 of Tanya – a love which is brought forth from its hidden state, but which has not yet risen to the level of open delight. In the second context, it refers to a love which is higher than this, that which is identified with Delightful Love.)

Delightful Love is sometimes symbolized in the Torah by lovebirds or doves, which delight in each other and stare at one another continuously (see Song of Songs 1:15, “your eyes are doves’ [eyes].”) It is as though the two lovers “cannot take their eyes off of one another,” and gaze at each other with total rapture until their eyes become bloodshot and red. This is also what is meant by the parallel verses (Psalms 25:15), “my eyes are constantly upon G-d,” and (Psalms 33:18), “the eye of G-d is upon those who fear Him.” Our verse, too, referring to “eyes bloodshot from wine,” is speaking of the degree of Delightful Love which results after one has succeeded, through the wine of Torah, in bringing out the Great Love “hidden” within one’s soul. (This is also the level of love meant by the Kabbalistic expression, “to gaze at the glory of the King [G-d].”)

Delightful Love, as stated, is only experienced as a gift bestowed from above. This level is identified with Shabbos, a day which is associated with the lofty spiritual level of “delight” or “pleasure” (ta’anug in Hebrew), as in the verses (Isaiah 58: 14 and 13), “[if you observe Shabbos…] then you will delight yourself in G-d,” and “you will call Shabbos a delight.” However, as the Talmud remarks (Avoda Zara 3a), “One who toils on the eve of Shabbos will eat on Shabbos,” that is, prior preparation is necessary to experience Shabbos properly. In our context, too, in order to experience the level of Delightful Love that is revealed on Shabbos, one must spend one’s week in sincere worship of G-d and toil in the effort to bring out both prerequisite levels, ahavas olam and ahava rabba.

This aspect of our subject – that Delightful Love and the high spiritual level of ta’anug, delight, is bestowed only after achievement of the two relatively lower degrees of love – is alluded to by the Talmud’s aggadic exposition (K’suvos 111b) of our verse, “eyes red with wine.” (It also affords us an interesting and enlightening insight into the fact that although the aggadic, or narrative, portions of the Talmud (as opposed to the halachic, or analytical, legislative portions) can appear to the superficial reader as “light material,” they are in fact filled with a wisdom and spiritual content so profound as to require shielding behind the veil of the narrative form.)

In the passage in question, the Talmud speaks in praise of the wines of the Land of Israel. Among the points made is that one cannot erroneously suppose that Israeli wine is not flavorful, for the verse states, “eyes bloodshot from wine”: the Hebrew word for bloodshot is chachlili, which can be separated into the components cheich (meaning “palate”) and the word li (meaning “to me”) repeated twice. The Talmud expounds from this that the wine of Israel is so flavorful that any palate that tastes it must exclaim, “to me, to me” – as if to say, “give me more!” or “this is to my liking!”

The deeper significance of this exposition, however, is that the palate is that organ which senses the taste of wine (or anything, for that matter) and derives pleasure from it. It is a symbol for that spiritual level known as ta’anug, delight or pleasure – the same level we identified earlier as associated with Shabbos. Thus, “the palate which tastes the wine” – the spiritual level of ta’anug, having been elicited by the wine of Torah bringing out the prior two levels of ahavas olam and ahava rabba – will “exclaim, ‘to me, to me’” – that is, will absorb into itself (“to me”) and elevate to a higher spiritual level each of the two successfully achieved prior levels.

Now, we said towards the beginning that wine and milk each represent a particular quality of Torah. The conclusion of our verse, “…and teeth white with milk,” alludes to the “milk” of Torah.

Milk nourishes the body and promotes growth. Torah is also called “nourishment,” for reasons explained elsewhere (see Tanya, chapter 5); it is the nourishment of the soul. However, nourishment needs proper digestion in order to be beneficial. Teeth perform the necessary act of grinding up and finely chewing one’s food in order for it to be truly digested and nourish the body. Similarly, before a person can properly assimilate the spirituality of Torah, making it truly a part of themself just as food becomes a part of themself, they must perform the act of “chewing up and finely grinding.” They must thoroughly “grind” and minutely examine their own behavior – including their thoughts, speech and actions – and underlying motives in whatever they do; they must determine to work very hard at developing true love and fear of G-d, and not fool themself. Once the person has done this, the spiritual benefits of Torah serve to nourish their soul and their qualities of love and fear of G-d; this is symbolized by milk, which nourishes one’s limbs and promotes their growth.

This is more than mere imagery. In a mystical sense, one’s spiritual “limbs” – which are nourished by the “milk” of Torah – are the “emotional” attributes of one’s soul, those qualities known in Hebrew as chesed, gevurah, tiferes, netzach, hod and yesod. These can be grouped in threes: the first three are collectively referred to by the initial letters of their names, which form the acrostic chagas; the latter three, by the same device, are referred to as nehiy. Furthermore, each of these midos – emotional attributes – encompasses within it something of the three “intellectual” attributes of the soul, chochma, bina and da’as, which gave rise to and perpetuate it. (For example, love of G-d, an aspect of the emotional attribute of chesed, is aroused by intellectual contemplation of G-d’s greatness.) This grouping of three is also known by an acrostic formed by the initial letters of its components: chabad.

So far, we have a total of nine elements to the spiritual “limbs” of one’s soul: the three-pronged groupings of chagas and nehiy, as well as the chabad which sustains them. However, each individual element is actually a composite of all nine. In other words, chesed (for example) is not a simple attribute, but is comprised of the chesed aspect of chesed; the gevurah aspect of chesed; the tiferes aspect of chesed; and so on. Thus, the original nine elements of the “limbs” grow into nine times nine, or 81, elements. Now, it is known that each of these elements may also be viewed as possessing three more facets: the head, middle and end of each (called in Hebrew rosh, toch and sof, respectively). Therefore, the 81 elements now become 81 x 3, or 243. Finally, as explained in Kabbalistic texts, the source of all this growth stems from the five spiritual levels known as the five attributes of chesed (the “hey chasadim,” or five cheseds in Hebrew), which transcend them all and whose nature is to bestow bounty and growth. These 5 chasadim combine with the 243 we have so far, making a total of 248 “emotional limbs” of the soul – the number of limbs in the physical body, corresponding to the number of positive mitzvos in the Torah.

The above may seem confusing, but it is simply a technically detailed description of the manner in which the aspects of one’s soul referred to as the “limbs” of the soul may be said to “grow” to the point at which they correspond to the so-called “limbs of the King [G-d]”; that is, the 248 positive mitzvos of the Torah. The Jewish soul is “designed” so as to be able to achieve this goal: to make one’s soul a true vehicle for the expression of the Torah, each aspect of the soul mirroring the spirituality of a particular mitzvah (and corresponding also to a physical limb of the body), so that the Torah literally unites with one’s soul and “nourishes” it like food is absorbed within and thereby nourishes the body. This is what is meant by the “milk” of Torah, which, like actual milk, helps the limbs to grow.

Finally, this effect of minute examination of one’s actions (“teeth”) resulting in nourishment and growth of the soul (“milk”), causes one’s “teeth to be white from milk.” This expression refers to the fact that the beneficial effects of the “milk” of Torah will be such as to not merely grow one’s character traits quantitatively, but also cause them to shine with quality, like teeth that are bright white.

-- ### --

I humbly thank Hashem for enabling me to complete, with this maamar, a full set of selected adaptations in Sefer Bereishis. May Hashem grant me the merit to successfully complete this project. –Y.W.

© 2001. Please note that the foregoing is an informal adaptation by a private person, and that, therefore, errors are possible. Also, the Hebrew original contains much more than could possibly be presented here, and constitutes a much more direct transmission of the Alter Rebbe’s teachings. Thus, for those with the ability to learn in the original, this synopsis should not be considered a substitute for the maamar. Good Shabbos!