שביעי של פסח 4

ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה וגו'. ומבואר בזוה"ק (בשלח מ"ח.) ת"ח בסטרא דגבורה מתערי מיא בעלמא ונפקי מיא והשתא בעי קב"ה לנגבא מיא. אמאי ונטה את ידך דאיהו שמאלא. אלא הרם את מטך לנגבא מיא ונטה את ידך לאתבא מיא לאתערא סטרא דגבורה ולאתבא מיא על מצרים ובגין כך תרין מלין הכא דכתיב הרם את מטך ונטה את ידך על הים וכו':

Then Yhvh said to Moses, “Why do you cry out to Me? Tell the Israelites to go forward. And you lift up your rod and hold out your arm over the sea and split it, so that the Israelites may march into the sea on dry ground.

ביאור הענין כי זה הסדר שמנהיג בו השי"ת את עולמו מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בלי שום בחירת אדם כלל אותו הסדר הוא באמת למעלה הרבה מתפיסת הבריאה אכן בסדר הנהגה שהציב השי"ת בהתגלות התפיסה בו יש בחירה לאדם אמנם איך מתאחדין אלו שני הסדרים ביחד כי לפי הנראה המה שני הפכים בנושא אחד. ובאמת מתאחדין אלו שני הסדרים בחיבור גמור ועל אותו החיבור רומזין הדברים שנבראו בין השמשות כי ענין בין השמשות מבואר בזוה"ק (וירא ק"כ:) הא תנינן הוא איל דאתברו בין השמשות וכו' כמה דכל אינון מלין דהוו בין השמשות אתמנא חילא לאזדמנא ההוא מלה בשעתא דאצטריך לי' הכי נמי הא איל דאתקרב תחות יצחק וכו' וזהו נמי כמאמרם ז"ל בש"ס בין השמשות אי אפשר לעמוד בו וכו' רמזו ז"ל בזה שמאמרו ית' אינו מצומצם בגבול תפיסת אדם אלא שדבריו חיים וקיימים תמיד וכפי שעתא דאצטרך אתמנא חילא לאזדמנא ההוא מלה וכו' היינו שהפירוש ממאמרו ית' מנהיר תמיד כפי הזמן דאצטרך וכפי תמורות והתחלפות הזמנים כך מתחלף הפירוש במאמרו ית' ואינם סותרין כל הפרושים אהדדי וכולם דברי אלהים חיים כי דבריו חיים וקיימים ומתאחד בהם שפיר גם שני הפכים בנושא אחד כמו המאמר והעלהו לעולה שהי' הפירוש קודם העקידה. שחטהו ואחר שעלה על המזבח נעשה הפירוש אסקי' אחתי' ואלו שני הפרושים אינם סותרין כלל זה את זה כמבואר במקומו וכן המטה שנאמר עליו הרם את מטך אתברי בין השמשות ורומז נמי על התאחדות החיבור מאלו שני הסדרים הנראין לשני הפכים בנושא אחד כי על הים פתח השי"ת הסדר כמו שהוא מצדו ית' כמבואר (שם דף נ"ב) מה תצעק אלי שכינתא באבהתא נטלא. בעתיקא תלי' מלתא ובאותו הסדר אין שייך כלל לומר על שינוי הטבע שהוא נס ופלא מאחר שבהארת זה הסדר ניכר מפורש לעיני כל איך שהשי"ת שופע חיים להבריאה בכל רגע ורגע שאם נפסק ח"ו השפעת החיים אפילו רגע אחת הי' נתבטל ח"ו כל קיום הויית הבריאה ואם כן איך שייך לומר על איזה שינוי שהוא נס ופלא כיון שרואים פלא כזאת בכל רגע ורגע וכמו שהי' גבי אדם הראשון מיד ביום הראשון כשנברא וכי הי' יכול אז לסבור בדעתו על דבר חדש שהי' רואה שהוא נס ופלא מאחר שהכל הי' חדש אצלו וכל מה שראו עיניו הי' לגבי' נס ופלא כשראה את הים הולך וסוער הי' לפלא אצלו. אולם אחר שהורגל כך ומהרגל נעשה טבע עד שנדמה שהטבע מחייב כך שהים ילך תמיד ואח"כ אם יראה שעמד הים מזעפו ונהפך ליבשה אזי לנס ופלא יחשב כי נשתנה הטבע. אכן כאשר פתח השי"ת בתפיסת ישראל מהסדר אמתי כמו שהוא באמת אצלו ית' שוב הכירו ישראל שפיר בתפיסתם ממש כמו אדם הראשון מיד כשנברא אשר מי שיאמר להים שילך יאמר להים שלא ילך וזהו שאמרו ז"ל וישב הים לפנות בוקר לאיתנו לתנאו הראשון ולפי הנראה כיון שהי' התנאי כך עוד במעשה בראשית א"כ הי' כך הסדר מהבריאה שיבקע הים ואיזה נס הי' בזה אמנם עיקר הנס הי' זה שנפתח בהבנת תפיסת ישראל הסדר מעתיקא שיבינו הכל בתפיסתם הנמוכה ממש כמו שהוא באמת הסדר מצד השי"ת עד שהי' מכירין שהסדר מעתיקא והסדר מזעיר אנפין הוא כלא חד ומזאת ההכרה בעצמה נעשה רחמי לישראל ודינא למצרים כמבואר בזוה"ק (בא ל"ז) דהוא כתרא דאתקרי זאת דכלילא מא"ת וא"ת ושלטא בפלגות לילה בתרין סטרין ברחמי ודינא רחמי לישראל ודינא לעמין וכו' ופלגות לילה רומז על הנקודה היקרה הנמצא בישראל שנקרא אמונה היינו כי מצד גודל האמונה שיש גבי ישראל בקביעות יכול שפיר להתאחד מצדם הסדר הנקרא עתיקא עם הסדר שהציב השי"ת בתפיסת הבריאה הנקרא זעיר אנפין כי ע"י אמונה נתאחדו באמת שני הפכים בנושא אחד ג"כ בחיבור גמור וכמאמרם ז"ל בשכר אמונה זכו לומר שירה ושירה רומז על הסתכלות בהסדר כמו שהוא ממש מצד השי"ת באורח ישר ומאותו הסדר בעצמו שנתעורר רחמי לישראל נתעורר דינא לעכו"ם כי אין אמונה בם שיתאחדו על ידה שני הפכים בנושא אחד וזהו כוונת הזוה"ק כאן. הרם את מטך לנגבא מיא היינו כיון שיש בישראל אמונה לזה יכולין המה שפיר לעבור בתוך הים ביבשה כי יש להם חיבור לסדר עתיקא כמו שמרמז המטה שנברא בין השמשות שאין שום הרגל טבע כלל וכמאמרם ז"ל כל דבריו של הקב"ה אינו אלא על התנאי ונטה את ידך לאתבא מי' לאתערא סטרא דגבורה לאתבא מיא על מצרים וכו' כי למצרים אין שום חיבור לאותו הסדר הנקרא עתיקא וכפי הסדר שבהתגלות תפיסתם הנמוכה בלתי אמונה אין יתכן כלל לעבור דרך ים ביבשה. ויען שפתח השי"ת על הים את הסדר כמו שהוא בהשורש לזה הי' נצרך הים אח"כ למאמר מיוחד שישובו המים מה שלא מצינו כן גבי הירדן שבקע יהושע שנאמר שם ויהי כעלות וגו' נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום וגו' בלי שום מאמר מחדש שישובו המים והוא כי גבי הירדן לא נפתח הסדר מהשורש וכענין שמצינו בגמ' (חולין ז'.) רבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבוים פגע בגינאי נהרא א"ל גינאי חולק לי מימך ואעבור בך א"ל וכו' אתה ספק עושה ואני ודאי עושה א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם היינו שאמר לו רפב"י אם תתן מקום לשעתי שאעבור בך לא תפסיד כלום כי לאחר שעה תלך כדרכך מקדם אבל אם לא תתן מקום לשעתי חזי אהי' מוכרח להראות לך את מקומי מהשורש העליון ושם בהשורש העליון הוא הספק שלי הרבה יותר יקר במעלה מהודאי שלך כי בהשורש הוא זאת עיקר המכוון מהבריאה שיהי' אילנא דספיקא והאדם יהי' עובד בזה הספק דוקא לכן אם אפתח לך מהשורש אזי תתבטל לגמרי ולא יעבור בך מים לעולם ולזה בהים שנפתח באמת מהשורש הי' נצרך אח"כ למאמר מחדש שישובו המים:

And it is explained in the Holy Zohar, “Come see: it is from the aspect of g’vurah that water is aroused and enters the world and now the Holy Blessed One wants to dry out the water. So why does it say ‘lift up your hand’ when that signifies the left?

So lift up your staff to dry out the water and stretch out your arm to have the water return, to awaken the side of Gevurah and return the waters onto the Egyptians. And because of this, [we notice] there are two things here, the first is written, ‘Lift your staff’ and the second ‘stretch out your arm’ over the waters and they will split.

Meaning that this is the order by which God guides the world, from the start of each level until its end without any input from human beings. This order is truly very much beyond the comprehension of the creation. Therefore, the kind of guidance that God established where comprehension is revealed, does give human beings a choice. So how can these two ways be unified into one when they seem to be contradictory?

And in truth, these two ways can actually be seen as one completely connected process and this process is hinted at when looking at the things created at twilight between Friday and Shabbat of creation week? We learn this is the ram that was created during that twilight time and like all the things created beyn hashmashot it was prepared for when it would be needed. Here also, the ram that was to be sacrificed in place of Isaac {it was only a year old because “and the lamb was year old” and that’s how it needs to be. This is the ram that was sacrificed in place of Isaac. [meaning the potential for their use was created at Creation and was tucked away to use at the proper time.]} This is in harmony with what we learn in the Talmud which says that it is impossible to stand in the twilight [because it happens so quickly].

This hints at God’s speech being unable to be limited {vis a vis} by the boundaries of human beings instead God’s words are always alive and existent, especially at the hour of need. It is a potential that is set to come into human awareness at the moment that it is needed.

And the meaning of {this}the Holy Blessed One’s speech] is always being clarified according to what is needed at the time, under those certain circumstances, and when times change, so too does the meaning of God’s speech change. And these varying statements don’t contradict one another for all of them are the Living God’s words, alive and existent and there is a unity among them. Even when there are two opposites related to one topic, for example with the words ‘and {they} offer{ed} him up as a sacrifice.’ The original meaning of this referred to the sacrificing of Isaac [literally: lift him up] but after he was on the altar, the meaning of this phrase change to ‘take him down.’ And these two definitions are not at all at odds, rather they explain a given time in history.

And so back to this staff — about which it is said: ‘Raise up your staff’ which was created also at twilight, hints at a connection and unification of two ideas that appear to be opposites on the same subject. For the Holy Blessed One opened up the Sea of Reeds with the order as it is for God. God exposed the way in which the world runs, from God’s perspective. When God said to Moshe, ‘What are you yelling at me for? The Shechinah travels with you through the grace of the Fathers.’

This matter depends on Atika, Ancient One, because this situation depended on the intercession of the Ancient One (meaning the way the world operates with solely God acting) And in this organizing principle of Atik, it is not appropriate to identify supernatural events as being miraculous. Rather, this shows another well-known organizing principle, that of God continually showering life upon creation, at every moment in time. If, God forbid, this showering of life ceased, even for one second, all of existence would be null and void.

And if that is the case, then how can you identify any one change in nature as miraculous when you see a miracle like this {that renews itself} each moment – just like when Adam HaRishon, the first human, saw all of these ongoing natural miracles, beginning on the first day of his creation. How could he explain from his point of view which thing that he saw was wonderous and miraculous, since it was all new to him? When he saw the sea undulating (the tides), that indeed was a miracle! However, after he got used to seeing it, he came to count on the fact that the sea moved as it did and would continue to always do so; nature required it. So, if one sees the sea stop being agitated and exposing the dry land, that would have been considered a miracle, for nature had changed her course.

Therefore, when the Holy Blessed One showed Israel the true organizing principle, as it is from the Divine perspective, Israel came to understand again how God operates in the Universe, just like Adam HaRishon did after being created – that the One who can tell the sea to swell can also tell it to recede? And that is why it says, “And the sea returned at the break of dawn to its normal state” meaning that it returned to its original condition.

It appears then that, since its original state at creation already contained its splitting in the future, then from the very beginning it was determined that the sea would split and, if so, what is the miracle?

The essence of the miracle is that it became possible for the Israelites to experience in real time the organizing principle from Atika. The Israelites were able to comprehend the way of God operating the workings of the Universe unilaterally, from God’s vantage point, despite their truly limited ability. They ultimately come​ to know that this Atik operating principle (unilateral model) and the Z’eir Anpin (Shechinah, partnership model) are actually one and the same. And from this knowing, Israel was granted compassion and Egypt was judged…