הקדמה 25

אחר הסתלקות הבעש"ט, הקשיבו תלמידיו לקח, מהמגיד ממעזריטש זי"ע. אך מדבריהם הקדושים לא זכינו אלא למעט מזעיר.

Spreading the Way of the Baal Shem Tov
The author now traces the transmission of the Hasidic movement, from the Baal Shem Tov to the Maggid of Mezritch, and from the students of the Magid to the great early masters who spread Hasidism throughout Eastern Europe. He mentions the unique contributions to Hasidic though by these various figures, ultimately giving particular attention to the line of Polish Hasidism that led to his grandfather, R. Mordehai Yosef Leiner, the Mei HaShiloah.

והגדול שבכולם הוא הרב הקדוש גאון ישראל הרב המגיד ממעזריטש הנקרא רבינו ר' בער זלה"ה, אשר כל גדולי תלמידי רבינו ישראל בעל השם טוב זלה"ה אחר הסתלקותו הקשיבו לקח מרבינו דוב בער זלה"ה. וגדולי תלמידי רבינו דוב בער זללה"ה, הרב הגדול והקדוש רבי מנחם מענדל מויטעפסק (אשר אחר הסתלקות רבינו דוב זללה"ה היה הגאון הקדוש ר' שניאור זלמן תלמידו), והרב הגדול והקדוש רבינו אלימלך זללה"ה ואחיו ר' זישא זללה"ה, והרב הגאון הקדוש רבינו לוי יצחק זללה"ה מברדיטשוב, והרב הגדול והקדוש רבינו יצחק זללה"ה מלובלין, והרב הגאון קדוש ה' מכובד רבינו ישראל זללה"ה מקאזניץ, והרב הגאון הקדוש רבי שניאור זלמן זללה"ה מלאדי, והרב הצדיק הקדוש רבי חיים חייקא זללה"ה מאמדור, והאחים הגאונים המפורסמים זללה"ה רבינו שמואל שמעלקי מניקלשבורג ואחיו הגאון בעל הפלאה ז"ל רבינו פנחס זללה"ה, ועוד כמה צדיקים קדושים זי"ע ועל כל ישראל אמן:

The greatest student of the Baal Shem Tov was the Great Maggid,¹⁴⁴Maggid was a title for an itinerant preacher, who would travel from town to town and give inspiring sermons to light the fire of the souls of Israel. The wandering maggid was generally welcomed and honored by the community hosting him. Rabbi Dov Baer of Mezeritch. After the passing of the Baal Shem Tov in 5520 (1760), his students accepted the Great Maggid as his successor, and continued to learn the paths of Divine service from his teachings. Among the greatest of the students of Rabbi Dov Baer were Menahem Mendel of Vitebsk,¹⁴⁵The Vitebsker, as he was called, succeeded in moving to the holy land with a number of his Hassidim, and found his final resting place in Tiberias. He is the author of the Pri HaAretz. (After the passing of the Great Maggid, Rabbi Shner Zalman of Liadi, the founder of the Chabad dynasty, became his student) Rav Elimelekh and his brother, Rav Zushia, Rav Levi Yithak of Berdichev, Rav Yaakov Yithak, the Seer of Lublin, Rav Yisrael of Koshnitz, Rav Shner Zalman of Liadi, Rav Hayyim Haiike of Amdur, and the famous brothers Rav Shmuel Shemlke of Nicholsburg and Rav Pinhas, the Baal HaFla’ah. There were also a number of other holy tzaddikim, may their merits protect us and all of Israel, amen.

אכן גם מדבריהם הקדושים, לא זכינו ללמוד מהם רק מעט מזעיר, כי דבריהם לא נכתבו בספר מיוחד. שדברי רבינו ישראל בעל השם, לא נכתבו מאומה בספר, כי כמעט כל תלמידיו היו גאונים וקדושים וכל אחד כשמעו דברי רבו זללה"ה הוסיף ללמוד בו דעת, ובזה עסק כל אחד כפי תכונת נפשו ורוחו, ומגודל קדושתם והתמדת עסקתם בתורה ועבודה לא היה להם פנאי לסדר רובי תורת רבם ולחקקם בספר. אך גם מעט מן המעט אשר נמצא בידינו, כמלקט שבלים שנתלקטו מתוך דברי תלמידיו, נכתרו בכתר השם הטוב. וממה שנמצא מהם דברים מפוזרים, גם זה המעט הוא לנו לפתח עינים לכנוס לחדרי הקדושה. וכן גם מרבינו הגאון הקדוש רבינו דוב בער ממעזריטש זללה"ה, לא נכתבו רובי תורתו, שאף שרוב גדולי תלמידי רבנו ישראל בעל השם זללה"ה למדו אצלו, וגם הוסיף תלמידים כנסת גדולה וקדושה. אכן לא האריך שנים רבות אחר רבו זללה"ה, כי כבר היה זקן בבואו ללמוד אצל רבו זללה"ה, אך רק מעט נרשם ממנו לזכרון דברים גבוהים ורמים חוצבים להבות אש ועמוקים מאד מי ימצאם.

We were only worthy of receiving a small amount of their teachings, as they are scattered about in various books, and not in any one authoritative volume. None of the words of the Baal Shem Tov were ever committed to writing in his lifetime. All of his teachings were passed on to us in the writings of his students and student’s students in the generations after his death. Why didn’t the students of the Baal Shem Tov write down his teachings in his lifetime? All of his students were holy geniuses, and when each one would hear his Rebbe’s words, he would expand upon it from his own knowledge. In this way each one operated, according to the qualities of his own soul and spirit. Due to each student’s great sanctity and driven persistence in his Torah study and Divine service, they could not find the time to properly commit the Baal Shem Tov’s teachings to writing. The few teachings that we have today are like a lone sheaf of wheat gathered from the words of his students, and it bears the crown of the good name.¹⁴⁶See Mishha Pirkei Avot, 4:13. Even the teachings of the Baal Shem Tov’s students are few, scattered hear and there in holy books, and these teachings are the portal through which we can enter into the chambers of kedusha (sanctity). Similarly, most of the teachings of the Great Maggid were not written down, even though most of the students of the Baal Shem Tov learned with the Rabbi Dov Baer. The Great Maggid also raised many new students in his tenure as leader of the Hassidic movement, yet this tenure only lasted for a few years. He was already at an advanced age when he first became a disciple of the Baal Shem Tov, and so little of his teachings, sublime and lofty, dividing the flames of fire,¹⁴⁷See Psalms 29:7, “The voice of God divides the flames of fire.” and so deep - who may fathom them!¹⁴⁸See Kohelet 7:24. - were actually put in writing.

תלמידי הרב המגיד נפוצו בכל תפוצות ישראל, ולקחו להם דרכים בעבודת ה' כל אחד כפי בחינתו. ויש מהם שכפי שרשם ומקומם כיסו הדברים, פן יהרסו, ומצאו מנגדיהם לפרש דבריהם שלא לאמיתם וגלו למקום מים הרעים.

ותלמידיו הרבים אשר העמיד היו גאוני ארץ וקדושיה, בכל תפוצות ישראל הנודעים לדורשי ה', והם כלם ידעו את ה' ותורתו בדרך האמת לאמתה, כי כלם קדושים. אכן הם לקחו להם דרכים בתורת ה' כל אחד כפי בחינתו, כן שם זה לעיקר ושורש בלמודו בלמדו לתלמידיו. יש לקחו להם דרך עבודה מתוך התורה בהתלהבות עצומה והתבטלות במציאות והתעצמות בתפלה, וכן למדו לתלמידהם דרכי ה' בעניניהם. ויש שבחרו להם דרך התורה לפרשה לטובה מתוך אהבת ישראל להמשיך להם שפע ברכה, ובגודל אהבתם לישראל גברו חיל לאחד לבבות ישראל ולהטיף עליהם בדברים המושכים לבבות, להטותם ללכת בדרכי ה', ולזה שמו שרש ויסוד בלמודם. ויש אשר הכינו לבבם לדרוש ולהעטיף דברי התורה ברמזים וגימטריאות וראשי תבות ולהוציא שמות רמוזים בכתובים. וכן גם יש מהם שלמדו התורה בלשון סתר. ואף כי היו מתלמידי רבותיהם, אשר כל עיקר מגמתם לפרש ולבאר לקרב פירוש התורה לגבול תפיסת השגת האדם. אכן הם כפי שורש נשמתם גם מקומם אשר הרבו שם תלמידים הרבה, לא נשאו לפרש הדברים בלשון גלוי ומיראתם פן יהרסו. ואף כי הרבו לספר ולבאר לפי דרכם בקודש, אכן מחסרון הבנה בדבריהם, יען הם מעוטפים במעטפות תעלומה ולשון נסתר, לכן מצאו מנגדיהם מקום לפרש דבריהם שלא לאמתם. שבמה שהרבו לקבוע אמונה בלבות ישראל שמלא כל הארץ כבוד ה' והביאו לשון תורת ה' תמימה כבזה"ק בכמה מקומות, שהקב"ה ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, מצאו מנגדיהם מקום צר ואפל לפרש דבריו שהוא ח"ו על דעת אמונה בהשגחה שהביא הרמב"ם ז"ל במורה (פרק ע"ג מראשון) דעת קצת המעתוזלה, שהקיום וההעדר הם מקרים נבראים בכל רגע, ועיי"ש בסוף הקדמה הששית שסותר שם דבריהם, אשר לדעה זאת לא יתחייב ממנה שום עבודה ותפלה. אכן באמת לא כן כוונתו ח"ו וכל הרואה ומביט יראה, כי לא זה הדרך אשר דרך בה גאון ישראל וקדושו ורק שגלו הדברים למקום מים הרעים ושתו גם לעו אנשי המקום ההוא. וגם דברי מנגדיהם תפלים הם כריר חלמות, באמרם כי אין לעובד ה' לחשוב כלל במחשבתו שהשי"ת ממלא כל עלמין רק סובב כל עלמין וזה הוא ממש דיעה הנזכרת בשלהי מנחות (דף קי.) דקראן ליה אלהא דאלהיא. וזה ממש היפוך דעת תורתנו הקדושה, כמו שכתוב לדעת כי אני ה' מקדשכם, אך גם עליהם לא אטה קו חשד כי האמינו כזאת רק מפני קוצר הבנה ביסודי הדברים, ורצו להעטיף דבריהם במעטפות לשון אשר הוא מוזר להם, ודומים דבריהם כלובש בגד צר מכל עבריו אשר לא יכיל גו האדם, וכן יציר המעטפה על הגיון לבם אשר לא יוכלו להוציא על שפתותיהם:

The students of the Great Maggid spread out to many different locations and were known as seekers of the knowledge of God. They were all masters of the mysteries, and all holy. Each one taught a path in the service of God according to his own particular qualities, using this path as the central method in his students. Among the Baal Shem Tov’s students, there were those who taught a way of Divine service based on great fervor in the fulfillment of the Torah, together with the nullification of worldly existence and the unification with the mysterium tremendum during prayer. There where others who emphasized the centrality of the love and unification of all of Israel, in order to draw Divine effluence and blessings down to the Jewish people. Their great love gave them strength in order to unite the hearts of Israel, inspiring them with words that drew their students to follow in the path of God. There were still others who taught a mystical form of exegesis, with discourses full of hints, numerical equivalents, acronyms, revealing holy names in the words of the Torah. There were even those who taught the Torah in an enigmatic language, even though they were disciples of masters whose entire aim was to explain and elucidate the Torah, bringing it within the borders of man’s intellect. Those who saw fit to hide their language did so due to the root of their souls and their particular locations, in seeing so many students and wary of the real possibility of misunderstanding, took care not to explain their teachings in a revealed language. Even though they spent much time in this holy and protective manner, there was a great lack of understanding on the part of their listeners. Such is the case when the mystery is wrapped in the enigma and expressed in a hidden language. Due to this, their opponents would incorrectly interpret their words. These students of the Baal Shem Tov were using all of their powers to instill the faith in the hearts of Israel to know that God fills the whole world with His glory, using the perfect words of Torah such as those found in the Zohar, which shows us how God fills all the worlds and surrounds all the worlds.¹⁴⁹See Zohar, Parshat Pinchas, 225a. So their opponents found a dark and narrow place in which to explain his words as the same as one of the foreign concepts in the belief in God’s providence that the Rambam quotes in the Guide (Section 1, Ch. 73) as, “the view of some of the Mutazilites.” They believed that existence and the absence of existence are accidents newly created at every moment. However, anyone seriously studying this matter in the Guide would see how at the end of the sixth argument of that same chapter the Rambam refutes their view, a belief that would do away with any need for Divine service or prayer. So of course neither the Rambam nor the disciple of the Maggid under discussion ever intended to claim that this foreign view is in agreement with the view of the Torah. This is not the direction any Torah leader such as the Rambam would take. Just as the Rambam, the disciple of the Maggid confronted these foreign ideas as a result of being exiled in a place of evil waters,¹⁵⁰The Zohar compares the study of secular philosophy to drinking “bitter and cursing waters,” as described in the section of the Torah that deals with the suspected adulteress. (Numbers 5:5) where the denizens of which would drink and swallow¹⁵¹See Ovadia, 1:16. from their local well. The attacks of their opponents are really as trivial as the drool dripping from a dreamer’s mouth. In their attacks they claim that the servant of God need not think that God fills all of the worlds, but only needs to know that God surrounds all of the worlds.¹⁵²R. Gershon Henokh alludes here to a major theological debate between the Hasidim and their opponents. To the Hasidim, God’s present not only “surrounds” the worlds (that is, creates it and directs it from above), but actually “fills” the worlds; meaning, the entire world is filled with Divinity, one only needs to remove the veils that conceal it. To the opponents of Hasidism, since God is exalted above creation (as it were), one can only serve Him by transcending the mundane, and choosing those paths and practices given specifically by God to man to this end – the Torah and mitzvot. However, to the Hasidim, God’s presence was immanent in creation; thus, He could be served even through mundane acts, such as eating, drinking, singing, and dancing. But in making such a misguided comment he is in fact voicing the view of the idolaters mentioned in the Talmud Menahot, 110a), “They call God, ‘god of the gods.’ “ This view is contrary to the view of the Torah, for our Torah says, “know that I am God who makes you holy.¹⁵³Shemot 31:13. “ Yet do not cast aspersions on these opponents. Their attacks are just a result of an inferior understanding of the fundamentals of these matters. They merely dressed their language in ill-fitting garments, totally unsuited for the one wearing them. Their attacks were a result of a musing of the heart which they were not able to adequately able to pronounce.

רבינו החוזה מלובלין תלמיד המגיד זי"ע, הקשיב לקח גם מרבנו ר"א מליזענסק זי"ע והעמיד תלמידים קדושים, ומובחר התלמידים הוא רבינו ר"ב מפרשיסחא ששימש גדולי עולם והעמיד תלמידים הרבה. אך גם מדבריו לא זכינו לשבוע רק כטיפה מן הים, שמרביתם נשכחו.

ורבינו רבי יצחק מלובלין אחר שקבל מרבנו רבי דוב בער זללה"ה איזה שנים, הקשיב לקח גם מרבינו אלימלך מליזענסק זללה"ה וגם נהג נשיאותו בלובלין. והוא העמיד תלמידים הרבה צדיקים קדושים מפורסמים, וגם הרב הגדול והקדוש היהודי זללה"ה מפרשיסחא היה מגדולי תלמידיו, אך שנסתלק בחיי רבו ונתבקש בישיבה של מעלה קודם רבינו מלובלין:

Our master Rabbi Yaakov Yitzhak Horowitz, the Seer of Lublin, studied under Rabbi Dov Baer of Mezeritch. He subsequently studied under Rabbi Elimelech of Lijensk, and then began his tenure as a Rabbi in Lublin. He established many students, all high holy and famous souls. One of his chief disciples was, “The Holy Yehudi,” of Prshisha. The Holy Yehudi departed from this world during the lifetime of his master, being summoned to the heavenly Yeshiva before the Seer of Lublin.

ומובחר תלמידיו אשר מלא אחרי רבינו מלובלין היה רבינו שמחה בונם מפרשיסחא זללה"ה. הוא היה גבר חכם בעוז, גדול בתורה ויראת שמים, והוא הגבר הוקם עולה של תורה. בילדותו שמש את גאוני ארץ בתורה וחיבבו אותו עד לאחת וסמכו את ידיהם עליו בנגלות, ואח"כ התחיל לשמש גדולים וקדושים אשר בארץ המה, ותהי ראשית שימושו את הרב הקדוש רבי משה אריה ליב זללה"ה מסאסוב וגם את הרב הגאון המגיד מקאזניץ והרב הקדוש ר' דוד מלעלוב והרב הקדוש היהודי מפרשיסחא זללה"ה. ויסוד שמושו היה את הרב הקדוש מלובלין, והוא חיבבו מאד מאד והרבה למד עמו ביחוד ומסר לו סתרי התורה, והוא קבל תרומת מדותיהם של הצדיקים הקדושים זללה"ה, והוא הרביץ תורה לרבים תלמידים הרבה דורשי ה' מקשיבים לקולו, וחזרו ושננו על דברי תורתו תמיד, ושקדו תמיד בדברי תורתו להוסיף לקח. והרבה תלמידים חכמים אשר כמעט רובם ככולם נתברכו בברכת התורה, ומהם יצאו טעונים ברכת התורה גם ללמד תורה לרבים. אכן גם מדבריו הקדושים לא זכינו לשבוע, כי ממרבית דברי תורתו לא הגיע אצלנו רק כטפה מן הים, כי לא שמו לב לסדר דבריו בסדר וגם מרביתם נשכחו. אך גם שרידי אמרותיו הקדושים לוקחי נפש, וגם תלמידיו הגדולים לא שמו לב לסדר דבריו. ובכלל מכל קדושי ארץ אשר מפיהם אנו חיין לא זכינו שיתחבר מהם ספרים כוללים, שיכללו כל הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם:

The main disciple to emerge from the house of study of the Seer of Lublin was Rabbi Simha Bunem of Prshisha. He was fiercely brilliant, great in Torah and the fear of God. He was “the man raised up on high,”¹⁵⁴See Shmuel 2, 23:1. raising the yoke of Torah.¹⁵⁵BT Avoda Zara 5a, “R. Shmuel ben Nakhmani said in the name of R. Yonatan: What is the meaning of the verse, ‘The saying of David the son of Yishai, and the saying of the man raised on high.’ It means, the saying of David the son of Yishai, the man who elevated the yoke of repentance.” This is a play on words, for the word for “on high” – ‘ol – is the same as the word for “yoke.” In his youth he studied under the pre-eminent Talmudic and Halachic authorities of his day, and from them he received rabbinic ordination. ¹⁵⁶It is reported that he was very close to Rabbi Akiva Eiger, recognized as one of the greatest Talmudic scholars of history. Then he discovered the Hassidic masters of his generation. He drew close to such masters as Rabbi Moshe Arye Leib of Sassov, the Maggid of Kozhnitz, Rabbi Dovid of Lelov, and the Holy Yehudi of Prshisha. However, his main teacher and master was the Seer of Lublin. He loved him greatly and became one of his private students. In particular, the Seer imparted unto him the secrets of the Torah. From all these masters he learned the way and conduct of the Hassidic master, raising many holy students, all seekers who thirsted for the knowledge of God, who constantly learned and reviewed his teachings. Almost all of his holy students were sanctified with the blessings of the Torah, among them those who went out and delivered the Torah’s message to the masses. We were not privileged to hear a great amount of the knowledge he had to offer, and what we do have is but a drop from the ocean. ¹⁵⁷R. Simkha Bunem’s Torah commentary is called the Kol Simkha. There was no one, not even among his greatest students, who properly arranged and published his teachings, and sadly, most of them were forgotten. This is the sad truth about most of the great Hassidic masters. Though we live from the words of their mouths, we did not merit any clear all-inclusive volumes that express the things, “that man shall do and live by them.” (Vayikra, 18:5)