מה שטענו על הרמב"ם, שבטעמי המצוות מפרש טעמים חדשים. מי לנו גדול מהרדב"ז מקובל נורא, שע"פ רוב מפרש טעם הרמב"ם ע"פ קבלה, והפשט והסוד הכל אחד.
The Kabbalah of Maimonides – Taamei HaMitzvot (1) After demonstrating that the Rambam and the Kabbalah are in fact in agreement, as exemplified by the case of divine providence, the author goes on to defend the Rambam’s explanation of various commandments, which were accused by latter scholars as being superficial. Yet, here as well, R. Gershon Henokh finds great mystical depth in the Rambam’s writings, for, as he stated earlier, in true Kabbalah, the literal and mystical meaning are always united.
2
וכן מה שטענו עליו בפירושו בטעמי מצות, שכפי הראות הוא מפרש המצוה בטעמים חלושים והרבו לטעון עליו בזה. אכן באמת מלבד מה שניכר לכל מבין, שמעטף במתק שפתיו כוונותיו העמוקים יותר מכפי הלבוש שהלביש דבריו, אבל גם דבריו בפשטות ג"כ אין בהם מהזרות. שכל דברי התורה והמצות יש להם לבוש גם בעולם הזה בלבוש היותר שפל ונמוך. ומי לנו גדול מהרדב"ז ז"ל שהיה גאון עצום ומקובל נורא ארוך בדורו. ובספר מצודת דוד שחיבר על טעמי המצוות, מביא בכל מצוה טעמו של הרמב"ם ז"ל כפשוטו, ועל פי הרוב מפרש זה הטעם עצמו בפנימיות על דרך האמת, כי כל מבין יבין באמת, שהפשט והסוד אחד הם ומתאחדים יחד, וכל מי שיאמר שהסוד הוא ענין אחר מהפשט על זה נאמר בסודם אל תבא נפשי. ואף במקום שנטה מדבריו לא דחה אותם בשתי ידיים, רק אומר שאין דבריו מספיקים וצריך לבאר על פי הסוד. ומבואר אי"ה לקמן איך שהטעם הפשוט הוא בעצמו הטעם על דרך האמת:
There are those who criticize the Rambam for his commentary on the Ta’amei HaMitzvot (the meaning of the commandments), for at first glance it seems to give weak explanations. They dwell at length with such accusations. Besides that which is known to anyone possessing understanding, that the Rambam would conceal the depth of his intentions in the beauty of his language, and the depth of meaning is far more than what it seems to be in its external form, yet in addition to this, there is nothing irregular or strange about his words even at their face value. We have a principle, that all teachings on the Torah and mitzvot are dressed in the meager garments of this world. Who do we have who is greater than the RaDbaZ (Rabbi David ben Zimra, 1480-1573), who was both a master of the Talmud and a tremendous kabbalist, a leader of his generation? And in his work on the Ta’amei HaMiszvot, he introduces each commandment by quoting the Rambam’s explanation of its meaning as the basis from which to begin understanding. Then, for most of the mitzvot, the RaDbaZ explains the meaning provided by the Rambam according to the true inner meaning in the Kabbalah. Anyone who possesses understanding will clearly know that simple revealed meaning and the inner mystery are one, and join together as one. Anyone who asserts that the inner mystery is something other that the pshat,105פשט - Simple revealed meaning. of him it is said (Bereshit, 49:6), “let my soul not come into their council.” Even in a place where the RaDbaZ differed in his explanation from the Rambam, still he did not reject the Rambam’s words. Rather, he said that in this place the Rambam did not say enough, and it must be explained according to the sod.106סוד – the secret, or inner mystery. God willing, we will go on to explain how the simple revealed meaning is itself the inner meaning according to the mysteries of the Torah.
3
מה שכתב בטעמי המצוות, על שלחן ולחם הפנים, לא אדע בו סיבה, מוכח מזה שכל דבריו ע"פ הסוד.
4
וכן בטעמי מצות (פרק מ"ה משלישי) שכתב טעמי מצות הלכות בית הבחירה ועל כל מצותיו כתב טעמים, ובהגיע למצות השלחן ולחם הפנים כתב, אבל השלחן והיות הלחם עליו תמיד לא אדע בו סיבה ואיני יודע לאיזה דבר איחס אותו עד היום. ועל זה התפלא גם הרדב"ז ז"ל במצודת דוד, שכפי שכתב היה יכול לומר גם על לחם הפנים שמשם יוצא שפע מזון לעולם. ובאמת כל הרואה יתפלא מאד שכפי הראות שהסתפק בטעמים קטנים על כל המצות, למה לא היה יכול למצוא טעם כזה ללחם הפנים. וכמו שמפרשיו כתבו טעמים בזה, מוכח מזה עצמו שכל טעמיו המה גם על פי סוד. ורק בשלחן ולחם הפנים הודה ולא בוש לומר שאינו יודע הטעם, וגם האר"י ז"ל במזמוריו התפלל יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי:
Among the Rambam’s discussion of Ta’amei HaMitzvot, he provides the deeper meanings behind all of the commandments performed in the Holy Temple. However, when he arrives at the table and the Showbreads, he says, “yet as for the table and the Showbreads that were constantly upon it, to this day I do not know what meaning to ascribe to it.” The RaDbaZ in the Metsudat David found this surprising. There he asks why the Rambam did not say that the commandment of the Showbreads is rooted in the source of Divine effluence which sustains us through the life giving energy in food? This is further surprising, because on the surface it seems that the Rambam is content to provide concise meanings for all of the Mitzvot, so why did he not give such a brief explanation for the Showbreads? The commentaries on the Rambam did explain meanings for this. That the Rambam refrained to explain this meaning is itself proof that all his explanations of the Mitzvot are given according to the mysteries, yet with the table and the Showbreads he wholly and unashamedly admitted that he did not know the meaning. It is interesting to note that the Arizal himself, the master Kabbalist of all time, wrote in his poem for the Friday night Shabbat meal, “God shall reveal to us the meaning of the twelve loaves of the Showbreads.”
מה שטענו על הרמב"ם, שבטעמי המצוות מפרש טעמים חדשים. מי לנו גדול מהרדב"ז מקובל נורא, שע"פ רוב מפרש טעם הרמב"ם ע"פ קבלה, והפשט והסוד הכל אחד.
The Kabbalah of Maimonides – Taamei HaMitzvot (1)
After demonstrating that the Rambam and the Kabbalah are in fact in agreement, as exemplified by the case of divine providence, the author goes on to defend the Rambam’s explanation of various commandments, which were accused by latter scholars as being superficial. Yet, here as well, R. Gershon Henokh finds great mystical depth in the Rambam’s writings, for, as he stated earlier, in true Kabbalah, the literal and mystical meaning are always united.
וכן מה שטענו עליו בפירושו בטעמי מצות, שכפי הראות הוא מפרש המצוה בטעמים חלושים והרבו לטעון עליו בזה. אכן באמת מלבד מה שניכר לכל מבין, שמעטף במתק שפתיו כוונותיו העמוקים יותר מכפי הלבוש שהלביש דבריו, אבל גם דבריו בפשטות ג"כ אין בהם מהזרות. שכל דברי התורה והמצות יש להם לבוש גם בעולם הזה בלבוש היותר שפל ונמוך. ומי לנו גדול מהרדב"ז ז"ל שהיה גאון עצום ומקובל נורא ארוך בדורו. ובספר מצודת דוד שחיבר על טעמי המצוות, מביא בכל מצוה טעמו של הרמב"ם ז"ל כפשוטו, ועל פי הרוב מפרש זה הטעם עצמו בפנימיות על דרך האמת, כי כל מבין יבין באמת, שהפשט והסוד אחד הם ומתאחדים יחד, וכל מי שיאמר שהסוד הוא ענין אחר מהפשט על זה נאמר בסודם אל תבא נפשי. ואף במקום שנטה מדבריו לא דחה אותם בשתי ידיים, רק אומר שאין דבריו מספיקים וצריך לבאר על פי הסוד. ומבואר אי"ה לקמן איך שהטעם הפשוט הוא בעצמו הטעם על דרך האמת:
There are those who criticize the Rambam for his commentary on the Ta’amei HaMitzvot (the meaning of the commandments), for at first glance it seems to give weak explanations. They dwell at length with such accusations. Besides that which is known to anyone possessing understanding, that the Rambam would conceal the depth of his intentions in the beauty of his language, and the depth of meaning is far more than what it seems to be in its external form, yet in addition to this, there is nothing irregular or strange about his words even at their face value. We have a principle, that all teachings on the Torah and mitzvot are dressed in the meager garments of this world. Who do we have who is greater than the RaDbaZ (Rabbi David ben Zimra, 1480-1573), who was both a master of the Talmud and a tremendous kabbalist, a leader of his generation? And in his work on the Ta’amei HaMiszvot, he introduces each commandment by quoting the Rambam’s explanation of its meaning as the basis from which to begin understanding. Then, for most of the mitzvot, the RaDbaZ explains the meaning provided by the Rambam according to the true inner meaning in the Kabbalah. Anyone who possesses understanding will clearly know that simple revealed meaning and the inner mystery are one, and join together as one. Anyone who asserts that the inner mystery is something other that the pshat,105פשט - Simple revealed meaning. of him it is said (Bereshit, 49:6), “let my soul not come into their council.” Even in a place where the RaDbaZ differed in his explanation from the Rambam, still he did not reject the Rambam’s words. Rather, he said that in this place the Rambam did not say enough, and it must be explained according to the sod.106סוד – the secret, or inner mystery. God willing, we will go on to explain how the simple revealed meaning is itself the inner meaning according to the mysteries of the Torah.
מה שכתב בטעמי המצוות, על שלחן ולחם הפנים, לא אדע בו סיבה, מוכח מזה שכל דבריו ע"פ הסוד.
וכן בטעמי מצות (פרק מ"ה משלישי) שכתב טעמי מצות הלכות בית הבחירה ועל כל מצותיו כתב טעמים, ובהגיע למצות השלחן ולחם הפנים כתב, אבל השלחן והיות הלחם עליו תמיד לא אדע בו סיבה ואיני יודע לאיזה דבר איחס אותו עד היום. ועל זה התפלא גם הרדב"ז ז"ל במצודת דוד, שכפי שכתב היה יכול לומר גם על לחם הפנים שמשם יוצא שפע מזון לעולם. ובאמת כל הרואה יתפלא מאד שכפי הראות שהסתפק בטעמים קטנים על כל המצות, למה לא היה יכול למצוא טעם כזה ללחם הפנים. וכמו שמפרשיו כתבו טעמים בזה, מוכח מזה עצמו שכל טעמיו המה גם על פי סוד. ורק בשלחן ולחם הפנים הודה ולא בוש לומר שאינו יודע הטעם, וגם האר"י ז"ל במזמוריו התפלל יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי:
Among the Rambam’s discussion of Ta’amei HaMitzvot, he provides the deeper meanings behind all of the commandments performed in the Holy Temple. However, when he arrives at the table and the Showbreads, he says, “yet as for the table and the Showbreads that were constantly upon it, to this day I do not know what meaning to ascribe to it.” The RaDbaZ in the Metsudat David found this surprising. There he asks why the Rambam did not say that the commandment of the Showbreads is rooted in the source of Divine effluence which sustains us through the life giving energy in food? This is further surprising, because on the surface it seems that the Rambam is content to provide concise meanings for all of the Mitzvot, so why did he not give such a brief explanation for the Showbreads? The commentaries on the Rambam did explain meanings for this. That the Rambam refrained to explain this meaning is itself proof that all his explanations of the Mitzvot are given according to the mysteries, yet with the table and the Showbreads he wholly and unashamedly admitted that he did not know the meaning. It is interesting to note that the Arizal himself, the master Kabbalist of all time, wrote in his poem for the Friday night Shabbat meal, “God shall reveal to us the meaning of the twelve loaves of the Showbreads.”