במד' ברכו ה' מלאכיו תחתונים שאינם יכולין לעמוד בתפקידיו כתיב מלאכיו כו'. כי באמת כל איש ישראל שנשתלח בעולם לעשות רצון אבינו שבשמים נק' שליח ומלאך. אך כי המלאך אין לו שום דבר רק השליחות. [ולכך נק' עומדים בלי השתנות מבחי' שליח ומלאך כנ"ל] וכשאדם שומר עצמו שלא להיות שום מעשה בלי קיום רצונו ית' שהרי ענין זה נמצא גם בתוך כל מעשה שיש בו ניצוץ קדוש והוא כח הפועל בנפעל וצריך להיות כל מעשה האדם רק כדי להיות נעשה רצון ומבוקש השי"ת. ואז נקרא באמת מלאך שהרי מוצא לעצמו בכל מעשה שליחות וקיום רצונו ית'. וזהו עושי דברו שעושין הדיבור ע"י הכנה בכל מעשה להיות רק לרצונו זוכין לשמוע בכל מעשה ממש מה שרצונו ית' בזה גופי'. וזהו גבורי כח שעיקר אחיזתם בכח שבכל דבר שהוא הפנימיות והוא רצונו ית' המחי' כל כנ"ל. וזהו שאמר ויקרא אל משה הפי' שכן הי' בחי' משה רבינו ע"ה שהי' מוכן תמיד לנבואה והי' שומע תמיד קול הקריאה כמו מלאך שעוסק תמיד בשליחותו ית' שאין לו דבר אחר בעולם כנ"ל:
The Midrash (Vayikra Rabbah 1:1) explains that the verse “Bless Hashem, His angels” (Tehillim 103:20) refers to people, not just angels. Every member of Yisrael is sent to fulfill Hashem's will and is thus called a "Shaliach" (Messenger) or "Malach" (Angel). Unlike angels, who have no other mission, people must guard themselves to ensure every action aligns with Hashem's will. This is possible because each action contains a spark of holiness, the energy placed by its Creator. When a person ensures that every action is solely for Hashem's will, they can attain the level of a "Malach," focused exclusively on their divine mission. This is the meaning of "עושי דברו" (who do His will) – those who prepare themselves to fulfill Hashem's will in every action can hear His will in everything. These individuals are described as “Mighty in strength” because their primary focus is on the inner energy, the sparks of holiness, which is Hashem's will. This concept is exemplified in Vayikra 1:1, “And He called to Moshe.” Moshe was always prepared to receive prophecy, constantly hearing Hashem's voice, guiding his mission. Like an angel, Moshe was entirely focused on Hashem's directives, embodying the role of a dedicated messenger.
3
ובמד' ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה ממנו שגם מרע"ה לא נכנס עד שקרא לו כו'. פי' כנ"ל כי מי יכול לגשת לעשות רצון השי"ת רק ע"י כח המצוה שקדשנו במצותיו וצונו. וכן פי' אא"ז מו"ר זצלה"ה כי המצוה נותנת כח שנוכל לעשותה. והוא כנ"ל שכל אדם הוא שליח רק ע"י שבכל מעשיו זוכר השליחות וזה נק' דעת כי החכמה בפ"ע ג"כ נק' חכמה והתיישבות החכמה והבינה באדם נקרא דעת שיודע ודבוק בזאת החכמה והוא ידיעה פנימיות שבכל מעשה ומחשבה גדול וקטן דבוק בפנימיות חיות השי"ת כח הפועל כנ"ל. ומרע"ה שהי' כלל הדעת של בני ישראל נאמר ויקרא כו' שהי' מיוחד תמיד אל הקריאה:
The Midrash states that a Torah scholar without da’as (inner understanding) is worse than a carcass, as even Moshe did not enter the Ohel Moed until he was called. This emphasizes that one can fulfill Hashem's will only through the power of the commandments, as the bracha before a mitzvah states, “He sanctified us with His commandments and instructed us.” The Chidushei Harim explains that the mitzvah itself gives us the strength to fulfill it. A person can be a true messenger of Hashem by remembering their mission in every action, embodying da’as. Chochma (knowledge) alone is just knowledge, but when combined with Bina (understanding) and internalized, it becomes da’as—a deep, internal connection to this understanding. This means recognizing Hashem's presence and life force in every action and thought. Moshe Rabbeinu, as the da’as of Bnei Yisrael, was always ready for Hashem's call, which is why the term ויקרא (He called) is used for him. Moshe’s constant readiness to receive Hashem’s guidance exemplifies his role as a dedicated messenger.
4
אדם כי יקריב מכם. הפשוט ליתן מפנימיות כחו ורצונו להשי"ת. בטל רצונך כו'. והוא בחי' קרבן לקרב כל המעשים להשי"ת. וכ' מכם כמ"ש אא"ז ז"ל פי' המשנה אם אין אני לי כו' ע"ש פ' תשא ודפח"ח. וז"ש שהגם שכל אחד יתן ענין שלי יהי' ע"י הכנסת עצמו בתוך כלל ישראל:
"A person who brings an offering from amongst you” means offering one's internal energy and desire to fulfill Hashem's will. This aligns with “Nullify your will to the will of Hashem.” A korban (offering) is about drawing closer to Hashem by aligning actions with His will. The term מכם (from you) implies that, as the Chidushei Harim explains on the Mishnah (Avot), “If I am not for myself, who is for me,” each person must fulfill their mission. However, this mission should be part of the collective of Yisrael. Thus, while each individual has a unique role, it must be integrated within the greater community, enhancing the unity and purpose of the collective.
5
אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד בשם הרב ז"ל מפרשיסחא על מ"ש אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו כו'. והקשה בט"ז סימן א' אי גם המרבה מכוון לשם שמים טפי עדיף. ותירץ הוא ז"ל למשל ב' סוחרים שנסעו לדרך אחד. והא' בא מיד. והב' הי' לו סיבות ומניעות עד שלזמן רב בא ג"כ ושאלוהו מה זה שלא באת עד עתה והשיב מאחר שבאתי ג"כ מה שהי' הי'. עכ"ד ולא פי' יותר. ונ"פ שפי' ובלבד שיכוון לבו שסוף ותכלית מעשיו יהיה שיהי' מכוון להשי"ת כראוי בין שבא לו זה ע"י עבודה מעט. או ע"י יגיעות הרבה. רק שיועילו מעשיו לכוון לבו לשמים. והדברים נכונים מאוד. שהרי גם כאן נאמר זה על הקרבן מנחה שמאחר שנתקרב קרבנו להשי"ת וזה תכלית המכוון וסוף דבר. א"כ אין נ"מ בין שהי' מרבה וממעיט. כי סוף הכל אחד שיתקרב להשי"ת. וזה עצמו פי' יכוון לבו כענין הקרבן להיות נמשך אחר השורש והוא חיותו ית' שניתן בכל דבר:
The Chidushei Harim, citing the Rav MiPershischa, explained (Menachot 110a) that one who gives a lot and one who gives little are equal if both intend to do it for the sake of Heaven. The Taz (Orach Chaim 1:3) questions this, suggesting that giving more should be better. The Rav of Pershischa responded with a parable: two merchants traveled, one returned quickly, while the other faced delays and arrived much later. When asked about his delay, he replied, “Once I arrived, it didn't matter what happened before.” He did not elaborate further. The explanation seems to be that the ultimate intention and action should be for the sake of Heaven, regardless of whether it is achieved easily or with difficulty. The key is that one's actions help direct their heart towards Heaven. This aligns with the concept that the effort and intention behind an action are what truly matter. This idea is also reflected in the Korban Mincha (the poor person's offering). Once the offering is brought and the person becomes closer to Hashem, the original intention is fulfilled. Thus, there is no difference between giving a lot or a little, as both achieve closeness to Hashem. This is the meaning of “He should direct his heart to do it for the sake of Heaven,” similar to the korban, where one is drawn to the divine life force in everything.
6
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד פי' המדרש צפונה לפני ה' כו' זוכר עקידת יצחק. כי עיקר הקרבן הי' הרצון למסור נפשו להשי"ת. וזה ההסתר שהי' בהקרבן. ונק' צפונה. וזה יוכל להיות גם עתה. ופי' צפונה לפני ה' להיות מקום הצפון שבאדם להשי"ת ולא בגילוי על המצח עכ"ד ז"ל. ובוודאי כי זה עיקר בחי' הקרבן כי יקריב מכם. להיות כל האדם משועבד להשי"ת. וזה עקידת יצחק. ורק שהי' במעשה ג"כ שצוה השי"ת להקריב במעשה ממש בהמה ועוף. והנה בשבת אין מקריבין קרבן יחיד. וי"ל גם כן כי בשבת אין צורך לבחי' המעשה שבשבת נאסר כל המלאכות ולכך הרצון בלבד להיות מוסר נפשו להשי"ת הוא הקרבן. רק בחול הענין ע"י עשי' להיות נמשך ההארה גם במעשה. לכך צריך קרבן במעשה גם כן כנ"ל:
The Chidushei Harim explained the Midrash (Vayikra Rabbah 2:11) on the pasuk “In the northern section before Hashem” (Vayikra 1:11). The Midrash connects this to Akeidas Yitzchak, emphasizing that the essence of a korban (offering) is the will to sacrifice oneself for Hashem. This hidden intention is referred to as צפונה (north/hidden). This applies even today, meaning there should be a hidden place in one's heart dedicated to Hashem, not openly displayed. This concept aligns with the pasuk “A man who will bring an offering from amongst you” (Vayikra 1:2), implying that one's entire being should be subservient to Hashem, similar to Akeidas Yitzchak. This self-sacrifice also had a practical aspect, as Hashem commanded the physical act of bringing an animal or bird as a korban. On Shabbos, individual korbanot are not offered. This can be explained by the fact that on Shabbos, physical actions (melachot) are already forbidden, directing one's desires solely towards Hashem, akin to the essence of a korban. During the weekdays, however, it is necessary to draw divine light into actions, hence the need for physical korbanot to connect the spiritual intention with the physical realm.
תרל"א
5631
במד' ברכו ה' מלאכיו תחתונים שאינם יכולין לעמוד בתפקידיו כתיב מלאכיו כו'. כי באמת כל איש ישראל שנשתלח בעולם לעשות רצון אבינו שבשמים נק' שליח ומלאך. אך כי המלאך אין לו שום דבר רק השליחות. [ולכך נק' עומדים בלי השתנות מבחי' שליח ומלאך כנ"ל] וכשאדם שומר עצמו שלא להיות שום מעשה בלי קיום רצונו ית' שהרי ענין זה נמצא גם בתוך כל מעשה שיש בו ניצוץ קדוש והוא כח הפועל בנפעל וצריך להיות כל מעשה האדם רק כדי להיות נעשה רצון ומבוקש השי"ת. ואז נקרא באמת מלאך שהרי מוצא לעצמו בכל מעשה שליחות וקיום רצונו ית'. וזהו עושי דברו שעושין הדיבור ע"י הכנה בכל מעשה להיות רק לרצונו זוכין לשמוע בכל מעשה ממש מה שרצונו ית' בזה גופי'. וזהו גבורי כח שעיקר אחיזתם בכח שבכל דבר שהוא הפנימיות והוא רצונו ית' המחי' כל כנ"ל. וזהו שאמר ויקרא אל משה הפי' שכן הי' בחי' משה רבינו ע"ה שהי' מוכן תמיד לנבואה והי' שומע תמיד קול הקריאה כמו מלאך שעוסק תמיד בשליחותו ית' שאין לו דבר אחר בעולם כנ"ל:
The Midrash (Vayikra Rabbah 1:1) explains that the verse “Bless Hashem, His angels” (Tehillim 103:20) refers to people, not just angels. Every member of Yisrael is sent to fulfill Hashem's will and is thus called a "Shaliach" (Messenger) or "Malach" (Angel). Unlike angels, who have no other mission, people must guard themselves to ensure every action aligns with Hashem's will. This is possible because each action contains a spark of holiness, the energy placed by its Creator.
When a person ensures that every action is solely for Hashem's will, they can attain the level of a "Malach," focused exclusively on their divine mission. This is the meaning of "עושי דברו" (who do His will) – those who prepare themselves to fulfill Hashem's will in every action can hear His will in everything. These individuals are described as “Mighty in strength” because their primary focus is on the inner energy, the sparks of holiness, which is Hashem's will.
This concept is exemplified in Vayikra 1:1, “And He called to Moshe.” Moshe was always prepared to receive prophecy, constantly hearing Hashem's voice, guiding his mission. Like an angel, Moshe was entirely focused on Hashem's directives, embodying the role of a dedicated messenger.
ובמד' ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה ממנו שגם מרע"ה לא נכנס עד שקרא לו כו'. פי' כנ"ל כי מי יכול לגשת לעשות רצון השי"ת רק ע"י כח המצוה שקדשנו במצותיו וצונו. וכן פי' אא"ז מו"ר זצלה"ה כי המצוה נותנת כח שנוכל לעשותה. והוא כנ"ל שכל אדם הוא שליח רק ע"י שבכל מעשיו זוכר השליחות וזה נק' דעת כי החכמה בפ"ע ג"כ נק' חכמה והתיישבות החכמה והבינה באדם נקרא דעת שיודע ודבוק בזאת החכמה והוא ידיעה פנימיות שבכל מעשה ומחשבה גדול וקטן דבוק בפנימיות חיות השי"ת כח הפועל כנ"ל. ומרע"ה שהי' כלל הדעת של בני ישראל נאמר ויקרא כו' שהי' מיוחד תמיד אל הקריאה:
The Midrash states that a Torah scholar without da’as (inner understanding) is worse than a carcass, as even Moshe did not enter the Ohel Moed until he was called. This emphasizes that one can fulfill Hashem's will only through the power of the commandments, as the bracha before a mitzvah states, “He sanctified us with His commandments and instructed us.” The Chidushei Harim explains that the mitzvah itself gives us the strength to fulfill it.
A person can be a true messenger of Hashem by remembering their mission in every action, embodying da’as. Chochma (knowledge) alone is just knowledge, but when combined with Bina (understanding) and internalized, it becomes da’as—a deep, internal connection to this understanding. This means recognizing Hashem's presence and life force in every action and thought.
Moshe Rabbeinu, as the da’as of Bnei Yisrael, was always ready for Hashem's call, which is why the term ויקרא (He called) is used for him. Moshe’s constant readiness to receive Hashem’s guidance exemplifies his role as a dedicated messenger.
אדם כי יקריב מכם. הפשוט ליתן מפנימיות כחו ורצונו להשי"ת. בטל רצונך כו'. והוא בחי' קרבן לקרב כל המעשים להשי"ת. וכ' מכם כמ"ש אא"ז ז"ל פי' המשנה אם אין אני לי כו' ע"ש פ' תשא ודפח"ח. וז"ש שהגם שכל אחד יתן ענין שלי יהי' ע"י הכנסת עצמו בתוך כלל ישראל:
"A person who brings an offering from amongst you” means offering one's internal energy and desire to fulfill Hashem's will. This aligns with “Nullify your will to the will of Hashem.” A korban (offering) is about drawing closer to Hashem by aligning actions with His will.
The term מכם (from you) implies that, as the Chidushei Harim explains on the Mishnah (Avot), “If I am not for myself, who is for me,” each person must fulfill their mission. However, this mission should be part of the collective of Yisrael.
Thus, while each individual has a unique role, it must be integrated within the greater community, enhancing the unity and purpose of the collective.
אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד בשם הרב ז"ל מפרשיסחא על מ"ש אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו כו'. והקשה בט"ז סימן א' אי גם המרבה מכוון לשם שמים טפי עדיף. ותירץ הוא ז"ל למשל ב' סוחרים שנסעו לדרך אחד. והא' בא מיד. והב' הי' לו סיבות ומניעות עד שלזמן רב בא ג"כ ושאלוהו מה זה שלא באת עד עתה והשיב מאחר שבאתי ג"כ מה שהי' הי'. עכ"ד ולא פי' יותר. ונ"פ שפי' ובלבד שיכוון לבו שסוף ותכלית מעשיו יהיה שיהי' מכוון להשי"ת כראוי בין שבא לו זה ע"י עבודה מעט. או ע"י יגיעות הרבה. רק שיועילו מעשיו לכוון לבו לשמים. והדברים נכונים מאוד. שהרי גם כאן נאמר זה על הקרבן מנחה שמאחר שנתקרב קרבנו להשי"ת וזה תכלית המכוון וסוף דבר. א"כ אין נ"מ בין שהי' מרבה וממעיט. כי סוף הכל אחד שיתקרב להשי"ת. וזה עצמו פי' יכוון לבו כענין הקרבן להיות נמשך אחר השורש והוא חיותו ית' שניתן בכל דבר:
The Chidushei Harim, citing the Rav MiPershischa, explained (Menachot 110a) that one who gives a lot and one who gives little are equal if both intend to do it for the sake of Heaven. The Taz (Orach Chaim 1:3) questions this, suggesting that giving more should be better. The Rav of Pershischa responded with a parable: two merchants traveled, one returned quickly, while the other faced delays and arrived much later. When asked about his delay, he replied, “Once I arrived, it didn't matter what happened before.” He did not elaborate further.
The explanation seems to be that the ultimate intention and action should be for the sake of Heaven, regardless of whether it is achieved easily or with difficulty. The key is that one's actions help direct their heart towards Heaven. This aligns with the concept that the effort and intention behind an action are what truly matter.
This idea is also reflected in the Korban Mincha (the poor person's offering). Once the offering is brought and the person becomes closer to Hashem, the original intention is fulfilled. Thus, there is no difference between giving a lot or a little, as both achieve closeness to Hashem. This is the meaning of “He should direct his heart to do it for the sake of Heaven,” similar to the korban, where one is drawn to the divine life force in everything.
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד פי' המדרש צפונה לפני ה' כו' זוכר עקידת יצחק. כי עיקר הקרבן הי' הרצון למסור נפשו להשי"ת. וזה ההסתר שהי' בהקרבן. ונק' צפונה. וזה יוכל להיות גם עתה. ופי' צפונה לפני ה' להיות מקום הצפון שבאדם להשי"ת ולא בגילוי על המצח עכ"ד ז"ל. ובוודאי כי זה עיקר בחי' הקרבן כי יקריב מכם. להיות כל האדם משועבד להשי"ת. וזה עקידת יצחק. ורק שהי' במעשה ג"כ שצוה השי"ת להקריב במעשה ממש בהמה ועוף. והנה בשבת אין מקריבין קרבן יחיד. וי"ל גם כן כי בשבת אין צורך לבחי' המעשה שבשבת נאסר כל המלאכות ולכך הרצון בלבד להיות מוסר נפשו להשי"ת הוא הקרבן. רק בחול הענין ע"י עשי' להיות נמשך ההארה גם במעשה. לכך צריך קרבן במעשה גם כן כנ"ל:
The Chidushei Harim explained the Midrash (Vayikra Rabbah 2:11) on the pasuk “In the northern section before Hashem” (Vayikra 1:11). The Midrash connects this to Akeidas Yitzchak, emphasizing that the essence of a korban (offering) is the will to sacrifice oneself for Hashem. This hidden intention is referred to as צפונה (north/hidden). This applies even today, meaning there should be a hidden place in one's heart dedicated to Hashem, not openly displayed.
This concept aligns with the pasuk “A man who will bring an offering from amongst you” (Vayikra 1:2), implying that one's entire being should be subservient to Hashem, similar to Akeidas Yitzchak. This self-sacrifice also had a practical aspect, as Hashem commanded the physical act of bringing an animal or bird as a korban.
On Shabbos, individual korbanot are not offered. This can be explained by the fact that on Shabbos, physical actions (melachot) are already forbidden, directing one's desires solely towards Hashem, akin to the essence of a korban. During the weekdays, however, it is necessary to draw divine light into actions, hence the need for physical korbanot to connect the spiritual intention with the physical realm.