ברש"י אך כו' שבתותי תשמורו כו' למעט שבת ממלאכת המשכן. ורמב"ן ז"ל תמה. ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר הפירוש שאף שגם המשכן הוא ענין השראת השכינה וגם ענין שבת הוא עליות כל הנבראים. וממעט הכתוב שאין ענין המשכן בשבת. ודבריו צריכין ביאור כי איני זוכר יותר. ועפ"י הפשוט וודאי גם בימות החול שנק' ימי המעשה ומלאכה. מ"מ יש בהם בחי' שבת בהסתר עכ"פ. [כמ"ש ששת ימי המעשה יהי' סגור כו'] ולכך ת"ח נקראי' שבת. שאצלם גם בחול נמצאי' הארות הפנימיות. שזה עיקר פי' שבת. להיות דבוק בשורש החיים דמיני' מתברכין שיתא יומין. ומלאכות שהיו במשכן בודאי היו עפ"י אופן זה שהרי נעשה השראת השכינה ע"י מלאכות האלה. ושורש כל המלאכות ועבודת ימות החול הם מבחי' משכן. ולכך נלמד ל"ט מלאכות שהי' במשכן שרק הם נק' מלאכות. [והענין כמ"ש בזוה"ק תרומה ענין המשכן שהוא כהנהגת ימות החול ע"י המלאך שהוא בחי' מלאכה והמש"י]. ולזאת אומר הכתוב כי גם מלאכות המשכן אסור בשבת. כי בשבת יש התגלות הפנימיות. ובאמת קודם חטא העגל הי' חירות משטן ומה"מ והוא ענין עוה"ב עלמא דחירות [יובל ודרור]. רק אחר החטא שניטלו מהם הכתרים של נעשה ונשמע. הי' התיקון ע"י בחי' המשכן. שהוא למצוא נקודה פנימיות שיש בכל דבר מבחי' מלכותך מלכות כל עולמים. כמ"ש מלכותו בכל משלה. אבל בשבת מרע"ה מחזיר הכתרים לישראל. והוא כעין עוה"ב ואין שום הסתר כלל. ולכך גם מלאכות המשכן ג"כ אסורין בשבת כנ"ל. ופרשנו אך. כמ"ש חז"ל ע"פ אך את הזהב שצריכין להעביר החלודה קודם ההגעלה. שיהי' רק הזהב כמו שהוא. כמו כן בשבת אין שום הסתר וחלודה רק התגלות נקודה הפנימיות כנ"ל. ובחול ע"י מלאכות נסתר הפנימיות. וזה העבודה להיות דביקות העושה בפנימיות המעשה כנ"ל. וכתיב בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם. פי' ששבת נותן דעת. ופי' דעת התקשרות ודביקות בפנימיות. כתיב כל ערום יעשה בדעת. ופרשנו כנ"ל שכל מה שעושה החכם מקושר ומדובק בשורש הדבר. וכסיל ע"י שפורש הדבר ומפסיק משורשו נעשה אולת. אף שעושין מעשה א'. כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו כו'. וכתבו חז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם. הפי' שבכל דבר שבעולם נגנז הארה עליונה וקדושה. ועל ידי שבת נודע זה. ויוכל האדם למצוא גם בחול הארת שבת ע"י שמירת שבת. [וז"ש לעשות את השבת פי' למצוא בחי' השבת גם במעשה ע"י ושמרו. שהוא כמו ואביו שמר כו'. ששומר ומצפה כל ימות החול אל השבת]. וכתיב זכור פי' חז"ל מנה יפה זמנהו לשבת. פרשנו להניח בכל מעשה נקודה פנימיות לה' בלבד. וזה זכירת שבת שהוא ע"י שמעידין בנ"י כי הכל להשי"ת. וז"ש לדעת כי אני ה' מקדישכם. פי' מעשה ישראל יש בו נקודה חיות מהשי"ת. וע"י שבת נודע זה. ובחי' זו היא קודש כי חיות השי"ת הוא קודש ונבדל. אף שהוא בתוך עניני עוה"ז. וגם כפשוטו מה שמוצא האדם הארת הנקודה הנ"ל הוא ג"כ מהשי"ת. ובשבת נודע זה כמ"ש לדעת:
Rashi (Shemos 31:13) interprets "אך (only) Keep my Shabbos" to mean that the work of building the Mishkan is not done on Shabbos. The Ramban argues, saying it minimizes Shabbos itself, allowing for transgressions like a bris milah or saving a life. The Chidushei Harim explains Rashi, noting that both the Mishkan and Shabbos elevate creation, but the Torah teaches that the Mishkan's work does not apply on Shabbos. Even weekdays, called mundane, have a hidden aspect of Shabbos. Torah sages are called Shabbos because they remain connected to the source of life from which the six days are blessed. The work of the Mishkan, meant to bring Hashem’s presence, similarly connects to the source. Hence, the 39 actions used in building the Mishkan are the only ones forbidden on Shabbos, as Shabbos reveals the inner mechanism, making further work unnecessary. Before the sin of the Golden Calf, Bnei Yisrael were free from the Satan and Angel of Death, akin to the world to come. After the sin, the Mishkan served as a means to find Hashem’s inner life force in everything. On Shabbos, Moshe returns the crowns of na'aseh v'nishma, reflecting the world to come where nothing is hidden. Therefore, building the Mishkan is forbidden on Shabbos. The word "אך" (only) indicates that on Shabbos, there is no “rust,” only the revelation of Hashem. During the week, the inner light is hidden through work, but Shabbos reveals it. Shabbos gives דעת (knowledge), which means attachment and connection to the inner essence. The wise act with this inner connection, while fools, disconnected from the source, act foolishly. Hashem’s hidden treasure of Shabbos teaches that everything contains Hashem’s light, revealed through Shabbos. Guarding Shabbos allows one to find this light even during the week. “To do the Shabbos” means finding Shabbos in one’s actions through longing for it during the week. Remembering Shabbos involves setting aside something special for Hashem, testifying that all actions are for Him. This is the meaning of “that you shall know that I am Hashem who sanctifies you.” The inner life force in Bnei Yisrael’s actions becomes known through Shabbos, highlighting Hashem’s holiness and separation even in this world.
3
וכתבו חז"ל שבת ניתן בצינעא דכתיב ביני ובין בני ישראל כו' א"ה לא ליענשו א"ה כו' נשמה יתירה לא אודיעינהו כו' וינפש וי אבדה נפש כו'. ומקשין כי ענין וינפש שייך במוצאי שבת. אך משמעות הגמ' הנ"ל כי אין נודע בחי' נשמה יתירה רק בשבת. ולכך כיון שלא ניתן השבת לאוה"ע. אין יכולין לידע בחי' נשמה יתירה. ולכך כתיב בשבת וינפש. כי בשבת כשנרגיש בחי' נשמה יתירה. אז ע"י שיודעין שבחול נחסר זה. יכולין לבוא לבחי' תשובה. ועי"ז יהי' נמשך הארה גם לימות החול. ובשם הבעש"ט כתבו כי נכתב זה בשבת שע"י שיודעין זה בשבת. כי בחול ניטל זה. משמרין יותר יום שבת שלא לילך בטל בעת מצוא הנשמה יתירה המסייעת לעבודתו ית' ע"כ:
The Gemara (Beitza 16b) teaches that Shabbos was given in secret. If so, why were the gentiles punished for not accepting it? The answer is that the gentiles knew about Shabbos but didn't know about the reward for keeping it or the extra neshama received on Shabbos. This extra neshama is hinted at in the word וינפש, which can mean: Woe for the nefesh that has been lost. The question arises because וינפש refers to the end of Shabbos when one feels the loss of the neshama. Why is this word used to teach about the extra neshama on Shabbos? The Gemara means that the extra neshama is only realized on Shabbos. Since Shabbos wasn't given to the nations, they can't know about the extra neshama. Therefore, וינפש is appropriately said on Shabbos because it's when we feel the extra neshama. Realizing what we lack during the week can lead to teshuva, drawing Shabbos light into the week. The Ba’al Shem Tov explains that knowing the extra neshama is taken away during the week motivates us not to waste it on Shabbos, aiding in our service of Hashem.
תרל"א
5631
ברש"י אך כו' שבתותי תשמורו כו' למעט שבת ממלאכת המשכן. ורמב"ן ז"ל תמה. ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר הפירוש שאף שגם המשכן הוא ענין השראת השכינה וגם ענין שבת הוא עליות כל הנבראים. וממעט הכתוב שאין ענין המשכן בשבת. ודבריו צריכין ביאור כי איני זוכר יותר. ועפ"י הפשוט וודאי גם בימות החול שנק' ימי המעשה ומלאכה. מ"מ יש בהם בחי' שבת בהסתר עכ"פ. [כמ"ש ששת ימי המעשה יהי' סגור כו'] ולכך ת"ח נקראי' שבת. שאצלם גם בחול נמצאי' הארות הפנימיות. שזה עיקר פי' שבת. להיות דבוק בשורש החיים דמיני' מתברכין שיתא יומין. ומלאכות שהיו במשכן בודאי היו עפ"י אופן זה שהרי נעשה השראת השכינה ע"י מלאכות האלה. ושורש כל המלאכות ועבודת ימות החול הם מבחי' משכן. ולכך נלמד ל"ט מלאכות שהי' במשכן שרק הם נק' מלאכות. [והענין כמ"ש בזוה"ק תרומה ענין המשכן שהוא כהנהגת ימות החול ע"י המלאך שהוא בחי' מלאכה והמש"י]. ולזאת אומר הכתוב כי גם מלאכות המשכן אסור בשבת. כי בשבת יש התגלות הפנימיות. ובאמת קודם חטא העגל הי' חירות משטן ומה"מ והוא ענין עוה"ב עלמא דחירות [יובל ודרור]. רק אחר החטא שניטלו מהם הכתרים של נעשה ונשמע. הי' התיקון ע"י בחי' המשכן. שהוא למצוא נקודה פנימיות שיש בכל דבר מבחי' מלכותך מלכות כל עולמים. כמ"ש מלכותו בכל משלה. אבל בשבת מרע"ה מחזיר הכתרים לישראל. והוא כעין עוה"ב ואין שום הסתר כלל. ולכך גם מלאכות המשכן ג"כ אסורין בשבת כנ"ל. ופרשנו אך. כמ"ש חז"ל ע"פ אך את הזהב שצריכין להעביר החלודה קודם ההגעלה. שיהי' רק הזהב כמו שהוא. כמו כן בשבת אין שום הסתר וחלודה רק התגלות נקודה הפנימיות כנ"ל. ובחול ע"י מלאכות נסתר הפנימיות. וזה העבודה להיות דביקות העושה בפנימיות המעשה כנ"ל. וכתיב בשבת לדעת כי אני ה' מקדישכם. פי' ששבת נותן דעת. ופי' דעת התקשרות ודביקות בפנימיות. כתיב כל ערום יעשה בדעת. ופרשנו כנ"ל שכל מה שעושה החכם מקושר ומדובק בשורש הדבר. וכסיל ע"י שפורש הדבר ומפסיק משורשו נעשה אולת. אף שעושין מעשה א'. כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו כו'. וכתבו חז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם. הפי' שבכל דבר שבעולם נגנז הארה עליונה וקדושה. ועל ידי שבת נודע זה. ויוכל האדם למצוא גם בחול הארת שבת ע"י שמירת שבת. [וז"ש לעשות את השבת פי' למצוא בחי' השבת גם במעשה ע"י ושמרו. שהוא כמו ואביו שמר כו'. ששומר ומצפה כל ימות החול אל השבת]. וכתיב זכור פי' חז"ל מנה יפה זמנהו לשבת. פרשנו להניח בכל מעשה נקודה פנימיות לה' בלבד. וזה זכירת שבת שהוא ע"י שמעידין בנ"י כי הכל להשי"ת. וז"ש לדעת כי אני ה' מקדישכם. פי' מעשה ישראל יש בו נקודה חיות מהשי"ת. וע"י שבת נודע זה. ובחי' זו היא קודש כי חיות השי"ת הוא קודש ונבדל. אף שהוא בתוך עניני עוה"ז. וגם כפשוטו מה שמוצא האדם הארת הנקודה הנ"ל הוא ג"כ מהשי"ת. ובשבת נודע זה כמ"ש לדעת:
Rashi (Shemos 31:13) interprets "אך (only) Keep my Shabbos" to mean that the work of building the Mishkan is not done on Shabbos. The Ramban argues, saying it minimizes Shabbos itself, allowing for transgressions like a bris milah or saving a life. The Chidushei Harim explains Rashi, noting that both the Mishkan and Shabbos elevate creation, but the Torah teaches that the Mishkan's work does not apply on Shabbos. Even weekdays, called mundane, have a hidden aspect of Shabbos. Torah sages are called Shabbos because they remain connected to the source of life from which the six days are blessed. The work of the Mishkan, meant to bring Hashem’s presence, similarly connects to the source. Hence, the 39 actions used in building the Mishkan are the only ones forbidden on Shabbos, as Shabbos reveals the inner mechanism, making further work unnecessary.
Before the sin of the Golden Calf, Bnei Yisrael were free from the Satan and Angel of Death, akin to the world to come. After the sin, the Mishkan served as a means to find Hashem’s inner life force in everything. On Shabbos, Moshe returns the crowns of na'aseh v'nishma, reflecting the world to come where nothing is hidden. Therefore, building the Mishkan is forbidden on Shabbos. The word "אך" (only) indicates that on Shabbos, there is no “rust,” only the revelation of Hashem. During the week, the inner light is hidden through work, but Shabbos reveals it.
Shabbos gives דעת (knowledge), which means attachment and connection to the inner essence. The wise act with this inner connection, while fools, disconnected from the source, act foolishly. Hashem’s hidden treasure of Shabbos teaches that everything contains Hashem’s light, revealed through Shabbos. Guarding Shabbos allows one to find this light even during the week. “To do the Shabbos” means finding Shabbos in one’s actions through longing for it during the week. Remembering Shabbos involves setting aside something special for Hashem, testifying that all actions are for Him. This is the meaning of “that you shall know that I am Hashem who sanctifies you.” The inner life force in Bnei Yisrael’s actions becomes known through Shabbos, highlighting Hashem’s holiness and separation even in this world.
וכתבו חז"ל שבת ניתן בצינעא דכתיב ביני ובין בני ישראל כו' א"ה לא ליענשו א"ה כו' נשמה יתירה לא אודיעינהו כו' וינפש וי אבדה נפש כו'. ומקשין כי ענין וינפש שייך במוצאי שבת. אך משמעות הגמ' הנ"ל כי אין נודע בחי' נשמה יתירה רק בשבת. ולכך כיון שלא ניתן השבת לאוה"ע. אין יכולין לידע בחי' נשמה יתירה. ולכך כתיב בשבת וינפש. כי בשבת כשנרגיש בחי' נשמה יתירה. אז ע"י שיודעין שבחול נחסר זה. יכולין לבוא לבחי' תשובה. ועי"ז יהי' נמשך הארה גם לימות החול. ובשם הבעש"ט כתבו כי נכתב זה בשבת שע"י שיודעין זה בשבת. כי בחול ניטל זה. משמרין יותר יום שבת שלא לילך בטל בעת מצוא הנשמה יתירה המסייעת לעבודתו ית' ע"כ:
The Gemara (Beitza 16b) teaches that Shabbos was given in secret. If so, why were the gentiles punished for not accepting it? The answer is that the gentiles knew about Shabbos but didn't know about the reward for keeping it or the extra neshama received on Shabbos. This extra neshama is hinted at in the word וינפש, which can mean: Woe for the nefesh that has been lost.
The question arises because וינפש refers to the end of Shabbos when one feels the loss of the neshama. Why is this word used to teach about the extra neshama on Shabbos? The Gemara means that the extra neshama is only realized on Shabbos. Since Shabbos wasn't given to the nations, they can't know about the extra neshama.
Therefore, וינפש is appropriately said on Shabbos because it's when we feel the extra neshama. Realizing what we lack during the week can lead to teshuva, drawing Shabbos light into the week. The Ba’al Shem Tov explains that knowing the extra neshama is taken away during the week motivates us not to waste it on Shabbos, aiding in our service of Hashem.