וישב מרדכי אל שער המלך כו'. אמרו חז"ל ששב לשקו ותעניתו. פי' וישב ששב בתשובה. כי כן דרך הצדיק על ידי שעוזר לו השי"ת. מכניע עצמו ביותר על ידי הבושה מלפניו ית'. ומרדכי נצטער שגרם הוא כל הגזירה. ועתה עשה לו השי"ת חסד כזה. נתבייש עוד יותר. ושב. כי וודאי אין התשובה ע"י הבושה כמו מקודם. שיש ב' הכנעות. א' ע"י שפלות. והב' ע"י גדלות כמ"ש במ"א. וזהו ההפרש בין הצדיק לרשע דכתיב ויצא המן כו' שמח וטוב לב ע"י הסעודה. וזה הי' מפלתו. אבל במרדכי נאמר וישב כנ"ל. עוד נראה כי מרדכי ידע שהשי"ת יעזור לבני ישראל בוודאי כמ"ש רוח והצלה כו'. וכ"כ ידע את כל אשר נעשה כו'. רק שכן דרך כל הצדיקים שאף שיודעין הישועה מ"מ יכולין לצעוק בלב שלם ממש כמו אם לא היה יודע. ולמי שאינו כן אין מראין לו הישועה באמת. וזה תליא באמונה שלימה שמבטל כל השכל להשי"ת ויודע ומאמין שאין סתירה מכל זה שהישועה בא ע"י צעקת האדם. אף כי השי"ת לא יעזוב בני ישראל בלי ספק. מ"מ צריכין לצעוק בעת צרה כמ"ש עת צרה כו' וממנה יושע:
"And Mordechai returned to the gate of the king" etc. Our sages say, may their memory be blessed, that he returned to his sackcloth and his fasting. The explanation for 'and he returned' is that he returned in repentance. This is the way of the tzadik {righteous}, through which he is assisted by HaShem, may He be blessed. He subjugates himself further through the shame from before Him, may He be blessed. And Mordechai regretted that he caused the whole decree. And now HaShem, may He be blessed, did a kindness like this for him. He became further ashamed. And he returned/repented. Because certainly, repentance through the shame is not like that like before {one has shame}. That there are two (ways of gaining) humility. Firstly, through worthlessness {that a person understands that he is worthless}. And the second, through greatness as it is written elsewhere {that a person realises his greatness - who he is and what he has - and realises that he doesn't deserve any of it}. And this is the difference between a tzadik {righteous person} and a rasha {a wicked person} as it is written "and Haman went out etc." ... "happy and with a good heart" because of the feast. And this was his downfall. But by Mordechai it says 'and he returned/repented' as written above. Furthermore it is apparent that Mordechai knew that HaShem, may He be blessed, will certainly help the Jewish people as it is written "relief and deliverance" etc. And so it's written "and he knew all that had happened" etc. However through this way, that all tzadikim {righteous}, that even though they know of the salvation, nevertheless they are able to cry out with a truly complete heart as if they didn't know. And someone that isn't {on that level}, the true salvation isn't shown to him. And this is dependent on complete faith that one nullifies his intellect to HaShem, may He be blessed, and he knows and believes that there is no contradiction in any of this, that the salvation arrives through the outcry of man. Even though HaShem, may He be blessed, will not forsake the Jewish people, without question. Nevertheless it is necessary to cry out in a time of distress as it is written "a time of distress" etc. and from that, one will be saved.
3
נראה כי נס דפורים היה הכנה לבית שני כי הי צריך להיות כח ועוז לבני ישראל. וע"י הנס נגבה לבם ויכלו לחזור לבית המקדש. וכן אפשר שיהי' לעתיד נס כזה קודם הגאונה כמ"ש חז"ל מעמיד עליהם מלך כהמן כו' שנס זה הכנה לגאולה:
4
מה שתקנו בימים אלו משלוח מנות ומתנות. שלא מצינו במקום אחר. נראה כי כל הכח נגד עמלק ימ"ש הוא התאחדות בנ"י כמ"ש נקהלו ועמוד על נפשם. וכ"כ כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו ואלופיו. והפי' כמ"ש חז"ל נשבע הקב"ה שאין שמו וכסאו שלם עד שימחה זרע עמלק. ובנ"י הם הם שמו ית' כי בני ישראל מקדשין ומגדלין שם שמים בעולם. וכפי התאחדות בנ"י מתרבה ומתגדל כבוד שמו כמ"ש תנו עוז לאלקים. ולכן קודם ק"ש מזכירין לשמך הגדול ופי' שהוא זכירת עמלק. כי קודם שמייחדין בנ"י בק"ש שמכניס כ"א עצמו בכלל ישראל ומקבל עומ"ש ורוצה למסור נפשו על קדושת שמו ושיתפרסם כבוד שמו בעולם. זה תליא במחיית עמלק. והכלל כי בני ישראל הם זרע יעקב. ובחי' יעקב הוא בתוך בנ"י בכל דור ודור שנק' ישראל. וזה פי' שמע ישראל בק"ש שמייחדין להיות אחד. ואז נאמר ושמנו קראת בשמך. ולכן מחיית עמלק תליא באהבת בני ישראל. וכ"כ לך כנוס כו' כל היהודים כו'. ולכן נקרא איש יהודי יחידי כו'. שעל ידו נתאחדו כל בנ"י. והוא היה כלל כולם. ונק' יהודי על שם כל היהודים:
5
לעשות אותם ימי משתה ושמחה. ואיך. רק כמ"ש נזכרים ונעשים. שעל ידי הזכירה מתעוררים הימים ונעשים ימי משתה ושמחה. ופי' הזכירה בכל איש ישראל להתבונן בנס ולהתדבק בהשי"ת מאהבת הנס. כי זכירה הוא בעומק הלב. במקום שאין שם שכחה. וכפי מה שנזכר למטה בלב איש ישראל. כמו כן נתעורר למעלה:
תרל"ד
5634
וישב מרדכי אל שער המלך כו'. אמרו חז"ל ששב לשקו ותעניתו. פי' וישב ששב בתשובה. כי כן דרך הצדיק על ידי שעוזר לו השי"ת. מכניע עצמו ביותר על ידי הבושה מלפניו ית'. ומרדכי נצטער שגרם הוא כל הגזירה. ועתה עשה לו השי"ת חסד כזה. נתבייש עוד יותר. ושב. כי וודאי אין התשובה ע"י הבושה כמו מקודם. שיש ב' הכנעות. א' ע"י שפלות. והב' ע"י גדלות כמ"ש במ"א. וזהו ההפרש בין הצדיק לרשע דכתיב ויצא המן כו' שמח וטוב לב ע"י הסעודה. וזה הי' מפלתו. אבל במרדכי נאמר וישב כנ"ל. עוד נראה כי מרדכי ידע שהשי"ת יעזור לבני ישראל בוודאי כמ"ש רוח והצלה כו'. וכ"כ ידע את כל אשר נעשה כו'. רק שכן דרך כל הצדיקים שאף שיודעין הישועה מ"מ יכולין לצעוק בלב שלם ממש כמו אם לא היה יודע. ולמי שאינו כן אין מראין לו הישועה באמת. וזה תליא באמונה שלימה שמבטל כל השכל להשי"ת ויודע ומאמין שאין סתירה מכל זה שהישועה בא ע"י צעקת האדם. אף כי השי"ת לא יעזוב בני ישראל בלי ספק. מ"מ צריכין לצעוק בעת צרה כמ"ש עת צרה כו' וממנה יושע:
"And Mordechai returned to the gate of the king" etc. Our sages say, may their memory be blessed, that he returned to his sackcloth and his fasting. The explanation for 'and he returned' is that he returned in repentance. This is the way of the tzadik {righteous}, through which he is assisted by HaShem, may He be blessed. He subjugates himself further through the shame from before Him, may He be blessed. And Mordechai regretted that he caused the whole decree. And now HaShem, may He be blessed, did a kindness like this for him. He became further ashamed. And he returned/repented. Because certainly, repentance through the shame is not like that like before {one has shame}. That there are two (ways of gaining) humility. Firstly, through worthlessness {that a person understands that he is worthless}. And the second, through greatness as it is written elsewhere {that a person realises his greatness - who he is and what he has - and realises that he doesn't deserve any of it}. And this is the difference between a tzadik {righteous person} and a rasha {a wicked person} as it is written "and Haman went out etc." ... "happy and with a good heart" because of the feast. And this was his downfall. But by Mordechai it says 'and he returned/repented' as written above. Furthermore it is apparent that Mordechai knew that HaShem, may He be blessed, will certainly help the Jewish people as it is written "relief and deliverance" etc. And so it's written "and he knew all that had happened" etc. However through this way, that all tzadikim {righteous}, that even though they know of the salvation, nevertheless they are able to cry out with a truly complete heart as if they didn't know. And someone that isn't {on that level}, the true salvation isn't shown to him. And this is dependent on complete faith that one nullifies his intellect to HaShem, may He be blessed, and he knows and believes that there is no contradiction in any of this, that the salvation arrives through the outcry of man. Even though HaShem, may He be blessed, will not forsake the Jewish people, without question. Nevertheless it is necessary to cry out in a time of distress as it is written "a time of distress" etc. and from that, one will be saved.
נראה כי נס דפורים היה הכנה לבית שני כי הי צריך להיות כח ועוז לבני ישראל. וע"י הנס נגבה לבם ויכלו לחזור לבית המקדש. וכן אפשר שיהי' לעתיד נס כזה קודם הגאונה כמ"ש חז"ל מעמיד עליהם מלך כהמן כו' שנס זה הכנה לגאולה:
מה שתקנו בימים אלו משלוח מנות ומתנות. שלא מצינו במקום אחר. נראה כי כל הכח נגד עמלק ימ"ש הוא התאחדות בנ"י כמ"ש נקהלו ועמוד על נפשם. וכ"כ כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו ואלופיו. והפי' כמ"ש חז"ל נשבע הקב"ה שאין שמו וכסאו שלם עד שימחה זרע עמלק. ובנ"י הם הם שמו ית' כי בני ישראל מקדשין ומגדלין שם שמים בעולם. וכפי התאחדות בנ"י מתרבה ומתגדל כבוד שמו כמ"ש תנו עוז לאלקים. ולכן קודם ק"ש מזכירין לשמך הגדול ופי' שהוא זכירת עמלק. כי קודם שמייחדין בנ"י בק"ש שמכניס כ"א עצמו בכלל ישראל ומקבל עומ"ש ורוצה למסור נפשו על קדושת שמו ושיתפרסם כבוד שמו בעולם. זה תליא במחיית עמלק. והכלל כי בני ישראל הם זרע יעקב. ובחי' יעקב הוא בתוך בנ"י בכל דור ודור שנק' ישראל. וזה פי' שמע ישראל בק"ש שמייחדין להיות אחד. ואז נאמר ושמנו קראת בשמך. ולכן מחיית עמלק תליא באהבת בני ישראל. וכ"כ לך כנוס כו' כל היהודים כו'. ולכן נקרא איש יהודי יחידי כו'. שעל ידו נתאחדו כל בנ"י. והוא היה כלל כולם. ונק' יהודי על שם כל היהודים:
לעשות אותם ימי משתה ושמחה. ואיך. רק כמ"ש נזכרים ונעשים. שעל ידי הזכירה מתעוררים הימים ונעשים ימי משתה ושמחה. ופי' הזכירה בכל איש ישראל להתבונן בנס ולהתדבק בהשי"ת מאהבת הנס. כי זכירה הוא בעומק הלב. במקום שאין שם שכחה. וכפי מה שנזכר למטה בלב איש ישראל. כמו כן נתעורר למעלה: