במדרש מגיד דבריו ליעקב כו' אם אין אדם מל א"י לקבל מצות התורה כו'. פי' שבקבלת התורה נעשו בני ישראל כלים להיות מוכן לקבל מצות ה' כדאיתא כי בהר סיני הי' כקדושין ועשה השי"ת אותנו כלים כמ"ש אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה כמ"ש בפרשה הקודמת מזה. ובס' אוה"ח פי' סגולה שנשתנו נפשות בנ"י שהם מסוגלים לקיום מצות השי"ת ע"ש. וזהו מגיד דבריו הגדה לשון המשכה שנמשכו בנ"י אחר הנהגה העליונה של השי"ת. לכן כתיב עתה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. שכבר הם כלים מוכנים אחר הדיברות כו' חקיו ומשפטיו לישראל. לכן מסיים הפסוק לא עשה כן לכל גוי. פי' כמ"ש שלא עשנו כגויי הארצות שנפשותינו משונים מנפשותיהם. וכיון שלא עשה כן לכן משפטים בל ידעום:
The Midrash (Shemos Rabbah 30:12) on "He tells His words to Yaakov" (Tehillim 147:19) explains that one must be circumcised to receive the mitzvot. At Har Sinai, Bnei Yisrael became vessels prepared to receive Hashem's commandments, as reflected in the term 'segula' (treasured nation) (Shemos 19:5). The Ohr Hachaim explains 'segula' as being enabled to keep Hashem's mitzvot. The word 'magid' (tells) implies drawing, indicating Hashem draws Bnei Yisrael to follow His leadership. Therefore, the parsha begins with "These are the Mishpatim (laws) that you shall place before them," showing that Bnei Yisrael, as prepared vessels, can now receive Hashem's laws and statutes. The pasuk concludes with "He has not done this for all the nations," meaning Bnei Yisrael's souls are different from those of other nations. This distinction is highlighted in the Aleinu prayer: "He has not made us like the nations of the world." Consequently, other nations do not know Hashem's commandments because their souls are not prepared in the same way. In essence, receiving the Torah at Har Sinai transformed Bnei Yisrael into vessels capable of fulfilling Hashem's mitzvot. This unique status, encapsulated in the term 'segula,' underscores why only Bnei Yisrael are drawn to and capable of following Hashem's laws.
3
בזוה"ק וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים ע"ש. הענין דאיתא חביבין ישראל שנקראו בנים חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים כו'. פרשנו כי הנשמות נקראו בנים. אכן נתלבשו בגוף שנק' אמה ועבד כדברי הזוהר הנ"ל. אכן הכוונה הי' שיתמשכו הגופים אחר הנשמה. ויכול איש ישראל להעלות גם הגוף להיות נמשך אחר הנשמה. וזהו חיבה יתירה נודעת שיהיה דביקות גם להגוף. ואז אף אם אחרת יקח. מ"מ כל ההארות המוכנים להנשמה אין מתעכבין ע"י הגוף כמו שדורש שם ההוא סבא לפי דרכו. אכן עכ"פ אפילו אם רעה כו' אשר לא יעדה שלא זכה לחיבה יתירה הנ"ל להעלות הגוף. עכ"פ לא תצא הנשמה כצאת העבדים. שצריכין עכ"פ לשמור שלא לקלקל הנשמה בעצמה. והאדם נשתלח לזה העולם לתקן גם הגוף. וכ' ואנשי קודש תהיון שבנ"י הם קודש כמ"ש קודש ישראל לה' וזהו הנשמות. אבל יכול האדם להתקדש בגוף להמשיך בו הארת הקדושה מהנשמה. וכתיב תהיון לי שהוא הויה חדשה כשזוכה להמשיך הארת הנשמה בגוף. גם פי' תהיון כמ"ש נהייתי ונחליתי שכפי שבירת התאוה הגופניות. מאיר הנשמה. ונעשה הויה חדשה. והעיקר שיהי' המכוון לשם שמים כמ"ש תהיון לי שאם משתוקק אל הקדושה כדי לעשות רצון הבורא ית' אז כתיב ישלח עזרך מקודש. וע"ז נתקן ימי המעשה בחי' הגוף. והשבת יומא דנשמתין כמ"ש למען ינוח שורך כו' וינפש בן אמתך כמ"ש במ"א מזה:
The Zohar explains that the pesukim discussing the laws of slaves and maidservants (Eved and Amah) allude to a deeper meaning. Bnei Yisrael are called the ‘sons’ of Hashem, which refers to their souls. However, these souls are clothed in physical bodies, referred to as 'slaves' or 'maidservants'. Hashem's intention is for the body to be elevated by the soul, a unique ability given to Bnei Yisrael. The pesukim state that if a girl is sold as a maidservant and her owner or his son refuses to marry her, she shall go free. This symbolizes the elevation of the body to the soul. Even if the body is not elevated to the highest levels, it must still be protected. The soul remains different and must be safeguarded even if it cannot achieve lofty heights. Man's mission in this world is to repair the body, as stated, “You shall be men of holiness,” referring to Bnei Yisrael's ability to attain lofty holiness. One can elevate the body by drawing holiness from the soul, creating a new existence. The word ‘תהיון’ (you shall be) implies new existence and healing. Breaking physical desires allows the soul to shine, creating a new sense of being. The primary focus should be for the sake of Heaven. Constantly striving for holiness and doing Hashem's will ensures divine assistance. This effort repairs the weekdays, representing physicality, so that even the body can rest and be elevated on Shabbos, as indicated by the pasuk, “Your ox and the son of your maidservant shall rest.”
4
בפסוק ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי תשבות. פי' כי כל ימי המעשה נבראו ע"ז כדי לשבות מהם בבוא יום השבת. וזה הי' תכלית מכוון הבריאה. וזה הביטול של המעשים ע"י השבת הוא קיום כל המעשים. למען ינוח שורך כו'. כי השבת מעין עוה"ב. ואיך אפשר לקבל בעולם הזה הארה מעוה"ב שזה היפוך מזה. ורק ע"י הביטול עוה"ז בבוא הארה מעולם העליון. ע"י זו השביתה. מקבלין הארה גם בעוה"ז. והי' הכל הכנה שיוכל גם הגוף ונפש הבהמיות לקבל הארת הנשמה. ובאמת אין כל אדם מוכן לזה רק נפשות בנ"י. ולכן השבת הוא עדות על בני ישראל. ובכח ימי המעשה זוכין אל השבת. דכתיב כשושנה בין החוחים כו' כתפוח בעצי היער כו'. פי' בימי המעשה הוא שושנה בין החוחים והמייגעים עצמם למצוא הארות קדושות גם בימי המעשה זוכין אח"כ בשבת למה דכתיב כתפוח בעצי היער ודרשו חז"ל מה תפוח אין לו צל כו' והכל ברחו מצלו של הקב"ה רק בנ"י אמרו נעשה ונשמע ע"ש. כמו כן הענין ממש בש"ק שמתגלה בו הנהגה עליונה. והוא אינו ניכר בגשמיות כדאיתא בזוה"ק כיון דלא אשתכח בי' מנא מה ברכתא אשתכח וכו'. והיינו שאינו ניכר בעולם הזה. ובנ"י מאמינים בני מאמינים זוכין להרגיש טעם השבת כדכתיב בצלו חמדתי. וזוכין לשבת לחסות תחת פריסת סוכת שלומו ית'. בצלו חמדתי הוא בימי המעשה כשעוסקין במעשה אנוש ותחבולותיו. מ"מ איש ישראל כל זה אינו שוה לו ומשתוקק שלא להיות מוטרד בהבלי עולם. רק אחת שאלתי כו' שבתי בבית ה'. ולכן זוכין להשבת כנ"ל. ופריו מתוק לחכי דייקא:
The pasuk states, "Six days you shall do your work, and on the seventh day you shall rest." This teaches that the purpose of the weekdays is to lead to Shabbos, where we rest from our work. Shabbos gives meaning and existence to all actions of the week, as it says, “So that your ox, etc., shall rest.” Shabbos is a taste of the world to come, and by nullifying our weekday activities to it, we elevate physicality and gain the light of the soul. Only the souls of Bnei Yisrael can truly experience this, making Shabbos a testimony to them. Through the efforts of the weekdays, we merit Shabbos. The pasuk describes a rose among thorns, symbolizing those who find holiness even during the week, and merit greater revelation on Shabbos. The Midrash explains that just as people leave the shade of an apple tree during a drought, the nations left Hashem's shade, but Bnei Yisrael remained faithful with “Na’aseh v’nishma.” On Shabbos, Hashem's leadership is revealed, unlike during the week. The Zohar explains that no manna fell on Shabbos because it blesses all other days. Bnei Yisrael, believers and sons of believers, merit the taste of Shabbos. As it states, “For His shade, I longed,” Shabbos allows us to rest under Hashem's Sukkah of Shalom.
תרמ"ט
5649
במדרש מגיד דבריו ליעקב כו' אם אין אדם מל א"י לקבל מצות התורה כו'. פי' שבקבלת התורה נעשו בני ישראל כלים להיות מוכן לקבל מצות ה' כדאיתא כי בהר סיני הי' כקדושין ועשה השי"ת אותנו כלים כמ"ש אם שמוע תשמעו בקולי והייתם לי סגולה כמ"ש בפרשה הקודמת מזה. ובס' אוה"ח פי' סגולה שנשתנו נפשות בנ"י שהם מסוגלים לקיום מצות השי"ת ע"ש. וזהו מגיד דבריו הגדה לשון המשכה שנמשכו בנ"י אחר הנהגה העליונה של השי"ת. לכן כתיב עתה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. שכבר הם כלים מוכנים אחר הדיברות כו' חקיו ומשפטיו לישראל. לכן מסיים הפסוק לא עשה כן לכל גוי. פי' כמ"ש שלא עשנו כגויי הארצות שנפשותינו משונים מנפשותיהם. וכיון שלא עשה כן לכן משפטים בל ידעום:
The Midrash (Shemos Rabbah 30:12) on "He tells His words to Yaakov" (Tehillim 147:19) explains that one must be circumcised to receive the mitzvot. At Har Sinai, Bnei Yisrael became vessels prepared to receive Hashem's commandments, as reflected in the term 'segula' (treasured nation) (Shemos 19:5). The Ohr Hachaim explains 'segula' as being enabled to keep Hashem's mitzvot. The word 'magid' (tells) implies drawing, indicating Hashem draws Bnei Yisrael to follow His leadership.
Therefore, the parsha begins with "These are the Mishpatim (laws) that you shall place before them," showing that Bnei Yisrael, as prepared vessels, can now receive Hashem's laws and statutes. The pasuk concludes with "He has not done this for all the nations," meaning Bnei Yisrael's souls are different from those of other nations. This distinction is highlighted in the Aleinu prayer: "He has not made us like the nations of the world." Consequently, other nations do not know Hashem's commandments because their souls are not prepared in the same way.
In essence, receiving the Torah at Har Sinai transformed Bnei Yisrael into vessels capable of fulfilling Hashem's mitzvot. This unique status, encapsulated in the term 'segula,' underscores why only Bnei Yisrael are drawn to and capable of following Hashem's laws.
בזוה"ק וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים ע"ש. הענין דאיתא חביבין ישראל שנקראו בנים חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים כו'. פרשנו כי הנשמות נקראו בנים. אכן נתלבשו בגוף שנק' אמה ועבד כדברי הזוהר הנ"ל. אכן הכוונה הי' שיתמשכו הגופים אחר הנשמה. ויכול איש ישראל להעלות גם הגוף להיות נמשך אחר הנשמה. וזהו חיבה יתירה נודעת שיהיה דביקות גם להגוף. ואז אף אם אחרת יקח. מ"מ כל ההארות המוכנים להנשמה אין מתעכבין ע"י הגוף כמו שדורש שם ההוא סבא לפי דרכו. אכן עכ"פ אפילו אם רעה כו' אשר לא יעדה שלא זכה לחיבה יתירה הנ"ל להעלות הגוף. עכ"פ לא תצא הנשמה כצאת העבדים. שצריכין עכ"פ לשמור שלא לקלקל הנשמה בעצמה. והאדם נשתלח לזה העולם לתקן גם הגוף. וכ' ואנשי קודש תהיון שבנ"י הם קודש כמ"ש קודש ישראל לה' וזהו הנשמות. אבל יכול האדם להתקדש בגוף להמשיך בו הארת הקדושה מהנשמה. וכתיב תהיון לי שהוא הויה חדשה כשזוכה להמשיך הארת הנשמה בגוף. גם פי' תהיון כמ"ש נהייתי ונחליתי שכפי שבירת התאוה הגופניות. מאיר הנשמה. ונעשה הויה חדשה. והעיקר שיהי' המכוון לשם שמים כמ"ש תהיון לי שאם משתוקק אל הקדושה כדי לעשות רצון הבורא ית' אז כתיב ישלח עזרך מקודש. וע"ז נתקן ימי המעשה בחי' הגוף. והשבת יומא דנשמתין כמ"ש למען ינוח שורך כו' וינפש בן אמתך כמ"ש במ"א מזה:
The Zohar explains that the pesukim discussing the laws of slaves and maidservants (Eved and Amah) allude to a deeper meaning. Bnei Yisrael are called the ‘sons’ of Hashem, which refers to their souls. However, these souls are clothed in physical bodies, referred to as 'slaves' or 'maidservants'. Hashem's intention is for the body to be elevated by the soul, a unique ability given to Bnei Yisrael.
The pesukim state that if a girl is sold as a maidservant and her owner or his son refuses to marry her, she shall go free. This symbolizes the elevation of the body to the soul. Even if the body is not elevated to the highest levels, it must still be protected. The soul remains different and must be safeguarded even if it cannot achieve lofty heights. Man's mission in this world is to repair the body, as stated, “You shall be men of holiness,” referring to Bnei Yisrael's ability to attain lofty holiness. One can elevate the body by drawing holiness from the soul, creating a new existence.
The word ‘תהיון’ (you shall be) implies new existence and healing. Breaking physical desires allows the soul to shine, creating a new sense of being. The primary focus should be for the sake of Heaven. Constantly striving for holiness and doing Hashem's will ensures divine assistance. This effort repairs the weekdays, representing physicality, so that even the body can rest and be elevated on Shabbos, as indicated by the pasuk, “Your ox and the son of your maidservant shall rest.”
בפסוק ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי תשבות. פי' כי כל ימי המעשה נבראו ע"ז כדי לשבות מהם בבוא יום השבת. וזה הי' תכלית מכוון הבריאה. וזה הביטול של המעשים ע"י השבת הוא קיום כל המעשים. למען ינוח שורך כו'. כי השבת מעין עוה"ב. ואיך אפשר לקבל בעולם הזה הארה מעוה"ב שזה היפוך מזה. ורק ע"י הביטול עוה"ז בבוא הארה מעולם העליון. ע"י זו השביתה. מקבלין הארה גם בעוה"ז. והי' הכל הכנה שיוכל גם הגוף ונפש הבהמיות לקבל הארת הנשמה. ובאמת אין כל אדם מוכן לזה רק נפשות בנ"י. ולכן השבת הוא עדות על בני ישראל. ובכח ימי המעשה זוכין אל השבת. דכתיב כשושנה בין החוחים כו' כתפוח בעצי היער כו'. פי' בימי המעשה הוא שושנה בין החוחים והמייגעים עצמם למצוא הארות קדושות גם בימי המעשה זוכין אח"כ בשבת למה דכתיב כתפוח בעצי היער ודרשו חז"ל מה תפוח אין לו צל כו' והכל ברחו מצלו של הקב"ה רק בנ"י אמרו נעשה ונשמע ע"ש. כמו כן הענין ממש בש"ק שמתגלה בו הנהגה עליונה. והוא אינו ניכר בגשמיות כדאיתא בזוה"ק כיון דלא אשתכח בי' מנא מה ברכתא אשתכח וכו'. והיינו שאינו ניכר בעולם הזה. ובנ"י מאמינים בני מאמינים זוכין להרגיש טעם השבת כדכתיב בצלו חמדתי. וזוכין לשבת לחסות תחת פריסת סוכת שלומו ית'. בצלו חמדתי הוא בימי המעשה כשעוסקין במעשה אנוש ותחבולותיו. מ"מ איש ישראל כל זה אינו שוה לו ומשתוקק שלא להיות מוטרד בהבלי עולם. רק אחת שאלתי כו' שבתי בבית ה'. ולכן זוכין להשבת כנ"ל. ופריו מתוק לחכי דייקא:
The pasuk states, "Six days you shall do your work, and on the seventh day you shall rest." This teaches that the purpose of the weekdays is to lead to Shabbos, where we rest from our work. Shabbos gives meaning and existence to all actions of the week, as it says, “So that your ox, etc., shall rest.” Shabbos is a taste of the world to come, and by nullifying our weekday activities to it, we elevate physicality and gain the light of the soul.
Only the souls of Bnei Yisrael can truly experience this, making Shabbos a testimony to them. Through the efforts of the weekdays, we merit Shabbos. The pasuk describes a rose among thorns, symbolizing those who find holiness even during the week, and merit greater revelation on Shabbos. The Midrash explains that just as people leave the shade of an apple tree during a drought, the nations left Hashem's shade, but Bnei Yisrael remained faithful with “Na’aseh v’nishma.”
On Shabbos, Hashem's leadership is revealed, unlike during the week. The Zohar explains that no manna fell on Shabbos because it blesses all other days. Bnei Yisrael, believers and sons of believers, merit the taste of Shabbos. As it states, “For His shade, I longed,” Shabbos allows us to rest under Hashem's Sukkah of Shalom.