במדרש מגיד דבריו כו' חקיו ומשפטיו לישראל משל כו' לבנו נותן מתוך פיו כו'. פשוט כוונת המדרש לפרש. משפטיו של הקב"ה אשר בחר לעצמו. בדרך זה מנהיג את בניו. כמ"ש אשר קדשנו במצותיו במצות אשר השי"ת עושה אותם. אך פנימיות הענין דהמשפטים נאמרו אחר הדיברות כי הדיברות הם הנהגות הש"י כמלך הגוזר על עמו ומשפטים הם טעמי המצות כי הם עפ"י שכל התחתונים ג"כ. ואא"ז מו"ר ז"ל פי' מ"ש רש"י תשים לפניהם כשולחן הערוך כו' למה נאמר זה דוקא אצל המשפטים. אך כי לאשר שכל האנושי משיג המשפטים לזאת צריכין חיזוק אמונה לזה. לידע כי אעפ"כ הם רק רצונו של הקב"ה כמ"ש המשפט לאלקים הוא. ופי' עפ"י הפסוק אתה כוננת מישרים שגם מה שנראה זה דרך ישר. הוא ע"י שכן רצונו של הקב"ה לכך יש עליו חן והכל מעידין על ישרו. ולכן צריך להיות השכל בטל אל הציווי של הקב"ה כנ"ל. ונראה שלכך עלה ע"ד משה רבינו ע"ה שלא להגיד לבנ"י הטעמים כי ירא שעי"ז יהיו מחוסרי אמונה כנ"ל והקב"ה הבטיחו כי מוכנים בני ישראל לקבל הטעמים ושידעו שהכל מהקב"ה הוא כנ"ל. ובנ"י זכו לזה ע"י קבלת הדיברות שהקדימו נעשה לנשמע. ופי' זה שהי' חביב בעיניהם יותר לעשות רצונו ית' מנשמע שהוא השגת הטעמים כנ"ל. לכן זכו להשיג הטעמים ג"כ כנ"ל. וכלל הדברים כי המשפטים הם פנימיות הדיברות כי הטעמים יותר פנימים מגוף המצות. וז"ש מגיד דבריו מקודם ואח"כ משפטיו כנ"ל. ופי' אשר תשים לפניהם כי הקב"ה נתן לבני ישראל אשר גם לדבריהם יהי' להם כח זה שעפ"י דבריהם יהי' נמשך החן והטעמים כמו דבריו של הקב"ה שנאמר אתה כוננת מישרים כנ"ל. וזה ענין תורה שבע"פ שבני ישראל זוכין לחדש דברים שנחצבו לפניו ב"ה וז"ש אשר תשים לפניהם שיהי' בכחם להמשיך משפטי השי"ת והבן:
The Midrash (Shemos Rabba 30:9) explains Tehillim 147:19, "He tells His words to Yaakov, His statutes and laws to Yisrael," with a parable: a king feeds his son from his own portion. This signifies that Hashem uses the very laws He chose for Himself to guide Bnei Yisrael, elevating them with His mitzvos. Mishpatim, given after the Ten Commandments, are laws with logical reasons. The Chidushei Harim explains that Rashi (Shemos 21:1) emphasizes the need to explain mishpatim clearly because their logical nature might make people think they are less divine. Hashem wanted Moshe to strengthen emuna, teaching that even logically understood laws are ultimately Hashem’s will. The pasuk "You who established equity" (Tehillim 99:4) means that what seems correct to us is because Hashem willed it so. Moshe initially hesitated to explain the reasons behind mishpatim, fearing it might weaken emuna. However, Hashem assured him that Bnei Yisrael could understand the reasons while maintaining their faith, as demonstrated with na’aseh v'nishma. "Before them" means Hashem gave Bnei Yisrael the ability to draw down understanding and find it appealing, akin to His own words, highlighting the essence of the Oral Torah.
4
ואמו"ז ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא ז"ל אשר תשים לפניהם להיות משפטי השי"ת קודם לעצמותם כענין הקדמת נעשה לנשמע שהוא למסור נפשו לעשות משפטי השי"ת ע"ש בס' קול שמחה. ובאמת זוכין לפנימיות טעמי התורה ע"י הביטול אליו ית'. כ' שער החצר הפנימית (שער) הפונה קדים כו' וביום השבת יפתח וביום החודש כו'. הפונה קדים הוא הביטול אל מה שלמעלה מהטבע כי בשבת ור"ח יש עלי' לנפשות בנ"י למעלה ועי"ז זוכין לפנימיות הטעמים. וכ' בשבת קודש ויכולו השמים והארץ כו' פי' התמלאות שפע חיים בכל הבריאה כי ויכל הוא לשון מדה כמ"ש וכל בשליש. אלפים בת יכיל. כי הקב"ה השפיע בכל ברי' חיים כפי אשר יכולה לקבל. והאמת כי בריאת האדם ביום הששי הוא פנימיות החיות של כל הבריאה כמ"ש ואדם עלי' בראתי. וע"י האדם נמשך חיות לכל הבריאה. וכפי הביטול ומס"נ של האדם בש"ק להקב"ה. ממשיך חיות מחדש לכל הבריאה כנ"ל:
The Chidushei Harim, quoting the Rebbe MiParshischa, explains that "You shall place before them" means Hashem’s laws should take precedence over the essence of Bnei Yisrael. This reflects the commitment of na’aseh before nishma, where Bnei Yisrael were prepared to sacrifice their lives to follow Hashem’s laws. This is especially relevant to mishpatim, which seem logical but must be followed because they are Hashem's will. True understanding of the Torah’s reasons comes through nullification to Hashem. Yechezkel 46:1 states, “The gate of the inner court facing east shall be closed on the six working days; it shall be opened on the Sabbath and the new moon.” "Facing east" symbolizes nullification to what is above nature. On Shabbos and Rosh Chodesh, the souls of Bnei Yisrael are elevated, allowing them to attain the inner reasons of the Torah. On Shabbos, the completion of creation, "ויכלו," signifies the filling of all creation with abundant life force. Hashem gave each creation life to the maximum extent it could contain. The creation of man on the sixth day represents the internal life force of all creation, as stated in Yeshaya 45:12. Man’s nullification and self-sacrifice on Shabbos draw renewed life force to the entire creation. This highlights the importance of Shabbos in connecting to Hashem and sustaining all of creation through spiritual elevation and dedication.
5
טעם הנרצע אחר שש אוזן ששמעה עבדי הם כו'. ולא בשעת המכירה. כי סבור הי' שיכול לקבל העבדות שלא ינתק עי"ז מעבדות של הקב"ה. ואחר שידע טעם עבדות בשר ודם שעי"ז פורק עול מ"ש. אין לו לומר אהבתי כו'. אף כי לעיני בשר נראה להקל חומר העבירה ע"י ההרגל שדש בה. אבל באמת צריך להיות שונא יותר מי שיודע ומרגיש גודל החטא. וגם כי המוכר עצמו מפני דוחקו אין עליו חטא רק אם אינו רוצה אח"כ לצאת אף שנתנה לו תורה מקום לצאת בשש. נראה כי התחלת המכירה לא הי' באמת מתוך הדוחק ולכן נענש על התחלת המכירה:
A slave's ear is pierced after six years if he chooses to remain in slavery because his ear heard Hashem's commandment “they are My slaves” and not anyone else’s. This piercing is not done immediately when he first sells himself. Initially, the slave may think he can serve both his human master and Hashem. After six years, he should realize that serving another master detracts from his service to Hashem. Choosing to stay a slave indicates a failure to follow Hashem's command, hence the ear piercing. Though repeated transgression might seem to lessen accountability, one who has sinned and understands its gravity is more accountable. Initially, selling himself due to financial hardship isn’t a sin. However, choosing to remain a slave when he can go free shows that his initial sale wasn’t purely out of necessity, thus warranting punishment.
6
בודאי יכולין ללמוד מאלה המשפטים דרכים הצריכין לעבודת הבורא ית'. ודין שומרים כי יתן כו' כסף או כלים כו' אם ימצא הגנב ישלם שנים כו' אם לא שלח ידו כו'. כי הקב"ה נותן לאדם כלים לשמור. כסף הוא הרצון והחשק. וגם בריאת האדם עצמו שהוא כלי לעבודתו ית' וצריך שמירה. והיצה"ר גונב העיקר. ואם האדם ניצול ממנו יש לו יתרון כי הגנב משלם כפל. והעצה היעוצה לאדם הוא הרחקת התענוגים כי אם שולח יד נתחייב באונסין. ובגמ' השומר שאמר הריני משלם קונה הכפל לכשתגנב ותרצה ותשלמיני כו' ע"ש פי' אף שחטא האדם אם נותן לבו לשוב להשי"ת ברצון שלם. אף כי באמת חייב הוא. עכ"ז בא עוד למעלה ע"י החטא ומקנה לו הכפל והוא ענין מעלת בעל תשובה. שזדונות נעשין לו כזכיות כנ"ל:
The laws in Mishpatim provide valuable lessons for serving Hashem. For example, the laws of safekeeping (Shemos 22:6-7) discuss what happens when someone entrusts money or vessels to another for safekeeping and they are stolen. If the thief is found, he must pay double. If not, the guard must swear he hasn’t mishandled the property. Metaphorically, Hashem entrusts us with "money" (our desires and drives) and "vessels" (our bodies) to guard. The evil inclination is the thief trying to steal these. If one resists this thief, there is an advantage, as the thief must repay double. The best advice is to avoid physical pleasures, as being involved with them makes one liable even for uncontrollable circumstances. The Gemara (Baba Metzia 34a) explains that if the guard opts to pay rather than swear, he collects double if the thief is found. This means that even if a person sins, returning to Hashem wholeheartedly can elevate them to a higher level, converting willful sins into merits. This highlights the unique advantage of a repentant sinner, whose deliberate sins become merits.
תרל"ה
5635
ר"ח אדר ראשון
Rosh Chodesh Adar Rishon
במדרש מגיד דבריו כו' חקיו ומשפטיו לישראל משל כו' לבנו נותן מתוך פיו כו'. פשוט כוונת המדרש לפרש. משפטיו של הקב"ה אשר בחר לעצמו. בדרך זה מנהיג את בניו. כמ"ש אשר קדשנו במצותיו במצות אשר השי"ת עושה אותם. אך פנימיות הענין דהמשפטים נאמרו אחר הדיברות כי הדיברות הם הנהגות הש"י כמלך הגוזר על עמו ומשפטים הם טעמי המצות כי הם עפ"י שכל התחתונים ג"כ. ואא"ז מו"ר ז"ל פי' מ"ש רש"י תשים לפניהם כשולחן הערוך כו' למה נאמר זה דוקא אצל המשפטים. אך כי לאשר שכל האנושי משיג המשפטים לזאת צריכין חיזוק אמונה לזה. לידע כי אעפ"כ הם רק רצונו של הקב"ה כמ"ש המשפט לאלקים הוא. ופי' עפ"י הפסוק אתה כוננת מישרים שגם מה שנראה זה דרך ישר. הוא ע"י שכן רצונו של הקב"ה לכך יש עליו חן והכל מעידין על ישרו. ולכן צריך להיות השכל בטל אל הציווי של הקב"ה כנ"ל. ונראה שלכך עלה ע"ד משה רבינו ע"ה שלא להגיד לבנ"י הטעמים כי ירא שעי"ז יהיו מחוסרי אמונה כנ"ל והקב"ה הבטיחו כי מוכנים בני ישראל לקבל הטעמים ושידעו שהכל מהקב"ה הוא כנ"ל. ובנ"י זכו לזה ע"י קבלת הדיברות שהקדימו נעשה לנשמע. ופי' זה שהי' חביב בעיניהם יותר לעשות רצונו ית' מנשמע שהוא השגת הטעמים כנ"ל. לכן זכו להשיג הטעמים ג"כ כנ"ל. וכלל הדברים כי המשפטים הם פנימיות הדיברות כי הטעמים יותר פנימים מגוף המצות. וז"ש מגיד דבריו מקודם ואח"כ משפטיו כנ"ל. ופי' אשר תשים לפניהם כי הקב"ה נתן לבני ישראל אשר גם לדבריהם יהי' להם כח זה שעפ"י דבריהם יהי' נמשך החן והטעמים כמו דבריו של הקב"ה שנאמר אתה כוננת מישרים כנ"ל. וזה ענין תורה שבע"פ שבני ישראל זוכין לחדש דברים שנחצבו לפניו ב"ה וז"ש אשר תשים לפניהם שיהי' בכחם להמשיך משפטי השי"ת והבן:
The Midrash (Shemos Rabba 30:9) explains Tehillim 147:19, "He tells His words to Yaakov, His statutes and laws to Yisrael," with a parable: a king feeds his son from his own portion. This signifies that Hashem uses the very laws He chose for Himself to guide Bnei Yisrael, elevating them with His mitzvos.
Mishpatim, given after the Ten Commandments, are laws with logical reasons. The Chidushei Harim explains that Rashi (Shemos 21:1) emphasizes the need to explain mishpatim clearly because their logical nature might make people think they are less divine. Hashem wanted Moshe to strengthen emuna, teaching that even logically understood laws are ultimately Hashem’s will.
The pasuk "You who established equity" (Tehillim 99:4) means that what seems correct to us is because Hashem willed it so. Moshe initially hesitated to explain the reasons behind mishpatim, fearing it might weaken emuna. However, Hashem assured him that Bnei Yisrael could understand the reasons while maintaining their faith, as demonstrated with na’aseh v'nishma. "Before them" means Hashem gave Bnei Yisrael the ability to draw down understanding and find it appealing, akin to His own words, highlighting the essence of the Oral Torah.
ואמו"ז ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא ז"ל אשר תשים לפניהם להיות משפטי השי"ת קודם לעצמותם כענין הקדמת נעשה לנשמע שהוא למסור נפשו לעשות משפטי השי"ת ע"ש בס' קול שמחה. ובאמת זוכין לפנימיות טעמי התורה ע"י הביטול אליו ית'. כ' שער החצר הפנימית (שער) הפונה קדים כו' וביום השבת יפתח וביום החודש כו'. הפונה קדים הוא הביטול אל מה שלמעלה מהטבע כי בשבת ור"ח יש עלי' לנפשות בנ"י למעלה ועי"ז זוכין לפנימיות הטעמים. וכ' בשבת קודש ויכולו השמים והארץ כו' פי' התמלאות שפע חיים בכל הבריאה כי ויכל הוא לשון מדה כמ"ש וכל בשליש. אלפים בת יכיל. כי הקב"ה השפיע בכל ברי' חיים כפי אשר יכולה לקבל. והאמת כי בריאת האדם ביום הששי הוא פנימיות החיות של כל הבריאה כמ"ש ואדם עלי' בראתי. וע"י האדם נמשך חיות לכל הבריאה. וכפי הביטול ומס"נ של האדם בש"ק להקב"ה. ממשיך חיות מחדש לכל הבריאה כנ"ל:
The Chidushei Harim, quoting the Rebbe MiParshischa, explains that "You shall place before them" means Hashem’s laws should take precedence over the essence of Bnei Yisrael. This reflects the commitment of na’aseh before nishma, where Bnei Yisrael were prepared to sacrifice their lives to follow Hashem’s laws. This is especially relevant to mishpatim, which seem logical but must be followed because they are Hashem's will. True understanding of the Torah’s reasons comes through nullification to Hashem.
Yechezkel 46:1 states, “The gate of the inner court facing east shall be closed on the six working days; it shall be opened on the Sabbath and the new moon.” "Facing east" symbolizes nullification to what is above nature. On Shabbos and Rosh Chodesh, the souls of Bnei Yisrael are elevated, allowing them to attain the inner reasons of the Torah. On Shabbos, the completion of creation, "ויכלו," signifies the filling of all creation with abundant life force. Hashem gave each creation life to the maximum extent it could contain.
The creation of man on the sixth day represents the internal life force of all creation, as stated in Yeshaya 45:12. Man’s nullification and self-sacrifice on Shabbos draw renewed life force to the entire creation. This highlights the importance of Shabbos in connecting to Hashem and sustaining all of creation through spiritual elevation and dedication.
טעם הנרצע אחר שש אוזן ששמעה עבדי הם כו'. ולא בשעת המכירה. כי סבור הי' שיכול לקבל העבדות שלא ינתק עי"ז מעבדות של הקב"ה. ואחר שידע טעם עבדות בשר ודם שעי"ז פורק עול מ"ש. אין לו לומר אהבתי כו'. אף כי לעיני בשר נראה להקל חומר העבירה ע"י ההרגל שדש בה. אבל באמת צריך להיות שונא יותר מי שיודע ומרגיש גודל החטא. וגם כי המוכר עצמו מפני דוחקו אין עליו חטא רק אם אינו רוצה אח"כ לצאת אף שנתנה לו תורה מקום לצאת בשש. נראה כי התחלת המכירה לא הי' באמת מתוך הדוחק ולכן נענש על התחלת המכירה:
A slave's ear is pierced after six years if he chooses to remain in slavery because his ear heard Hashem's commandment “they are My slaves” and not anyone else’s. This piercing is not done immediately when he first sells himself.
Initially, the slave may think he can serve both his human master and Hashem. After six years, he should realize that serving another master detracts from his service to Hashem. Choosing to stay a slave indicates a failure to follow Hashem's command, hence the ear piercing.
Though repeated transgression might seem to lessen accountability, one who has sinned and understands its gravity is more accountable. Initially, selling himself due to financial hardship isn’t a sin. However, choosing to remain a slave when he can go free shows that his initial sale wasn’t purely out of necessity, thus warranting punishment.
בודאי יכולין ללמוד מאלה המשפטים דרכים הצריכין לעבודת הבורא ית'. ודין שומרים כי יתן כו' כסף או כלים כו' אם ימצא הגנב ישלם שנים כו' אם לא שלח ידו כו'. כי הקב"ה נותן לאדם כלים לשמור. כסף הוא הרצון והחשק. וגם בריאת האדם עצמו שהוא כלי לעבודתו ית' וצריך שמירה. והיצה"ר גונב העיקר. ואם האדם ניצול ממנו יש לו יתרון כי הגנב משלם כפל. והעצה היעוצה לאדם הוא הרחקת התענוגים כי אם שולח יד נתחייב באונסין. ובגמ' השומר שאמר הריני משלם קונה הכפל לכשתגנב ותרצה ותשלמיני כו' ע"ש פי' אף שחטא האדם אם נותן לבו לשוב להשי"ת ברצון שלם. אף כי באמת חייב הוא. עכ"ז בא עוד למעלה ע"י החטא ומקנה לו הכפל והוא ענין מעלת בעל תשובה. שזדונות נעשין לו כזכיות כנ"ל:
The laws in Mishpatim provide valuable lessons for serving Hashem. For example, the laws of safekeeping (Shemos 22:6-7) discuss what happens when someone entrusts money or vessels to another for safekeeping and they are stolen. If the thief is found, he must pay double. If not, the guard must swear he hasn’t mishandled the property.
Metaphorically, Hashem entrusts us with "money" (our desires and drives) and "vessels" (our bodies) to guard. The evil inclination is the thief trying to steal these. If one resists this thief, there is an advantage, as the thief must repay double. The best advice is to avoid physical pleasures, as being involved with them makes one liable even for uncontrollable circumstances.
The Gemara (Baba Metzia 34a) explains that if the guard opts to pay rather than swear, he collects double if the thief is found. This means that even if a person sins, returning to Hashem wholeheartedly can elevate them to a higher level, converting willful sins into merits. This highlights the unique advantage of a repentant sinner, whose deliberate sins become merits.