במדרש כינוסו וכינוס בניו כו'. דבעשו כתיב וילך אל ארץ מפני יעקב. כי הוא הי' כל הזמן אצל אביו. אעפ"כ הי' דרך שסופו קוצים. והצדיקים הולכים בדרך שסופו מישור. ויעקב אע"ה הכין עצמו לקבל הגלות כמ"ש בזוה"ק מגורי לשון יראה ופחד. שהגם שהיה בפחד מקיום שט"ח גר יהי' זרעך. אעפ"כ צדיק ככפיר יבטח. וישב יעקב כו' מגורי אביו שנתישב (עצמו) באותו הפחד בעצמו כמ"ש בשם הבעש"ט ע"פ מן המיצר קראתי כי הבורח בעת צרה הוא כאשה עוברה שכל מקום שבורחת העיבור עמה. כן כל עצב שצריך להיות נולד תולדות מזה כמ"ש בכל עצב יהי' מותר. א"צ לסלק עצמו מזה רק למצוא העזר והתולדות תוך המיצר. ז"ש וישב כו' וכתיב אח"כ אלה תולדות יעקב כו'. והוא ללמד לכל בנ"י שלעולם נמצא הרפואה תוך המכה. וע"י הכינוס שמאספין כל הכחות אל הפנימיות אז אמת מארץ תצמח. ואח"כ רואין כי כולם ישא רוח כו' הבל כנ"ל:
The Midrash (Bereishis Rabbah 84:1) explains that Yaakov's gathering with his sons protected him from Eisav. While Yaakov faced hardships with Lavan and Eisav, he eventually "settled in the land of his fathers," reflecting a period of peace and spiritual connection. Eisav's ease during Yaakov's absence illustrates that the wicked may start easily but end in difficulty, unlike the tzadikim, whose challenging beginnings lead to clarity and ease. Yaakov also prepared for future exiles, understanding the covenant that his descendants would be strangers in a foreign land. The Zohar interprets מגורי as fear, yet Yaakov settled into this fear, embodying "a tzadik is sure like a lion" (Mishlei 28:1). The Ba’al Shem Tov teaches that escaping fears is futile, akin to a pregnant woman trying to outrun her fetus. Instead, one should find strength within difficulties, as Mishlei 14:23 states, "In every sadness, there will be extra." Yaakov's story shows that after settling in fear, he produced positive outcomes (תולדות). This teaches Bnei Yisrael that solutions often lie within challenges. By gathering and connecting to their inner source, "truth shall sprout forth from the land," and difficulties can be transcended, bringing positive results.
4
במדרש וישבו לאכל לחם להאכיל כו' עבירתן של שבטים כו' תקוה לעולם כו'. כי חלילה להבין כפשוטו שהיו חוטאים ח"ו. וגם מה שאמרו חכמים ז"ל כי כל הגלות עי"ז החטא. ומי לא יבין כי אין הדברים כפשטן. והלא ידוע כי אדרבא כל קיום בני ישראל בגלות וקיום כל העולם בזכות השבטים כידוע. אבל בודאי השבטים הכינו דרך בעבורינו. והם ידעו והבינו כי לא נוכל להיות נמשך בהנהגה עליונה ורמה של יוסף הצדיק שנקרא נזיר אחיו. לכן כיון שמכרוהו ישבו הם במקומו והכינו דרך במדריגה תחתונה קצת ממדרגות יוסף הצדיק שנוכל למצוא דרך זה גם בתוך הגלות. אמנם הכתוב מיחס להם לחטא כי היה להם להפליא מעשיהם למצוא דרך לתולדותיהם גם לפי הנהגה עליונה של יוסף הצדיק כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה והן שמים לא זכו בעיניו לכן מיחס להם החטא כאלו כל הגלות הי' על ידיהם. אבל ודאי באופן זה שהי'. הי' המעשה זו תקוה לנו בגלות כדברי המדרש הנ"ל:
The Midrash (Bereishis Rabbah 84:17) explains that when the brothers sold Yosef and "sat down to eat bread," their actions, though seemingly sinful, actually hold hope for the world. Our sages say that the entire exile resulted from this sin, but paradoxically, the survival of Bnei Yisrael in exile is credited to the merit of the ten tribes. The correct understanding is that the brothers were paving a new path for future generations. Recognizing Yosef's exceptionally high spiritual level, they sold him and chose to maintain their status, albeit lower than Yosef's supernatural level. The brothers are criticized for not striving harder to create a path for future generations that matched Yosef's level. This criticism stems from Hashem's precise scrutiny of the righteous (Bamidbar Rabbah 20:24). Although they did not "see Heaven with their eyes" (Iyov 15:15), attributing the entire sin and exile to them due to their elevated status, their actions still serve as a source of hope for us in exile. Their decision to sell Yosef and remain at a lower spiritual level than him provided a way for future generations to navigate exile. They prepared a path that, while not on Yosef's level, was still significant. This act is seen as a way to sustain and guide Bnei Yisrael through the challenges of exile, as elucidated in the Midrash.
5
בפסוק ויהי ה' את יוסף כו' בבית אדוניו המצרי כו'. במדרש מצליח קפוז. הענין הוא שכל איש ישראל בפרט הצדיק בכל מקום שהולך. הפנימיות שלו הולך עמו. אך בודאי בגלות אין החיות מסודר במקומו כראוי רק לעתים ידועות יכולין להחזיק עצמו בההארות שמתגלות להצדיק ולכל בני ישראל שנאמר ועמך כולם צדיקים. לכן במצרים כתיב ויהי ה' כו' ויהי בבית אדוניו הוא בשינוים בתערובות. לפעמים נגלה. ולפעמים נכסה ע"י הסתרות הסט"א וטומאת המקומות. לכן כתיב אחר הנסיון בבית הסוהר פעם ב' ויהי ה' את יוסף כי בינתים נפסק ההארה כנ"ל. וזה שאמר קפוז כמו מסכסך. קופץ ממקום למקום. שאין הקדושה מיושבת בסידור ובקביעות בגלות. אבל עכ"ז יש הארות מסותרות גם בגלות לבני ישראל שע"ז אמרו נחלה בלי מצרים אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת כו':
The Midrash (Bereishis Rabbah 86:4) explains the verse (Bereishis 39:2), "Hashem was with Yosef in the house of his Egyptian master...and he was successful," to indicate that Yosef would "jump." This means that wherever a member of Bnei Yisrael goes, their inner essence accompanies them. In exile, this essence is often obscured, leading to an unsteady spiritual life force. Clarity occasionally arises, allowing one to draw strength from the revealed light available to the tzadik and all Bnei Yisrael, who are called tzadikim, "Your entire nation are righteous" (Yeshaya 60:21). In Yosef's story in Mitzrayim, the Torah repeatedly uses the phrase ויהי, "and it was," to highlight the fluctuating experiences. Sometimes, divine truth was revealed; other times, it was hidden by negative forces and impurities. When recounting Yosef's time in prison, the Torah repeats ויהי ה' את יוסף - "Hashem was with Yosef" to indicate an interruption in clarity, symbolizing that holiness was not consistently established during his exile. Despite this, hidden light persists in exile, as our sages teach that "there is an unlimited inheritance," and “not even a division of steel can separate Bnei Yisrael from their Father in Heaven.” This enduring connection ensures that even in the darkest times, the inner essence and divine light remain with Bnei Yisrael, providing hope and strength.
תר"מ
5640
ב"ה בקיצור
With G-d's Blessing Briefly
במדרש כינוסו וכינוס בניו כו'. דבעשו כתיב וילך אל ארץ מפני יעקב. כי הוא הי' כל הזמן אצל אביו. אעפ"כ הי' דרך שסופו קוצים. והצדיקים הולכים בדרך שסופו מישור. ויעקב אע"ה הכין עצמו לקבל הגלות כמ"ש בזוה"ק מגורי לשון יראה ופחד. שהגם שהיה בפחד מקיום שט"ח גר יהי' זרעך. אעפ"כ צדיק ככפיר יבטח. וישב יעקב כו' מגורי אביו שנתישב (עצמו) באותו הפחד בעצמו כמ"ש בשם הבעש"ט ע"פ מן המיצר קראתי כי הבורח בעת צרה הוא כאשה עוברה שכל מקום שבורחת העיבור עמה. כן כל עצב שצריך להיות נולד תולדות מזה כמ"ש בכל עצב יהי' מותר. א"צ לסלק עצמו מזה רק למצוא העזר והתולדות תוך המיצר. ז"ש וישב כו' וכתיב אח"כ אלה תולדות יעקב כו'. והוא ללמד לכל בנ"י שלעולם נמצא הרפואה תוך המכה. וע"י הכינוס שמאספין כל הכחות אל הפנימיות אז אמת מארץ תצמח. ואח"כ רואין כי כולם ישא רוח כו' הבל כנ"ל:
The Midrash (Bereishis Rabbah 84:1) explains that Yaakov's gathering with his sons protected him from Eisav. While Yaakov faced hardships with Lavan and Eisav, he eventually "settled in the land of his fathers," reflecting a period of peace and spiritual connection. Eisav's ease during Yaakov's absence illustrates that the wicked may start easily but end in difficulty, unlike the tzadikim, whose challenging beginnings lead to clarity and ease.
Yaakov also prepared for future exiles, understanding the covenant that his descendants would be strangers in a foreign land. The Zohar interprets מגורי as fear, yet Yaakov settled into this fear, embodying "a tzadik is sure like a lion" (Mishlei 28:1). The Ba’al Shem Tov teaches that escaping fears is futile, akin to a pregnant woman trying to outrun her fetus. Instead, one should find strength within difficulties, as Mishlei 14:23 states, "In every sadness, there will be extra."
Yaakov's story shows that after settling in fear, he produced positive outcomes (תולדות). This teaches Bnei Yisrael that solutions often lie within challenges. By gathering and connecting to their inner source, "truth shall sprout forth from the land," and difficulties can be transcended, bringing positive results.
במדרש וישבו לאכל לחם להאכיל כו' עבירתן של שבטים כו' תקוה לעולם כו'. כי חלילה להבין כפשוטו שהיו חוטאים ח"ו. וגם מה שאמרו חכמים ז"ל כי כל הגלות עי"ז החטא. ומי לא יבין כי אין הדברים כפשטן. והלא ידוע כי אדרבא כל קיום בני ישראל בגלות וקיום כל העולם בזכות השבטים כידוע. אבל בודאי השבטים הכינו דרך בעבורינו. והם ידעו והבינו כי לא נוכל להיות נמשך בהנהגה עליונה ורמה של יוסף הצדיק שנקרא נזיר אחיו. לכן כיון שמכרוהו ישבו הם במקומו והכינו דרך במדריגה תחתונה קצת ממדרגות יוסף הצדיק שנוכל למצוא דרך זה גם בתוך הגלות. אמנם הכתוב מיחס להם לחטא כי היה להם להפליא מעשיהם למצוא דרך לתולדותיהם גם לפי הנהגה עליונה של יוסף הצדיק כי הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה והן שמים לא זכו בעיניו לכן מיחס להם החטא כאלו כל הגלות הי' על ידיהם. אבל ודאי באופן זה שהי'. הי' המעשה זו תקוה לנו בגלות כדברי המדרש הנ"ל:
The Midrash (Bereishis Rabbah 84:17) explains that when the brothers sold Yosef and "sat down to eat bread," their actions, though seemingly sinful, actually hold hope for the world. Our sages say that the entire exile resulted from this sin, but paradoxically, the survival of Bnei Yisrael in exile is credited to the merit of the ten tribes. The correct understanding is that the brothers were paving a new path for future generations. Recognizing Yosef's exceptionally high spiritual level, they sold him and chose to maintain their status, albeit lower than Yosef's supernatural level.
The brothers are criticized for not striving harder to create a path for future generations that matched Yosef's level. This criticism stems from Hashem's precise scrutiny of the righteous (Bamidbar Rabbah 20:24). Although they did not "see Heaven with their eyes" (Iyov 15:15), attributing the entire sin and exile to them due to their elevated status, their actions still serve as a source of hope for us in exile.
Their decision to sell Yosef and remain at a lower spiritual level than him provided a way for future generations to navigate exile. They prepared a path that, while not on Yosef's level, was still significant. This act is seen as a way to sustain and guide Bnei Yisrael through the challenges of exile, as elucidated in the Midrash.
בפסוק ויהי ה' את יוסף כו' בבית אדוניו המצרי כו'. במדרש מצליח קפוז. הענין הוא שכל איש ישראל בפרט הצדיק בכל מקום שהולך. הפנימיות שלו הולך עמו. אך בודאי בגלות אין החיות מסודר במקומו כראוי רק לעתים ידועות יכולין להחזיק עצמו בההארות שמתגלות להצדיק ולכל בני ישראל שנאמר ועמך כולם צדיקים. לכן במצרים כתיב ויהי ה' כו' ויהי בבית אדוניו הוא בשינוים בתערובות. לפעמים נגלה. ולפעמים נכסה ע"י הסתרות הסט"א וטומאת המקומות. לכן כתיב אחר הנסיון בבית הסוהר פעם ב' ויהי ה' את יוסף כי בינתים נפסק ההארה כנ"ל. וזה שאמר קפוז כמו מסכסך. קופץ ממקום למקום. שאין הקדושה מיושבת בסידור ובקביעות בגלות. אבל עכ"ז יש הארות מסותרות גם בגלות לבני ישראל שע"ז אמרו נחלה בלי מצרים אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת כו':
The Midrash (Bereishis Rabbah 86:4) explains the verse (Bereishis 39:2), "Hashem was with Yosef in the house of his Egyptian master...and he was successful," to indicate that Yosef would "jump." This means that wherever a member of Bnei Yisrael goes, their inner essence accompanies them. In exile, this essence is often obscured, leading to an unsteady spiritual life force. Clarity occasionally arises, allowing one to draw strength from the revealed light available to the tzadik and all Bnei Yisrael, who are called tzadikim, "Your entire nation are righteous" (Yeshaya 60:21).
In Yosef's story in Mitzrayim, the Torah repeatedly uses the phrase ויהי, "and it was," to highlight the fluctuating experiences. Sometimes, divine truth was revealed; other times, it was hidden by negative forces and impurities. When recounting Yosef's time in prison, the Torah repeats ויהי ה' את יוסף - "Hashem was with Yosef" to indicate an interruption in clarity, symbolizing that holiness was not consistently established during his exile.
Despite this, hidden light persists in exile, as our sages teach that "there is an unlimited inheritance," and “not even a division of steel can separate Bnei Yisrael from their Father in Heaven.” This enduring connection ensures that even in the darkest times, the inner essence and divine light remain with Bnei Yisrael, providing hope and strength.