וישב בחי' שבת שעד עתה הי' עבודות קשות לדחות קליפות עשו ולבן ושכם. ועתה נתישב בשורשו כנודע בחי' שבת שהוא הביטול להשורש וז"ש כינוסו וכינוס בניו הצילו כו' כמ"ש בשבת אתיחדת ברזא דאחד ועי"ז מתעברין מינה כו'. וכ"כ וילך אל ארץ מפני יעקב כו' ובמדרש לא שלותי כו' ויבוא רוגז. כשהצדיקים יושבין בשלוה ומבקשין לישב בשלוה בעוה"ז כו' קפץ עליו שטנו של יוסף כו'. כי רצון הצדיק להוסיף כבוד השי"ת גם בעוה"ז שכבודו נסתר ונעלם. וזהו בחי' יוסף תוספות שבת. שע"י עבודת ימי השבוע שהאדם מגעגע לקבל שבת ברצון ואהבה עי"ז יש להם כח לעשות שבת בשעה מקודם. [ע"י השמחה כמים הפנים לפנים כחתן היוצא כו'] וזה עבודה גדולה להביא קדושת השבת תוך ימי המעשה ממש. וז"ש שיושבין בשלוה כמ"ש וישב. והוא בחי' שבת מעין עוה"ב שהאדם מתדבק בשורשו. אבל הם רוצין לישב בשלוה גם בעוה"ז כנ"ל. וע"ז יש הסתר יותר. וזה שטנו של יוסף. וברש"י ז"ל אש בלא להבה אינו שולט מרחוק. שזה בחי' יוסף להביא הלהב גם למקום הרחוק כנ"ל. וז"ש במדרש ראה כת של כלבים וישב ביניהם שרצה לברר שגם כח שלהם ג"כ ע"י חיות הקדושה כנודע:
The word Vayeshev is the the idea of Shabbos. For until now Yaakov was involved with the difficult task of combating the 'klipa' the spiritual husk covering the holiness, of Eisav , Lavan and Shechem. Now Yaakov settled down and connected to his source, which is the idea of Shabbos, which is the idea of completely nullifying oneself to the source. This is what is meant by the Medrash that Yaakov gathering in of himself and his children saved him. Just as it says by Shabbos that it becomes one with the secret of Oneness. And through this connection with the oneness all the negativity falls away. And similarly when Yaakov ran away from Eisav. The Medrash says לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי, לֹא שָׁלַוְתִּי מֵעֵשָׂו, וְלֹא שָׁקַטְתִּי מִלָּבָן, וְלֹא נָחְתִּי מִדִּינָה, וַיָּבֹא רֹגֶז, בָּא עָלַי רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. Yaakov did not have any rest From Eisav, Lavan Dina and Yosef. When tzadikim want to also have calmness in this world Because the will of the tzadik is to add more glory to HaShem in this world where his glory is covered and hidden. (Through revealing HaShem in everything). This is the idea of Yosef, which is connected to the concept of adding onto Shabbos before and after Shabbos. For through all the work of the 6 days, one yearns to receive the Shabbos with love. And through this one is able to even add Shabbos to the days of the week. [This idea is like the idea that water reflects whatever it sees, so too one's heart is reflected in another person. Just as a bridegroom goes to his bride, she comes out to greet him]. And this is indeed a great task to bring the holiness of Shabbos literally into the days of the week. (Certain laws of Shabbos apply during that time) This therefore is the meaning of the Medrash: The tzadikim wish to be at ease in this world. For they are bringing the idea of The world to come, a world which is always Shabbos, into this world. However they also want to be at ease in this world, and having this come easy in this world is not possible and therefore there is much hiddenness. (Bringing the concept of the world to come into this world, cannot be the same way as it is in the world to come. It is restricted, and covered by the husk of these worldly matters. This is what is meant by the adversity of Yosef. As Rashi explains Yosef was the Flame whereas Yaakov was the fire. And a fire without a flame cannot reach far. Yosef’s mission was to bring the flame of the fire to far places (even into this world, and therefore he was able to be Eisav’s adversary). This is what is mentioned in the Medrash that He saw a group of dogs and he sat between them. Yaakov also wanted to purify and extract the holiness even from the ‘dogs’, from the lowliness of this world. Similarly after the end of last week's parsha which goes through all the kings of Eisav, Yaakov goes and sits between them and through his flame is able to burn down all their ‘husks’
4
במדרש נפזר עצמינו כו' ואין מובן. וי"ל עפ"י מ"ש אא"ז מו"ר זצלה"ה כי בחי' יוסף היה להיות קדוש ונבדל בלתי לה' לבדו כמ"ש נזיר אחיו. ובחי' יהודה הי' להביא הקדושה גם בעניני עוה"ז כמ"ש ואל עמו תביאנו כו'. ושמעתי ממנו כי בזה היו מחולקין גם רבותינו נ"ע כי מהם רצו שיהי' מעט חסידים ויהיו קדושי עליונים. ומהם רצו להיות מתפשט החסידות בין רוב עם אף שיהיו פחותים במדריגה עכ"ד. ולפי"ז נמצא היתרון מרצון השבטים הי' בחי' הפיזור כמובן. וז"ש נפזר עצמינו כי זה עיקר התועלת להיות ההנהגה כרצונם:
5
מאלמים אלומים בתוך השדה בתרגום מאסרין איסרין. וי"ל כי שדה פי' הפקר כמו עשו איש שדה. וזה הי' עבודת השבטים לחבר הכל להשורש חיות השי"ת שיש בכל דבר. ושיתברר זה שיהי' הכל מחובר ומקושר ומדובק לשרשו. אף דברי העוה"ז שנראין נפרדים והפקר כשדה. [והוא בחי' ספירת העומר] וקמה אלומתי כתב במדרש שתיקותי' דאימי' כו' כי זה בחי' רחל ובני' שתפסו בחי' שתיקה כמ"ש במדרש. כי זה פי' שתיקה כמ"ש גוף טוב כו'. זה שהאדם יודע שאינו יכול לעשות עפ"י שכלו ורצונו כלל רק להיות בטל להשגחה עליונה. ולכך לא אמרה שהיא לאה. ע"י שראתה שכן רצון עליון:
תרל"א
...תרל"א
ב"ה
...Baruch HaShem
וישב בחי' שבת שעד עתה הי' עבודות קשות לדחות קליפות עשו ולבן ושכם. ועתה נתישב בשורשו כנודע בחי' שבת שהוא הביטול להשורש וז"ש כינוסו וכינוס בניו הצילו כו' כמ"ש בשבת אתיחדת ברזא דאחד ועי"ז מתעברין מינה כו'. וכ"כ וילך אל ארץ מפני יעקב כו' ובמדרש לא שלותי כו' ויבוא רוגז. כשהצדיקים יושבין בשלוה ומבקשין לישב בשלוה בעוה"ז כו' קפץ עליו שטנו של יוסף כו'. כי רצון הצדיק להוסיף כבוד השי"ת גם בעוה"ז שכבודו נסתר ונעלם. וזהו בחי' יוסף תוספות שבת. שע"י עבודת ימי השבוע שהאדם מגעגע לקבל שבת ברצון ואהבה עי"ז יש להם כח לעשות שבת בשעה מקודם. [ע"י השמחה כמים הפנים לפנים כחתן היוצא כו'] וזה עבודה גדולה להביא קדושת השבת תוך ימי המעשה ממש. וז"ש שיושבין בשלוה כמ"ש וישב. והוא בחי' שבת מעין עוה"ב שהאדם מתדבק בשורשו. אבל הם רוצין לישב בשלוה גם בעוה"ז כנ"ל. וע"ז יש הסתר יותר. וזה שטנו של יוסף. וברש"י ז"ל אש בלא להבה אינו שולט מרחוק. שזה בחי' יוסף להביא הלהב גם למקום הרחוק כנ"ל. וז"ש במדרש ראה כת של כלבים וישב ביניהם שרצה לברר שגם כח שלהם ג"כ ע"י חיות הקדושה כנודע:
The word Vayeshev is the the idea of Shabbos. For until now Yaakov was involved with the difficult task of combating the 'klipa' the spiritual husk covering the holiness, of Eisav , Lavan and Shechem. Now Yaakov settled down and connected to his source, which is the idea of Shabbos, which is the idea of completely nullifying oneself to the source. This is what is meant by the Medrash that Yaakov gathering in of himself and his children saved him. Just as it says by Shabbos that it becomes one with the secret of Oneness. And through this connection with the oneness all the negativity falls away. And similarly when Yaakov ran away from Eisav. The Medrash says לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי, לֹא שָׁלַוְתִּי מֵעֵשָׂו, וְלֹא שָׁקַטְתִּי מִלָּבָן, וְלֹא נָחְתִּי מִדִּינָה, וַיָּבֹא רֹגֶז, בָּא עָלַי רָגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף. Yaakov did not have any rest From Eisav, Lavan Dina and Yosef. When tzadikim want to also have calmness in this world Because the will of the tzadik is to add more glory to HaShem in this world where his glory is covered and hidden. (Through revealing HaShem in everything). This is the idea of Yosef, which is connected to the concept of adding onto Shabbos before and after Shabbos. For through all the work of the 6 days, one yearns to receive the Shabbos with love. And through this one is able to even add Shabbos to the days of the week. [This idea is like the idea that water reflects whatever it sees, so too one's heart is reflected in another person. Just as a bridegroom goes to his bride, she comes out to greet him]. And this is indeed a great task to bring the holiness of Shabbos literally into the days of the week. (Certain laws of Shabbos apply during that time) This therefore is the meaning of the Medrash: The tzadikim wish to be at ease in this world. For they are bringing the idea of The world to come, a world which is always Shabbos, into this world. However they also want to be at ease in this world, and having this come easy in this world is not possible and therefore there is much hiddenness. (Bringing the concept of the world to come into this world, cannot be the same way as it is in the world to come. It is restricted, and covered by the husk of these worldly matters. This is what is meant by the adversity of Yosef. As Rashi explains Yosef was the Flame whereas Yaakov was the fire. And a fire without a flame cannot reach far. Yosef’s mission was to bring the flame of the fire to far places (even into this world, and therefore he was able to be Eisav’s adversary). This is what is mentioned in the Medrash that He saw a group of dogs and he sat between them. Yaakov also wanted to purify and extract the holiness even from the ‘dogs’, from the lowliness of this world. Similarly after the end of last week's parsha which goes through all the kings of Eisav, Yaakov goes and sits between them and through his flame is able to burn down all their ‘husks’
במדרש נפזר עצמינו כו' ואין מובן. וי"ל עפ"י מ"ש אא"ז מו"ר זצלה"ה כי בחי' יוסף היה להיות קדוש ונבדל בלתי לה' לבדו כמ"ש נזיר אחיו. ובחי' יהודה הי' להביא הקדושה גם בעניני עוה"ז כמ"ש ואל עמו תביאנו כו'. ושמעתי ממנו כי בזה היו מחולקין גם רבותינו נ"ע כי מהם רצו שיהי' מעט חסידים ויהיו קדושי עליונים. ומהם רצו להיות מתפשט החסידות בין רוב עם אף שיהיו פחותים במדריגה עכ"ד. ולפי"ז נמצא היתרון מרצון השבטים הי' בחי' הפיזור כמובן. וז"ש נפזר עצמינו כי זה עיקר התועלת להיות ההנהגה כרצונם:
מאלמים אלומים בתוך השדה בתרגום מאסרין איסרין. וי"ל כי שדה פי' הפקר כמו עשו איש שדה. וזה הי' עבודת השבטים לחבר הכל להשורש חיות השי"ת שיש בכל דבר. ושיתברר זה שיהי' הכל מחובר ומקושר ומדובק לשרשו. אף דברי העוה"ז שנראין נפרדים והפקר כשדה. [והוא בחי' ספירת העומר] וקמה אלומתי כתב במדרש שתיקותי' דאימי' כו' כי זה בחי' רחל ובני' שתפסו בחי' שתיקה כמ"ש במדרש. כי זה פי' שתיקה כמ"ש גוף טוב כו'. זה שהאדם יודע שאינו יכול לעשות עפ"י שכלו ורצונו כלל רק להיות בטל להשגחה עליונה. ולכך לא אמרה שהיא לאה. ע"י שראתה שכן רצון עליון: