וישלח יעקב מלאכים לפניו כו'. ומקשים למה הקדים לשלוח לפניו לעורר השנאה. אבל התירוץ הוא כי רצה להמשיכו לחו"ל וכשיבוא לארץ ישראל יהי' בכל השלימות כמ"ש ויבוא יעקב שלם כו'. וגם זה אמת כי בודאי יעקב אע"ה בעצמו לא נתירא מפניו וכשהי' נכנס לא"י ועלה במדריגה עליונה לא הי' לעשו שום שליטה עליו. אכן לטובתינו זרע ישראל רצה לכנוס בעובי הקורה וללחום מלחמות עשו בכל הג' אופנים לפיוס ולדורון ולמלחמה כו'. ולכן נתירא כמ"ש בזוה"ק ע"י שהכניס עצמו לסכנה ע"ש. וע"ז תירץ א"ע באמרו ואתה אמרת היטב איטיב כו' ושמתי את זרעך כו'. וכבר פרשנו במ"א פי' היטב איטיב עמך שהשי"ת מטיב עם כל. באמצעיות אבינו יעקב. וכ"פ קטנתי מכל החסדים כו' האמת אשר עשית את עבדך. כלומר באמצעות עבדך אתה פועל ישועות וחסדים ואמת. ואני קטן מכל זה. אך כאשר חפצת עשית. והרגיש אבינו יעקב איך כל העולם תלוי בו ולכן הכניס עצמו לכל אלה המקומות להכין לדורות אחרים כנ"ל:
“And Yaakov sent messengers before him” (Genesis 32:4). The question arises: why did Yaakov send messengers ahead, potentially provoking Eisav by displaying his wealth? The answer is that Yaakov intended to draw Eisav out of Eretz Yisrael so that upon Yaakov's arrival, he would be complete, as stated, “And Yaakov arrived whole” (Genesis 33:18). Yaakov himself was not afraid, for upon entering Eretz Yisrael, he reached a high spiritual level, making Eisav powerless against him. However, Yaakov did this for the benefit of future generations, paving the way by confronting Eisav head-on and dealing with him through appeasement, gifts, and battle. This explains why he felt fear, as noted in the Zohar, because he was entering a dangerous situation for the sake of his descendants. To reassure himself, Yaakov recalled Hashem's promise, “I will surely do good to you and make your descendants as numerous as the sand of the sea.” When Yaakov says, “I have become small from all the kindnesses,” he acknowledges that all the salvations, goodness, and truth bestowed upon others come through him, though he felt unworthy. He acted according to Hashem's will because he understood that the world depended on him. By confronting these dangers, Yaakov prepared the path for future generations, ensuring their ability to cope with similar challenges.
4
וכתב במדרש ויבוא יעקב שלם וכו' ויחן את פני העיר שנכנס בע"ש כו'. כי אחר תיקון כל השלימות נמשך הארה מעולם העליון והוא שבת מנוחה מעין עוה"ב. וזה הי' שינוי שמו של יעקב שיש גם לכל איש ישראל ב' שמות בעוה"ז ובעוה"ב. והנה יעקב זכה להמשיך שם עליון לעצמו בהיותו בעוה"ז. [וזה ענין יעקב אבינו לא מת כו'] ולכן כל המלחמות מלבן ועשו נלחם בשמו הראשון שהוא חלק הגוף. ואח"כ נכנס לשבת שהוא כח הנשמה. וכמו כן נמצא נקודה מזה לכל איש ישראל בשבת קודש פורס סוכת שלום:
The Midrash explains that when “Yaakov arrived שלם (complete) and camped outside the city” (Genesis 33:18), it was Erev Shabbat. After making all necessary preparations, Yaakov drew a new light from the upper worlds, symbolizing Shabbat—a day of rest and a taste of the world to come. His name change from Yaakov to Yisrael reflects the dual names each Jew bears for this world and the world to come. Yaakov achieved the higher name, Yisrael, indicating his spiritual elevation. Yaakov’s battles with Lavan and Eisav were under his first name, representing the physical aspect. Once resolved, he merited Shabbat’s spiritual energy and was called Yisrael. This concept extends to every Jew on Shabbat, where they can experience higher spirituality, encapsulated in “He spreads His Sukkah of Shalom on us.”
5
בפסוק ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך אח"כ ג"כ למצוא חן בעיני אדוני. ומסתמא אמר אמת. אכן נראה שרצה להמשיך את עשו ג"כ כמ"ש הגדה לשון המשכה כגידין. ובודאי עשו לא הי' יכול להיות כיעקב. אך אם הי' דרכו של יעקב טוב בעיניו והיה מבטל עצמו אליו. הי' לו ג"כ תיקון. וזה עצמו ענין לדורון שפי' רש"י. וצריך כ"א להכין עצמו נגד היצה"ר באלה ג' דרכים ללחום ולא להניחו לשלוט עליו ח"ו. ועכ"ז לא יסמוך על עצמו רק לבקש רחמים ותחנונים לפני הבורא ית' להצילו מיצה"ר ותחבולותיו כמ"ש אם אין הקב"ה עוזרו לא יכול לו. וגם לדורון פי' לעורר רחמנות גם על תאוות רעות למה יהי' נמצא בעולם דברים שקרים ונפרדים מן השורש הלא הכל שלו והכל מעשי ידיו של הבורא ית' והכל לכבודו ברא. לכן צריך כל אחד לבקש לתיקון הכולל לבד תיקון עצמותו ולתקן ג"כ היצה"ר ולהכניע כל הסט"א וזהו לדורון:
"And I have sent these to you to find favor in your eyes” (Genesis 32:5). Later, it repeats, “To find favor in the eyes of my master” (Genesis 32:8). Yaakov was likely truthful, aiming to draw Eisav closer, as the word הגדה implies drawing out, like sinews. Although Eisav could not reach Yaakov's spiritual level, if he found Yaakov’s path appealing and nullified himself to it, he too would achieve rectification. This is the idea behind the gifts, as Rashi explains. Each person must prepare against the evil inclination through appeasement, gifts, and battle, to prevent it from controlling their life. However, one cannot rely solely on personal efforts and must beseech Hashem for mercy to overcome the evil inclination and its tricks, as our sages state: "If Hashem does not help, one cannot prevail" (Kiddushin 30b). The concept of gifts also involves awakening Hashem’s mercy on negative desires, recognizing that everything, even those seemingly disconnected from the divine, belongs to Him and was created for His glory. Thus, one should seek comprehensive rectification, not only personal salvation but also the subjugation of all evil forces.
6
בפסוק ויאבק איש עמו אמרו חכמים שהעלו אבק עד כסא הכבוד. ביאור הענין כי כל האומות נמשך להם שפע ע"י השרים למעלה ובנ"י חלק ה' עמו. נמצא כי יעקב אבינו צריך להיות לו עלי' על השרים העליונים. וזה הי' המלחמה לראות כ"א עד כמה כחו מגיע. וז"ש (בגליון רש"י) ויאבק לשון אביקה כמ"ש במדרש מן דא את מדחיל לי אנא כולי' אש כו'. כי באמת אדם השלם למעלה מן המלאך רק אם הוא איש אמת. לכן יעקב שנאמר בו תתן אמת ליעקב נתעלה מן המלאך בפועל ממש:
“And a man fought with him” (Genesis 32:25). Our sages explain that the dust from this battle reached the throne of Hashem. This signifies that while other nations receive sustenance through their angels, Bnei Yisrael are directly connected to Hashem. Yaakov had to assert dominance even over these angels, demonstrating the potential power of humans over celestial beings. The term ויאבק (wrestled) is linked to אביקה (a fire), as the Midrash explains the angel's attempt to intimidate Yaakov with fire. Yaakov, representing truth and completeness, was unafraid, embodying the prophecy “the house of Yaakov will be a fire” (Ovadia 1:18). Thus, Yaakov, embodying truth, achieved a higher spiritual level than the angel, as indicated by “You give truth to Yaakov.”
7
בפסוק ויקרא לו אל כו' הקב"ה קראו ליעקב אל. הענין הוא מ"ש בגמ' ויקרא אלקים לאור יום קריא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצותא דיממא כו'. פי' שקריאה לשון חבה וידיעה ודביקות. וזה שניתן להאור כח ושליטה על היום נקרא קריאה כנ"ל. וכמו כן ניתן זאת הדביקות בעניני האלקות ליעקב אבינו. כי העוה"ז אם כי הוא גשמיי יש בו כח אלקות. וצריך להיות נמצא בעולם איש שיוכל להמשיך כח אלקות הנ"ל. וזה בכלל ברכת יצחק ויתן לך האלקים ודרשו חכמים יתן לך אלהותו כו' פרשנו שם שיהי' השפעות שלו דביקין בשורש האלקות והוא עיקר הברכה. וזכה אבינו יעקב בכאן יותר מכל הצדיקים שכתבו חכמים אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם וכאן ייחד הקב"ה שמו עליו. והטעם כי יעקב אבינו הוא כלל ישראל ועל הכלל הקב"ה מייחד שמו כמו שאנו אומרים אלקינו ובכאן נתקיים הבקשה שביקש יעקב אע"ה והיה ה' לי לאלקים. היינו שנתייחד שמו ית' עליו. ולכן סמך הכ' ענין דינה שאמרו חכמים שנענש על שלא קיים נדרו שעכשיו שנתקיים והי' ה' לי לאלקים הי' צריך לקיים נדרו מיד כנ"ל:
"And He called him E-l” (Genesis 33:2). The Gemara (Megillah 18a) explains that Hashem called Yaakov “E-l.” The term ויקרא (to call) signifies endearment, understanding, and connection, as seen in "Hashem called the light Day," meaning He endowed light with control over the day. Similarly, this divine connection was granted to Yaakov, symbolizing his ability to draw out G-dly energy in this physical world. This was part of Yitzhak’s blessing to Yaakov: “And He shall give you” His G-dliness, ensuring that Yaakov's actions would always be connected to divine sources. Yaakov merited this more than any other tzadik because he represented all of Israel, upon whom Hashem places His name, as in “our G-d” in prayer. This fulfilled Yaakov’s request, “And Hashem will be an Elokim to me.” The subsequent story of Dina highlights that Yaakov was punished for not fulfilling his vow immediately, as he should have once Hashem’s promise was realized.
תרל"ט
5639
ב"ה
With G-d's Blessing
וישלח יעקב מלאכים לפניו כו'. ומקשים למה הקדים לשלוח לפניו לעורר השנאה. אבל התירוץ הוא כי רצה להמשיכו לחו"ל וכשיבוא לארץ ישראל יהי' בכל השלימות כמ"ש ויבוא יעקב שלם כו'. וגם זה אמת כי בודאי יעקב אע"ה בעצמו לא נתירא מפניו וכשהי' נכנס לא"י ועלה במדריגה עליונה לא הי' לעשו שום שליטה עליו. אכן לטובתינו זרע ישראל רצה לכנוס בעובי הקורה וללחום מלחמות עשו בכל הג' אופנים לפיוס ולדורון ולמלחמה כו'. ולכן נתירא כמ"ש בזוה"ק ע"י שהכניס עצמו לסכנה ע"ש. וע"ז תירץ א"ע באמרו ואתה אמרת היטב איטיב כו' ושמתי את זרעך כו'. וכבר פרשנו במ"א פי' היטב איטיב עמך שהשי"ת מטיב עם כל. באמצעיות אבינו יעקב. וכ"פ קטנתי מכל החסדים כו' האמת אשר עשית את עבדך. כלומר באמצעות עבדך אתה פועל ישועות וחסדים ואמת. ואני קטן מכל זה. אך כאשר חפצת עשית. והרגיש אבינו יעקב איך כל העולם תלוי בו ולכן הכניס עצמו לכל אלה המקומות להכין לדורות אחרים כנ"ל:
“And Yaakov sent messengers before him” (Genesis 32:4). The question arises: why did Yaakov send messengers ahead, potentially provoking Eisav by displaying his wealth? The answer is that Yaakov intended to draw Eisav out of Eretz Yisrael so that upon Yaakov's arrival, he would be complete, as stated, “And Yaakov arrived whole” (Genesis 33:18). Yaakov himself was not afraid, for upon entering Eretz Yisrael, he reached a high spiritual level, making Eisav powerless against him.
However, Yaakov did this for the benefit of future generations, paving the way by confronting Eisav head-on and dealing with him through appeasement, gifts, and battle. This explains why he felt fear, as noted in the Zohar, because he was entering a dangerous situation for the sake of his descendants. To reassure himself, Yaakov recalled Hashem's promise, “I will surely do good to you and make your descendants as numerous as the sand of the sea.”
When Yaakov says, “I have become small from all the kindnesses,” he acknowledges that all the salvations, goodness, and truth bestowed upon others come through him, though he felt unworthy. He acted according to Hashem's will because he understood that the world depended on him. By confronting these dangers, Yaakov prepared the path for future generations, ensuring their ability to cope with similar challenges.
וכתב במדרש ויבוא יעקב שלם וכו' ויחן את פני העיר שנכנס בע"ש כו'. כי אחר תיקון כל השלימות נמשך הארה מעולם העליון והוא שבת מנוחה מעין עוה"ב. וזה הי' שינוי שמו של יעקב שיש גם לכל איש ישראל ב' שמות בעוה"ז ובעוה"ב. והנה יעקב זכה להמשיך שם עליון לעצמו בהיותו בעוה"ז. [וזה ענין יעקב אבינו לא מת כו'] ולכן כל המלחמות מלבן ועשו נלחם בשמו הראשון שהוא חלק הגוף. ואח"כ נכנס לשבת שהוא כח הנשמה. וכמו כן נמצא נקודה מזה לכל איש ישראל בשבת קודש פורס סוכת שלום:
The Midrash explains that when “Yaakov arrived שלם (complete) and camped outside the city” (Genesis 33:18), it was Erev Shabbat. After making all necessary preparations, Yaakov drew a new light from the upper worlds, symbolizing Shabbat—a day of rest and a taste of the world to come. His name change from Yaakov to Yisrael reflects the dual names each Jew bears for this world and the world to come. Yaakov achieved the higher name, Yisrael, indicating his spiritual elevation.
Yaakov’s battles with Lavan and Eisav were under his first name, representing the physical aspect. Once resolved, he merited Shabbat’s spiritual energy and was called Yisrael. This concept extends to every Jew on Shabbat, where they can experience higher spirituality, encapsulated in “He spreads His Sukkah of Shalom on us.”
בפסוק ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך אח"כ ג"כ למצוא חן בעיני אדוני. ומסתמא אמר אמת. אכן נראה שרצה להמשיך את עשו ג"כ כמ"ש הגדה לשון המשכה כגידין. ובודאי עשו לא הי' יכול להיות כיעקב. אך אם הי' דרכו של יעקב טוב בעיניו והיה מבטל עצמו אליו. הי' לו ג"כ תיקון. וזה עצמו ענין לדורון שפי' רש"י. וצריך כ"א להכין עצמו נגד היצה"ר באלה ג' דרכים ללחום ולא להניחו לשלוט עליו ח"ו. ועכ"ז לא יסמוך על עצמו רק לבקש רחמים ותחנונים לפני הבורא ית' להצילו מיצה"ר ותחבולותיו כמ"ש אם אין הקב"ה עוזרו לא יכול לו. וגם לדורון פי' לעורר רחמנות גם על תאוות רעות למה יהי' נמצא בעולם דברים שקרים ונפרדים מן השורש הלא הכל שלו והכל מעשי ידיו של הבורא ית' והכל לכבודו ברא. לכן צריך כל אחד לבקש לתיקון הכולל לבד תיקון עצמותו ולתקן ג"כ היצה"ר ולהכניע כל הסט"א וזהו לדורון:
"And I have sent these to you to find favor in your eyes” (Genesis 32:5). Later, it repeats, “To find favor in the eyes of my master” (Genesis 32:8). Yaakov was likely truthful, aiming to draw Eisav closer, as the word הגדה implies drawing out, like sinews. Although Eisav could not reach Yaakov's spiritual level, if he found Yaakov’s path appealing and nullified himself to it, he too would achieve rectification. This is the idea behind the gifts, as Rashi explains.
Each person must prepare against the evil inclination through appeasement, gifts, and battle, to prevent it from controlling their life. However, one cannot rely solely on personal efforts and must beseech Hashem for mercy to overcome the evil inclination and its tricks, as our sages state: "If Hashem does not help, one cannot prevail" (Kiddushin 30b). The concept of gifts also involves awakening Hashem’s mercy on negative desires, recognizing that everything, even those seemingly disconnected from the divine, belongs to Him and was created for His glory. Thus, one should seek comprehensive rectification, not only personal salvation but also the subjugation of all evil forces.
בפסוק ויאבק איש עמו אמרו חכמים שהעלו אבק עד כסא הכבוד. ביאור הענין כי כל האומות נמשך להם שפע ע"י השרים למעלה ובנ"י חלק ה' עמו. נמצא כי יעקב אבינו צריך להיות לו עלי' על השרים העליונים. וזה הי' המלחמה לראות כ"א עד כמה כחו מגיע. וז"ש (בגליון רש"י) ויאבק לשון אביקה כמ"ש במדרש מן דא את מדחיל לי אנא כולי' אש כו'. כי באמת אדם השלם למעלה מן המלאך רק אם הוא איש אמת. לכן יעקב שנאמר בו תתן אמת ליעקב נתעלה מן המלאך בפועל ממש:
“And a man fought with him” (Genesis 32:25). Our sages explain that the dust from this battle reached the throne of Hashem. This signifies that while other nations receive sustenance through their angels, Bnei Yisrael are directly connected to Hashem. Yaakov had to assert dominance even over these angels, demonstrating the potential power of humans over celestial beings.
The term ויאבק (wrestled) is linked to אביקה (a fire), as the Midrash explains the angel's attempt to intimidate Yaakov with fire. Yaakov, representing truth and completeness, was unafraid, embodying the prophecy “the house of Yaakov will be a fire” (Ovadia 1:18). Thus, Yaakov, embodying truth, achieved a higher spiritual level than the angel, as indicated by “You give truth to Yaakov.”
בפסוק ויקרא לו אל כו' הקב"ה קראו ליעקב אל. הענין הוא מ"ש בגמ' ויקרא אלקים לאור יום קריא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצותא דיממא כו'. פי' שקריאה לשון חבה וידיעה ודביקות. וזה שניתן להאור כח ושליטה על היום נקרא קריאה כנ"ל. וכמו כן ניתן זאת הדביקות בעניני האלקות ליעקב אבינו. כי העוה"ז אם כי הוא גשמיי יש בו כח אלקות. וצריך להיות נמצא בעולם איש שיוכל להמשיך כח אלקות הנ"ל. וזה בכלל ברכת יצחק ויתן לך האלקים ודרשו חכמים יתן לך אלהותו כו' פרשנו שם שיהי' השפעות שלו דביקין בשורש האלקות והוא עיקר הברכה. וזכה אבינו יעקב בכאן יותר מכל הצדיקים שכתבו חכמים אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם וכאן ייחד הקב"ה שמו עליו. והטעם כי יעקב אבינו הוא כלל ישראל ועל הכלל הקב"ה מייחד שמו כמו שאנו אומרים אלקינו ובכאן נתקיים הבקשה שביקש יעקב אע"ה והיה ה' לי לאלקים. היינו שנתייחד שמו ית' עליו. ולכן סמך הכ' ענין דינה שאמרו חכמים שנענש על שלא קיים נדרו שעכשיו שנתקיים והי' ה' לי לאלקים הי' צריך לקיים נדרו מיד כנ"ל:
"And He called him E-l” (Genesis 33:2). The Gemara (Megillah 18a) explains that Hashem called Yaakov “E-l.” The term ויקרא (to call) signifies endearment, understanding, and connection, as seen in "Hashem called the light Day," meaning He endowed light with control over the day. Similarly, this divine connection was granted to Yaakov, symbolizing his ability to draw out G-dly energy in this physical world.
This was part of Yitzhak’s blessing to Yaakov: “And He shall give you” His G-dliness, ensuring that Yaakov's actions would always be connected to divine sources. Yaakov merited this more than any other tzadik because he represented all of Israel, upon whom Hashem places His name, as in “our G-d” in prayer. This fulfilled Yaakov’s request, “And Hashem will be an Elokim to me.” The subsequent story of Dina highlights that Yaakov was punished for not fulfilling his vow immediately, as he should have once Hashem’s promise was realized.