במדרש בפסוק ויבא יעקב שלם כו' ויחן כו' נכנס בע"ש עם דמדומי חמה כו'. דרש מלשון ויחן. וגם שלום הוא שבת כידוע. וביאור הענין כי כל ירידת יעקב לחו"ל הי' ענין ימי המעשה. וע"י העבודה רבה שהי' לו שם. זכה אח"כ לבחי' השבת בשלימות. וז"ש בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. כי כפי רוב הצרות בששת ימי המעשה. כמו כן הוא זך ונקי בלי נגיעת דבר רע בשבת. וז"ש שנכנס עם דמדומי חמה הוא דבר גדול כמ"ש ז"ל על הבורא ית' ויכל ביום השביעי. שיודע רגעיו ונכנס בו כחוט השערה. כביכול כך אבינו יעקב עבד ממש כל העבודה המיוחדת לימי המעשה עד גמירא. ולכן נכנס ממש כחוט השערה דמדייק המדרש מדכתיב ויבוא יעקב שלם. ושלום הוא שבת. כנראה שבא ממש בשבת כמ"ש ויכל ביום השביעי כנ"ל:
The Midrash on the Pasuk “And Yaakov arrived safe (Shalem)...and he encamped before the city” (Bereishis 33:18) explains that he arrived on Erev Shabbos as the sun was setting. This is derived from the word ויחן (encamped), and the word שלם (safe) is connected to שלום (peace), which is associated with Shabbos. The idea is that Yaakov's journey out of Eretz Yisrael represents the work of the weekdays. Through his hard labor, he merited the perfection of Shabbos. This is the meaning of the Pasuk, “He will deliver you from six troubles; in seven, no harm will touch you” (Iyov 5:19). The suffering and challenges during the six days of the week lead to perfection and purity from negativity on Shabbos. Yaakov arriving as the sun set indicates his high spiritual level, akin to Hashem ceasing creation exactly at Shabbos. Yaakov perfected his physicality during the week, allowing him to enter Shabbos precisely at the right moment, symbolizing complete harmony and peace. This is learned from the word שלם, where שלום refers to Shabbos, indicating he arrived just as Shabbos began, similar to Hashem completing creation on the seventh day.
4
ובודאי מדריגת יעקב הוא למעלה מהטבע ואיננו בבחי' ימי המעשה כמ"ש חז"ל כי ת"ח נק' שבת שהוא תמיד בבחי' שבת. רק שיעקב אע"ה נכנס בעובי הקורה ורצה ליישר הדרך לבניו בתיקון העשי'. וזהו עצמו ענין ויירא ויצר שמא יהרוג שמא יהרג כו'. אף כי הי' בידו להשליך מעליו כל זה הדרך. אך כי רצה שיהי' נמצא היצה"ר ויגברנו. ז"ש ויירא יעקב מאוד כמ"ש טוב מאוד הוא היצה"ר מה"מ כו'. אך ויצר לו כו'. ז"ש במדרש הבחיר שבאבות ובחיר שבנביאים הבטיח להם ה' ונתיראו כו'. הוא טעם כיון שהם הנבחרים שכל בנ"י תלוין בהם. לכן כל מעשיהם הי' בעבור כל הדורות הבאים. וכן יש לפרש הפסוק למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני. שהם הדורות האחרונים עוקבתא דמשיחא. ומצד הדורות השפלים נתייראו האבות בימים הרעים. כי מצד עצמם אין דבר רע מזיק להם. וכענין אע"ג דאיהו לא חזי כו' כיון שכל הדורות נשרשו בהם נפל עליהם היראה מכח מה שיהי' לבניהם אחריהם ולכן ויירא ויצר. שאע"פ שהי' מיצר לו אעפ"כ רצה שיוכל לתקן כל המקומות הללו ולמצוא בחי' מה רב טובך שהוא שנאמר טוב מאוד כמ"ש במ"א מזה. וזה עצמו ענין שליחות המלאכים כי כלל תיקון המעשה תלוי בבחי' מלאכים שהוא ענין הל"ט מלאכות. כי כל מלאך הוא בחי' המצות שתלוין במעשה כמ"ש ז"ל מכל מצוה נברא מלאך והמצות הם עצות כי אין האדם בעצמו יוכל לגבור נגד הסט"א בשלימות. ולכן הרבה לנו תורה ומצות שע"י נברא מלאכים שהם מושיעין לאדם במקום שא"י לכנוס ולתקן בעצמו. וגם המלחמה שהי' לו עם המלאך שרו של עשו הוא כענין שכ' מלאך רע בע"כ יענה אמן בכניסת שבת. ולכן כל זה עבר עליו ואח"כ נאמר ויבוא יעקב שלם כנ"ל. ובמ"א כתבנו יותר בענין המלאכים לכן קצרנו:
Yaakov's level was above nature, always in the realm of Shabbos, as our Sages explain that a Torah scholar is called “Shabbos.” However, Yaakov Avinu chose to immerse himself in the world's challenges, aiming to correct the realm of action for his descendants. This is why he faced difficulties with Eisav, paving the way for future generations. The phrase “He was fearful and concerned” reflects his fear of having to kill or be killed, even though he could have avoided this path. He wanted to confront and overcome the evil inclination. The term מאוד (very) refers to the evil inclination and the angel of death. The Midrash states that even the chosen forefathers and prophets, promised safety by Hashem, were afraid because their actions impacted future generations. This is illustrated in Tehillim 49:6, “What shall I fear on a bad day? The sins of my heel will surround me,” indicating the fears for the last generations, the “heel of Mashiach.” The forefathers’ fear stemmed from concern for their descendants, who would face significant challenges. Yaakov's desire to perfect all these places led him to find the “very good” hidden for those who fear Hashem, as discussed elsewhere. This concept of sending angels relates to the perfection of action, dependent on angels and the 39 forbidden actions on Shabbos. Man alone cannot overcome negative forces, so Hashem provided many Torah and mitzvos to create protective angels. The battle with Eisav's angel reflects this, similar to the Friday night tradition where the evil angel says Amen to the good angel's blessing. This journey brought Yaakov to Shechem, where he was “Shalem,” complete. Further details on the angels are discussed elsewhere, hence the brevity here.
5
קטנתי מכל האמת כו' בשם הרבי מלובלין ע"ה כי גם מה שאני קטן בעצמי הוא ג"כ מכל האמת וחסדים אשר עשית עמדי. וי"ל עוד גם לפי' קטנתי כפשוטו שאף שהרגיש יראה בעצמו שהי' במקום סכנה. אעפ"כ נתחזק באמונתו ואמר שיודע שגם הירידה הוא לטובה והוא מכל החסדים והאמת שעשה עמו הבורא. והראי' כי במקלי עברתי כו'. וכיון שעשה עמו הקב"ה אות לטובה. א"כ הירידה אינו ח"ו לחלוטין. כי הפוכי מטרתא ל"ל. ולכן הוא בטוח בו ית' שהוא לטובה כנ"ל:
"I have become small (humbled) by all the kindness and truth that You have done to your servant” (Bereishis 32:10). The Rebbe of Lublin taught that even Yaakov's humility itself is part of the truth and kindness bestowed upon him by Hashem. This means that Yaakov recognized his own smallness and understood it as a divine gift, a result of Hashem's benevolence. We can further explain that “I have become small” reflects Yaakov's fear in a dangerous situation, yet he strengthened his faith, understanding that even his descent into a low and spiritually perilous place was a kindness from Hashem. The proof for Yaakov was that he crossed the Jordan with his staff, a sign that Hashem was with him. This realization made Yaakov certain that his trials were not absolute downturns but part of Hashem's greater plan for good. This understanding gave him confidence that everything Hashem does is ultimately for the best.
6
בפסוק ואתה אמרת היטב איטיב כו' זרעך כו'. וקשה וכי בא אבינו יעקב להקשות להבורא שהוא סותר ח"ו הבטחתו. רק הפי'. כמ"ש לעיל שכל היראה והדאגה הי' בעבור תולדותיו דורות הבאים. ולכן אמר אם לא הי' יודע שזרעו הם הנבחרים להשי"ת ומיוחדים אליו. ושכל העולמות והברואים עליהם נשענים. לא הי' מפחד כ"כ בעבור שהם בניו. רק בעבור שאתה אמרת כו' ושמתי את זרעך כחול כו'. פי' שהבטיחו שזרעיו הם זרע ברך ה' שהכל תלוי בהם. לכן הוא מבקש רחמים בעבורם:
“And You have promised me that You will do good to me” (Bereishis 32:12). Could it be that Yaakov would question Hashem and imply a contradiction in His promises? Rather, we can explain that Yaakov's fear and concern were for his descendants in future generations. Yaakov acknowledged that if his descendants were not chosen and unique to Hashem, and if all of creation did not depend on them, he would not be afraid just because they are his children. However, since Hashem promised that his descendants would be as numerous as the sand of the sea and blessed, Yaakov sought mercy for them, knowing their significance in Hashem's plan.
תרל"ז
5637
ב"ה
With G-d's Blessing
במדרש בפסוק ויבא יעקב שלם כו' ויחן כו' נכנס בע"ש עם דמדומי חמה כו'. דרש מלשון ויחן. וגם שלום הוא שבת כידוע. וביאור הענין כי כל ירידת יעקב לחו"ל הי' ענין ימי המעשה. וע"י העבודה רבה שהי' לו שם. זכה אח"כ לבחי' השבת בשלימות. וז"ש בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע. כי כפי רוב הצרות בששת ימי המעשה. כמו כן הוא זך ונקי בלי נגיעת דבר רע בשבת. וז"ש שנכנס עם דמדומי חמה הוא דבר גדול כמ"ש ז"ל על הבורא ית' ויכל ביום השביעי. שיודע רגעיו ונכנס בו כחוט השערה. כביכול כך אבינו יעקב עבד ממש כל העבודה המיוחדת לימי המעשה עד גמירא. ולכן נכנס ממש כחוט השערה דמדייק המדרש מדכתיב ויבוא יעקב שלם. ושלום הוא שבת. כנראה שבא ממש בשבת כמ"ש ויכל ביום השביעי כנ"ל:
The Midrash on the Pasuk “And Yaakov arrived safe (Shalem)...and he encamped before the city” (Bereishis 33:18) explains that he arrived on Erev Shabbos as the sun was setting. This is derived from the word ויחן (encamped), and the word שלם (safe) is connected to שלום (peace), which is associated with Shabbos. The idea is that Yaakov's journey out of Eretz Yisrael represents the work of the weekdays. Through his hard labor, he merited the perfection of Shabbos.
This is the meaning of the Pasuk, “He will deliver you from six troubles; in seven, no harm will touch you” (Iyov 5:19). The suffering and challenges during the six days of the week lead to perfection and purity from negativity on Shabbos. Yaakov arriving as the sun set indicates his high spiritual level, akin to Hashem ceasing creation exactly at Shabbos. Yaakov perfected his physicality during the week, allowing him to enter Shabbos precisely at the right moment, symbolizing complete harmony and peace. This is learned from the word שלם, where שלום refers to Shabbos, indicating he arrived just as Shabbos began, similar to Hashem completing creation on the seventh day.
ובודאי מדריגת יעקב הוא למעלה מהטבע ואיננו בבחי' ימי המעשה כמ"ש חז"ל כי ת"ח נק' שבת שהוא תמיד בבחי' שבת. רק שיעקב אע"ה נכנס בעובי הקורה ורצה ליישר הדרך לבניו בתיקון העשי'. וזהו עצמו ענין ויירא ויצר שמא יהרוג שמא יהרג כו'. אף כי הי' בידו להשליך מעליו כל זה הדרך. אך כי רצה שיהי' נמצא היצה"ר ויגברנו. ז"ש ויירא יעקב מאוד כמ"ש טוב מאוד הוא היצה"ר מה"מ כו'. אך ויצר לו כו'. ז"ש במדרש הבחיר שבאבות ובחיר שבנביאים הבטיח להם ה' ונתיראו כו'. הוא טעם כיון שהם הנבחרים שכל בנ"י תלוין בהם. לכן כל מעשיהם הי' בעבור כל הדורות הבאים. וכן יש לפרש הפסוק למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני. שהם הדורות האחרונים עוקבתא דמשיחא. ומצד הדורות השפלים נתייראו האבות בימים הרעים. כי מצד עצמם אין דבר רע מזיק להם. וכענין אע"ג דאיהו לא חזי כו' כיון שכל הדורות נשרשו בהם נפל עליהם היראה מכח מה שיהי' לבניהם אחריהם ולכן ויירא ויצר. שאע"פ שהי' מיצר לו אעפ"כ רצה שיוכל לתקן כל המקומות הללו ולמצוא בחי' מה רב טובך שהוא שנאמר טוב מאוד כמ"ש במ"א מזה. וזה עצמו ענין שליחות המלאכים כי כלל תיקון המעשה תלוי בבחי' מלאכים שהוא ענין הל"ט מלאכות. כי כל מלאך הוא בחי' המצות שתלוין במעשה כמ"ש ז"ל מכל מצוה נברא מלאך והמצות הם עצות כי אין האדם בעצמו יוכל לגבור נגד הסט"א בשלימות. ולכן הרבה לנו תורה ומצות שע"י נברא מלאכים שהם מושיעין לאדם במקום שא"י לכנוס ולתקן בעצמו. וגם המלחמה שהי' לו עם המלאך שרו של עשו הוא כענין שכ' מלאך רע בע"כ יענה אמן בכניסת שבת. ולכן כל זה עבר עליו ואח"כ נאמר ויבוא יעקב שלם כנ"ל. ובמ"א כתבנו יותר בענין המלאכים לכן קצרנו:
Yaakov's level was above nature, always in the realm of Shabbos, as our Sages explain that a Torah scholar is called “Shabbos.” However, Yaakov Avinu chose to immerse himself in the world's challenges, aiming to correct the realm of action for his descendants. This is why he faced difficulties with Eisav, paving the way for future generations. The phrase “He was fearful and concerned” reflects his fear of having to kill or be killed, even though he could have avoided this path. He wanted to confront and overcome the evil inclination.
The term מאוד (very) refers to the evil inclination and the angel of death. The Midrash states that even the chosen forefathers and prophets, promised safety by Hashem, were afraid because their actions impacted future generations. This is illustrated in Tehillim 49:6, “What shall I fear on a bad day? The sins of my heel will surround me,” indicating the fears for the last generations, the “heel of Mashiach.” The forefathers’ fear stemmed from concern for their descendants, who would face significant challenges.
Yaakov's desire to perfect all these places led him to find the “very good” hidden for those who fear Hashem, as discussed elsewhere. This concept of sending angels relates to the perfection of action, dependent on angels and the 39 forbidden actions on Shabbos. Man alone cannot overcome negative forces, so Hashem provided many Torah and mitzvos to create protective angels. The battle with Eisav's angel reflects this, similar to the Friday night tradition where the evil angel says Amen to the good angel's blessing. This journey brought Yaakov to Shechem, where he was “Shalem,” complete. Further details on the angels are discussed elsewhere, hence the brevity here.
קטנתי מכל האמת כו' בשם הרבי מלובלין ע"ה כי גם מה שאני קטן בעצמי הוא ג"כ מכל האמת וחסדים אשר עשית עמדי. וי"ל עוד גם לפי' קטנתי כפשוטו שאף שהרגיש יראה בעצמו שהי' במקום סכנה. אעפ"כ נתחזק באמונתו ואמר שיודע שגם הירידה הוא לטובה והוא מכל החסדים והאמת שעשה עמו הבורא. והראי' כי במקלי עברתי כו'. וכיון שעשה עמו הקב"ה אות לטובה. א"כ הירידה אינו ח"ו לחלוטין. כי הפוכי מטרתא ל"ל. ולכן הוא בטוח בו ית' שהוא לטובה כנ"ל:
"I have become small (humbled) by all the kindness and truth that You have done to your servant” (Bereishis 32:10). The Rebbe of Lublin taught that even Yaakov's humility itself is part of the truth and kindness bestowed upon him by Hashem. This means that Yaakov recognized his own smallness and understood it as a divine gift, a result of Hashem's benevolence.
We can further explain that “I have become small” reflects Yaakov's fear in a dangerous situation, yet he strengthened his faith, understanding that even his descent into a low and spiritually perilous place was a kindness from Hashem. The proof for Yaakov was that he crossed the Jordan with his staff, a sign that Hashem was with him. This realization made Yaakov certain that his trials were not absolute downturns but part of Hashem's greater plan for good. This understanding gave him confidence that everything Hashem does is ultimately for the best.
בפסוק ואתה אמרת היטב איטיב כו' זרעך כו'. וקשה וכי בא אבינו יעקב להקשות להבורא שהוא סותר ח"ו הבטחתו. רק הפי'. כמ"ש לעיל שכל היראה והדאגה הי' בעבור תולדותיו דורות הבאים. ולכן אמר אם לא הי' יודע שזרעו הם הנבחרים להשי"ת ומיוחדים אליו. ושכל העולמות והברואים עליהם נשענים. לא הי' מפחד כ"כ בעבור שהם בניו. רק בעבור שאתה אמרת כו' ושמתי את זרעך כחול כו'. פי' שהבטיחו שזרעיו הם זרע ברך ה' שהכל תלוי בהם. לכן הוא מבקש רחמים בעבורם:
“And You have promised me that You will do good to me” (Bereishis 32:12). Could it be that Yaakov would question Hashem and imply a contradiction in His promises? Rather, we can explain that Yaakov's fear and concern were for his descendants in future generations. Yaakov acknowledged that if his descendants were not chosen and unique to Hashem, and if all of creation did not depend on them, he would not be afraid just because they are his children. However, since Hashem promised that his descendants would be as numerous as the sand of the sea and blessed, Yaakov sought mercy for them, knowing their significance in Hashem's plan.