וישלח יעקב מלאכים כו'. בזוה"ק כי מלאכיו יצוה לך כו' יצ"ט ויצה"ר. פי' שגם יצה"ר לטובה כי יותר נשמר האדם ממנו מיצ"ט. ובזה מובן איך קיבל עשו השליחות ע"י מלאכים. אך כי איתא שמן המצות נבראים מלאכים. וכמו כן משמירת ל"ת נבראו מלאכים מצד זה שיוכלו לתקן מה שנצרך לאדם במקומות הרחוקים. ואפשר הי' כל ההליכה ללבן כדי למצוא אותן מלאכים מסטרא דשמאלא. שיוכלו לתקן שליחותו אל עשו כי הי' דברים שלא הי' יכול הוא עצמו להגיד לו כי לא הי' כדאי עשו שיתקרב אליו רק על ידי שליח וז"ש לשמרך בכל דרכיך כי היצה"ר הוא לטובת האדם שיהי' לו שמירה בכל הדרכים שצריכין שמירה כנ"ל. ואיתא כי אותן השעות ששקעה חמה בעבורו בהליכתו זרחה בעבורו בחזרתו כו' נמצא כי בהליכתו לחרן נעשה מיום לילה ובחזרתו מלילה יום. כי ודאי הליכתו מא"י לחוץ לארץ לחרן שהכניס עצמו במקומות החשכים. הי' כדי למצוא גם שם ההארה ולעשות מלילה יום. וכתיב ויבוא יעקב שלם שהשלים כל העולם להשי"ת. עיר שכם שמעתי ממו"ז זל שכם ר"ת שם כבוד מלכותו שבירר כבוד מלכות שמים גם בעוה"ז והליכתו לחרן הי' דוגמת ששת ימי המעשה וחזרתו הי' בחי' שבת ז"ש ויחן את פני העיר שקבע תחומין כו':
“And Yaakov sent angels to Eisav.” The Zohar explains "He will send His angels to protect you" as referring to the good and evil inclinations. The evil inclination also serves for our benefit because overcoming it strengthens us, converting negative energy into holiness. This explains how Eisav could receive such holy beings. Just as mitzvot create angels, refraining from transgressions also creates angels that help repair the world. Yaakov’s journey to Lavan was to extract these angels trapped in negative forces, enabling them to communicate with Eisav on his behalf, as Yaakov preferred not to approach Eisav directly. Yaakov’s travels reflect converting darkness into light. When he left for Charan, day turned to night, and on his return, night turned to day, symbolizing his mission to bring light into dark places. This culminated in “Yaakov came to Shalem,” completing the world for Hashem. Shechem, representing "the glorious name of Hashem," signifies that Yaakov purified divine glory even in this world. His journey to Charan mirrors the six days of work, and his return to Shechem embodies Shabbat, as he established techum Shabbat, the boundaries for Shabbat.
4
קטנתי מכל החסדים. שמעתי מכבוד מו"ז ז"ל בשם הרב הק' מלובלין ז"ל שגם מה שקטן בעיניו הוא מהחסדים של הש"י כו'. ונראה להוסיף ביאור כי יש לכל איש ישראל להשיג הכנעה וקטנות ע"י חסדי השי"ת שעושה עם האדם לפנים משורת הדין לכן צריך האדם להשיג בושה ולהכניע לפניו ית'. וז"ש קטנתי מכל החסדים שמכל החסד וטוב שעשה עמו השיג קטנות עד שלא נשתנה כלל מעת שהי' הולך לחרן עד חזרתו כדכתיב במקלי עברתי כו'. ואין זה דבר קטן שיזכור האדם עד עשרים שנה מה שהי' לו. וזה מצות זכירת יציאת מצרים שיזכור האדם כי השי"ת הוציאו מכל הסתר ועצת היצה"ר. והאמת כי תכלית חסדי השי"ת הוא כשמשיג האדם הכנעה וקטנות ע"י החסדים זה אות ומופת שמקבל החסדים אליו והבן. ויש לאדם לייגע עצמו וללמוד ממעשה אבותינו כדכתיב אלקי אבי אברהם כו' והקשו במדרש כי גם לעשו יש יחוס זה ואיך שייך תפלה זו נגד עשו. אך מי שבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם אני מתקיים עליו. פי' ע"י שבוחר בכל לבו לעשות כמעשה אבותיו מועיל לו זכותם ויוכל לעשות כמעשיהם [מעשיהם לא נאמר אלא כמעשיהם להיות נקודה של אמת להתדמות למעשיהם]. וז"ש כי ידעתיו כו' יצוה כו' בניו כו' ביתו אחריו כו'. פי' ע"י שזכו האבות להיות מעשיהם כתובים בתורה עי"ז יוכלו בני ישראל לעולם ללמוד מן מעשיהם וז"ש אשר יצוה כו' ביתו אחריו הם כל בני ישראל כנ"ל:
I have become humbled from all the kindness. I heard in the name of the Rebbe of Lublin that Yaakov was giving thanks even for the feeling of humility he was experiencing. We can explain this further: the more a person receives kindness from Hashem, the more he should become humble, recognizing that Hashem gives him more than he deserves. This is what Yaakov meant with the word קטנתי, "I have become small (humbled)." Yaakov was saying that from every kindness he received from Hashem, he reached a new level of humility, until there was no difference in his state of humility and gratitude now and when he left Charan with nothing, as he said, "With my staff I crossed the river." This is no small matter to remember 20 years later what one had. This is the mitzvah of remembering Yetzias Mitzrayim, to recall how Hashem took us out from all concealment and the evil inclination. By being in a low state, we avoid haughtiness, for Hashem cannot be with the haughty. Through remembering this, we can constantly reach humility and feel how Hashem continuously takes us out of Mitzrayim. The ultimate purpose of Hashem's kindness is achieved when a person reaches humility from these gifts, showing that he truly accepts and receives the kindness. A person should strive to learn from the traits of our forefathers, as Yaakov says, "Protect me, the G-d of Avraham." The Medrash asks how Yaakov could pray to be saved from Eisav, as Eisav was also a descendant of Avraham and Yitzchak. The Medrash answers that this merit only applies to those who follow their ways, not Eisav. By choosing to follow the deeds of the forefathers with all one's heart, one can rely on their merit. Hashem said about Avraham, "Because I know him that he will command his children after him" to keep the Torah. The actions of our forefathers were written in the Torah so that all Jews could learn from them, as Hashem, the Torah, and the Jews are one.
5
ברש"י ההפרש בין דברי עשו שאמר יש לי רב ויעקב אמר כל מה שנצרך לי כו'. אף כי ודאי אמר עשו אמת שהי' לו רב יותר מכפי צרכו. אכן השי"ת נותן הטוב לצדיק בדרך נסתר וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. שלצדיק וירא ה' נותן הטובה דרך מצפון שיהי' לו רק הנצרך לו. כדכתיב אין מחסור ליראיו ולא יהי' לו דבר מותר. ועי"ז נשאר הטובה אצלו. וכן הגיד מו"ז ז"ל בשם הרב הק' מפרשיסחא ז"ל פי' מגביה שפלים שהשי"ת מגביה האדם באופן שיהי' נשאר שפל כמו שהי'. כי השי"ת נותן טוב לכל הנצרך. ואם האדם מתגאה נמצא שאין חסר לו ונפסק מתנת שמים ממנו. אבל הצדיק שנחסר לו תמיד הוא כלי לקבל ברכת השי"ת. כדאיתא מים יורדין למקום נמוך. ולהוסיף ביאור. כי הצדיק צריך שלא יבקש טובה מהשי"ת בעבור זכותו כי עי"ז שנוטל בעד מעשיו נמצא ממעט כח מעשיו והאדם צריך שיהיו מעשיו לכבודו ית'. ובודאי יותר כבוד להשי"ת למי שכל מעשיו הם בעבור כבודו לא לגרמייהו כלל, לכן איתא כי יעקב ביקש כל מה שנצרך לו בתפלה שלא בזכותו כלל. וכן השי"ת נותן להצדיק בחסדו שלא מצד מעשיו כרצון הצדיק כנ"ל. ונמצא שבאמת אין לו הטובה מצדו וצריך להיות שפל בעיניו. אבל הרשע מה שנותן לו השי"ת הוא באמת מצד מעט מעשיו כדאיתא ומשלם לשונאיו כו'. לכן מתגאה כדין יש לי רב. וע"ז נאמר ורב יעבוד כו' וכתיב מה ה' שואל כו'. פי' מאה ברכות. פי' שכל דבר שמקבל האדם צריך לידע שהוא רק מהשי"ת. ואנחנו מה. ועי"ז מה רב טובך כו' פי' שהטובה להצדיק וירא ה' שיהי' נשאר אחר קבלת הטוב בבחי' מה. ע"י שצפנת ליראיך כנ"ל:
תרל"ד
5634
ב"ה
With G-d's Blessing
וישלח יעקב מלאכים כו'. בזוה"ק כי מלאכיו יצוה לך כו' יצ"ט ויצה"ר. פי' שגם יצה"ר לטובה כי יותר נשמר האדם ממנו מיצ"ט. ובזה מובן איך קיבל עשו השליחות ע"י מלאכים. אך כי איתא שמן המצות נבראים מלאכים. וכמו כן משמירת ל"ת נבראו מלאכים מצד זה שיוכלו לתקן מה שנצרך לאדם במקומות הרחוקים. ואפשר הי' כל ההליכה ללבן כדי למצוא אותן מלאכים מסטרא דשמאלא. שיוכלו לתקן שליחותו אל עשו כי הי' דברים שלא הי' יכול הוא עצמו להגיד לו כי לא הי' כדאי עשו שיתקרב אליו רק על ידי שליח וז"ש לשמרך בכל דרכיך כי היצה"ר הוא לטובת האדם שיהי' לו שמירה בכל הדרכים שצריכין שמירה כנ"ל. ואיתא כי אותן השעות ששקעה חמה בעבורו בהליכתו זרחה בעבורו בחזרתו כו' נמצא כי בהליכתו לחרן נעשה מיום לילה ובחזרתו מלילה יום. כי ודאי הליכתו מא"י לחוץ לארץ לחרן שהכניס עצמו במקומות החשכים. הי' כדי למצוא גם שם ההארה ולעשות מלילה יום. וכתיב ויבוא יעקב שלם שהשלים כל העולם להשי"ת. עיר שכם שמעתי ממו"ז זל שכם ר"ת שם כבוד מלכותו שבירר כבוד מלכות שמים גם בעוה"ז והליכתו לחרן הי' דוגמת ששת ימי המעשה וחזרתו הי' בחי' שבת ז"ש ויחן את פני העיר שקבע תחומין כו':
“And Yaakov sent angels to Eisav.” The Zohar explains "He will send His angels to protect you" as referring to the good and evil inclinations. The evil inclination also serves for our benefit because overcoming it strengthens us, converting negative energy into holiness.
This explains how Eisav could receive such holy beings. Just as mitzvot create angels, refraining from transgressions also creates angels that help repair the world. Yaakov’s journey to Lavan was to extract these angels trapped in negative forces, enabling them to communicate with Eisav on his behalf, as Yaakov preferred not to approach Eisav directly.
Yaakov’s travels reflect converting darkness into light. When he left for Charan, day turned to night, and on his return, night turned to day, symbolizing his mission to bring light into dark places. This culminated in “Yaakov came to Shalem,” completing the world for Hashem. Shechem, representing "the glorious name of Hashem," signifies that Yaakov purified divine glory even in this world. His journey to Charan mirrors the six days of work, and his return to Shechem embodies Shabbat, as he established techum Shabbat, the boundaries for Shabbat.
קטנתי מכל החסדים. שמעתי מכבוד מו"ז ז"ל בשם הרב הק' מלובלין ז"ל שגם מה שקטן בעיניו הוא מהחסדים של הש"י כו'. ונראה להוסיף ביאור כי יש לכל איש ישראל להשיג הכנעה וקטנות ע"י חסדי השי"ת שעושה עם האדם לפנים משורת הדין לכן צריך האדם להשיג בושה ולהכניע לפניו ית'. וז"ש קטנתי מכל החסדים שמכל החסד וטוב שעשה עמו השיג קטנות עד שלא נשתנה כלל מעת שהי' הולך לחרן עד חזרתו כדכתיב במקלי עברתי כו'. ואין זה דבר קטן שיזכור האדם עד עשרים שנה מה שהי' לו. וזה מצות זכירת יציאת מצרים שיזכור האדם כי השי"ת הוציאו מכל הסתר ועצת היצה"ר. והאמת כי תכלית חסדי השי"ת הוא כשמשיג האדם הכנעה וקטנות ע"י החסדים זה אות ומופת שמקבל החסדים אליו והבן. ויש לאדם לייגע עצמו וללמוד ממעשה אבותינו כדכתיב אלקי אבי אברהם כו' והקשו במדרש כי גם לעשו יש יחוס זה ואיך שייך תפלה זו נגד עשו. אך מי שבוחר בדרכיהם ועושה כמעשיהם אני מתקיים עליו. פי' ע"י שבוחר בכל לבו לעשות כמעשה אבותיו מועיל לו זכותם ויוכל לעשות כמעשיהם [מעשיהם לא נאמר אלא כמעשיהם להיות נקודה של אמת להתדמות למעשיהם]. וז"ש כי ידעתיו כו' יצוה כו' בניו כו' ביתו אחריו כו'. פי' ע"י שזכו האבות להיות מעשיהם כתובים בתורה עי"ז יוכלו בני ישראל לעולם ללמוד מן מעשיהם וז"ש אשר יצוה כו' ביתו אחריו הם כל בני ישראל כנ"ל:
I have become humbled from all the kindness. I heard in the name of the Rebbe of Lublin that Yaakov was giving thanks even for the feeling of humility he was experiencing. We can explain this further: the more a person receives kindness from Hashem, the more he should become humble, recognizing that Hashem gives him more than he deserves. This is what Yaakov meant with the word קטנתי, "I have become small (humbled)." Yaakov was saying that from every kindness he received from Hashem, he reached a new level of humility, until there was no difference in his state of humility and gratitude now and when he left Charan with nothing, as he said, "With my staff I crossed the river."
This is no small matter to remember 20 years later what one had. This is the mitzvah of remembering Yetzias Mitzrayim, to recall how Hashem took us out from all concealment and the evil inclination. By being in a low state, we avoid haughtiness, for Hashem cannot be with the haughty. Through remembering this, we can constantly reach humility and feel how Hashem continuously takes us out of Mitzrayim. The ultimate purpose of Hashem's kindness is achieved when a person reaches humility from these gifts, showing that he truly accepts and receives the kindness.
A person should strive to learn from the traits of our forefathers, as Yaakov says, "Protect me, the G-d of Avraham." The Medrash asks how Yaakov could pray to be saved from Eisav, as Eisav was also a descendant of Avraham and Yitzchak. The Medrash answers that this merit only applies to those who follow their ways, not Eisav. By choosing to follow the deeds of the forefathers with all one's heart, one can rely on their merit. Hashem said about Avraham, "Because I know him that he will command his children after him" to keep the Torah. The actions of our forefathers were written in the Torah so that all Jews could learn from them, as Hashem, the Torah, and the Jews are one.
ברש"י ההפרש בין דברי עשו שאמר יש לי רב ויעקב אמר כל מה שנצרך לי כו'. אף כי ודאי אמר עשו אמת שהי' לו רב יותר מכפי צרכו. אכן השי"ת נותן הטוב לצדיק בדרך נסתר וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. שלצדיק וירא ה' נותן הטובה דרך מצפון שיהי' לו רק הנצרך לו. כדכתיב אין מחסור ליראיו ולא יהי' לו דבר מותר. ועי"ז נשאר הטובה אצלו. וכן הגיד מו"ז ז"ל בשם הרב הק' מפרשיסחא ז"ל פי' מגביה שפלים שהשי"ת מגביה האדם באופן שיהי' נשאר שפל כמו שהי'. כי השי"ת נותן טוב לכל הנצרך. ואם האדם מתגאה נמצא שאין חסר לו ונפסק מתנת שמים ממנו. אבל הצדיק שנחסר לו תמיד הוא כלי לקבל ברכת השי"ת. כדאיתא מים יורדין למקום נמוך. ולהוסיף ביאור. כי הצדיק צריך שלא יבקש טובה מהשי"ת בעבור זכותו כי עי"ז שנוטל בעד מעשיו נמצא ממעט כח מעשיו והאדם צריך שיהיו מעשיו לכבודו ית'. ובודאי יותר כבוד להשי"ת למי שכל מעשיו הם בעבור כבודו לא לגרמייהו כלל, לכן איתא כי יעקב ביקש כל מה שנצרך לו בתפלה שלא בזכותו כלל. וכן השי"ת נותן להצדיק בחסדו שלא מצד מעשיו כרצון הצדיק כנ"ל. ונמצא שבאמת אין לו הטובה מצדו וצריך להיות שפל בעיניו. אבל הרשע מה שנותן לו השי"ת הוא באמת מצד מעט מעשיו כדאיתא ומשלם לשונאיו כו'. לכן מתגאה כדין יש לי רב. וע"ז נאמר ורב יעבוד כו' וכתיב מה ה' שואל כו'. פי' מאה ברכות. פי' שכל דבר שמקבל האדם צריך לידע שהוא רק מהשי"ת. ואנחנו מה. ועי"ז מה רב טובך כו' פי' שהטובה להצדיק וירא ה' שיהי' נשאר אחר קבלת הטוב בבחי' מה. ע"י שצפנת ליראיך כנ"ל: