כי כשלת בעונך. זה נאמר לכל איש ישראל. ואף שחטא והרשיע הרבה צריך להאמין כי עיקר נקודה ישראלית שבו היא במקומה. וכמ"ש אין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות ונק' מכשול. וז"ש עד ה' אלקיך. חיות אלקי שיש בכל איש ישראל כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה. וז"ש ולא נאמר כו' אלקינו למעשה ידינו שזה עיקר התשובה לשוב להתדבק בעיקר חיות אלקי שבו, ולכך בשבת בנקל לשוב כי יש לכל הבריאה עלי' בשבת קודש. כדכ' ויכל כו' וישבות כו' אף שלא ברא ביגיעה עולמו רק כמ"ש ז"ל שבחול נעשה ע"י מלאכה בבחי' מלאכים ושלוחים וצמצום כחו ע"י כמה אמצעיות. ובש"ק מתיחדין ומתדבקין כולם בשורש העליון. ואיתא במד' כי אור הגנוז לצדיקים לא נגנז עד אחר שבת בראשית. אף שחטא המליץ שבת שלא יהי' נגנז עד מוצאי שבת ע"ש. והוא כנ"ל שבשבת יוכל להיות התגלות אף למי שנתרחק. כי מתגלה נקודה הפנימיות שגנוזה בכל איש ישראל. כמ"ש ועמך כולם צדיקים. וכ' אור זרוע לצדיק כנ"ל:
“Return Yisrael until Hashem your G-d for you have stumbled in your sins” (Hoshea 14:2) is directed at every Jew. Despite sinning greatly, one must believe that the core essence of their soul remains intact. This is supported by the teaching that a person only sins when a spirit of foolishness enters them, indicating that sin is an external influence, not a reflection of their true self. The pasuk emphasizes returning to Hashem, signifying reconnecting with one's pure essence. Real teshuva involves returning to the divine spark within. On Shabbos, this reconnection is easier because all of creation is elevated. During the week, creation operates through intermediaries, but on Shabbos, everything reconnects directly to its source. Our sages teach that the hidden light from creation was only concealed after the first Shabbos, even though Adam sinned before Shabbos. This implies that even those who have sinned can connect to this hidden light on Shabbos. As the verse states, “Your entire nation are all righteous,” and “Light is sown for the righteous.”
4
איתא בגמ' זדונות נעשין זכיות כו' כאן מיראה כאן מאהבה. ויש להבין כיון ששניהם שבו למקומם ושורשם מה הפרש בסיבה שבאה התשובה על ידה. אך האמת כי בלי אהבה אי אפשר לשוב. רק דכתיב אוהבם נדבה ופרש"י ז"ל שאף שאין ראוין אתנדב לאהוב אותם. והוא דבר פלא איך שייך נדבה לאהבה. איברא שגם על זה יש משפט ומדה במדה. מי שמקרב עצמו אף שאינו יודע איך. רק מגעגע לשוב להשי"ת ומתנדב עצמו אף שאינו יודע איך להתקרב. כמו כן השי"ת מתנדב לאהוב אותו. ונמצא השב מיראה השי"ת מקרבו ומתנדב לו אהבה בלבו. אבל מי ששב מאהבתו הוא גדול יותר. גם עשי"ת ושבת תשובה הוא ב' תשובות הנ"ל. בש"ק מאהבה. ובחול מיראה:
The Gemara states that teshuva out of love converts intentional sins into merits, while teshuva out of fear does not. The Sfas Emes questions the difference if both types of teshuva return actions to their source. However, true teshuva requires love. The pasuk (Hoshea 14:5) says, “generously I will take them back in love,” and Rashi explains that Hashem loves them even if they are unworthy. This shows that love can be endeavored and reciprocated based on one’s efforts. A person who longs to return to Hashem, even without knowing how, will find that Hashem reciprocates with love. Thus, someone who does teshuva out of fear will be brought closer by Hashem, who endeavors to love them. However, one who returns out of love is on a higher level, as no extra effort is needed from either side. This concept applies to the Ten Days of Repentance and Shabbos Teshuva. On Shabbos, teshuva is done out of love, while during the weekdays, it is done out of fear. This distinction highlights the different qualities and impacts of teshuva based on the underlying motivation.
5
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא עמ"ש ואמר כו' על כי אין אלקי בקרבי מצאוני כו'. כי נחשב לחטא. שצריך כל איש ישראל להאמין כי השי"ת בקרבו כו'. ומ"מ אמת הוא כי כשיש השראת השכינה אין מגע נכרי לאדם כדכ' וראו כו' כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. אך כי [*אין] אלקי בקרבי כו' כשאדם נופל מבטחונו בהשי"ת ואומר כי [*אין] אלקי בקרבי עי"ז מצאוני כו'. ולזאת נכתב פרשה זו שיחזק האדם עצמו לבטוח בהשי"ת. ולהאמין כי הוא שוכן בקרבנו. ועי"ז יהי' התגלות שמו ית' עלינו להיות נשמר מכל דבר רע ח"ו כנ"ל:
The Chidushei Harim quoted the Rav of Pershischa on the pasuk, “You will say that it is because Hashem is not in me that all these problems have come upon me.” He explained that such thoughts are considered a sin because every Jew must believe that Hashem is with them. However, there is some truth in this statement. When Hashem's presence rests upon a person, no foreign power can harm them, as the pasuk states, “They will see that the name of Hashem is called upon you and they will fear you.” But when a person loses trust and says, “Hashem is not with me,” it invites suffering from external forces. This parsha teaches us to strengthen our trust in Hashem and believe that He resides among us. This belief brings about a revelation of His name and protects us from any harm.
תרל"ד
5634
שבת תשובה פ' וילך
Shabbat Shuva Parshat Vayelech
כי כשלת בעונך. זה נאמר לכל איש ישראל. ואף שחטא והרשיע הרבה צריך להאמין כי עיקר נקודה ישראלית שבו היא במקומה. וכמ"ש אין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח שטות ונק' מכשול. וז"ש עד ה' אלקיך. חיות אלקי שיש בכל איש ישראל כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה. וז"ש ולא נאמר כו' אלקינו למעשה ידינו שזה עיקר התשובה לשוב להתדבק בעיקר חיות אלקי שבו, ולכך בשבת בנקל לשוב כי יש לכל הבריאה עלי' בשבת קודש. כדכ' ויכל כו' וישבות כו' אף שלא ברא ביגיעה עולמו רק כמ"ש ז"ל שבחול נעשה ע"י מלאכה בבחי' מלאכים ושלוחים וצמצום כחו ע"י כמה אמצעיות. ובש"ק מתיחדין ומתדבקין כולם בשורש העליון. ואיתא במד' כי אור הגנוז לצדיקים לא נגנז עד אחר שבת בראשית. אף שחטא המליץ שבת שלא יהי' נגנז עד מוצאי שבת ע"ש. והוא כנ"ל שבשבת יוכל להיות התגלות אף למי שנתרחק. כי מתגלה נקודה הפנימיות שגנוזה בכל איש ישראל. כמ"ש ועמך כולם צדיקים. וכ' אור זרוע לצדיק כנ"ל:
“Return Yisrael until Hashem your G-d for you have stumbled in your sins” (Hoshea 14:2) is directed at every Jew. Despite sinning greatly, one must believe that the core essence of their soul remains intact. This is supported by the teaching that a person only sins when a spirit of foolishness enters them, indicating that sin is an external influence, not a reflection of their true self.
The pasuk emphasizes returning to Hashem, signifying reconnecting with one's pure essence. Real teshuva involves returning to the divine spark within. On Shabbos, this reconnection is easier because all of creation is elevated. During the week, creation operates through intermediaries, but on Shabbos, everything reconnects directly to its source.
Our sages teach that the hidden light from creation was only concealed after the first Shabbos, even though Adam sinned before Shabbos. This implies that even those who have sinned can connect to this hidden light on Shabbos. As the verse states, “Your entire nation are all righteous,” and “Light is sown for the righteous.”
איתא בגמ' זדונות נעשין זכיות כו' כאן מיראה כאן מאהבה. ויש להבין כיון ששניהם שבו למקומם ושורשם מה הפרש בסיבה שבאה התשובה על ידה. אך האמת כי בלי אהבה אי אפשר לשוב. רק דכתיב אוהבם נדבה ופרש"י ז"ל שאף שאין ראוין אתנדב לאהוב אותם. והוא דבר פלא איך שייך נדבה לאהבה. איברא שגם על זה יש משפט ומדה במדה. מי שמקרב עצמו אף שאינו יודע איך. רק מגעגע לשוב להשי"ת ומתנדב עצמו אף שאינו יודע איך להתקרב. כמו כן השי"ת מתנדב לאהוב אותו. ונמצא השב מיראה השי"ת מקרבו ומתנדב לו אהבה בלבו. אבל מי ששב מאהבתו הוא גדול יותר. גם עשי"ת ושבת תשובה הוא ב' תשובות הנ"ל. בש"ק מאהבה. ובחול מיראה:
The Gemara states that teshuva out of love converts intentional sins into merits, while teshuva out of fear does not. The Sfas Emes questions the difference if both types of teshuva return actions to their source. However, true teshuva requires love. The pasuk (Hoshea 14:5) says, “generously I will take them back in love,” and Rashi explains that Hashem loves them even if they are unworthy. This shows that love can be endeavored and reciprocated based on one’s efforts.
A person who longs to return to Hashem, even without knowing how, will find that Hashem reciprocates with love. Thus, someone who does teshuva out of fear will be brought closer by Hashem, who endeavors to love them. However, one who returns out of love is on a higher level, as no extra effort is needed from either side.
This concept applies to the Ten Days of Repentance and Shabbos Teshuva. On Shabbos, teshuva is done out of love, while during the weekdays, it is done out of fear. This distinction highlights the different qualities and impacts of teshuva based on the underlying motivation.
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא עמ"ש ואמר כו' על כי אין אלקי בקרבי מצאוני כו'. כי נחשב לחטא. שצריך כל איש ישראל להאמין כי השי"ת בקרבו כו'. ומ"מ אמת הוא כי כשיש השראת השכינה אין מגע נכרי לאדם כדכ' וראו כו' כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. אך כי [*אין] אלקי בקרבי כו' כשאדם נופל מבטחונו בהשי"ת ואומר כי [*אין] אלקי בקרבי עי"ז מצאוני כו'. ולזאת נכתב פרשה זו שיחזק האדם עצמו לבטוח בהשי"ת. ולהאמין כי הוא שוכן בקרבנו. ועי"ז יהי' התגלות שמו ית' עלינו להיות נשמר מכל דבר רע ח"ו כנ"ל:
The Chidushei Harim quoted the Rav of Pershischa on the pasuk, “You will say that it is because Hashem is not in me that all these problems have come upon me.” He explained that such thoughts are considered a sin because every Jew must believe that Hashem is with them.
However, there is some truth in this statement. When Hashem's presence rests upon a person, no foreign power can harm them, as the pasuk states, “They will see that the name of Hashem is called upon you and they will fear you.” But when a person loses trust and says, “Hashem is not with me,” it invites suffering from external forces.
This parsha teaches us to strengthen our trust in Hashem and believe that He resides among us. This belief brings about a revelation of His name and protects us from any harm.