במדרש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו שכן נאמר ויכלו כו' לשון תאוה. אעפ"י שזה קאי על מעשה בראשית והמד' אמר על תשוקת הבורא ית' כמ"ש ועלי תשוקתו. אכן ביאור הדברים שביד התחתונים לעורר רצון הבורא ית' כמ"ש ויכלו כו' אח"כ כתיב ויכל אלקים כו' וז"ש ועלי תשוקתו שתשוקת הבורא ית' תלוי ברצון ותשוקת תחתונים לדבקה בו:
3
במדרש ישא ה' פניו אליך כו' וכתיב לא ישא פנים כאן כשישראל עושין רצונו של מקום. וקשה כיון שנושא להם פנים א"כ הוא לפנים משורת הדין א"כ הדרא קושיא לדוכתא דכתיב לא ישא פנים. אכן התירוץ הוא שגם ע"ז יש משפט לעשות עם זה לפנים משורת הדין כי הכל במדה שאדם מודד כו'. ואיתא עשה רצונו כרצונך שיעשה רצונך כרצונו. פי' עושין רצונו של מקום הוא העבודה בתמימות בלי שום נגיעה עצמיות רק לעשות רצונו ית' בלבד. ולכן השכר הוא ישא פניו אליך. כי יש להבין מאי ענין נשיאת פנים אך הוא עפ"י הכתוב ורחמיו על כל מעשיו כי עיקר התעוררות הרחמים והחסד לפניו ב"ה ע"י שאנחנו כולנו מעשה ידיו והוא מכיר הפנימיות שלנו שהוא החיות שיש בנו חלק אלוקי ממעל וע"ז הוא ית' מרחם. אמנם זאת תלוי בעבודת התחתונים כפי מה שמבורר אצלינו שהכל מעשה ידיו ויראתו על פנינו כמו כן חל עלינו שמו ית'. כמ"ש כל מי שהוא ירא שמים יש לו חן. והוא נושא חן לפני הבורא ית' כמ"ש ויחונך. ולכן הוא ית' מרחם על פנימיות החיות שלנו שהוא חלקו ית'. ישא לשון הבערה כמו משיאין משואות. פי' שמתלהב כח האש והתלהבות שיש בלבות בנ"י כמ"ש שלהבת יה. וזהו עצמו פי' שיעשה רצונך כרצונו פי' שיוכל להיות התגלות רצון העליון ית' בלי מניעה והוא התגלות הפנימיות כנ"ל:
4
באבות משה קיבל תורה כו'. הגם שהתורה ניתנה לכל ישראל. אמנם יש ב' ענינים בתורה א' היגיעה שיכול כל איש ישראל למצוא ע"י יגיעה בתורה כ"א כפי השגתו. אך יש עוד סגולה בתורה לחכמים ראשי הדורות להשיג מה שאינו עפ"י שכל אנושי והיא הירושה שניתן לנו כמ"ש תורה צוה כו' משה מורשה קהלת יעקב. ולכן אמונת חכמים הוא יסוד התורה. ולכן הקדימו חכמים זאת המשנה באבות לומר שאלה הדברים שהגידו אבות העולם לא יחשוב אדם להרהר בהם עפ"י אימוד דעתו כי זה בירושה מסיני וע"ז אמרו משה קיבל כו' ומסרה ליהושע כו'. ובגמ' אל תקרי מורשה אלא מאורסה. וזה ההפרש כי ירושה הוא בלי יגיעה רק נחלה שאין לה הפסק. אבל מאורסה היא התקרבות שבא ע"י פעולות האדם ויגיעתו בתורה וזה נאמר לכל פרט התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך דייקא. אבל לכללות ישראל נאמר מורשה קהלת יעקב. אעפ"כ ע"י שזוכין להכניס עצמו תוך כלל ישראל זוכה לחלק הירושה ג"כ כנ"ל:
In Avot 1:1, it states, "Moshe received the Torah from Sinai and transmitted it to Yehoshua." While the Torah was given to all of Israel, there are two aspects to Torah study: individual effort to understand the Torah and a special quality that allows sages and leaders to gain insights beyond human intellect. This dual nature highlights the importance of faith in the sages (אמונת חכמים), foundational to Torah observance. The Mishnah emphasizes that ancestral teachings, inherited from Sinai, should not be questioned based on personal reasoning. The Gemara (Pesachim 49b) interprets "מורשה" (inheritance) as "מאורסה" (betrothed), signifying that personal effort and commitment are necessary for Torah study. The phrase "prepare yourself to study Torah, for it is not an inheritance for you" (Pirkei Avot 2:12) applies to individuals, indicating that effort is required. However, for the collective of Israel, it is "the inheritance of the congregation of Jacob," implying a communal legacy. By integrating into the collective, an individual can also merit a share in this inherited portion of the Torah, combining personal effort with communal inheritance for deeper understanding.
תרל"ז
במדרש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו שכן נאמר ויכלו כו' לשון תאוה. אעפ"י שזה קאי על מעשה בראשית והמד' אמר על תשוקת הבורא ית' כמ"ש ועלי תשוקתו. אכן ביאור הדברים שביד התחתונים לעורר רצון הבורא ית' כמ"ש ויכלו כו' אח"כ כתיב ויכל אלקים כו' וז"ש ועלי תשוקתו שתשוקת הבורא ית' תלוי ברצון ותשוקת תחתונים לדבקה בו:
במדרש ישא ה' פניו אליך כו' וכתיב לא ישא פנים כאן כשישראל עושין רצונו של מקום. וקשה כיון שנושא להם פנים א"כ הוא לפנים משורת הדין א"כ הדרא קושיא לדוכתא דכתיב לא ישא פנים. אכן התירוץ הוא שגם ע"ז יש משפט לעשות עם זה לפנים משורת הדין כי הכל במדה שאדם מודד כו'. ואיתא עשה רצונו כרצונך שיעשה רצונך כרצונו. פי' עושין רצונו של מקום הוא העבודה בתמימות בלי שום נגיעה עצמיות רק לעשות רצונו ית' בלבד. ולכן השכר הוא ישא פניו אליך. כי יש להבין מאי ענין נשיאת פנים אך הוא עפ"י הכתוב ורחמיו על כל מעשיו כי עיקר התעוררות הרחמים והחסד לפניו ב"ה ע"י שאנחנו כולנו מעשה ידיו והוא מכיר הפנימיות שלנו שהוא החיות שיש בנו חלק אלוקי ממעל וע"ז הוא ית' מרחם. אמנם זאת תלוי בעבודת התחתונים כפי מה שמבורר אצלינו שהכל מעשה ידיו ויראתו על פנינו כמו כן חל עלינו שמו ית'. כמ"ש כל מי שהוא ירא שמים יש לו חן. והוא נושא חן לפני הבורא ית' כמ"ש ויחונך. ולכן הוא ית' מרחם על פנימיות החיות שלנו שהוא חלקו ית'. ישא לשון הבערה כמו משיאין משואות. פי' שמתלהב כח האש והתלהבות שיש בלבות בנ"י כמ"ש שלהבת יה. וזהו עצמו פי' שיעשה רצונך כרצונו פי' שיוכל להיות התגלות רצון העליון ית' בלי מניעה והוא התגלות הפנימיות כנ"ל:
באבות משה קיבל תורה כו'. הגם שהתורה ניתנה לכל ישראל. אמנם יש ב' ענינים בתורה א' היגיעה שיכול כל איש ישראל למצוא ע"י יגיעה בתורה כ"א כפי השגתו. אך יש עוד סגולה בתורה לחכמים ראשי הדורות להשיג מה שאינו עפ"י שכל אנושי והיא הירושה שניתן לנו כמ"ש תורה צוה כו' משה מורשה קהלת יעקב. ולכן אמונת חכמים הוא יסוד התורה. ולכן הקדימו חכמים זאת המשנה באבות לומר שאלה הדברים שהגידו אבות העולם לא יחשוב אדם להרהר בהם עפ"י אימוד דעתו כי זה בירושה מסיני וע"ז אמרו משה קיבל כו' ומסרה ליהושע כו'. ובגמ' אל תקרי מורשה אלא מאורסה. וזה ההפרש כי ירושה הוא בלי יגיעה רק נחלה שאין לה הפסק. אבל מאורסה היא התקרבות שבא ע"י פעולות האדם ויגיעתו בתורה וזה נאמר לכל פרט התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך דייקא. אבל לכללות ישראל נאמר מורשה קהלת יעקב. אעפ"כ ע"י שזוכין להכניס עצמו תוך כלל ישראל זוכה לחלק הירושה ג"כ כנ"ל:
In Avot 1:1, it states, "Moshe received the Torah from Sinai and transmitted it to Yehoshua." While the Torah was given to all of Israel, there are two aspects to Torah study: individual effort to understand the Torah and a special quality that allows sages and leaders to gain insights beyond human intellect. This dual nature highlights the importance of faith in the sages (אמונת חכמים), foundational to Torah observance. The Mishnah emphasizes that ancestral teachings, inherited from Sinai, should not be questioned based on personal reasoning.
The Gemara (Pesachim 49b) interprets "מורשה" (inheritance) as "מאורסה" (betrothed), signifying that personal effort and commitment are necessary for Torah study. The phrase "prepare yourself to study Torah, for it is not an inheritance for you" (Pirkei Avot 2:12) applies to individuals, indicating that effort is required. However, for the collective of Israel, it is "the inheritance of the congregation of Jacob," implying a communal legacy. By integrating into the collective, an individual can also merit a share in this inherited portion of the Torah, combining personal effort with communal inheritance for deeper understanding.