במדבר, שבועות 1

תרל"א

5631

בעזה"י שבועות . לא נכתב כסדר. ליל א'

With G-d's Help Shavuot. Not written in order. First night

בגמ' ארץ יראה ושקטה. אם יראה למה שקטה. שקטה למה יראה. אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה כדריש לקיש תנאי התנה הקב"ה אם בנ"י מקבלין התורה מוטב ואם לאו מחזיר עולם לתוהו ובהו כו'. נראה הפי' שע"י היראה שקטה לבסוף. כי מה צריך לכדר"ל הלא לא הקשה למה יראה רק אם יראה למה שקטה. דהקושיא ממ"נ אם זה שיראה עיקר א"כ מה שקטה דקאמר וכן להיפוך. ומשני שע"י היראה בתחלה שקטה לבסוף. כי אם לא הי' צורך בתנאי לקבלת התורה למה התנה הקב"ה בשעת הבריאה. רק שזה הי' הכנה לקבלת התורה שע"י שכל הבריאה תלוי בקבלת התורה לא יוכל טבע הבריאה להיות מונע ומתנגד לקבלת התורה. וע"י שיראה הי' יכולין לקבל ושקטה לבסוף. וכמו כן בכל מצוה ג"כ ההכנה ע"י היראה מקודם כי בשעת עשיות המצוה צריך להיות באהבה ודביקות. וכל זה בא ע"י יראה הקודמת שעי"ז שומר אדם עצמו שלא יקלקל שיוכל לגשת לעשות המצוה כרצונו ית'. וז"ש ושמרתם ועשיתם ושמירה הוא בחי' יראה והוא בחי' מל"ת שאין בו מעשה רק לשמור עצמו שלא לצאת מיראתו ית' כדי להיות מוכן למ"ע באהבה. ומל"ת הוא הכנה למ"ע כמ"ש סור מרע ועשה טוב. וז"ש ארץ יראה ושקטה. כי העצה בבחי' ארץ להיות התיקון גם בעוה"ז ע"י הקדמת היראה לאהבה כנ"ל. והוא בחי' זכור ושמור שזכירה הוא דביקות בחיות פנימיות. ושמור הוא יראה שלא לצאת מהגדר להיות מוכן לקיים המצות. [וכ' זכור ושמור בדבור אחד נאמרו כי ודאי משה רבינו ע"ה לא שינה מאמר השי"ת מזכור לשמור. רק כי דיבור ה' לכלל ישראל הוא אחר תיקון השלימות מצדם. ובחי' שמור הוא ההכנה להיות מוכן לקבל הקדושה. וז"ש מי שישנו בשמירה ישנו בזכירה שאף שאין כל אדם זוכה לדביקות פנימיות במקום שעיקר החיות שם שזה פי' זכור להיות הדביקות במקום פנימי בלב במקום שאין שייכות שכחה שם לכך נקרא זכירה שהיא נקודה הכוללת כל חיות האדם. כעין אזכרתה. שפי' כללות הדבר ועיקר מהותו כנ"ל. (דאס געדעכיניש). מ"מ מי ששומר עצמו וחיותו ורצונו שלא להשתמש בו לעניני עוה"ז כדי שיהי' עיקר הרצון נקי לקיים מצותו ית'. הוא בכלל זכור ג"כ שבדיבור אחד נאמרו כנ"ל. ומרע"ה במשנה תורה עירש הכנת בנ"י ג"כ איך לבוא לבחי' זכור כנ"ל. ועיין לקמן כי סיום הדיבור שייך ליום ב' שחל בשבת]:

The Gemara (Brachot 88a) says, "The earth feared and was silent." If it was afraid, why was it silent? And if it was silent, why was it afraid? The explanation is that at first, it feared, and in the end, it was silent. This refers to the revelation at Sinai. Reish Lakish explains that Hashem made a condition with creation: if Bnei Yisrael accept the Torah, the world will continue; if not, it will return to chaos. The earth feared until the Torah was given, and then it was calmed.
The explanation of the Gemara is that the initial fear led to the eventual calm. Reish Lakish's question was not just why there was fear, but why there was silence if there was fear. The answer is that the fear was necessary for the calm. Hashem's condition with creation was essential to prepare for receiving the Torah. By making creation dependent on Bnei Yisrael’s acceptance of the Torah, it ensured that the nature of creation would not oppose this acceptance. Thus, the initial fear allowed Bnei Yisrael to receive the Torah, leading to the calm.
This principle applies to each mitzvah. Preparation through initial fear leads to love and connection to Hashem during the mitzvah. Fear ensures that one does not spoil the mitzvah and can perform it as Hashem wills. This is the meaning of "You shall guard" (fear) and "You shall do" (love). Guarding oneself through fear prepares one to fulfill the positive commandments with love. The negative commandments prepare for the positive ones, as it says, "Turn from evil and do good." This is why the verse says, "The land feared and was silent." Repairing this world requires fear to precede love. This is the concept of "remembering" (connection to the inner life force) and "guarding" (fear to stay within boundaries). The Gemara explains that Hashem said "zachor" and "shamor" simultaneously because Moshe did not change Hashem's words. The commandment to Klal Yisrael, once perfected, involves "guarding" as preparation to accept holiness. One who guards themselves and their desires for Hashem's sake also merits the level of "zachor." In Devarim, Moshe explained how Bnei Yisrael could achieve the level of "zachor" through "shamor."

יום א'

וביום הביכורים כו' מנחה חדשה כו'. כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא. נמצא חיות פנימיות של כל הנבראים הוא כח הראשית שמהתורה. כמ"ש בשביל התורה שנקראת ראשית. וכמ"ש כח מעשיו הגיד שתורה הוא כח מעשה בראשית. אך כי נברא להיות נעלם הפנימיות אבל ביום מתן תורה נתגלה זה ונדבק הכל בהשורש. וז"ש פנים בפנים דיבר ה' עמכם. וכן מ"ש מכל דיבור נתמלא העולם בשמים. וכן מ"ש נחלק לשבעים לשונות. הכל כנ"ל שאז נתגלה ונמשך חיות התורה לכל הנבראים. ועשרת הדיברות נגד עשרה מאמרות כמ"ש בזוה"ק. שפי' מאמר בחשאי ובהסתר. ודיבור הוא התגלות. דבר מלך שלטון. שאז נתגלה שכח התורה מחי' הכל ומושלת על הכל. ועיקר קבלת התורה הוא ההתגלות. ז"ש בתרגום וירד ה' על הר סיני ואתגלי כו'. כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו רק שמקודם הי' נסתר כנ"ל. ולכך נק' יום הביכורים שנדבק עתה הכל בבחי' הראשית ונתחדש עי"ז. וכ"כ מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית ופירשו רז"ל בטובו בהתורה כנ"ל שפנימיות חיות מעשה בראשית מהתורה. ובכל יום מתחדש ג"כ מ"ב בדרך נסתר. ובשבועות נתגלה יותר שיש ביטול יצה"ר ג"כ על ידי שנתגלה שגם חיות סט"א מנקודה פנימיות כנ"ל. וזה שתי הלחם שמניפין פי' אא"ז מו"ר זצלה"ה כי יש לחם משמים והוא התעוררות מחסד ה'. ויש לחם מן הארץ והוא ע"י מעשים טובים מתחתונים כו' ע"ש. ושניהם צריכין תנופה לידע כי מ"מ חיות של מעשה תחתונים ג"כ רק מהשי"ת. והכלל שכל החיות צריך תנופה בשבועות שעל שם זה נק' שבועות. ואמרו מושבע ועומד מהר סיני. והיינו שבשעת קבלת התורה נתבטל כל החיות לשורשו עד שבאמת יצאתה נשמתן. והוא ביטול כל חיות ורצון שבז' מדות שכוללין כל האדם כמ"ש מו"ז ז"ל על ענין שבועה ע"ש. ואיתא שהתורה החזירה נשמתן. משיבת נפש. כלום יש משיא בתו והורג אנשי ביתו כו'. פירוש תורת ה' תמימה שכל הנבראים רק מחיות של התורה. וזה תמימה שכל הנמצאים נמשכים ממנה. ולכך בכחה להחזיר נפשות של בנ"י לשורשן שזה עיקר כח התורה להיות מושלת גם בנבראים. כמ"ש אומן הביט וברא כו'. וזה שנק' אנשי ביתו שרצון התורה להיות עוה"ז רק כפרוזדור לטרקלין כו'. וז"ש בראתי יצה"ר בראתי תבלין שבכח הביטול לתורה יוכל להחזיר ולהשיב נפשו ורצונו אף שנמשך כבר לדברי יצה"ר וזהו משיבת נפש. וז"ש הכל מודין בעצרת דבעינן נמי לכם שניתן בו תורה וקבלת התורה הוא התגלות גם בעוה"ז. כי הלא התורה קדמה רק שנתלבשה עתה להיות בעוה"ז ג"כ. וכ' נמי לכם להיות בטל להתורה. וי"ל הכל מודין מודין מכלל דפליגי והיינו שבעצרת כל הנבראים והטבע מתבטלין ונמשכין לשורש חיותם כנ"ל. ביטול יצה"ר. ומהר"ל ז"ל כתב שלכך יש ביטול יצה"ר כי בל"ז שהתורה תבלין לדחותו לא הי' נברא כלל ע"ש:

In Bamidbar (28:27), it says, "And on the festival of new fruit, you shall bring a new mincha offering." The Torah teaches that Hashem created the world with the Torah, meaning the inner life force of everything in creation originates from the Torah. As it is stated, the Torah is called "Reishis" (the beginning). During creation, this inner power was hidden, but it was revealed on the day the Torah was given, reconnecting everything to its source. This is reflected in the phrase "face to face Hashem spoke to you," where the internal essence (pnimius) was revealed.
The Gemara (Shabbos 88b) explains that with each word of the Ten Commandments, the entire world was filled, and each word split into 70 languages. This shows that the life force of the Torah permeated all of creation when Hashem revealed Himself. The Ten Commandments correspond to the ten sayings with which Hashem created the world, where a ma’amar (saying) is hidden, and a dibur (commandment) is revealing. The main aspect of receiving the Torah is this revelation, as the Targum translates "And Hashem came down on Mt. Sinai" to mean "Hashem revealed Himself on Mt. Sinai."
Shavuot is called the "day of the first fruit" because everything became connected to the concept of the first revelation, resulting in renewal. Our daily prayer acknowledges that "He renews in His goodness the creation of the world," where "goodness" refers to the Torah. On Shavuot, this renewal is more revealed, even nullifying the evil inclination by showing that its life force also comes from the Torah. This is symbolized by the two loaves waved on Shavuot, representing both the heavenly bread (Hashem's kindness) and the earthly bread (our good deeds). The Gemara (Pesachim 68b) states that "everyone agrees that on Shavuot one also needs 'lachem' (physical enjoyment)," as the giving of the Torah is a revelation in this world. The Maharal explains that the evil inclination exists only because the Torah can nullify it; without this potential, it would not have been created.

ליל ב' דשבועות בש"ק.

[כבר כתבתי לעיל על] זכור ושמור בדיבור אחד ששמירה הוא הכנה לזכירה והוא שמירת מל"ת שלא לצאת מהגדר להיות נקי ומוכן לקיים המצות. ודיבור ה' זכור אחר שלימות בנ"י שהוא בחי' שמור הכנת ישראל. ואיתא מה שאין הפה יכול לדבר ואוזן לשמוע. והלא שמעו בנ"י. אך שנתבטלו אז לשורש החיות. כמ"ש מו"ז ז"ל על רואים כו' הקולות שהי' למעלה מהתחלקות החושים ע"ש. ובכח התורה הוסר מהם הגשמיות. שמה שא"י לשמוע ע"י הטבע הוא. וכן כל מ"ש ז"ל לשבר האוזן מה שיכול לשמוע ג"כ הפי' שע"י שנתלבשה התורה בלבוש ומשל גשמיי. עי"ז בכח חיות התורה להסיר הגשמיות שיתבטל להתורה. ומה"ט נתלבשה במשלים כאלו. וז"ש לשבר האזן הגשמיי כנ"ל. וממילא יכולין לשמוע גם סוד הגנוז בתורה מה שא"א לשמוע בגשמיות. וז"ש בדיבור א' נאמרו. שע"י שבתורה מתיחדין ההסתר והגילוי. דאורייתא סתים וגליא. והוא עצמו בחי' זכור שהוא הפנימיות שנטבע בחיות האדם. ושמור שהוא השמירה מבחוץ מקום הנגלה בעוה"ז. וע"י הדיבור שהוא התגלות כח הפנימי להיות נוהג הכל עפ"י הפנימיות כמ"ש לעיל פי' דברות. עי"ז מתיחדין ויכולין לשמוע ג"כ כנ"ל:

As written above, the Gemara (Rosh Hashana 27a) explains that both words of "zachor" (remember) and "shamor" (guard) the Shabbos day were said by Hashem simultaneously. The idea of "guarding" is to protect oneself from transgressing the negative commandments, to stay within boundaries, and to be prepared to fulfill the mitzvot. The "remembering" stage comes after Bnei Yisrael have completed their preparation through "guarding."
The Gemara states that this simultaneous expression was something that a mouth cannot say and an ear cannot hear. However, Bnei Yisrael were able to hear it because they were completely nullified to the source of life at that time. The Chidushei Harim explains that they saw the voices, indicating an experience beyond regular senses. Through the power of the Torah, their physical limitations were removed, allowing them to perceive what is normally imperceptible by nature.
Similarly, our sages use physical parables to make the Torah understandable, enabling the physical ear to hear its deeper meanings. The Torah is enclothed in physical terms, which allows us to grasp its profound secrets. This unification of the hidden and revealed aspects of the Torah is reflected in the simultaneous expression of "zachor" and "shamor." The Torah's inner essence (pnimius) is embedded in human life, while the "guarding" pertains to the external observance in this world. Through Hashem's expression, which reveals this inner power, everything is guided by the pnimius, unifying the hidden and revealed, allowing us to perceive both aspects.