במדרש והי' מספר בני ישראל כו' אשר לא כו' יספר כו' הבט השמימה כו' מאותו מזל שאתה רואה שאינך מוליד אראך שאתה מוליד כו'. ביאור הענין שאעפ"י שבנ"י הם חלק אלקי והם דביקים בשורש נשמתם למעלה מכל העולמות ומכש"כ מעוה"ז. אעפ"כ הלא הם נבראו בעוה"ז והם בגופם תחת הטבע. אך כשיתרומם נפש הישראלי וכן בכלל נפשות בנ"י הם מרוממים כל הטבע ג"כ. ולכן אף שהכל תלוי במזל. עכ"ז יש בכח בנ"י להגבי' ולשנות כל המזל. ולכן נשתלחו לעוה"ז כדי שבעלייתם יתעלה גם הטבע כנ"ל. וז"ש והי' מספר בנ"י כו' אשר לא כו' יספר. שיגביה בחי' מספר עד אין מספר. והיינו בהתבטלות לשורש האחדות שם אין מספר כי מצד הריבוי לא שייך אין מספר כי אף שאין בכח בו"ד לספור ע"י מיעוט שנותיו אעפ"כ במה נקרא אין מספר. רק ע"י שורש האחדות נקרא אין מספר כי הריבוי שמתבטלת להאחדות ואין נגלית נקראת אין מספר. ובמדרש צדקתך כהררי אל משל את הצדיקים בדירתן כו'. פי' כמו שאדם צדיק מוכן להטות כל החיות וכל הכחות וכל הבריאה להשי"ת. כן מתפשט השפעת הקדושה אליו בהתרחבות בכל הטבע והזמן ג"כ. ובמ"א הארכנו בזה. כלל הדברים והי' מספר הוא בימי המעשה שהוא תיקון הפרטים ועי"ז מתעלין בשבת ומתיחדין ונק' אשר לא יספר. כמ"ש במדרש אשר לא יספר בעוה"ב. פי' שיתוקן בחי' מספר לעתיד. וכמו כן מזה בשבת שהוא מעין עוה"ב שורש האחדות כנ"ל:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 2:12) explains how Avraham, despite seeing in the stars that he would not have any children, was told by Hashem to observe the sky. Hashem assured Avraham that the same constellation indicating his lack of offspring would now show that he would indeed have children. The key idea here is that although the souls of Bnei Yisrael are connected to a higher spiritual realm beyond the physical world, they are bound by the limitations of their physical bodies and the natural laws governing this world. However, Hashem was teaching Avraham that when the soul of an individual Jew is elevated, and similarly when there is a collective spiritual elevation on a national level, they have the power to elevate the entire world and transcend the constraints of nature. Despite everything being influenced by mazal (astrological destiny), the Jewish people have the ability to rise above and surpass the influence of mazal. This is why we are sent to this world: to bring about change and elevate the world around us. This understanding sheds light on the verse from Hosea 2:1, which states that "the number of Bnei Yisrael will be like the sand of the sea, which cannot be measured or counted." It means that the number of the Jewish people will be elevated to such a degree that it becomes ‘no number’. This may seem contradictory—how can a number be both absolute and unlimited? The answer lies in the concept of unification and oneness with Hashem. By nullifying ourselves to the infinite nature of Hashem, we transcend the confines of numbers and become boundless. The Midrash (Bamidbar Rabbah 1:1) further illustrates that the righteous individuals who constantly direct their life force and energy towards Hashem receive a reward where Hashem directs and influences all of nature and time for their benefit. The general concept is that the notion of "number" pertains to the details and complexities of this world, which require rectification. On Shabbat, however, everything is unified, and the notion of "number" dissolves into the infinite. This is also discussed in the Midrash, which states that the phrase "until they cannot be counted" refers to the world to come. In the world to come, the concept of "number" will be completely rectified, as Shabbat itself serves as a glimpse into the unity that will be experienced in the world to come, the ultimate source of oneness.
3
במדרש ימצאהו בארץ מדבר כו' מדבר תהו הי' העולם קודם קבלת התורה כו'. פי' שהקב"ה מצא את בנ"י שהם ידעו והבינו כי המה תהו בחסרון התורה. ועי"ז שהי' חסרים בעצמם נתן להם התורה וכ"כ המהר"ל כמה פעמים כי החומר כפי מה שמבקש השלימות זוכה לצורה. וכן מצינו בבריאה מקודם תהו אח"כ יהי אור. וזהו שניתנה תורה במדבר כי צריך להיות אדם יודע שהוא חומר וחסר לו הצורה. ויש ד' בחי' דצח"ם והמדבר למעלה מכולם. אעפ"כ בנ"י יודעים כי הביטול להשי"ת עולה על כולנה. כמ"ש אם לא שויתי ודוממתי. פי' שהוא כמו דומם ומבקש יותר שלא יהי' ברשות עצמו לעשות ולדבר ברצונו רק להתמשך אחר הנהגת הבורא ית"ש. וזהו ענין מדבר שבהיות שהוא מדבר אעפ"כ הוא מדבר שמבטל עצמו להיות נמשך אחר הנהגת הבורא ית' כנ"ל. יצרנהו הוא הצורה שע"י הדגלים הבין וידע כל א' את מקומו. ובודאי הדגלים מרומזין על שורש הצורה של כלל ישראל. ויתילדו על משפחותם הוא בחי' הנ"ל אם לא שויתי ודוממתי כו' כגמול עלי אמו כו' ובמ"א כתבתי עוד מזה:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 2:6) offers an interpretation of the verse (Devarim 32:10), "He found them in a deserted wilderness," suggesting that before Bnei Yisrael received the Torah, the world was in a state of emptiness, described as "תהו" (tohu), meaning void or chaos. This concept indicates that Bnei Yisrael recognized their own lack and need for something greater, making them worthy of receiving the Torah. The Maharal expands on this idea by proposing that the substance (חומר) of an object has the potential to take on a form (צורה) based on its level of desire or longing for perfection. In other words, an object's earnest aspiration to achieve its fullest potential determines the form it ultimately assumes. This concept is mirrored in the creation narrative, where there was initially a state of nothingness, described as "תהו," followed by the emergence of light. Similarly, the Torah was given in the wilderness ("מדבר") to emphasize the importance of recognizing one's own wilderness-like state, devoid of form, and in need of fulfillment. There are four stages of objects in this world: inanimate (דומם), plants (צומח), animals (חי), and humans (מדבר, which also means "those that speak"). Even though Bnei Yisrael were at the highest stage as humans, they acknowledged that the greatest attainment was complete alignment with the will of Hashem. This idea is expressed in David's prayer in Tehillim 131:2, "If I have not made my soul quiet like that of a suckling child" (אם לא שויתי ודוממתי), which Rashi compares to a child relying entirely on its mother for sustenance. David humbles himself, becoming like an inanimate object ("דומם") or one who is silent and relinquishes his own desires, choosing instead to be completely guided by Hashem. This represents the concept of a true "מדבר" (one who speaks) who, despite possessing the ability to communicate, willingly assumes the qualities of a wilderness ("מדבר") and wholeheartedly follows Hashem's direction. The verse in Devarim continues with "יצרנהו," referring to the form and shape, which pertains to the concept of the flags. The flags provided each person with a precise understanding of their place and life mission, serving as clear indicators of the source and essence of the Jewish people. This idea is also alluded to in the phrase "ויתילדו על משפחתם" (and they were born according to their families), which underscores the connection to a child mentioned earlier—a child that is utterly dependent on its mother. This connection highlights that by recognizing their dependence and nullification to Hashem, Bnei Yisrael elevate themselves and the world around them. They transform the wilderness into a place of divine revelation and fulfillment, reflecting the ultimate unity and oneness with Hashem.
4
במשנה העוסק בתורה לשמה זוכה כו'. מאי לשמה. כי נודע שהתורה לא ידע אנוש ערכה. אך התורה שלפנינו הוא לבוש התורה וע"י עסק האדם בתורה זו מתעורר כח הפנימיות וזה עיקר הכח שניתן לבנ"י שיכולין לעורר שורש התורה. כי נפש האדם היא ג"כ כך שהיא מלבוש לכח הנשמה שהיא חלק אלקי ממעל. וז"ש במדרש והי' מספר בנ"י כמספר הסופר כו'. פי' כמו התורה שיש אותיות ותיבות ובמנין. אעפ"כ שורש התורה אין מכל זה כמו כן נפשות בנ"י אם כי בעוה"ז יש להם מספר אבל שורשם למעלה ממספר. וכ"כ בספרים הקדושים שס' ריבוא נפשות בנ"י נגד ס"ר אותיות שיש בתורה. וזה השכר שלומד לשמה זוכה לאלה המדות טובות. בעבור שכל אלה המדות הם מושרשים בנפשות בנ"י. רק שלהוציאם מכח אל הפועל הוא ע"י עסק התורה כמ"ש ברחובות תתן קולה שע"י היגיעה מתפשט כח פנימיות של התורה לתוך המלבוש מתחבר המלבוש להפנימיות. וזה נק' לשמה כי השם הוא התפשטות הכח כמו שם טוב שהולך למרחוק. וכ"כ שמן תורק שמך שיש דברים שהתיקון שלהם רק ע"י שמקבל ריח מקדושת התורה בלבד ובמ"א הארכנו:
In the Mishnah (Avot 6:1) that deals with studying Torah for its own sake, it states, "He merits many things, etc." What does it mean "for its own sake (לשמה)"? It is known that the true value of the Torah cannot be comprehended by anyone. However, the Torah that we have is the garment of the Torah. Through a person's engagement with this Torah, the inner power is awakened. This is the essence of the power given to Bnei Yisrael, who are capable of awakening the root of the Torah. Just as the life force of a person is a garment for the power of the soul, which is a divine part from above. This is what is meant in the Midrash (Bamidbar Rabbah 2:13), "And there will be a number among the Children of Israel, like the number counted in the Torah." Meaning, just as the Torah has letters, words, and is countable, nevertheless, the root of the Torah is not encompassed by all these. Similarly, the souls of the Children of Israel, although in this world they have a number, their root is above number. The holy books state that the 600,000 souls of Bnei Yisrael correspond to the 600,000 letters in the Torah. This is the reward for studying Torah for its own sake: one merits these good attributes because all these attributes are rooted in the souls of Bnei Yisrael. The only way to bring them out from potential to actuality is through engaging in Torah study, as it is written, "In the streets she gives forth her voice" (Mishlei 1:20). Through exertion, the inner power of the Torah spreads into the garment, and the garment connects with the inner aspect. This is called "for its own sake" (לשמה) because the name of something is the spreading of its energy, similar to “a good name that spreads far and wide” (Tanchuma Vayakhel 1). Similarly, the phrase, "Like the fragrance of good oils, your name is like flowing oil" (Shir Hashirim 1:3) indicates that there are things whose rectification can only come through receiving the scent of the holiness of the Torah. This means that even if certain aspects cannot be fully grasped, their connection to the Torah's holiness still brings about their rectification. This concept is elaborated elsewhere (See Yisro תרל"ח).
תרל"ז
5637
במדרש והי' מספר בני ישראל כו' אשר לא כו' יספר כו' הבט השמימה כו' מאותו מזל שאתה רואה שאינך מוליד אראך שאתה מוליד כו'. ביאור הענין שאעפ"י שבנ"י הם חלק אלקי והם דביקים בשורש נשמתם למעלה מכל העולמות ומכש"כ מעוה"ז. אעפ"כ הלא הם נבראו בעוה"ז והם בגופם תחת הטבע. אך כשיתרומם נפש הישראלי וכן בכלל נפשות בנ"י הם מרוממים כל הטבע ג"כ. ולכן אף שהכל תלוי במזל. עכ"ז יש בכח בנ"י להגבי' ולשנות כל המזל. ולכן נשתלחו לעוה"ז כדי שבעלייתם יתעלה גם הטבע כנ"ל. וז"ש והי' מספר בנ"י כו' אשר לא כו' יספר. שיגביה בחי' מספר עד אין מספר. והיינו בהתבטלות לשורש האחדות שם אין מספר כי מצד הריבוי לא שייך אין מספר כי אף שאין בכח בו"ד לספור ע"י מיעוט שנותיו אעפ"כ במה נקרא אין מספר. רק ע"י שורש האחדות נקרא אין מספר כי הריבוי שמתבטלת להאחדות ואין נגלית נקראת אין מספר. ובמדרש צדקתך כהררי אל משל את הצדיקים בדירתן כו'. פי' כמו שאדם צדיק מוכן להטות כל החיות וכל הכחות וכל הבריאה להשי"ת. כן מתפשט השפעת הקדושה אליו בהתרחבות בכל הטבע והזמן ג"כ. ובמ"א הארכנו בזה. כלל הדברים והי' מספר הוא בימי המעשה שהוא תיקון הפרטים ועי"ז מתעלין בשבת ומתיחדין ונק' אשר לא יספר. כמ"ש במדרש אשר לא יספר בעוה"ב. פי' שיתוקן בחי' מספר לעתיד. וכמו כן מזה בשבת שהוא מעין עוה"ב שורש האחדות כנ"ל:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 2:12) explains how Avraham, despite seeing in the stars that he would not have any children, was told by Hashem to observe the sky. Hashem assured Avraham that the same constellation indicating his lack of offspring would now show that he would indeed have children.
The key idea here is that although the souls of Bnei Yisrael are connected to a higher spiritual realm beyond the physical world, they are bound by the limitations of their physical bodies and the natural laws governing this world. However, Hashem was teaching Avraham that when the soul of an individual Jew is elevated, and similarly when there is a collective spiritual elevation on a national level, they have the power to elevate the entire world and transcend the constraints of nature.
Despite everything being influenced by mazal (astrological destiny), the Jewish people have the ability to rise above and surpass the influence of mazal. This is why we are sent to this world: to bring about change and elevate the world around us.
This understanding sheds light on the verse from Hosea 2:1, which states that "the number of Bnei Yisrael will be like the sand of the sea, which cannot be measured or counted." It means that the number of the Jewish people will be elevated to such a degree that it becomes ‘no number’. This may seem contradictory—how can a number be both absolute and unlimited? The answer lies in the concept of unification and oneness with Hashem. By nullifying ourselves to the infinite nature of Hashem, we transcend the confines of numbers and become boundless.
The Midrash (Bamidbar Rabbah 1:1) further illustrates that the righteous individuals who constantly direct their life force and energy towards Hashem receive a reward where Hashem directs and influences all of nature and time for their benefit. The general concept is that the notion of "number" pertains to the details and complexities of this world, which require rectification. On Shabbat, however, everything is unified, and the notion of "number" dissolves into the infinite. This is also discussed in the Midrash, which states that the phrase "until they cannot be counted" refers to the world to come. In the world to come, the concept of "number" will be completely rectified, as Shabbat itself serves as a glimpse into the unity that will be experienced in the world to come, the ultimate source of oneness.
במדרש ימצאהו בארץ מדבר כו' מדבר תהו הי' העולם קודם קבלת התורה כו'. פי' שהקב"ה מצא את בנ"י שהם ידעו והבינו כי המה תהו בחסרון התורה. ועי"ז שהי' חסרים בעצמם נתן להם התורה וכ"כ המהר"ל כמה פעמים כי החומר כפי מה שמבקש השלימות זוכה לצורה. וכן מצינו בבריאה מקודם תהו אח"כ יהי אור. וזהו שניתנה תורה במדבר כי צריך להיות אדם יודע שהוא חומר וחסר לו הצורה. ויש ד' בחי' דצח"ם והמדבר למעלה מכולם. אעפ"כ בנ"י יודעים כי הביטול להשי"ת עולה על כולנה. כמ"ש אם לא שויתי ודוממתי. פי' שהוא כמו דומם ומבקש יותר שלא יהי' ברשות עצמו לעשות ולדבר ברצונו רק להתמשך אחר הנהגת הבורא ית"ש. וזהו ענין מדבר שבהיות שהוא מדבר אעפ"כ הוא מדבר שמבטל עצמו להיות נמשך אחר הנהגת הבורא ית' כנ"ל. יצרנהו הוא הצורה שע"י הדגלים הבין וידע כל א' את מקומו. ובודאי הדגלים מרומזין על שורש הצורה של כלל ישראל. ויתילדו על משפחותם הוא בחי' הנ"ל אם לא שויתי ודוממתי כו' כגמול עלי אמו כו' ובמ"א כתבתי עוד מזה:
The Midrash (Bamidbar Rabbah 2:6) offers an interpretation of the verse (Devarim 32:10), "He found them in a deserted wilderness," suggesting that before Bnei Yisrael received the Torah, the world was in a state of emptiness, described as "תהו" (tohu), meaning void or chaos. This concept indicates that Bnei Yisrael recognized their own lack and need for something greater, making them worthy of receiving the Torah.
The Maharal expands on this idea by proposing that the substance (חומר) of an object has the potential to take on a form (צורה) based on its level of desire or longing for perfection. In other words, an object's earnest aspiration to achieve its fullest potential determines the form it ultimately assumes.
This concept is mirrored in the creation narrative, where there was initially a state of nothingness, described as "תהו," followed by the emergence of light. Similarly, the Torah was given in the wilderness ("מדבר") to emphasize the importance of recognizing one's own wilderness-like state, devoid of form, and in need of fulfillment.
There are four stages of objects in this world: inanimate (דומם), plants (צומח), animals (חי), and humans (מדבר, which also means "those that speak"). Even though Bnei Yisrael were at the highest stage as humans, they acknowledged that the greatest attainment was complete alignment with the will of Hashem. This idea is expressed in David's prayer in Tehillim 131:2, "If I have not made my soul quiet like that of a suckling child" (אם לא שויתי ודוממתי), which Rashi compares to a child relying entirely on its mother for sustenance. David humbles himself, becoming like an inanimate object ("דומם") or one who is silent and relinquishes his own desires, choosing instead to be completely guided by Hashem.
This represents the concept of a true "מדבר" (one who speaks) who, despite possessing the ability to communicate, willingly assumes the qualities of a wilderness ("מדבר") and wholeheartedly follows Hashem's direction. The verse in Devarim continues with "יצרנהו," referring to the form and shape, which pertains to the concept of the flags. The flags provided each person with a precise understanding of their place and life mission, serving as clear indicators of the source and essence of the Jewish people.
This idea is also alluded to in the phrase "ויתילדו על משפחתם" (and they were born according to their families), which underscores the connection to a child mentioned earlier—a child that is utterly dependent on its mother. This connection highlights that by recognizing their dependence and nullification to Hashem, Bnei Yisrael elevate themselves and the world around them. They transform the wilderness into a place of divine revelation and fulfillment, reflecting the ultimate unity and oneness with Hashem.
במשנה העוסק בתורה לשמה זוכה כו'. מאי לשמה. כי נודע שהתורה לא ידע אנוש ערכה. אך התורה שלפנינו הוא לבוש התורה וע"י עסק האדם בתורה זו מתעורר כח הפנימיות וזה עיקר הכח שניתן לבנ"י שיכולין לעורר שורש התורה. כי נפש האדם היא ג"כ כך שהיא מלבוש לכח הנשמה שהיא חלק אלקי ממעל. וז"ש במדרש והי' מספר בנ"י כמספר הסופר כו'. פי' כמו התורה שיש אותיות ותיבות ובמנין. אעפ"כ שורש התורה אין מכל זה כמו כן נפשות בנ"י אם כי בעוה"ז יש להם מספר אבל שורשם למעלה ממספר. וכ"כ בספרים הקדושים שס' ריבוא נפשות בנ"י נגד ס"ר אותיות שיש בתורה. וזה השכר שלומד לשמה זוכה לאלה המדות טובות. בעבור שכל אלה המדות הם מושרשים בנפשות בנ"י. רק שלהוציאם מכח אל הפועל הוא ע"י עסק התורה כמ"ש ברחובות תתן קולה שע"י היגיעה מתפשט כח פנימיות של התורה לתוך המלבוש מתחבר המלבוש להפנימיות. וזה נק' לשמה כי השם הוא התפשטות הכח כמו שם טוב שהולך למרחוק. וכ"כ שמן תורק שמך שיש דברים שהתיקון שלהם רק ע"י שמקבל ריח מקדושת התורה בלבד ובמ"א הארכנו:
In the Mishnah (Avot 6:1) that deals with studying Torah for its own sake, it states, "He merits many things, etc." What does it mean "for its own sake (לשמה)"?
It is known that the true value of the Torah cannot be comprehended by anyone. However, the Torah that we have is the garment of the Torah. Through a person's engagement with this Torah, the inner power is awakened. This is the essence of the power given to Bnei Yisrael, who are capable of awakening the root of the Torah. Just as the life force of a person is a garment for the power of the soul, which is a divine part from above.
This is what is meant in the Midrash (Bamidbar Rabbah 2:13), "And there will be a number among the Children of Israel, like the number counted in the Torah." Meaning, just as the Torah has letters, words, and is countable, nevertheless, the root of the Torah is not encompassed by all these. Similarly, the souls of the Children of Israel, although in this world they have a number, their root is above number. The holy books state that the 600,000 souls of Bnei Yisrael correspond to the 600,000 letters in the Torah.
This is the reward for studying Torah for its own sake: one merits these good attributes because all these attributes are rooted in the souls of Bnei Yisrael. The only way to bring them out from potential to actuality is through engaging in Torah study, as it is written, "In the streets she gives forth her voice" (Mishlei 1:20). Through exertion, the inner power of the Torah spreads into the garment, and the garment connects with the inner aspect. This is called "for its own sake" (לשמה) because the name of something is the spreading of its energy, similar to “a good name that spreads far and wide” (Tanchuma Vayakhel 1).
Similarly, the phrase, "Like the fragrance of good oils, your name is like flowing oil" (Shir Hashirim 1:3) indicates that there are things whose rectification can only come through receiving the scent of the holiness of the Torah. This means that even if certain aspects cannot be fully grasped, their connection to the Torah's holiness still brings about their rectification. This concept is elaborated elsewhere (See Yisro תרל"ח).