ענין שמיטין ויובלות להר סיני ע"פ המדרש גבורי כח עושי דברו בשומרי שביעית הכ' מדבר כו'. והשכר לשמוע בקול דברו הוא היובל כי שמיטה הוא זכר ליצ"מ ויובל זכר לקבלת התורה. והענין הוא כמ"ש בזוה"ק בפרשה זו כי שמיטה בחי' תפילין של יד קבלת העול. ומינה כי יובל הוא בחי' תש"ר שדרשו חז"ל עליו וראו כו' ע"ה כי שם ה' נקרא עליך והוא החירות שכל מי שעוסק בתורה הוא בן חורין. ומתחילה צריכין לקבל עול המצות וע"ז כ' עושי דברו. וכן הי' הסדר ביצ"מ קבלו בנ"י עול המצות. וכמ"ש החדש הזה לכם מצוה ראשונה שנצטוו בנ"י. וכן בכל שנה ושנה בפסח שנעשין בנ"ח מעבדי פרעה נכנסין בכלל להיות עבדי ה'. וזה נר מצוה. אח"כ בשבועות זוכין לתורה אור לשמוע בקול דברו ודרך חיים ת"מ הוא בסוכות אחר ימי הדין. וזה הוא בפנימיות נפשות בנ"י. אכן בזמן שהיה היובל נוהג היה נוהג זה הסדר בחיצוניות העולם ג"כ. כמ"ש ושבתה הארץ שבת. והיה ניכר בהתגלות החירות בשמיטה ויובל. וכ' ושבתם איש אל אחוזתו. ולכאורה הל"ל שישוב האחוזה לבעליו. רק הפי' שישוב כל איש ישראל לשורשו. וזכה כ"א בחלק שיש בו בהתורה שע"ז מבקשין ותן חלקנו בתורתך וזה התשובה עלמא דחירות ולא לחנם כ' תעבירו שופר. רק שהיה מתעורר שופר של מתן תורה. ובהר סיני נתן לנו הקב"ה שנזכה מצד עצמינו לעורר תמיד הארת היום של מתן תורה בכל יובל. לכן היובל תלוי בכלל ישראל כמ"ש לכל יושביה כשכל יושבי' עלי'. כי בפנימיות יכול גם כל פרט למצוא הארה השייך אליו. שלכן ספירה מפסח לשבועות נוהג בכל יחיד. אבל בכללות בנ"י עוררו הארת התורה גם בחיצוניות הבריאה כנ"ל. ואפשר ע"י מצות ספירת העומר בכוונה מתקנין החטא של ביטול שמיטין ויובלות. לכן מבקשין הרחמן יחזיר לנו עבודת בהמ"ק כשיהיה ניתקן החטא של שמיטין ויובלות: והנה כ' עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. וכ' בזוה"ק ע"ז שצריך איש ישראל לעבוד להבורא ית' בבחי' עבד ובן. והם ב' הענינים הנ"ל עושי דברו. לשמוע בקול דברו. עושי לשון כפי' שצריך האדם לכוף עצמו לעשות רצון הש"י כמו העבד שעושה גם שלא לרצונו ועי"ז זוכה אח"כ לשמוע ואז עושה בשמחה ובאהבה כבן. וז"ש עבדי אתה. אח"כ אשר בך אתפאר. והתפארת הוא כשהעובד שש ושמח בעבודת אדוניו. והאמת כי הוא הבטחה לעתיד שכפי היגיעה בעוה"ז מתקיים אח"כ א"ב אתפאר. וכמו כן כפי העבודה בימי המעשה מתקיים התפארת בש"ק. אכן הוא גם בכל יום והוא בחי' תפלה ותורה. ותש"י וקשרתם כו' ותש"ר והיו לטוטפות בחי' התפארת כנ"ל. ומקודם הכל כתיב גבורי כח הוא בחי' סור מרע גבור הכובש את יצרו. וכמו כן כלל ישראל ע"י הגלות שהיו במצרים ועמדו באמונתם ונק' גבורי כח עי"ז נתעלו מדרגה אחר מדרגה. עושי דברו אח"כ לשמוע בקול דברו כנ"ל:
The Midrash (Vayikra Rabbah 1:1) states that the Shmita and Yovel are associated with Mount Sinai, emphasizing that those who observe the laws of Shmita are powerful in their actions, and the reward for heeding God's words is the Yovel. Shmita commemorates the Exodus from Egypt, while Yovel commemorates the receiving of the Torah. The Zohar explains that Shmita is akin to the hand tefillin, symbolizing the acceptance of the Yoke of Heaven, and Yovel is akin to the head tefillin, symbolizing the freedom that comes from engaging in Torah. Initially, one must accept the yoke of the commandments, as Bnei Yisrael did during the Exodus, and then receive the Torah, leading to a complete spiritual journey encapsulated by the festivals of Pesach, Shavuot, and Sukkot. The observance of Shmita and Yovel affects not only individuals but also the external order of the world. The phrase "each man shall return to his possession" implies a return to spiritual roots, with everyone entitled to their portion in the Torah. This concept of teshuva, or returning to Hashem, is symbolized by the sounding of the shofar during Yovel, reminiscent of the giving of the Torah at Mount Sinai. The Yovel year depends on the collective unity of Israel, applying only when the entire nation dwells in Eretz Yisrael. Counting the Omer from Pesach to Shavuot, observed by individuals, can rectify the neglect of Shmita and Yovel, leading to the restoration of the Temple service. The passage “עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר” (Yeshaya 49:3), highlights the dual role of serving Hashem as both a servant and a son. Serving Hashem with the dedication of a servant, even when difficult, eventually leads to serving Him with joy and love, like a son. This concept applies to daily life through prayer and Torah study, symbolized by the tefillin of the hand (servant) and the tefillin of the head (son). The phrase “גבורי כח” (mighty ones) refers to those who overcome their negative inclinations, achieving spiritual growth. As a nation, Bnei Yisrael endured the exile of Mitzrayim, overcame their inclinations, and gradually attained the level of “those that fulfill His will,” ultimately bringing honor and glory to Hashem.
3
וכתיב כי לי בנ"י עבדים עבדי הם. דאיתא בזוה"ק מאן דכפית באחרא א"י לקבל עליו עול מ"ש. אכן בנ"י הם לעולם עבדי ה'. וזה שמצווים לזכור תמיד יצ"מ כי ביצ"מ יצאנו מבית עבדים היינו שלעולם לא נתבטל מבנ"י בחי' עבדי ה'. ואיתא במד' כ"מ דכ' לי הוא בלי הפסק והכא כ' לי בנ"י עבדים. והגלות והירידות לבנ"י הם רק בבחי' בנים. אבל העבדות א"א להסיר מאתנו כמ"ש לא ימכרו ממכרת עבד. וכתי' ג"פ בפרשה זו עבדי. כי לי בנ"י עבדים. עבדי הם. על ג' הגליות שאחר יצ"מ שבכלם לא הוסר מאתנו בחי' עבדי ה' כנ"ל. ואיתא במשנה המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות כו' א"כ נראה שבכח איש ישראל לקבל עול תורה בעודנו ת"י עול מלכות מטעם הנ"ל. וזה הכח ניתן לנו ביצ"מ. והיא ההתחלה שע"י שמקבלין העול זוכין אח"כ להיות בן חורין שמעבירין ממנו עול מלכות. היינו כשבאין לבחי' בנים כנ"ל. לשמוע בקול דברו. ועל ב' ענינים אלו ניתן לנו ב' אותות ברית מילה והתפילין. ובשבת מילה ושבת. מילה בחי' בן. בריתך שחתמת בבשרנו שאין עושין כזאת לעבד רק לבן. ותפילין ושבת בחי' עבדי ה'. אכן יש גם בתפילין בחי' בן ג"כ. וכן בש"ק זכור ושמור. ויש לדייק בפסוק כפל הלשון לי בנ"י עבדים עבדי הם. וי"ל ע"פ המשנה א"ת כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס. וז"ש עבדי הם לשם שמים לא ע"מ לקבל פרס. ולכן זוכין אח"כ ליכנוס לבחי' בנים כמ"ש במד' על פסוק עבד משכיל ימשול בבן מביש. ובגלות שאין זוכין לבחי' בנים תמיד. מ"מ נק' עבד משכיל כי כל העולם ומלואו הם עבדים לה'. אבל בנ"י מיוחדים להיות נק' עבדי אתה כנ"ל:
In Isaiah 49:3, it is written, "For the children of Israel are My servants; in whom I gain glory." The Zohar teaches that those who subordinate themselves to others cannot fully accept divine authority. However, the children of Israel are eternally servants of God. Therefore, we are commanded to always remember the Exodus from Egypt, as it signifies our liberation from bondage and our perpetual status as servants of God. The Midrash further explains that whenever the phrase "For Me" appears, it is mentioned without interruption, indicating that the exile and hardships experienced by the children of Israel are only in the context of being God's children, subject to the domination of other nations. However, the essence of servitude to God cannot be eradicated, as it is stated, "They shall not be sold as slaves are sold." The Torah portion mentions "servants" three times: "My servants. For the children of Israel are My servants." This repetition emphasizes that even throughout the subsequent exiles after the Exodus, the children of Israel have never ceased to be God's servants. According to the Mishnah, when one accepts the yoke of Torah, the yoke of worldly authority is removed. This suggests that the ability of Jewish individuals to accept the yoke of Torah while still under the dominion of worldly powers was granted to us during the Exodus from Egypt. By accepting the divine yoke, we ultimately attain freedom and release from the yoke of earthly authorities, aligning us with the status of God's children and enabling us to heed His words. Circumcision and tefillin were given as signs to signify these matters. Circumcision represents the covenant between God and His children, exclusive to sons and not servants. Tefillin and observing the Sabbath symbolize the servitude of the Jewish people to God. However, tefillin also incorporates the aspect of being God's children, especially the tefillin shel rosh. Similarly, on the Sabbath, we are both obligated to "Remember" and "Observe" as servants. The repetition of the phrase "For Me, the children of Israel are My servants" can be understood by referring to the Mishnah, which teaches that we should serve God solely for the sake of Heaven, not for a reward. After fulfilling our obligations as servants, we are elevated to the position of sons. Even during exile, when we do not always merit the status of sons, we are still regarded as "wise servants," as the entire world serves God. However, the children of Israel are distinguished by being specifically designated as "My servants."
תרמ"ג
5643
ענין שמיטין ויובלות להר סיני ע"פ המדרש גבורי כח עושי דברו בשומרי שביעית הכ' מדבר כו'. והשכר לשמוע בקול דברו הוא היובל כי שמיטה הוא זכר ליצ"מ ויובל זכר לקבלת התורה. והענין הוא כמ"ש בזוה"ק בפרשה זו כי שמיטה בחי' תפילין של יד קבלת העול. ומינה כי יובל הוא בחי' תש"ר שדרשו חז"ל עליו וראו כו' ע"ה כי שם ה' נקרא עליך והוא החירות שכל מי שעוסק בתורה הוא בן חורין. ומתחילה צריכין לקבל עול המצות וע"ז כ' עושי דברו. וכן הי' הסדר ביצ"מ קבלו בנ"י עול המצות. וכמ"ש החדש הזה לכם מצוה ראשונה שנצטוו בנ"י. וכן בכל שנה ושנה בפסח שנעשין בנ"ח מעבדי פרעה נכנסין בכלל להיות עבדי ה'. וזה נר מצוה. אח"כ בשבועות זוכין לתורה אור לשמוע בקול דברו ודרך חיים ת"מ הוא בסוכות אחר ימי הדין. וזה הוא בפנימיות נפשות בנ"י. אכן בזמן שהיה היובל נוהג היה נוהג זה הסדר בחיצוניות העולם ג"כ. כמ"ש ושבתה הארץ שבת. והיה ניכר בהתגלות החירות בשמיטה ויובל. וכ' ושבתם איש אל אחוזתו. ולכאורה הל"ל שישוב האחוזה לבעליו. רק הפי' שישוב כל איש ישראל לשורשו. וזכה כ"א בחלק שיש בו בהתורה שע"ז מבקשין ותן חלקנו בתורתך וזה התשובה עלמא דחירות ולא לחנם כ' תעבירו שופר. רק שהיה מתעורר שופר של מתן תורה. ובהר סיני נתן לנו הקב"ה שנזכה מצד עצמינו לעורר תמיד הארת היום של מתן תורה בכל יובל. לכן היובל תלוי בכלל ישראל כמ"ש לכל יושביה כשכל יושבי' עלי'. כי בפנימיות יכול גם כל פרט למצוא הארה השייך אליו. שלכן ספירה מפסח לשבועות נוהג בכל יחיד. אבל בכללות בנ"י עוררו הארת התורה גם בחיצוניות הבריאה כנ"ל. ואפשר ע"י מצות ספירת העומר בכוונה מתקנין החטא של ביטול שמיטין ויובלות. לכן מבקשין הרחמן יחזיר לנו עבודת בהמ"ק כשיהיה ניתקן החטא של שמיטין ויובלות: והנה כ' עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. וכ' בזוה"ק ע"ז שצריך איש ישראל לעבוד להבורא ית' בבחי' עבד ובן. והם ב' הענינים הנ"ל עושי דברו. לשמוע בקול דברו. עושי לשון כפי' שצריך האדם לכוף עצמו לעשות רצון הש"י כמו העבד שעושה גם שלא לרצונו ועי"ז זוכה אח"כ לשמוע ואז עושה בשמחה ובאהבה כבן. וז"ש עבדי אתה. אח"כ אשר בך אתפאר. והתפארת הוא כשהעובד שש ושמח בעבודת אדוניו. והאמת כי הוא הבטחה לעתיד שכפי היגיעה בעוה"ז מתקיים אח"כ א"ב אתפאר. וכמו כן כפי העבודה בימי המעשה מתקיים התפארת בש"ק. אכן הוא גם בכל יום והוא בחי' תפלה ותורה. ותש"י וקשרתם כו' ותש"ר והיו לטוטפות בחי' התפארת כנ"ל. ומקודם הכל כתיב גבורי כח הוא בחי' סור מרע גבור הכובש את יצרו. וכמו כן כלל ישראל ע"י הגלות שהיו במצרים ועמדו באמונתם ונק' גבורי כח עי"ז נתעלו מדרגה אחר מדרגה. עושי דברו אח"כ לשמוע בקול דברו כנ"ל:
The Midrash (Vayikra Rabbah 1:1) states that the Shmita and Yovel are associated with Mount Sinai, emphasizing that those who observe the laws of Shmita are powerful in their actions, and the reward for heeding God's words is the Yovel. Shmita commemorates the Exodus from Egypt, while Yovel commemorates the receiving of the Torah. The Zohar explains that Shmita is akin to the hand tefillin, symbolizing the acceptance of the Yoke of Heaven, and Yovel is akin to the head tefillin, symbolizing the freedom that comes from engaging in Torah. Initially, one must accept the yoke of the commandments, as Bnei Yisrael did during the Exodus, and then receive the Torah, leading to a complete spiritual journey encapsulated by the festivals of Pesach, Shavuot, and Sukkot.
The observance of Shmita and Yovel affects not only individuals but also the external order of the world. The phrase "each man shall return to his possession" implies a return to spiritual roots, with everyone entitled to their portion in the Torah. This concept of teshuva, or returning to Hashem, is symbolized by the sounding of the shofar during Yovel, reminiscent of the giving of the Torah at Mount Sinai. The Yovel year depends on the collective unity of Israel, applying only when the entire nation dwells in Eretz Yisrael. Counting the Omer from Pesach to Shavuot, observed by individuals, can rectify the neglect of Shmita and Yovel, leading to the restoration of the Temple service.
The passage “עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר” (Yeshaya 49:3), highlights the dual role of serving Hashem as both a servant and a son. Serving Hashem with the dedication of a servant, even when difficult, eventually leads to serving Him with joy and love, like a son. This concept applies to daily life through prayer and Torah study, symbolized by the tefillin of the hand (servant) and the tefillin of the head (son). The phrase “גבורי כח” (mighty ones) refers to those who overcome their negative inclinations, achieving spiritual growth. As a nation, Bnei Yisrael endured the exile of Mitzrayim, overcame their inclinations, and gradually attained the level of “those that fulfill His will,” ultimately bringing honor and glory to Hashem.
וכתיב כי לי בנ"י עבדים עבדי הם. דאיתא בזוה"ק מאן דכפית באחרא א"י לקבל עליו עול מ"ש. אכן בנ"י הם לעולם עבדי ה'. וזה שמצווים לזכור תמיד יצ"מ כי ביצ"מ יצאנו מבית עבדים היינו שלעולם לא נתבטל מבנ"י בחי' עבדי ה'. ואיתא במד' כ"מ דכ' לי הוא בלי הפסק והכא כ' לי בנ"י עבדים. והגלות והירידות לבנ"י הם רק בבחי' בנים. אבל העבדות א"א להסיר מאתנו כמ"ש לא ימכרו ממכרת עבד. וכתי' ג"פ בפרשה זו עבדי. כי לי בנ"י עבדים. עבדי הם. על ג' הגליות שאחר יצ"מ שבכלם לא הוסר מאתנו בחי' עבדי ה' כנ"ל. ואיתא במשנה המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות כו' א"כ נראה שבכח איש ישראל לקבל עול תורה בעודנו ת"י עול מלכות מטעם הנ"ל. וזה הכח ניתן לנו ביצ"מ. והיא ההתחלה שע"י שמקבלין העול זוכין אח"כ להיות בן חורין שמעבירין ממנו עול מלכות. היינו כשבאין לבחי' בנים כנ"ל. לשמוע בקול דברו. ועל ב' ענינים אלו ניתן לנו ב' אותות ברית מילה והתפילין. ובשבת מילה ושבת. מילה בחי' בן. בריתך שחתמת בבשרנו שאין עושין כזאת לעבד רק לבן. ותפילין ושבת בחי' עבדי ה'. אכן יש גם בתפילין בחי' בן ג"כ. וכן בש"ק זכור ושמור. ויש לדייק בפסוק כפל הלשון לי בנ"י עבדים עבדי הם. וי"ל ע"פ המשנה א"ת כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס. וז"ש עבדי הם לשם שמים לא ע"מ לקבל פרס. ולכן זוכין אח"כ ליכנוס לבחי' בנים כמ"ש במד' על פסוק עבד משכיל ימשול בבן מביש. ובגלות שאין זוכין לבחי' בנים תמיד. מ"מ נק' עבד משכיל כי כל העולם ומלואו הם עבדים לה'. אבל בנ"י מיוחדים להיות נק' עבדי אתה כנ"ל:
In Isaiah 49:3, it is written, "For the children of Israel are My servants; in whom I gain glory." The Zohar teaches that those who subordinate themselves to others cannot fully accept divine authority. However, the children of Israel are eternally servants of God. Therefore, we are commanded to always remember the Exodus from Egypt, as it signifies our liberation from bondage and our perpetual status as servants of God. The Midrash further explains that whenever the phrase "For Me" appears, it is mentioned without interruption, indicating that the exile and hardships experienced by the children of Israel are only in the context of being God's children, subject to the domination of other nations. However, the essence of servitude to God cannot be eradicated, as it is stated, "They shall not be sold as slaves are sold."
The Torah portion mentions "servants" three times: "My servants. For the children of Israel are My servants." This repetition emphasizes that even throughout the subsequent exiles after the Exodus, the children of Israel have never ceased to be God's servants. According to the Mishnah, when one accepts the yoke of Torah, the yoke of worldly authority is removed. This suggests that the ability of Jewish individuals to accept the yoke of Torah while still under the dominion of worldly powers was granted to us during the Exodus from Egypt. By accepting the divine yoke, we ultimately attain freedom and release from the yoke of earthly authorities, aligning us with the status of God's children and enabling us to heed His words.
Circumcision and tefillin were given as signs to signify these matters. Circumcision represents the covenant between God and His children, exclusive to sons and not servants. Tefillin and observing the Sabbath symbolize the servitude of the Jewish people to God. However, tefillin also incorporates the aspect of being God's children, especially the tefillin shel rosh. Similarly, on the Sabbath, we are both obligated to "Remember" and "Observe" as servants. The repetition of the phrase "For Me, the children of Israel are My servants" can be understood by referring to the Mishnah, which teaches that we should serve God solely for the sake of Heaven, not for a reward. After fulfilling our obligations as servants, we are elevated to the position of sons. Even during exile, when we do not always merit the status of sons, we are still regarded as "wise servants," as the entire world serves God. However, the children of Israel are distinguished by being specifically designated as "My servants."