לחג השבועות 2

אהבת עולם בית ישראל וכו' תורה ומצות חקים ומשפטים אותנו למדת. והוא ברכה לתורה כמו"ש (ברכות י"א:) שכבר נפטר באהבה רבה. ולהתורה זכו על ידי האהבה. ולכן אברהם אבינו ע"ה שהיה מדתו מדת אהבה התחיל בו הב' אלפים תורה. אך באברהם מצינו אברהם אוהבי שהיה אוהב להשי"ת וממילא על ידי זה זכה שאהבו השי"ת גם כן כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם נדרש בספרי גם על השי"ת. וביעקב או' ומאהבתך שאהבת אותו כו' והיינו כמו שנאמר הלא את עשו ליעקב ואוהב את יעקב. היינו אהבה בלא טעם אף שיעקב עושה ח"ו כמעשה עשו או עשו מתלבש לעשות כיעקב אף על פי כן ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי. ולכן זכה יעקב לכל הד"ת כמו שנאמר תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (ברכות ה:) ובמ"ר (שיר השירים א' י"ח) לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה ישנו להם ישראל כל אותה הלילה. ובמג"א (סי' תצ"ד) איתא שמטעם זה נעורים כל הלילה לתקן זה. ולשון עריבה לא משמע שהיה בזה איזו פגם וחטא שיהיה צריך לתקן. אך הענין דכתיב אם ה' לא יבנה בית וגו' שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנה. הנה הד"ת נקרא גם כן לחם וכמו שנדרש (חגיגה י"ד.) לכו לחמו בלחמי ויש לחם העצבים היינו שהד"ת בא בעמל ויגיעה ועצב. ושלמה המלך ע"ה כתיב בי' וה' אהבו ונאמר ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה'. לו נמסר כל חכמה תתאה תורה שבעל פה בלילה אחת בחלום וע"ז נאמר כן יתן לידידו שנה. (ונת' לעיל מא' א') וכן ביעקב אבינו ע"ה דכתיב ואוהב את יעקב אהבה בלא טעם כתיב בי' והנה ה' נצב עליו וגו' שנגלה לו ההתגלות בחלום. והיינו דבאברהם אבינו ע"ה כתיב האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו שזכה להד"ת על ידי השתדלותו שהיה אוהב ב' במדת אהבה. ועל ידי זה זכה כמים הפנים לפנים שה' אהבו גם כן. מה שאין כן יעקב אמר על עצמו האלהים הרועה אותי מעודי וגו' שהכל מהשי"ת ואין לו מהשתדלותו כלום. לכן זכה בחלום והנה ה' נצב עליו ואמר מה נורא המקום הזה. פי' נורא שנופל הפחד ה' ממילא ומעצמו. דמדת יצחק הוא פחד יצחק היינו שמצייר לפניו הפחד והמורה ועל ידי זה נופל עליו ויגיע אליו היראה. מה שאין כן נורא היינו ממילא שנופל עליו הפחד והיראה מצד השי"ת. וכתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב הן יראת ה' היא חכמה. שעל ידי היראה זוכה לחכמה ולטעום טעם בד"ת. וזה עיקר ויסוד תורה שבעל פה היינו טעמי תורה להרגיש טעם בד"ת. וכמו שאנו מפרשין מ"ש (פסחים קי"ט.) זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין מאי ניהו טעמי תורה לטעום ולהרגיש טעם ערב בד"ת. וזה זכה בחלום כמו שנאמר כן יתן לידידו שנה. וכן בלילה שקודם מתן תורה אחר יציאת מצרים זכו ישראל שכשיקבלו אחר כך התורה שיהיה נקבע בהם הד"ת היינו שיוקבע בהם היראה והחשק לד"ת והוא ראשית חכמה יראת ה'. ומזה בא האור תורה תורה שבעל פה טעמי תורה להרגיש אור ומתיקות בלב מהד"ת כשיקבלוהו וזה נמסר להם בשינה. וזה שאמר במדרש לפי ששינה של עצרת עריבה ומתוקה לקבל האור החשק והקביעות בלב מד"ת שהוא בחי' אור תורה שבעל פה. ולילה זמן תורה שבעל פה וכמ"ש (תנחומא תשא ל"ו) כשהקב"ה מלמדו תורה שבכתב היה יודע שהוא יום וכשהיה מלמדו ע"פ משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה כו'. דיום הוא כנגד שם הוי"ה בחי' תורה שבכתב ולילה כנגד שם אדנ"י מדת יראה בחי' תורה שבעל פה. כמו שנאמר כי שמש ומגן ה' אלהים וסיהרא דמקבלא משמשא וכן התורה שבעל פה מקבל האור מתורה שבכתב וכן איתא בזוה"ק (יתרו פ' סע"ב) בההוא ליליא נגהי תלתא יומין כו' ואתעטרו ישראל בשבעין כתרין בההוא ליליא. שבעין כתרין היינו ע' פנים לתורה ומטעם זה הם ע' סנהדרין שאפשר להיות ע' דעות בד"ת. והוא כמספר שבעים אומות ע' לשון שבהם נמצא ניצוצי התורה שבעל פה שצריך להוציא מהן בגלות. והדיעות בד"ת היינו בתורה שבעל פה. ושם אדנ"י מורה על יראה כמו שנאמר ואם אדונים אני אי' מוראי והוא מדת מלכות פה תורה שבעל פה. וזה נקרא כתרין דכ"ע איהו כתר מלכות. ולזה זכו בלילה שקודם מתן תורה בשינה כמו שנאמר כן יתן לידידו שנה וזה פי' המד' ששינה של עצרת עריבה:

ועכשיו שכבר נתנה תורה מטעם זה צריך להיות נעורים ולעסוק בתורה שבעל פה וכמ"ש בזוה"ק (ח"ג צ"ח רע"א) דבעי למלעי בהאי לילי אורייתא דבעל פה בגין כו'. ובמקום אחר (בהקדמה ח' א') אי' למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובדרשות דקראי וברזי דחכמתא כו' והיינו ר"ז גימ' או"ר כמ"ש בזוה"ק (ח"ג רט"ו א'). ומה שאמר מתורה לנביאים כו' הוא שגם בפסוקים שבתורה שבכתב גם כן יש תורה שבעל פה וכמו שאמרנו בשם רבינו הקדוש מאיזביצא זצ"ל במה שאמרו (ויקרא רבה פ' ט"ז) א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשיט עד שבא רוכל זה והודיעו אף שלא אמר רק מקרא ככתבו. מ"מ הרוכל שהיה צריך תיקון בזה שלכן נקרא רוכל מלשון הולך רכיל. וזכה להתברר בענין הזה הרגיש אור ומטעם חדש בהפסוק. ועל ידי ששמע ר' ינאי ממנו הפסוק הזה הרגיש גם כן האור הזה (ונת' כ"פ) וזהו טעמי תורה האור שיש בהד"ת להרגיש טעם ומתיקות. ומטעם זה נתקן לומר הסדר תיקון ליל שבועות. ואין המכוון האמירה בלבד רק צריך שיוקבע האור תורה בלב. ואצלינו כל חכמת תורה שבעל פה כיון שכבר נכתב הרי הוא בכלל חכמה בחי' תורה שבכתב והעיקר הוא הבינה היינו להרגיש האור מהד"ת בלב בינה לבא זהו בחי' תורה שבעל פה. וזה בלילה שקודם שבא זמן מתן תורה בכל שנה יכול האדם לזכות לזה שיוקבעו הד"ת בלב כמו שזכו ישראל אז בלילה שקודם מתן תורה. ומש"ה צריכין להיות נעורים ולעסוק בתורה שבעל פה. וזה שאמר בזוה"ק (אמור צ"ח סע"א) מה עבדת אימי' כל ההיא ליליא עאלת לבי גניזהא אפיקת עטרא עלאה בשבעין אבני יקר כו'. והיינו בעטרה שעטרה לו אמו היינו כנסת ישראל וע"ד שא' במדרש (שיר השירים ג' ט') ולא זז מחבבן עד שקראן אמי' שנאמר הקשיבו אלי עמי ולאמי אלי האזינו ולאמי כתיב דכנסת ישראל נק' אימא. ומ"ש בזוה"ק אימא עלאה היינו שכינתא עלאה בינה והיינו כמש"נ אז תבין יראת ה' שנכנס היראה למעמקי הלב. ואז קרא השי"ת לישראל אמי בעטרה שעטרה לו אמו והיינו כנסת ישראל. ובכאן אמר גם כן שהעטרה היה במספר ע' אבני יקר והיינו למספר בני ישראל. והמספר מכוחות הנפש שהם ע' כמ"ש הקדמונים והם אבני יקר. והוא ע"ד מ"ש בזוה"ק (שם צ"ג א') ורזא דא ונקדשתי בתוך בני ישראל בקדמיתא ולבתר אני ה' מקדשכם שאחר כך מעטר לישראל בע' כתרין וכמו שהיה בלילה שקודם מתן תורה. וז"ש בזוה"ק (בהקדמה שם) א"ל ר"ש בני כו' וכתובין בספרא דדוכרנייא וקב"ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה. שהאור הראשון שנגנז לצדיקים לעת"ל נגנז בתורה שבעל פה כמ"ש בס' הבהיר וכ"כ (תנחומא נח ג') שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה שנגלה לחכמים על ידי תורה שבעל פה שהוא טלא דעתיקא תזל כטל אמרתי. ובתורה שבעל פה יש ע' פנים לתורה וזה ע' ברכאן ועטרין דעלמא עלאה דייקא טלא דעתיקא. ואמר אחר כך ברע"מ (זח"ג צ"ח ב') לבתר עאלת לבי כלה כו' אמרה לון הא אתקינת בי טבילה כו'. הטבילה במים רמז לתורה אין מים אלא תורה (ב"ק י"ז.) והיינו תורה שבעל פה בחי' יראה ויראת ה' טהורה והוא דכיו שעומדת לעד וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג פ' ב') דכיותא אשתכח באורייתא כו' דקיימא תדירא בההיא דכיותא ולא אתעדי מיני'. ובכל שנה כשבא הלילה שקודם זמן מתן תורה יכולים לזכות להיראה ותורה שבעל פה להרגיש האור בד"ת. ולכך צריכין להיות נעורין ולעסוק בתורה שבעל פה שיכנוס האור והמתיקות ללב:

And now that the Torah has already been given, it is due to this reason that we must remain awake and occupy ourselves with the oral Torah. And it is as it is written in the holy Zohar (1:98a), "Since one must be occupied on that night with the Oral Torah, because, etc." And in another place (Introduction 14:125), it is found, "to be occupied with the Torah, from the Torah to the Prophets, from the Prophets to the Writings, from the Writings to the teachings about the verses and the secrets of wisdom, etc." And that is, that secret [raz] has the numerical value of light [ohr], as it is written in the holy Zohar (3:215a). And that which it said, "from the Torah to the Prophets, etc.," is that also in the verses in the written Torah, there is oral Torah. And it is as we said in the name of our holy rabbi from Izbiza, may the memory of the righteous be for a blessing, about that which they said (Vayikra Rabba 16:2), "Rabbi Yannai said, 'All my life I have been reading this verse, but I did not know how obvious it is until this peddler came and informed [me]'": Even though he only said the verse as it is written — the peddler nevertheless needed a correction with this, since that is why he is called a peddler [rokhel], like the usage of, One who goes talebearing [rakhil] (Proverbs 11:13). And he merited that it be clarified in this way, so he felt light and imbued the verse with a new taste [taam, which also means explanation]. And by way of R. Yannai hearing this verse from him, he also felt this light. And these are the explanations of the light of the Torah that is found in the words of Torah, which make one feel taste and sweetness. And this is the reason it is established that we read the order of Shavuot night [which also includes the reading of verses by themselves]. But the intention is not about only saying it, rather it is necessary that the light of the Torah be planted into the heart. And with us, all of the wisdom of the oral Torah — since it has already been written — is included in the wisdom of the aspect of the written Torah, whereas the essence is to feel the light from the words of the Torah in the heart. The Understanding [Binah] of the heart, that is the aspect of the oral Torah. And this is that on the night before the time of the giving of the Torah each year, a person may merit this, that the words of the Torah be planted into the heart, just like the Jewish people merited then on the night before the giving of the Torah. And because of this, we need to stay awake and be occupied with the Oral Torah. And this is [the meaning of] that which it says in the holy Zohar (Emor 35:171), " What did his mother do that night? She went into the storeroom and brought out a noble crown set with 70 precious stones, etc." And that is with the crown with which his mother crowned him (Song of Songs 3:9). And his mother is the Congregation of Israel, according to that which is said in the midrash (Shir HaShirim Rabbah 3:11:2), "He did not stop loving them until he called them My mother [imi], as it is stated, Heed Me My people, listen to Me My nation [uleumi] (Isaiah 51:4), My mother [ulimi] is written. For the congregation of Israel is called Mother. And that which is written in the Zohar, "the supernal Mother," is the supernal divine presence, Understanding. And that is as it is written, Then you will understand the fear of the Lord (Proverbs 2:5), since the fear entered the depths of the heart. And then God, may He be blessed, called the Jewish people, My Mother, with the crown with which his Mother crowned him, and that is the Congregation of Israel. And here it also said that the crown was with the number of the 70 precious stones, and that is according to the number of the Children of Israel [when they entered Egypt]. And that number is from the powers of the soul, which are 70, as the ancients wrote, and they are the precious stones. And that is according to that which they said in the holy Zohar (Emor 21:91-92), "This secret is that at first, it is, and I will be sanctified amongst the Children of Israel; and afterward, I am the Lord who sanctifies you (Leviticus 22:32)" — since afterward, He crowns the Jewish people with seventy crowns, and as it was on the night before the giving of the Torah. And this is what is written in the holy Zohar (in the Introduction 14:26), "Rabbi Shimon said, 'My sons... shall have their names recorded in the Book of Remembrance, and the Holy One, blessed be He, shall bless them with seventy blessings and adornments of crowns of the supernal world.'" As the original light that was hidden for the righteous in the future to come is in the oral Torah, as it is written in Sefer HaBahir. And so is it written (Tanchuma, Noach 3) that the Holy One, blessed be He, hid it away for those who toil with the oral Torah. It is the dew of the Ancient One, let my saying drip like dew [alluding to Deuteronomy 32:2]. And there are 70 faces to the Torah in the oral Torah, and these are the 70 blessings and the 70 crowns of the supernal world. Be exact, the dew of the Ancient One. And it said afterward in the Raiya Mehemna (Zohar Chadash 98b) [Zohar, Emor 35:172], "Afterwards she went into the house of the bride, etc. she said to them, 'I have prepared a bathhouse, etc.'" Immersing in water is hinting to Torah — there is no water besides Torah (Bava Kamma 17a). And that is the Oral Torah, the aspect of fear, and the fear of the Lord is pure, and it purifies [alluding to Psalms 19:10], that it shall last forever. And it is as it says in the holy Zohar (Kedoshim 3:11), "Since you will find purification in Torah, etc.; as it is always found in that purification, and it does not move away from it." And every year when that night before the giving of the Torah arrives, we can merit to that fear and oral Torah, to sense the light in the words of Torah. And that is why we must remain awake and be occupied with the oral Torah, so that it brings [its] light and sweetness into the heart.