לט"ו בשבט 1

בחמשה עשר בשבט ראש השנה לאילן ונוהגין לאכול בו מפירות האילן. ואיתא בפסיקתא זוטרתא (בא י פ' כד) יש אומרים כי משבט התחילו המכות למצריים לפיכך נק' שבט שבט למצריים. והיינו כמ"ש במדרש (שמות רבה פ' ט) על המכות פסוק דושבט לגו כסילים ע"ש. וחשב שהמכות שמשו כל א' שבוע א' עד ט"ו ניסן שיצאו. ובמשנה דעדיות (סו' פ"ב) דמשפט המצריים י"ב חודש וגם אמרו (שמות רבה שם ומדברי תורה) דכל מכה ההתראה עם שימוש המכה היה חודש א' ע"ש. ולדעת הגמ' ומד' התחילו אז הג' מכות אחרונות שהיו כנגד ג' ראשונות כמו שאמרנו (ונת' ריש פ' בא) שבהם הוציאו מהמצריים פנימיות הקדושה שהיה משוקע בהם והחלישו כח הג' ראשונות שבקלי' זה לעומת זה. וזה התחיל בשבט וזהו הרמז ושבט לגו כסילים דהוא לשון פנימיות שבתוכם. ואיתא בס' יצירה המליך אות צ' בלעיטה ושבט בשנה כידוע שתחלת הסתת הנחש היה באכילה ואחר כך הטיל בה זוהמא וא' בספרי (עקב) שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה וכמה שנאמר ואכלת ושבעת השמרו לכם פן וגו'. פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת וגו'. שמנת עבית וגו' ויטוש וגו'. שבעו וירם לבם על כן שכחוני ועוד טובי. ובגמ' (ברכות לב.) מלי כריסיה זני בישי (שם כט :) לא תרוי ולא תחטי.

......

והש"י ברא את האדם שיצטרך אכילה לקיום החיים שהוא חיות הקדושה והיה בהאכילה קדושה. ובתחלת הבריאה היה מזון האדם מפירות האילן כמה שנאמר ויטע וגו' וישם שם את האדם ונטיעה הוא באילנות וכמה שנאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומה שנאמר נתתי לכם את כל עשב וגו' ואת כל העץ אשר בו פרי עץ וגו' לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וגו' אין הכונה הכל לכולם רק פרי העץ לאדם ועשב השדה לבע"ח תדע דאחר החטא בקללות נאמר לו ואכלת את עשב השדה וא' (פסחים קיח.) דזלגו עיניו דמעות אני וחמורי נאכל באבוס אחד וא"ל בזעת אפך וגו'. ואז נתקללו פירות האילן ועתיד להחזירן לתיקונן כמ"ש (ב"ר פ' יב). ובעצרת על פירות האילן (כמ"ש ר"ה טז.) כי במתן תורה נעשה חירות ממה"מ ומיצר הרע שהכל א' (כמ"ש ב"ב טז.) וחזר להיות כקודם החטא ונתקנים הפירות. ובשבט הוא על ידי היסורין ע"ד שנ' הכרתי גוים וגו' תראי אותי תקחי מוסר ונאמר במכות מצרים אשר יגורת מפניהם. ועל ידי זה היה רפואה לישראל וזהו שבטך ומשענתך שע"י השבט זוכין למשענת שהוא דברי תורה (כמ"ש חגיגה יד.). והנה אדם הראשון קודם הקלקול היה עסקו רק בדברי תורה כי נברא בבחירה לבחור רק בטוב. ופרנסתו מזומנת בלא שום יגיעה דעצי הגן נתנו פרים וחטים גם כן היו גדלים באילן וכמ"ש (ברכות מ.) דאיכא למ"ד דאילן שאכל ממנו אדם הראשון חטה היה ורש"י כ' (ר"ה טז סע"א) דמש"ה א' הביאו שתי הלחם בעצרת שיתברכו פירות האילן. ואז הוציאו האילנות גלוסקאות כמו לעתיד שעתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כו' (כמ"ש שבת ל :) ולא היה נצרך אף טורח דטחינה ואפייה. ואיתא בתוק"ז (תי' כ"ד) ובתיקונים שבסוף זוה"ח (דף קז ב) דכלא קשוט מ"ד חטה ומ"ד תאנה ומ"ד גפן ולא הוו חולקין במילוליהו ע"ש והיינו שהיה כח עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע בכל עצי הגן והמחלוקת הוא רק במה תחלת הקלקול (ונת' בראשית מא' ח' ע"ש) ואחר הקלקול שניתן הכל תחת הבחירה לבחור בטוב ובהיפך נאמר לו בזעת אפך וגו' שיצטרך יגיעה ועבודה בדרך ארץ להיות לו לסייעתא להיות משכחת עוון ולבחור בחיים ובטוב. ואיתא מהאריז"ל דהנפשות מדור המבול נשתעבדו במצרים וגם נפש משה רבינו ע"ה היה בדור המבול וכמו שנרמז בגמרא (חולין קלט :) משה מה"ת בשג"ם גימט' משה ועל זה מרמז כי מן המים משיתוהו ממימי המבול. דמקלקול אדם הראשון נעשה הערבוב גם בנפשות וגלות מצרים היה להפריד הרע מהטוב ונתקנו אז נפשות דור המבול. וידוע דחטא דור המבול היה בתאוה ועיקר תאוה בלב ועל זה נאמר מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים והמכות שהיה נגוף לממצרים ורפוא לישראל כשנ"ת כ"פ וסדר המכות מתתא לעילא והיה מכת ארבה נגד בינה לבא. וכ' במכת ארבה ולמען תספר וגו' וכ' ביואל גם כן לבניכם ספרו וגו' מרמז שנתקנו ישראל בפנימיות הלב לדורות. וכן נאמר ביואל ואת הצפוני וגו' דקאי לפשוטו על הארבה ובגמרא (סוכה נב.) צפוני זה יצר הרע שצפון בלבו של אדם (ונת' בא סו' מא' ב) ולזה היה מכת ארבה בחודש שבט שיתוקן פנימיות הלב מתאות גשמיות וזה מרמז המליך אות צ' בלעיטה שהצדיק מתקן בראשית עבודתו תאות אכילה כש"נ צדיק אוכל לשובע נפשו רק להחיות את נפשו בלא שום תאוה. וחודש שבט זמן תיקון האכילה מתאוה. ואחר כך בחדש אדר מכת חשך נגד חכמה מוחא ואז הוא מחיית עמלק ומרמז נגד משיח בן יוסף שאין עמלק נופל אלא ביד בניה של רחל (כמ"ש פסיק' רבתי פ' יב) ושבט הוא ההכנה למחיית עמלק ואמרנו שלכך המצוה בפורים לעשות סעודה ולשתות כי כבר נתקן ענין אכילה ונמחה זכר עמלק על ידי צדיק האוכל לשובע נפשו. ומסמך גאולה לגאולה (מגילה ו סע"ב) היינו גאולת מחיית עמלק לפסח וחודש ניסן שמרמז על משיח בן דוד כ"ע איהו כתר מלכות ובמדת כ"ע נגאלו ישראל ממצרים בניסן ובו עתידין להגאל. ובעצרת זמן מתן תורה שנתקן קלקול אדם הראשון שהיה חירות מיצר הרע מקריבין שתי הלחם שיתברכו פירות האילן דחטים גם כן מין אילן כמ"ד דעץ הדעת חטה היה (כמ"ש רש"י ר"ה טז.) ומרמז שעל ידי התורה נתקן ונחשב כמו קודם הקלקול. ובשבט לב"ש מר"ח ולב"ה מט"ו בו שנתמלא הסיהרא מפגימתה שנתקן ענין תאות אכילה הוא ר"ה לאילן ואנחנו מברכין על הפירות להכניס בהם ברכה וקדושה. ובסוף סוטה הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח ובגמ' שם דאמר מורחינא ריחא דחינוניתא ואמר לו בני טהרה יש בך והוא טהרת הלב מתאות וכמ"ש דוד המלך ע"ה במזמור כאשר בא וגו' לב טהור ברא לי ונאמר יראת ה' טהורה ויראה מציל מתאות כש"נ רק אין יראת וגו' ונאמר והריחו ביראת ה' דעל ידי יראה זוכין לחוש הריח והיינו על ידי הטהרה וא' (עירובין כא :) הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא וממ"ש בחורי מבואר דר"ל חטאי התאות שמצוי בילדות ומי שנקי מזה מריח ריח טוב:

(a)G-d created man in such a way that he would need to eat in order to exist, and which provides spiritual sustenance, and this takes place through eating in a holy manner. When Man was first created, his food was only from the fruit of the tree, as it states in Genesis: And G-d planted a garden in the east of Eden, and he placed man there, and the planting was of trees, as the verse states :"And from all of the trees of the garden you should eat". The ideal was that man should eat the fruit of the trees, and the animals should eat the grasses. You should know that after man sinned, he was cursed to eat the grasses of the field. The Talmud (Pesachim 118A) states that (when Adam heard this) his eyes were filled with tears. He said: " Will my donkey and I eat from one trough?" G-d responded then that by the sweat of his brow he could eat bread. At that moment, the fruits were cursed.... (b) However when the Torah was given, there was freedom from the angel of death and the evil inclination (which are one and the same thing), and its status returned to be before the sin, and the fruit were corrected to their previous status. (c) The month of Sh'vat has connotations of punishment, as there were punishments for the Egyptians through the plagues. These punishments also caused the cure for the Jewish people, and this is the meaning of the verse "Your staff and your walking stick will comfort me" (Psalms 23), because, through the staff, we merit the walking stick which are words of Torah. (d) Adam, before he sinned, was only involved in studying Torah, because he was created with the free will only to do good. His food was prepared for him without any effort on his behalf because the trees of the garden gave him food, and even the wheat grew on trees, as is seen in tractate Brachot (40A) where there is an opinion that the fruit of knowledge that Adam ate from was wheat. Rashi writes that it is, for this reason, that on Shavuot we bring the 2 showbreads (made of wheat) in order that the fruits of the tree increase. Then, the trees themselves grew loaves, as will be in the future (when the Messiah comes c.f. Shabbat 30B) and there was no need for baking and kneeding of the bread. (e) The Zohar states that the strength of the tree of life and the tree of knowledge spread throughout all the other fruit, and the argument is what fruit started the degradation of man. After this degradation, when choice was given to choose good and its opposite was the commandment given to man to eat bread by "the sweat of his brow", that he would need to work hard in the ways of the land to help him choose life and goodness. (f) The Ari of blessed memory writes that the souls of the generation which were in the generation of the flood where the same that were enslaved in Egypt. Even the soul of Moses was part of the generation of the flood as is hinted to in the talmud (Chullin 139B) where it states that Moshe can be found in the words בשג"ם which adds up to the letters of Moshe's name. This is also hinted to when the daughter of Pharoah states:"כי מן המים משיתוהו" which tells us that Moses was drawn from the waters of the flood. This is so because from the sin of Adam there was a confusion of souls and the exile in Egypt had the purpose of separating the bad from the good and ensuring that the souls who were in the desert were rehabilitated. (g) It is known that the sin of the generation of the flood was with desire, and the source of desire is in the heart, which is proven through the verse in Proverbs (4:23) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים . (h) The plagues were smiting the Egyptians and healing the Jewish people, and the order of the plagues from those coming from the ground, till those (clearly coming) from G-d himself, and the plague of locusts was there to heal the Jewish people's understanding of their heart, as it says in the verse:" So you shall tell your children and your children's children how I exalted over Egypt" and this idea is again echoed in the book of Joel where it talks about the הצפוני type of locust. The Talmud (Sukka 42A) tells us that this refers to the evil inclination which is hidden צפון in the heart of man. (i) It is for this reason that the plague of locusts occurred in the month of Sh'vat which focuses on purifying the heart from the desires of the heart. The צדיק only eats to satiate his soul, without any desire. The month of Sh'vat is therefore a time to improve on the trait of eating from desire. (j) The next month is Adar, and the plague of darkness moves against mortal wisdom (undermining the truth of G-d) and that is the time of wiping out Amalek. Amalek which is hinted at through the Moshiach the son of Yosef (the TZADDIK) because Amalek only falls through the sons of Rachel. The month of Sh'vat is therefore a preparation for the destruction of Amalek. It is for this reason to make a feast on Purim, to eat and to drink because eating and drinking (out of desire) has already been ameliorated by the righteous who only eat to satisfy their souls. (k) There is a closeness between the two redemptions from Amalek (during Adar) and from Egypt (Pesach). The month of Nissan hints to the Messiah from the house of David which relates to the ultimate power of G-d, and that Middah of understanding that ultimate power the Jews were redeemed from Egypt and we will be redeemed in the future. (l) Shavuot is the time of the giving of the Torah which heals the flaw of Adam who had freedom from the evil inclination, where we bring the 2 showbreads in order to bless the trees according to the opinion that the tree of knowledge was wheat, and this hints to the idea that through Torah we can heal the sin of Adam to before his fall.(m)...In Sh'vat when we heal the sin of the gluttony, is the new year for trees, and we make a blessing on the fruit to enhance them with blessing and holiness....