ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. מצינו בתורה שהפרטים משנותיו של יעקב לא נכתבו בפירוש רק ברמז כמ"ש (מגילה יז.) למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב שלמדין שנתברך בן ס"ג ושהיה י"ד שנה בבית עבר ולא נכתב בפירוש ובפרט כאן דכתיב שבבואו למצרים אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה וכיון שכתוב שחי קמ"ז שנה הרי נדע שהיה בארץ מצרים י"ז שנה. ולמה מונה שנותיו בפרט ואח"כ בכלל. אכן אי' בזוה"ק (רטז ב) דהא כל יומוי לא אקרי ויחי בגין דכל יומוי בצערא הוו עליה כ' לא שלותי וגו' בתר דנחת למצרים אקרי ויחי וכו' ודייקו מדלא כתיב וישב יעקב וגו' וכ' ויחי. כי הי"ז שנה שהיה במצרים החיה גם אותם השנים שעברו עליו. וכמו שאמרו (סא"ר פ' ה) כל שהשיגתו שנה א' טובה סמוך לזקנתו סימן יפה לו כו' והעלה עליו הקב"ה כאלו כל ימיו היה בטובה. כי כל ימי יעקב שהיה בצערא לא נקראו חיים אצל יעקב כי לא נשלם בקדושתו ורק במצרים זכה להשתלם בקדושתו. ולכאורה לפי השכל כיון שארץ ישראל מקום המקודש מכל העולם ולאאע"ה אמר הקב"ה לך לך וגו' ושם אעשך לגוי גדול. וליצחק אמר גור בארץ הזאת וגו' והאבות וגם יעקב בעצמו חבבו את הארץ. היה ראוי שישתלם יעקב בקדושתו בארץ הקדושה ולא במצרים בארץ הטמאה ועמה מזוהמים יותר מכל העולם. אכן מצינו כמו כן בגלות בבל ובגלות בית שני שעיקר התפשטות התושבע"פ היה דייקא בבבל. ודייקא שם נתגלה להם רזי התורה מה שלא נתגלה להם בישבם על אדמתם ודייקא בבבל היו אנשי כנה"ג. וא' (סוכה מד.) דלהון היא וכן (שם כ.) עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל וכו' עלו ר' חייא ובניו ויסדוה. ואח"כ התלמוד בבלי שהוא עיקר תושבע"פ שלנו ונתייסד בבבל. ואמרו (שהש"ר פ' ד ד) צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה. והנה בריאת העולם היה בי"ב מזלות ברקיע היינו בעולם. וי"ב חדשים בשנה הוא בזמן כי לכך נקראת שנה שהוא לשון שנית שהחמה חזרה למקומה הראשון ותקיף העולם פעם שני. וי"ב שבטים הוא בנפש כי כל מה שנברא הם בעולם שנה נפש כידוע בס' יצירה. והכל נברא בהתורה שהיא כלי אומנתו (כמ"ש ריש ב"ר) ויש בספר בראשית ג"כ י"ב פרשיות. ובב"ר ע"פ יהי אור וכן בהבארות דיצחק חשבו כנגד ה' חומשי תורה. ואמר שם על ספר בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. היינו שכל ספר זה וסיפוריו הוא כלל בריאת העולם שנשלם בקבורת יוסף שהוא הצדיק יסוד עולם. וכלל פר' זו בסיפור חיות יעקב ופטירתו וברכת השבטים. ופרשה זו סתומה ורז"ל נתנו טעמים מפני מה פרשה זו סתומה וכולם דברי אמת. וי"ל ג"כ טעם לסתימתה כי באמת הענין הזה שיושלם יעקב בקדושתו דייקא במצרים ולא בארץ. ושיתגלה ויגיע לעולם כלל הכנס"י נפשות קדושות מוכנים לקבלת התורה דייקא בחו"ל ולא בארץ. ושיהיה גמר הבריאה ג"כ במקום הזה. הם ענינים סתומים ונעלמים משכל האדם להבינם. ואמרו (ריש תו"כ) מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה. ומאשר הענין הזה עמוק מאד שאין בשכל האדם להתבונן לזאת היא סתומה. ועכ"פ מרמז לנו בענין הזה שלא ימס לבבנו מאשר אנחנו בעקבתא דמשיחא ובכל דור הנפשות מתקטנים ואיך נזכה להגאולה. כי רואים אנחנו מה שקרה לאבותינו בגלותם ודייקא בגלות הגיעו לכל הקדושות כי כן רצון הש"י. ושמעתי בשם הרה"ק מפרשיסחא זצ"ל שאף שהנפשות מתקטנים בכל דור. מ"מ הנקודה שבלב נטהר בכל דור ודור יותר:
We find in the Torah that the details of the life of Yaakov are not written clearly, but are alluded to, as is written in Megilla 17A: Why were the years of Yishmael counted? In order to relate the longevity of Yaakov's life - to teach us that he was blessed (by Isaac) at the age of 63, and that he was 14 years in the study halls of Shem and Ever (although this was never explicitly stated anywhere in the Torah itself). This is true especially when he arrived in Egypt and said to Pharoah: The days of my sojourn are 130 years, and since we know that he lived 147 years old, we know from this that he was in Egypt for 17 years. If this is the case his age is obvious, and there is no need for us to be told his final age of 147 years. There is therefore no need to mention both his final age or his 17 years that he lived in Egypt (we could derive one from another quite simply (ed))!
2
The 17 years that Jacob was in Egypt revived some of those bad years which befell him. This idea is stated (in ) that if an individual lives a good year close to his old age, it is a good sign for him, and G-d considers it as if all his days were good. All the days of Jacob when he was in pain was not considered to be life because they were not completed in holiness (?) and only in Egypt did he merit to complete them in his holiness. Logic would dictate that since Israel is the place of greatest holiness in the world, as G-d told Abraham to leave Aram and go to the land of Israel, and Isaac was told that he would be blessed if he lived in this land. Jacob himself loved the land, and it would have been fitting for Jacob to complete his life in holiness in the holy land, and not in Egypt which is an impure land, and its people are more polluted than any other.
3
We find that in the exile in Babylon and in the exile of the second Temple that the main expansion of the oral Torah was specifically in exile. Specifically there the secrets of the Torah were revealed, more than was revealed while the Jews were in Israel. It is specifically from Babylon that the people of the great assembly arose and they were able to establish the law of Arava (c.f. Sukkah 44a) We also see in Sukkah (20A) that Ezra rose from Babylon and established Torah, and thereafter Torah was forgotten. Hillel then went and re-established it (and Hillel was also from Babylon (ed)), Rabbi Chiya and his sons (from Babylon) reconstituted the Torah. It also states in Medrash Shir Hashirim (4:4) that the righteous after the destruction of the Temple constituted the Torah in a greater way than the righteous in their building of the Temple.
4
Behold, the creation of the world was with the 12 signs of the zodiac and relates to the creation of the world in space. The 12 months form the year (SHANA) which is called a SHANA because the sun returns to its original place in the sky a second time (SHEINIS) and strengthens the world a second time. The world in time has 12 elements. The 12 tribes represent the soul, because they are the elements which create time and space as is mentioned in SEFER HAYETZIRA. Everything was created with the Torah, which is G-d's tools (as is expressed in Bereishis Rabbah) and in the book of Bereishit there are 12 Parshiot... The medrash says further that G-d looked into the book of Bereishis and created the world. this means that this whole book and its stories are part of the creation of the world which was completed with the burial of Yosef who is the righteous one - the pillar of the world. It is also connected to the story of the last years of Yaakov, his death as well as the blessings given to the tribes of Israel.
5
This Parasha is closed. Our Rabbis have explained the reasons for it, and they are all true. There is another reason for it being closed. The completion of Jacob's holiness is specifically in Egypt, and not in the land of Israel. This coincides with the notion that the revelation and arrival of the Jewish People which contains the souls which were prepared for the acceptance of the Torah specifically in a foreign land and not in Israel, and that the end of the creation of the world occurs in the land of Egypt. These concepts are closed(Satum) from human understanding.
6
They have said (in the beginning of Vayikra Rabbah) that the purpose of the spaces in the Torah are there in order to give Moshe pause for thought between each parashah. When something is beyond the understanding of man it is closed.
7
Nonetheless, this whole parasha alludes to the fact that we should not become discouraged as we are in the in the birth pangs leading to the Messiah, and in every generation the souls become smaller, and how is it possible for us to achieve the final redemption? The answer lies in the fact that we see what happened to the Jewish people specifically when they were in exile, and specifically in exile they arrived to the exalted levels of holiness because this is the will of G-d. I also heard in the name of the Rebbe from Parshische of blessed memory, that even though the souls of each generation decrease. nonetheless the hole/point in our hearts becomes more holy in every generation.
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. מצינו בתורה שהפרטים משנותיו של יעקב לא נכתבו בפירוש רק ברמז כמ"ש (מגילה יז.) למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב שלמדין שנתברך בן ס"ג ושהיה י"ד שנה בבית עבר ולא נכתב בפירוש ובפרט כאן דכתיב שבבואו למצרים אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה וכיון שכתוב שחי קמ"ז שנה הרי נדע שהיה בארץ מצרים י"ז שנה. ולמה מונה שנותיו בפרט ואח"כ בכלל. אכן אי' בזוה"ק (רטז ב) דהא כל יומוי לא אקרי ויחי בגין דכל יומוי בצערא הוו עליה כ' לא שלותי וגו' בתר דנחת למצרים אקרי ויחי וכו' ודייקו מדלא כתיב וישב יעקב וגו' וכ' ויחי. כי הי"ז שנה שהיה במצרים החיה גם אותם השנים שעברו עליו. וכמו שאמרו (סא"ר פ' ה) כל שהשיגתו שנה א' טובה סמוך לזקנתו סימן יפה לו כו' והעלה עליו הקב"ה כאלו כל ימיו היה בטובה. כי כל ימי יעקב שהיה בצערא לא נקראו חיים אצל יעקב כי לא נשלם בקדושתו ורק במצרים זכה להשתלם בקדושתו. ולכאורה לפי השכל כיון שארץ ישראל מקום המקודש מכל העולם ולאאע"ה אמר הקב"ה לך לך וגו' ושם אעשך לגוי גדול. וליצחק אמר גור בארץ הזאת וגו' והאבות וגם יעקב בעצמו חבבו את הארץ. היה ראוי שישתלם יעקב בקדושתו בארץ הקדושה ולא במצרים בארץ הטמאה ועמה מזוהמים יותר מכל העולם. אכן מצינו כמו כן בגלות בבל ובגלות בית שני שעיקר התפשטות התושבע"פ היה דייקא בבבל. ודייקא שם נתגלה להם רזי התורה מה שלא נתגלה להם בישבם על אדמתם ודייקא בבבל היו אנשי כנה"ג. וא' (סוכה מד.) דלהון היא וכן (שם כ.) עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל וכו' עלו ר' חייא ובניו ויסדוה. ואח"כ התלמוד בבלי שהוא עיקר תושבע"פ שלנו ונתייסד בבבל. ואמרו (שהש"ר פ' ד ד) צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה. והנה בריאת העולם היה בי"ב מזלות ברקיע היינו בעולם. וי"ב חדשים בשנה הוא בזמן כי לכך נקראת שנה שהוא לשון שנית שהחמה חזרה למקומה הראשון ותקיף העולם פעם שני. וי"ב שבטים הוא בנפש כי כל מה שנברא הם בעולם שנה נפש כידוע בס' יצירה. והכל נברא בהתורה שהיא כלי אומנתו (כמ"ש ריש ב"ר) ויש בספר בראשית ג"כ י"ב פרשיות. ובב"ר ע"פ יהי אור וכן בהבארות דיצחק חשבו כנגד ה' חומשי תורה. ואמר שם על ספר בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא את עולמו. היינו שכל ספר זה וסיפוריו הוא כלל בריאת העולם שנשלם בקבורת יוסף שהוא הצדיק יסוד עולם. וכלל פר' זו בסיפור חיות יעקב ופטירתו וברכת השבטים. ופרשה זו סתומה ורז"ל נתנו טעמים מפני מה פרשה זו סתומה וכולם דברי אמת. וי"ל ג"כ טעם לסתימתה כי באמת הענין הזה שיושלם יעקב בקדושתו דייקא במצרים ולא בארץ. ושיתגלה ויגיע לעולם כלל הכנס"י נפשות קדושות מוכנים לקבלת התורה דייקא בחו"ל ולא בארץ. ושיהיה גמר הבריאה ג"כ במקום הזה. הם ענינים סתומים ונעלמים משכל האדם להבינם. ואמרו (ריש תו"כ) מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה. ומאשר הענין הזה עמוק מאד שאין בשכל האדם להתבונן לזאת היא סתומה. ועכ"פ מרמז לנו בענין הזה שלא ימס לבבנו מאשר אנחנו בעקבתא דמשיחא ובכל דור הנפשות מתקטנים ואיך נזכה להגאולה. כי רואים אנחנו מה שקרה לאבותינו בגלותם ודייקא בגלות הגיעו לכל הקדושות כי כן רצון הש"י. ושמעתי בשם הרה"ק מפרשיסחא זצ"ל שאף שהנפשות מתקטנים בכל דור. מ"מ הנקודה שבלב נטהר בכל דור ודור יותר:
We find in the Torah that the details of the life of Yaakov are not written clearly, but are alluded to, as is written in Megilla 17A: Why were the years of Yishmael counted? In order to relate the longevity of Yaakov's life - to teach us that he was blessed (by Isaac) at the age of 63, and that he was 14 years in the study halls of Shem and Ever (although this was never explicitly stated anywhere in the Torah itself). This is true especially when he arrived in Egypt and said to Pharoah: The days of my sojourn are 130 years, and since we know that he lived 147 years old, we know from this that he was in Egypt for 17 years. If this is the case his age is obvious, and there is no need for us to be told his final age of 147 years. There is therefore no need to mention both his final age or his 17 years that he lived in Egypt (we could derive one from another quite simply (ed))!
The 17 years that Jacob was in Egypt revived some of those bad years which befell him. This idea is stated (in ) that if an individual lives a good year close to his old age, it is a good sign for him, and G-d considers it as if all his days were good. All the days of Jacob when he was in pain was not considered to be life because they were not completed in holiness (?) and only in Egypt did he merit to complete them in his holiness. Logic would dictate that since Israel is the place of greatest holiness in the world, as G-d told Abraham to leave Aram and go to the land of Israel, and Isaac was told that he would be blessed if he lived in this land. Jacob himself loved the land, and it would have been fitting for Jacob to complete his life in holiness in the holy land, and not in Egypt which is an impure land, and its people are more polluted than any other.
We find that in the exile in Babylon and in the exile of the second Temple that the main expansion of the oral Torah was specifically in exile. Specifically there the secrets of the Torah were revealed, more than was revealed while the Jews were in Israel. It is specifically from Babylon that the people of the great assembly arose and they were able to establish the law of Arava (c.f. Sukkah 44a) We also see in Sukkah (20A) that Ezra rose from Babylon and established Torah, and thereafter Torah was forgotten. Hillel then went and re-established it (and Hillel was also from Babylon (ed)), Rabbi Chiya and his sons (from Babylon) reconstituted the Torah. It also states in Medrash Shir Hashirim (4:4) that the righteous after the destruction of the Temple constituted the Torah in a greater way than the righteous in their building of the Temple.
Behold, the creation of the world was with the 12 signs of the zodiac and relates to the creation of the world in space. The 12 months form the year (SHANA) which is called a SHANA because the sun returns to its original place in the sky a second time (SHEINIS) and strengthens the world a second time. The world in time has 12 elements. The 12 tribes represent the soul, because they are the elements which create time and space as is mentioned in SEFER HAYETZIRA. Everything was created with the Torah, which is G-d's tools (as is expressed in Bereishis Rabbah) and in the book of Bereishit there are 12 Parshiot... The medrash says further that G-d looked into the book of Bereishis and created the world. this means that this whole book and its stories are part of the creation of the world which was completed with the burial of Yosef who is the righteous one - the pillar of the world. It is also connected to the story of the last years of Yaakov, his death as well as the blessings given to the tribes of Israel.
This Parasha is closed. Our Rabbis have explained the reasons for it, and they are all true. There is another reason for it being closed. The completion of Jacob's holiness is specifically in Egypt, and not in the land of Israel. This coincides with the notion that the revelation and arrival of the Jewish People which contains the souls which were prepared for the acceptance of the Torah specifically in a foreign land and not in Israel, and that the end of the creation of the world occurs in the land of Egypt. These concepts are closed(Satum) from human understanding.
They have said (in the beginning of Vayikra Rabbah) that the purpose of the spaces in the Torah are there in order to give Moshe pause for thought between each parashah. When something is beyond the understanding of man it is closed.
Nonetheless, this whole parasha alludes to the fact that we should not become discouraged as we are in the in the birth pangs leading to the Messiah, and in every generation the souls become smaller, and how is it possible for us to achieve the final redemption? The answer lies in the fact that we see what happened to the Jewish people specifically when they were in exile, and specifically in exile they arrived to the exalted levels of holiness because this is the will of G-d. I also heard in the name of the Rebbe from Parshische of blessed memory, that even though the souls of each generation decrease. nonetheless the hole/point in our hearts becomes more holy in every generation.