מבוא השערים 3

כשהיתה להבעש״ט זצוקללה״ה עלית נשמה בשנת תק״ז הי׳ בהיכל המשיח ושאל את המשיח אימתי קאתי מר, ענהו המשיח כשיפוצו מעינותיך חוצה, כנודע באגרת הקודש שבספה״ק פורת יוסף.

Chapter 3³¹⁸In Chapter Three, R. Shapiro explicates theoretical and practical distinctions between the kabbalistic and hasidic paths, the latter building on the foundations of the former yet involving salient distinctions from it.
As is known from the “Holy Epistle,” (in the work Porat Yosef), when the Besht’s soul ascended in the year 5507 [1746], he was in the palace of the Messiah. The Besht asked the Messiah, “When will Master come?” The Messiah replied, “When your springs spread forth around.”³¹⁹See Biale et al, 49-50. This foundational tale of hasidism tells of an ‘ascent of the soul’ of the Besht, in which his soul went up (without his body) to the heavenly spheres. Among his experiences there was this conversation with the Messiah; one could scarcely imagine or construct a more potent imprimatur for the Besht’s teachings through his disciples and their writings!

החסידות אחרית ההתגלות לפני המשיח אשר יבא ב״ב, וראשית זריחת קוי אור קדושתו היא, עיקר התגלות המשיחית נכללת בפסוק ״ומלאה הארץ דעה את ד׳ כמים לים מכסים״, ויסוד תורת הבעש״ט זצ״ל נכללת בהפשט אשר גילה בקדשו על הפסוק ״מלא כל הארץ כבודו״.

Hasidism is, then, the final revelation before the coming of the Messiah, may it be speedily in our days. The first rays shining from his light, the essence of the messianic revelation, are included in the verse “and the whole world will be knowledge of God, as waters cover the sea,”³²⁰Habakkuk 2:14. and the foundational teaching of the Besht is included in his interpretation of “the whole world is full of His glory.”

רבים אף רבים בתורה הרבו לרדוף את הקדוש ישראל בשביל זה, באומרם שח״ו מגשם הוא בזה את כבוד של מעלה, אבל העיר וקדיש אשר מן שמיא נחית קדושנו הבעש״ט זצ״ל ידע שלא לבד שאינו מגשם ח״ו רק עוד מרבה ומגלה את כבודו ית׳ בזה, ולא רק פשט ושכל אומר בזה רק את השחר שלפני המשיח ממרום העיר, ואם לא יתנו להקדים את השחר, ולא יתרגל העולם בהארת השחר אז את השמש של המשיח, ח״ו מפריעים מלעלות, לכן הכריז בקדשו ואמר לא בלבד שבתוך כל דבר מדברי העולם, חיות אלוקית נמצא, ועל חיות הזה גשם הארץ סובב ומסתיר, רק גם הגשם וגם הארציות רק לנו כגשם נראה ובאמת הכל אלוקות, וצריכים רק עינים לראות וגוף המתקדש, ואז כשאתה מסתכל על העולם, אתה מביט על אלקים ואלקים עליך, ״מלא כל הארץ כבודו״, אף הארציות, הלבוש והכלים מלאים הארת כבודו ית׳ הם, והוא הראשית של ומלאה הארץ דעה וכו׳ אשר יקוים בביאת המשיח ב״ב, שגם הארץ תמלא דעה את ד׳.

Many, even from the Torah world, persecuted our master [the Besht] on account of this teaching, claiming that he held a materialist conception of God’s glory, God forbid. Yet, our master the Besht was not only not rendering the divine as material, but on the contrary revealed how expansive God’s glory is. He not only conveyed this intellectually, but actually sparked the rise of dawn before the Messiah’s coming—for if people are not able to greet the dawn and accustom themselves to its light, they might, God forbid, prevent the morning from arising. Therefore, the Besht proclaimed that not only does divine lifeforce reside in everything in this world, with materiality surrounding and hiding this force, but even more [strongly, he proclaimed that] this materiality and earthiness is only such to our eyes. For in reality, all is divinity. You need but eyes to see and a body sanctified, and then when you look upon the world, you gaze at God before you. “The whole world is full of His glory,” even the earthy clothing and vessels. This is the beginning of “and the whole world will be filled with knowledge…” which will be fulfilled with the coming of the Messiah speedily in our says, when the earth too will be fill with knowledge of God.

ההמשכות וההשתלשלויות שהיו עד עתה, המשכה בכל פעם יותר גדולה ויותר למטה, כנ״ל, רק המשכה בתוך הכלים היתה, משא״כ המשכת והתגלות של הבעש״ט ותלמידיו זצוקלל״ה חדשה היא, המשכה אף בתוך דופני הכלים בעצמם, עד שגם הן יתהפכו לאור, ולא יתהפכו דוקא רק יתגלה אורם, כי מה הם, ד׳ ברא אותם מאור, אם כן אור ד׳ המה.

Previously, the drawing forth and concatenations, whether of greater or lesser quality, were directed into the vessels. But those of the Besht and his disciples were new: they entered into the walls of the vessels themselves, not by changing them but by revealing their light. For what are these things, really? If God created them from light, then that is what they are—the light of God.

נודע דשורש האותיות והכלים גבוה משורש הפנימית, והם נאצלו מתחילה כמבואר בע״ח היכל א׳ שע״ד ובפרט בדרוש של הרב ר׳ גדלי׳ הלוי שם, ובשע״א ענף ב׳ בהגהות וביאורים אות א׳ מביא חילוק, דכלים דמלכות דעשי׳ עשה הוא ית׳ בראשית הבריאה אף קודם א״ק ואצילות, והאורות שלהם היינו דמלכות דעשי׳ עשה בסוף ע״ש, זאת אומרת שהכלים דעשי׳ נבראו קודם אורותיהם, אף קודם אורות של א״ק ואצילות, שורש הכלים אף דעשי׳ גבוה מאוד, ורק אח״כ נתעבו ונעשו כלים מסתירים, וגם בשכל פשוט יכולים להבין מעט זאת, כי באמת מה היתה הכוונה בבריאת הכלים, לגלות בהם אורו ית׳, שבלעדם לא הי׳ אפשר שאור ד׳ יתגלה ורק ע״י הכלים מתגלה, והנה באדם ובדבר גשמי להבדיל, שהעושה עם דבר הנעשה והכלים, הם ב׳ דברים, אז יכול להיות שכוונת העושה היא להיטיב, ומ״מ פועל את ההטבה בדבר לא טוב ויסורים, שמטיב למשל להחולה, ע״י הסכין שעושה בו ניתוח ר״ל, שהסכין רע, אף שמחשבתו טובה היא, משא״כ אצלו ית׳ להבדיל שהכל רוחני ופעולותיו אינן בדבר שחוץ ממנו כמו שאינו יודע בידיעה שחוץ ממנו [רמב״ם פ״ד מהל׳ יסודי התורה] א״כ פעולה זו היינו גם הכלים בעצמם מן הארת רצונו ומחשבתו ית׳ נעשית,

As is known, the root of the letters and vessels is higher than that which they contain, and the former emanated first, as explained in Etz Hayyim Book I: 4, especially in R. Gedaliah haLevi’s³²¹R. Hayyim Vital’s brother in law, and a student of R. Isaac Luria. homily there. In 1:2, gloss A, he presents the following distinction: God created the vessels of Malkhut of Asiyah first, before even Adam Kadmon and Atzilut, while their lights were made last. That is, the vessels of Asiyah were created before their lights and before even the lights of Adam Kadmon and Atzilut. The root of vessels, even those of Asiyah, are very lofty. It was only later that they ‘thickened’ and the vessels became concealments. It is possible to understand this a bit using common sense. For what, in truth, was the purpose of the creation of the vessels? To reveal His light in them, which without creation would not have been possible. His light is only revealed through the vessels. Now, regarding human, material matters, the maker and the object made, along with its vessels, are distinct entities. In such a scenario, it is possible for the intent of the maker to be good, but this good might be expressed via painful, negative means. For example, a surgical knife, bad in itself, is used for the good purpose of surgery. This is not true with God and divine matters, where everything is spiritual and His actions are not truly external to him, as He is one with His knowledge (see Maimonides Laws of the Foundations of the Torah, chapter 2).³²²See there, 2:10: “The Creator’s self, knowledge, and life are all one, utterly united…” If so, the vessels themselves which He has made derive from the light of His will and plan.

ומה רצונו ומחשבתו ית׳ בהם לעשות צמצום והסתר, כדי שיתגלה הארת קדושתו ית׳, זאת אומרת, שפנימיות רצונו וכוונתו שהם פנימיות הכלים התגלות אלקית הם, ורק חיצוניותם הסתר, אבל טרם שנתגלה בכלל בעולם, פנימיות רצונו ומחשבתו, היינו קודם ראשית התגלות של בחי׳ תיקון המשיח, אז צד חיצוניותם שהוא ההסתר, הי׳ נראה בהם, עד שבריבוי השתלשלויות נעשה בעולם הזה עולם גשמי אף של סט״א וחטאים ר״ל,

Now, what is His will? That they [paradoxically] effect a contraction [tzimtzum] and concealment, in order to reveal the light of His holiness. That is, the inner essence of His will and of the vessels is revelation of the divine, and only their outward expression constitutes a concealment. Before the inner essence of His will could be revealed in this world, that is, before the beginning of the revelation of the messianic tikkun, only the outer, concealing nature was apparent. This continued on till, through the many concatenations, this world became physical, even [full of] the ‘other side’ [sitra akhra] and sins.

מה שאין כן לעתיד כשיבא משיח צדקנו ואור פנימיות רצונו ית׳ יתגלה, אז צד הפנימיות שלהם, לא המסתיר רק המגלה אשר בתוכם, יתגלה גם הס״ם יתעלה להיות שר ומלאך קדוש ורק הרע אשר בתוכו ירד, האות מ׳ [מות] תסור ממנו וישארו בו אותיות סא״ל בגימטריה הוי׳ אדנ׳ שמות הקודש, הורה לנו הבעש״ט ז״ל, וגם הכלים בעצמם אף של עולם הזה, קדושתם יתגלה, ומלאה הארץ אף הארציות יהי׳ קודש,

This will not be the case in the messianic times, when the light of His inner will is to be revealed. Then, their inner essence, the revelatory rather than concealing aspect, will be revealed. Even S’M³²³A euphemism for the evil archangel Samael. will be elevated into a holy ministering angel, with only his evil descending. The letter MEM (signifying death; Hebrew, mavet) will be removed from his name, leaving only the letters samekh-aleph-lamed, whose numerical value is equivalent to that of Havaya, Adonai, holy names, as the Besht taught us. Thus, the holiness of the vessels themselves, even of this world, will be revealed, and ‘the world will be filled...’ Indeed, even its ‘earthiness’ will become holy.

הן גם הרעישו מתנגדיו על הבעש״ט זצ״ל למה זה הקדושים אשר קדמו לו לא מצינו שיבארו כך את הפסוק מכה״כ ולמה יוציא הוא את הפסוק מן פשטו אשר ביארוהו מקודם שרק בתוך הכלים ועולם הגשמי כבוד וחיות ד׳ נמצא, אבל כבר אמרנו ושנינו מקודם שכל הקדושים לפידי אש מאורי עולם, לא פשטום בלבד אמרו בדברם את תורותיהם הקדושים, רק המשכיות נשמות ממשיות המשיכו בהם, ומקודם שעיקר ההמשכות היו להמשיך את האור הפנימי הממלא את הכלים, וקדושת הכלים אשר צריכים לקדש אותם היתה רק כדי שיוכלו לקבל האור וכפי שיזדככו ויתקדשו בחינה זו של אור יקבלו, לכן גם את הדעת וההשגה אשר בפשט הכתוב מכה״כ ג״כ באופן כזה נתגלה, שבתוך הכלים אור וחיות ד׳ נמצא, לא כן כשגילה הבעש״ט ז״ל את אור גם של הכלים שגם הם אור ולא מסתירים רק מאירים, גם הדעת וההשגה אשר בפשט הכתוב מכה״כ גילה שגם הכלים אף הגשם אור קדושת ד׳ היא.

The opponents [Mitnagdim] of the Besht noisily protested: Why did his predecessors not interpret the verse “the world is full of His glory” the way he did, and why did he have to abandon its simple meaning as previously explained, to wit, that God’s glory and life-force may be found only within the vessels and the physical world?! But we have already explained multiple times, that our holy masters, flaming fires illuminating the world, were not sharing mere interpretations when they ‘spoke Torah.’³²⁴A hasidic idiom (Yiddish: zoygt Toireh) for a rebbe’s particular mode of sharing Torah thoughts. They were, rather, literally drawing down souls. Before them, the drawing-down was designed to draw down the inner light filling the vessel, with the vessels themselves only needing to be sanctified in order to receive and contain the light within them. Thus, knowledge and apprehension on the level of the simple meaning of this verse sufficed, that is, that the light and life-force existed within. Yet the Besht revealed that the vessels themselves were light as well, illumining rather than concealing. Thus, the knowledge and apprehension of his interpretation of the verse was also revealed, to wit, that even materiality is the light of God.

הנה בהכשרת האברכים שאלנו מה זאת חסידות ועבודת החסידות, כי אי אפשר להשתפק בתשובת אותם האנשים האומרים, שההתלהבות בתורה, תפילה ועבודה היא החסידות, מפני שהגם שבאמת היא עיקרה, מ״מ הלא גם המקובלים אשר מלפנים האר״י תלמידיו ותלמידי תלמידיהם זצוקלל״ה בטח התלהבו בעבודותיהם בלהבי קודש למעלה הרבה מהשגתנו, ואם נאמר שבדור אשר לפני הבעש״ט זצוקללה״ה נתקררה ההתלהבות, והוא ז״ל שוב חידשה, כי א״כ למה זה בשם חדש ״חסידים״ יקראו, ולא בשם מקובלים, ולמה הרעישו המתנגדים נגדם, אם לא חדשות חודשו, ע״ש, ובדברינו שדברנו בזה ע״ע ואשר נוסיף אי״ה בזה לדבר הנני מקוה לד׳ שגם לנו יתברר מעט לפי השגתנו הקטנה מהות החסידות.

In Hakhsharat haAvreikhim we set out to inquire: what is hasidism, and what is hasidic avodah? We were unsatisfied with the answer that hasidism is defined by enthusiasm in Torah, prayer, and avodah; for even though there is some truth to this, the kabbalists before the hasidim also certainly were enthused in measures beyond our grasp. And, were one to next claim that in the generation before the Besht, this enthusiasm and ardor had cooled and he renewed it in hasidism, why then did they adopt a new nomenclature of ‘hasidim’ rather than ‘kabbalists?’ And why did the opponents protest so noisily if the hasidim weren’t innovating anything? With what he has said thus far and will additionally say with God’s help, I hope to God that we will apprehend according to our limited apprehension what hasidism really is.

לפי סדר השתלשלות הנ״ל, מן תורה שבעל פה ואילך נתגלו האורות בתוך כלים, ובאיש בהשגה, אם בהשגה אשר נראית גם כאנושית, בתלמוד, ואם בהשגה ושכל אשר גם האיש רואה אותו ליותר עליון, בקבלה, לכן יסוד התגלויות אלו הוא הלימוד וההשגה בשכל. לא כן היא החסידות, המשכתה אינה מוגבלת בשכל לבד רק בכל, אף בהכלים בעצמם, ואם גם את הכלים היא מאירה, ואם עיקר יסודה הוא לגלות גם האור אשר בנמוכיות, אם כן למה זה יגרע כל הגוף מן שכל האדם, הן נמוך הוא הגוף מן השכל אשר בו, אבל הלא זה עיקר החסידות לגלות האור אשר בנמוכיות ושגם הוא קודש, לכן גם הגוף גם מדותיו של האדם פועלים במרום.

According to the aforementioned development, from the Oral Torah and on, the lights were revealed within the vessels and, through the Talmud, within man’s apprehension, albeit an apprehension which seems ‘human.’³²⁵That is, according to the standards and content of human thinking. They were further revealed in Kabbalah through an apprehension which seems supernal. Thus, these revelations were all founded on intellectual apprehension. This is not the case with hasidism. Its drawing is not limited by the intellect, and extends to all things, even to the vessels themselves. If this be the case, with hasidism predicated on the revelation of even the lights within the lowly things, why should the body be ‘left out’³²⁶A reference to Numbers 9:7 and 27:4. of that of the intellect? True, the body is lower than the intellect, but this after all is the essence of hasidism, to reveal even the light in the lowly place, and that it too is holy. This why even the body and emotive faculty (middot) of a person can affect [the higher levels of reality] Above.

סדר העבודה עד תקופת החסידות הי׳ להכניע את הגוף עם הרגשותיו ולהשקיט את מדותיו אף להסתגף כדי לרוצצן שלא תפעלנה מאומה, כי כולן רעות הן, ורק אז ימשיך האיש עליו אור, אם אור רק של נשמתו יעורר אשר תחלץ מגופו, או גם אור יותר עליון מנשמתו, והכל בהשגה, בחכמה, במחשבה ובכוונת ויחודים, החכמה היא עיקר הקדושה אשר באדם, והכוונות הן העיקר אשר בכחן להמשיך אור ממרום, בעשית המצות לבד, את עולם העשי׳ וחיצוניות העולמות מתקנים, ובהשגת החכמה ובכוונות עולמות אצילות, בריאה ויצירה, וגם פנימיות העולמות מתקן כנודע מפרי ע״ח ריש שער התפילה, ובמקדש מלך איתא בפ׳ ויקהל ר״י ע״ב וז״ל הק׳ ודאשתאר וכו׳, אשר משם ראי׳ ברורה כי העושה המצוה יהי׳ לו חלק ממנה כפי הבנתו עכ״ל הק׳, היינו שחלק עשית המצוות בערך הבנתו של האיש תלוי, אם מכוון ולפי ערך שמכוון הוא יכול להמשיך אור ממרום, וגם ההתעוררות וההתלהבות טובה היא רק אם ממרום באה, היינו רק בצדיק גדול שהכניע כבר את גופו והרגשותיו, שהתעוררותו היא רק מנשמתו הקדושה היא, או עוד השפעה למעלה ממנה, כי הגוף, מאווייו והתעוררותיו, לא טובים הם, ואותם צריכים רק להשקיט ולהחרש ולכלה שלא יפגמו אותנו ולא יפריעו את עבודתנו העילאה אשר במוחנו בההשגה וכוונות,

Until the hasidic period, the sequence of avodah was to first subjugate one’s body along with one’s feelings, and to quiet one’s emotions—indeed, to afflict oneself, in order to control them all so that they would not act at all, for they are all evil. Only then could one draw light to oneself, be it the light of his soul which he awakens and releases from his soul, or a light higher than his soul. All this was accomplished through apprehension, wisdom, thought, kavannot and yihudim. Wisdom is the essential site of holiness in a person, and the kavannot are the essential force for drawing supernal light. Fulfillment of the commandments fixes only the world of Asiyah and the externalities of the world, while apprehension of wisdom and kavannot fixes the worlds of Atzilut, Beriyah and Yetzirah as well as the interiority of the worlds, as is known from Pri Etz Hayyim, beginning of the chapter on prayer. In Mikdash Melekh,³²⁷Commentary on the Zohar by Shalom Ben Moses Buzaglo, c. 1700 – 1780. Parshat Vayakhel it says “...and from here is a dispositive proof that one retains a piece of the commandment which he fulfills, according to his understanding.” This is to say that one’s portion in the commandments is according to one’s understanding: If he has proper intention, he is able to draw down supernal lights in correspondence to the level of his intention. Arousal and enthusiasm are good only if they come from above; that is, only in a tzaddik who has already subjugated his body and emotions. In that case, his awakening derives from only his holy soul or somewhere higher. However, the desires and awakening of the body are not good; they must be quieted and muted and destroyed so that they do not harm him nor impinge upon the lofty avodah in one’s mind and apprehension and kavannot.

משא״כ החסידות כיון שגם אל הכלים היא מאירה, ועיקר הארתה היא לגלות שגם הנמיכיות, העצם שלה אור וקדושה היא, לכן גם עבודת הגוף של האיש לא להכניע ולהשקיט את הגוף שלא יזיק ולא יפריע בלבד הוא, רק גם לגלות את קדושתו ולהעלות את מאוייו ונטיותיו לעבודה עילאה היא, ושאף מדות הרעות יסודן אור קדושה. ומהמגיד הגדול זצוקלל״ה איתא עה״פ ״ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא״, שגם אהבה רעה שנתעוררה לו לעבורה וליקח את אחותו ר״ל, יסודה ספירת חסד של מעלה היא, שנשתלשלה ונתקלקלה בו, עכ״ל הק׳.

This is not the case with hasidism, which shines into the vessels themselves and whose primary point is to reveal that the essence of even the lowly is holy. Therefore, one’s avodah is not to subjugate nor to quiet the body lest it harm and interfere, but rather to reveal its holiness and elevate its inclinations to lofty avodah. Even one’s bad traits are founded upon the light of holiness. The great Maggid ³²⁸That is, R. Dov Ber, Maggid of Mezeritch. says about the verse “and a man who takes his sister, it is hessed,”³²⁹Lev. 20:17. that even the awakening of an evil love to sin and take his sister, may Heaven help us, is founded upon the supernal sefirah of Hessed, which has descended and become corrupted in him.

ומעתה לא די לאיש להכניע את מדותיו לבד כי האם האיש הישראלי חי׳ רעה הוא שדי לו שלא ינגח לא ינשך ולא יזיק, והאם אפשר שנשמתו תתאחד בד׳, אם גופו ומדותיו מארת פתנים בצה ותל של אשפה מזוהמה הוא, שרק להרחיקה ולהשליכה עומדת, גם הנמיכיות שלו קודש וגם בהם צריכים לעבוד ולהתדבק באביו, מלכו וקדושו. ואם יתבונן איש באהבה רעה אשר מתעוררת בו לאמר, הלא אהבה זו מספירת חסד ממרום היא ואיך אני מטנפה באהבה רעה כזו, גם מזה יתעורר באהבה לד׳, וגם התעוררות אהבת ד׳ כזו שבאה מאהבה גרועה כזו, אהבה גרועה שנתהפכה לאהבת ד׳ והתורה, גדולה היא.

Thus, it is not enough for one to subjugate his traits, for is an Israelite merely some wild animal for whom it is enough that it not gore nor bite nor damage? Is it possible for his soul to unify with God if his body and emotions are the snake’s curse, a swamp and pile of rotting garbage, which must be banished? Even his lowliness is holy, and with it as well he must serve and cling to his Father, his King, his Holy One. If one contemplates a negative lust aroused within himself and remarks, ‘is this love not from the supernal sefirah of Hessed? How can I sully it with this negative lust?’—then from this love he will arouse a love of God, a love which, though derived from a deficient love, has become transformed to a great thing, love of God and Torah.

ולא זו אף זו, אלא גם מי שרק דומה לו שנתעורר במדות אהבה, יראה וכו׳, ורק דמיון הוא לו, ג״כ טובה היא, כמו שאיתא בהקדמת שערי היחוד והאמונה להה״צ ר״א זצ״ל בשם המגיד הגדול זצוק״ל, עה״פ ״ואל מי תדמיוני ואשוה״ אף שרק דמיון הוא ג״כ יאמר קדוש, מפני שבאמת האיש הישראלי ביסוד קדושתו מתעורר באמת לד׳, ורק חיצוניות הגשמיות שנשתקע בה ע״י מעשיו ומחשבותיו אשר לא לד׳, המה המעצרים אותו, ועתה שנתגבר עליהם וגם בהם רוצה להתעורר, רק בהם ההתעוררות דמיון לבד הוא, אבל לעצם הישראליות שבו בשעה זו התעוררות אמיתית היא, אף בשעה שהאיש הישראלי עוסק בצרכיו הגשמיים, מסחר ומלאכה, אם על דרך התורה עושה אותם, עבודה היא לפי דרכי החסידות,

More: even one who merely envisions being aroused in love and reverence, this too is good. As it says in the introduction to the Shaarei Yihud vehaEmunah of R. Aharon of blessed memory,³³⁰Commentary on Tanya by R. Aharon Hurwitz of Starosselje (1766-1829). in the name of the great Maggid, on the verse “to whom will you compare Me,”³³¹Isaiah 40:25. that even though it be merely imagination, it is still holy. For in truth, the Israelite, in his holy foundation, is truly aroused towards God. It is merely the externalities of physicality in which he is ensconced, through his actions and thoughts which are not directed towards God, which stop him. Now that he has overcome them and wishes to be aroused even through them, then it is only from their perspective that this awakening is limited to the imagination. But as to the ‘Israelite essence’ within him, it is a true arousal. When an Israelite is occupied with even his physical needs, such as business and labor—if he does them via the path of Torah, they are considered by hasidism to be forms of avodah.

והקדוש הבעש״ט אמר מה אם איש לומד דיני המחליף פרה בחמור גדול הוא לפני הקב״ה מכש״כ כשבפועל מחליף פרה בחמור ושאר עניני מסחר ומלאכה אם ע״פ התורה עושה שמקיים התורה בפועל, שגדול הוא לפניו ית׳, ועוד מימי קדם הודיעו לנו קדושינו שכך תהי׳ עבודת והתגלות המשיחית וזה לשון המדרש רבה בראשית כ״ו, לפי שבעולם הזה הרוח היא נבזקת באחד מאבריו [לפי מפרשי המדרש, היינו בשכל] אבל לע״ל היא נבזקת בכל הגוף הה״ד ואת רוחי אתן בקרבכם [יחזקאל ל״ו] עכ״ל המדרש, וכיון שהתגלות זו של הבעש״ט זצ״ל ראשית זריחת קוי המשיח היא, לכן התקדשותה גם כן בכל הגוף והגופניות היא, לא בשכל וכוונות בלבד.

The holy Besht remarked: If one who learns the talmudic laws of bartering animals is considered to be great before God, how much more so one who actually barters and engages in other business activities according to the regulations of the Torah must be great before Him.³³²This line is intriguing in light of R. Shapiro’s discussion below, in Chapters 9 and 10, of the challenges of the working-class hasid, and the need to reinstitute the kest system. Long ago our holy masters informed us that such would be the messianic revelation and form of avodah: “For in this world, My spirit spread in only one limb (that is, the intellect, according to the commentators), but in the future it will do so in the whole body; as it says ‘and I will place My spirit in your midst.’(Ezek. 36) [Genesis Rabbah 26:6]. Since the Besht’s revelation is the beginning of the shining rays of the Messiah, its sanctification inheres in the entire body and all physicality, and not just in the intellect and kavannot.

ומעתה לא פליגי בזה קדושי עליון אלו כי עד הבעש״ט זצ״ל שהיתה ההמשכה בתוך הכלים לבד, והכלים נשארו רק מקבלים ומסתירים אז היו צריכים לרחק את עניני עולם הזה ככל שאפשר, כי רק כלים מסתירים הם, מה שאין כן כשהתחילה המשכת והתגלות של בחי׳ תיקון של לעתיד ע״י הבעש״ט זצ״ל גם בעצם הכלים והכל מתתקן וקדושתם מתגלה, אין צריכים לרחקם רק להעלותם ויהיו גם הם למאורי אור לעבוד בהם את ד׳.

Thus, there is no debate between these lofty masters. For, until the Besht, when the drawing forth was only into the contents of the vessels while the vessels themselves remained concealments and mere containers, it was necessary to be as distant as possible from this-worldly matters. This was not so once the drawing forth and revelation began through the Besht, in the sense of rectification and preparation for the future world, when the vessels and all else will be fixed and their holiness revealed. At that point it became necessary to elevate these matters, not distance them, so that they too might illumine and become means for serving God.³³³Thus, there is no debate between pre-Beshtian Kabbalah and Hasidism, but rather a distinction due to different realities. Kabbalah addresses a reality in which, in truth, the ‘vessels’ of materiality had not yet been imbued with divine light, and thus were to be avoided. Hasidic teaching aligns with a later evolutionary phase, during which the divine light extended/was revealed in even the vessels of materiality. Therefore, Hasidism teaches one how to access and utilize that light and holiness inhering within the material world.

הן אמת שהעבודה בדברי קדושה בתורה, תפילה וכו׳ פנימיות האור גדולה הרבה מאוד בלי הבדל מן קדושת הכלים ודברי חול, אבל הלא גם במרום מדרגות שונות באורות וספירות ישנן זו למעלה מזו למטה מזו, וגם עולם הזה ועניניו, מדרגה ובחינה הוא באורות ד׳, מדרגה התחתונה שבד׳ עולמות.

Now, it is true that the interior light of avodah in holy matters—in Torah, in prayer, etc. —is much greater and direct than the holiness of the vessels and secular matters. Yet, is this not the case Above as well, with varying levels of lights and sefirot, some higher and some lower? It is the same in this world, which is indeed a rung and refraction of God’s light, the lowest of the four worlds.

כל העולמות ומלואם, גם כליהם וגופיהם הארת אלקות הם, כל אחד כפי בחינתו ומדרגתו, עולמות העליונים הרבה יותר מאתנו ומהשגתנו, ועולם הזה כפי בחינתו, ועם כל זה שורשו של ישראל למעלה מכולם, חד הוא עם הקב״ה, כי אורייתא וקב״ה וישראל חד, ולא עוד, אלא גם כל העולמות בו משתלמים, בהעולמות יש הארה רק מן הארת ד׳, ובישראל, הארה גם מן עצם אורו ית׳,

The entirety of all worlds, their vessels and physicality, are constituted of divine light, each according to its respective level: the upper worlds are much higher than ourselves and our grasp, and this world at its own level. And yet, the root of Israel is higher than them all. It is one with the Holy One, for ‘Torah, the Holy One, and Israel are one;”³³⁴Zohar, Aharei Mot 73a. and further, all the worlds are perfected through it, illuminated from the light of God. As for Israel, it itself is illuminated by the essence of His light.

[הג״ה הארה אינו עצם אור רק הארה ממנו, אור הנר עצם האור הוא והאור שבבית רק הארה ממנו הוא, וישנה גם הארה מן הארה כגון שהחדר אשר בו הנר, פתוח לחדר אחר לא כנגד האור, ולא אור הנר נכנס לחדר הב׳, רק הארה, מן ההארה שבחדר, שהיא הארה לא מאור רק מן הארה, הארה פחותה מן הארה הא׳ שהיא הארה מנר]

* [Note: This illumination is not of the light itself, by rather from it. The light of a candle is the light itself, and the light in the house is merely illumination from it. And there is further illumination from illumination, as with light from an adjacent room which is illuminated from the light of the first room but not directly from the candle therein. This last light is weaker than the second, which is derived from the candle.]

והוא גם הדבר שבישראל יש בחירה ולא לזולתו לא להמלאכים ולא לצאצאי עולם הזה, כלומר הבחירה היא, רצון המתחיל כאן באיש, האדמה שצומחת לא בה תלוי ולא בה מתחילת פעולתה רק בהגשם אשר הניעה, והעננים ממטירים את הגשם, מפני שכח אחר סובבם, אך הבהמה הרוצה וההולכת ממקום למקום לא בה מתחיל הרצון שלה רק בהעשב שראתה והעשב סובב את רצונה, והיא מוכרחת מן העשב וא״א לה שלא תלך, והוא ית׳ סובב כל סבה ומכריח את כולם ומסבב את כל סיבות העולם שתזריח השמש וע״י חום השמש ירד הגשם ויצמיח, כל אחד באיתו, וכן שירויח זה ע״י סיבה זו או ח״ו יענש או יחלה אם מעצמו או שילך למקום פלוני ששם נמצא חולה כזה ותתדבק בו מחלה זו, וכן שיברא, הכל ע״י סיבות שונות שמסבב, ובו ית׳ מתחיל הרצון החפשי לא ח״ו מפני איזה הכרח אחר, רק מפני שכן רוצה.

This is why Israel has free will—that is, a will which truly originates internally to a person—but the angels and things in this world do not. Flowering from the ground begins not on its own but from the rain, which derives from the clouds, [that is,] from an external cause. Even an animal, which experiences desire and therefore moves from place to place, is not the true source of its own will. It sees grass and it is the grass which causes its desire. It is forced by the grass to move. The Blessed One is the Cause of all causes, compelling the world and everything in it—for the sun to shine, in turning causing the rain to fall and grow things, each in its time; and that this person profits through some causes or God forbid one is punished or falls ill, whether it be for internal reasons or because he went to some place beset by the disease which he caught, and when he heals—it is all through causes which He caused. Free will begins with Him and not, God forbid, through any other cause. All is only because He so wills.

כך היתה בריאת העולם ברצון הפשוט וכן הוא בבריאה המתמדת והולכת שהוא ית׳ בורא ומחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית ומנהג אותם תמיד. וכיון שכל העולם הכרחי, א״כ אין בעולם ומלואו רצון לעצמו המתחיל בו, למשל, הבהמה אין שום רצון אשר יתחיל ממנה לומר שכן רוצה מפני שרוצה, רק מזולתה מתחיל, שסובב את רצונה ההכרחי כגון העשב שראתה וכדומה, אם כן אין הרצון מתחיל בה, ורק האיש יש בו רצון חפשי אם לעשות או שלא לעשות, לחשוב ולדבר או שלא לחשוב ושלא לדבר, אם כן באיש הישראלי ישנה הארה גם מהאור ומעצמותו ית׳, עד שגם הארת רצונו, רצון של ה״פעול״ וה״מתחיל״, בו נמצא, ובכל העולם רק הארה מן ההארה ״הנפעלה״ ממנו ית׳, נמצא, לכן כל דבר רק בזולתו תלוי ולא בו מתחיל הרצון והמחשבה.

The creation of the world was accomplished through this simple will, as is the constant re-creation and functioning of this world, for ‘He creates and renews creation every day,’³³⁵Citation from the morning liturgy. continuously guiding it. Since the whole world, then, is ‘caused,’ there is no original will in it, as there is no original will in an animal. It wants because it wants, and for reasons external to it, as when it sees grass. Only a person has free will, whether or not to act or to think or to speak. If so, in the Israelite there is illumination from His light and essence, including of His originating will, while in the rest of the world only has a derivative illumination, without an internally originating will.³³⁶There is a connection, then, between will and illumination. As the Israelite directly receives and instantiates something of the divine essence and ‘light,’ he also receives the capacity for self-guidance and free will.

אמור מעתה ההתגלות שבכולם, ע״י איש הישראלי משתלמת, כי על ידו גם הארת עצם אלקות מתגלה, כולם את ההארה מן בחי׳ לבוש מגלים, והאיש הישראלי גם את המתלבש בהם מגלה. ואנו שאין יכולים לדבר מן העולמות שלמעלה רק מן עולם הזה רואים שבכל העולם ישנן מדות, גם בבהמות וחיות אהבה זל״ז ויראה זמ״ז, אף ניצוץ חכמה בהם כי כולם בחכמה עשית, אבל כולן הכרחיות הן, מוכרחות הן לאהוב בשעה זו ולירא בשעה זו, להשכיל זאת ולהערים זאת, אם כן רק חיצוניות וכו׳, המדות בהם מתגלות, ופנימיות המדות והחכמה שהיא הארת בעל החכמה ובעל המדות, שבו מתחילות החכמה והמדות, חסר בהם. הן גם בהכלים אור אבל אור הארה, רק מן ההארה, לא מעצם האור שבו מתחיל האור, והאיש הישראלי רוצה בכל, ובו החכמה והמדות מתחילות, לכן בו גם נשמת ופנימיות המדות והחכמה מתגלה, ובו כל העולם נשלם ונתתקן, בלעדו חסרים הם כי הם ככלי בלא נשמה ועמו כולם נשלמים.

Therefore, the revelation in all things is completed through the Israelite, for it is through him that the essence of God is revealed. Through all else, the illumination of the clothing is revealed, but the Israelite reveals the enclothed One as well. We who are capable only of speaking of this world see in it traits in animals such as love and fear and even sparks of wisdom, for ‘You created them all with wisdom.’³³⁷Citation from morning liturgy. Yet these animals are all compelled to do so: to love at this time and fear at another, to act intelligently here and craftily there. Only the externality, the vessel, of these traits is revealed here, while the internality of these vessels and wisdom is lacking. Indeed, the vessels contain light, but it is derivative light from yet another derivative, and is not the original source of light. But the Israelite has true will, and wisdom and traits originate in him. Thus, the interiority of these traits and wisdom begin with him, and through him the whole world is completed and fixed. Without him they are all lacking, as vessels without a soul.

לכן אהבת ישראל כ״כ גדולה, אשר בדרכו של הבעש״ט זצ״ל, ג״כ תוצאת דרך עבודתו הקדוש הוא, הכל הארת אלקות, ואיש הישראלי הארה גם מן עצמותו ית׳, וכל העלומות בו משתלמים, ואיך זה אפשר לאהוב אותו ית׳ אם אינו אוהב אהבה גמורה גם את ישראל אשר בו הארת גם העצם, ואת כל האיש הישראלי צריכים לאהוב ולהשתדל גם לטובת וצרכי גופו, כיון שכולו מראשו ועד רגליו, מפנימיותו לעד חיצוניותו חתיכה של קודש הקדשים הוא, ובספרי כ״ק אא״מ הרהצוה״ק זצוקלל״ה איתא שגם למסור נפש צריכים בשביל ישראל, ואז יותר נתגלה אהבתו והתקשרותו לד׳, משל למלך שכאשר מי מעבדיו מוסר נפשו גם בשביל בנו, אז רואה שכ״כ מקושר הוא לו, עד שלא בשבילו רק גם בשביל בן המלך מוסר נפשו, עכ״ל הק׳. [הג״ה ועיין בליקוטי תורה מהרב זצ״ל בסוף שיר השירים עה״פ ״כי כאשר השמים חדשים״ וכו׳ וז״ל הק׳ אך הנשמות שירדו למטה בעולם הזה וכו׳ ממשיכים תוספת אור בגן עדן מעצמותו יתברך וכו׳ שישראל ממשיכים מבחי׳ אתה קדוש לבחי׳ ומשך קדוש ע״ש, כי שמך היא בחי׳ הכלים המשתלשלים בכל העולמות מעלה ומטה, וממשיכים מן בחי׳ אתה היא המשכה מבחי׳ עצם אלקות.

This is why love of Israel is so great a thing. According to the Besht’s path, and the result of his holy path, all is divine light, and the Israelite illumines from God’s essence, and all worlds are completed through him. How, then, would it be possible to love God if one does not love, with a complete love, Israel, in whom is the light of God’s essence? One must love all of the Israelite, to endeavor to see to his bodily needs, since he is, from head to toe, inside and outside, a piece of the holy of holies. In the writings of my revered and holy father, it says that one must even give over one’s life for the sake of Israel, and that such a gesture reveals one’s love and connection to God. It is like when the servant of a king gives over his life for the sake of the prince, the king sees just how connected the servant feels, that he is willing to do so not only for the king himself but even for his son. [Note: See Likutei Torah, end of Song on Songs,³³⁸Discourse by R. Shneur Zalman of Liadi on Song of Songs. on the verse “as with the new heavens,”³³⁹See Isaiah 66:22. he says “ The souls which descended down to this world...drawn down an influx of light in Eden from God’s essence...for Israel draws down from the sense of ‘and You are holy’ to ‘and Your name is holy.” For “Your name” refers to the vessels which develop in all the worlds, and draw from “You are holy” in the sense of God’s essence.]

ההקדמה זו מבוא השערים כתבתי טרם לקח ד׳ את זוגתי הרבנית הצדקת מרת רחל חי׳ מרים בת ההצוה״ק רבי ירחמיאל משה זצללה״ה, ממני. אל תחת כנפי שכינתו, ועוד קראה אותה כמו שקראה כמה מיתר כתבי, והעירה אותי לבאר בזה איזה דברים ובפרט זאת, שלפי דברינו בזה הבחירה הארת עצמותו ית׳ שרק לישראל היא, והלא לפי הנראה גם לעכו״ם יש בחירה.

* [Note: I have written this introduction—Mevo haShearim- before God took from me my partner, the rabbanit and righteous Mrs. Rokhel Hayah Miriam [daughter of the Rabbi, the righteous and holy R. Yerahmiel Moshe, may the memory of the righteous and holy be for a blessing] under the wings of His Shekhinah. She read it, as she did some of my other works, and noted that I should elaborate on a few items, specifically here. For according to what we have written here, free will, that is the illumination of God’s essence, is for Israel alone; yet assumedly Gentiles have free will as well.]

ואם כי בדעתנו לדבר מזה בפרטיות בפנים הספר הזה כשיעזור ד׳ ויזכנו לחבר, מ״מ בקיצור נאמר עתה, שהא שאיתא בח״פ להרמב״ם זצ״ל פ״ח ומובא הלשון בהקדמה זו הלאה פ״ז, שישנם עכו״ם האומרים שהאדם מוכרח במעשיו, ולא חפשי בבחירתו, הוא מפני שהרגישו בעצמם שהם הכרחים, כי ״וחסד לאומים חטאת״ ואמרו חז״ל ב״ב י׳ ע״ב שכל טובו דעבדין לגרמייהו עבדין, כמו שאמרו חז״ל שכל צדקה וחסד שעושין אינן אלא להתייהר, היינו שכיון שטבעו ונפש בהמיות לבד להם, לכן מוכרחים כבהמה במעשיהם עד שגם הטוב שעושים לא מבחירה חפשית שבחרו, רק לגרמייהו, וככל בעל חי שעושה לצרכו כן גם הם בהטוב, א״כ אין זאת בחירה המתחלת בהם, זולת לישראל שנפש קדושה להם ממעל לנפש הבהמיות, ולא מוכרחה ממנה רק יכולה היא להכריח את נפש הבהמיות עם יסודות הטבע לרצונה, להם ישנה בחירה אמיתית].

Though I intend to elaborate on those in greater depth in the book, should God help and merit me to compose it, I will nonetheless briefly remark here, that as is written in the final chapter of Maimonides’ Eight Chapters—and as is cited in chapter 7 of this introduction—there are some Gentiles who say that humans are compelled and do not have freewill. This is because they sense in themselves that they are under compulsion, for “the kindness of the nations is sinful” [Proverbs 14:34]. The sages explain (Talmud Bava Batra 10b) that all good that they do is for their own benefit, like giving charity only for their own prestige. That is, since they have only an animalistic soul and nature, they are totally compelled so that even the good they do is for their own sake. If so, they have no originating freewill. Only Israel which has a holy soul above the animalistic soul and is not compelled by the latter—only Israel can compel the animalistic soul and has true freewill.³⁴⁰Such essentialist distinctions between Jew and Gentile are not rare in hasidic literature, including, prominently, in Tanya. See Biale et al, 30-32.

ומעתה נשוב אל אשר התחלנו בפרק הזה, קודם התגלות החסידות עיקר העבודה וההמשכה היתה במחשבה לבדה בכוונות ויחודים, לכן רק הצדיקים הגדולים יכלו בעבודתם להמשיך אור ממרום, ואחר התגלות החסידות, העיקר שלה הוא בעבודה גם החושית וגם הגופנית, כי אם גם מדות הגופניות של איש הישראלי מדות עילאות הן, א״כ כמו שההשגה בתלמוד ממשית היא רק כאשר מקיים האיש גם המצות בפועל, ואם לאו לא תועיל לו ההבנה, והמחשבה וההשגה לבדן לא תקרבנה אותו אל קדושת התורה כמו שדברנו לעיל בפרק א׳, מפני שהוא מושכל לבד בלא המשכיל, כן גם ההשגות והכוונות בענין הספירות עם שמות הקדושה התלוים בהם אשר ישיג ויכוון האיש בדעתו, תפעלנה רק כאשר יפעל בהן גם בפועל, ומה פעולתו בהן בפועל, בהמדות שנמצאות בקרבו שהן ספירות ומדות עילאות יעבוד את ד׳ באהבה, יראה, תפארת וכו׳, ואז כשמתעורר בהן בתפילה ועבודה וגם מכוון הכוונות, גם הכוונה נשמה של ממש היא, ובו דבר שלם מדות עילאיות עם מחשבה שהיא מחשבה עילאה חכמה ובינה של הספירות, וחוץ מן הקדושה אשר בקרבו, מוסיף להמשיך קדושה עילאה מעולמות העליונים ג״כ, משא״כ כשאינו מתעורר במדותיו ורק במחשבתו לבדה מכוון הכוונות, מה תועלנה לו המחשבות לבדן, ומה יועיל לאיש שיכוון שהוא בירושלים אם בפועל בחו״ל נמצא,

Now let us return to where we began this chapter. Before the hasidic revelation, the primary avodah was only in thought, in kavannot and unifications (yihudim). Therefore, only the great tzadikkim were able to draw down supernal light through their avodah. After the hasidic revelation, it extended into even sensory and physical avodah. For even the physical traits of the Israelite are supernal, then just as apprehension of the Talmud is made real only when one implements its commandments, and if one does not then the comprehension and thought and intellectual apprehension will be of no benefit in drawing one close to the holiness of the Torah—as we said above in chapter 1—for one encounters ideas but not the Intellect. So too, then, apprehensions and kavannot regarding the sefirot and holy names dependent on them which one may apprehend and intend mentally will be activated only when one implements them. Now, what does implementation in this context mean? It means expressing them in one’s internal traits (middot), which are, in truth, supernal sefirot. He shall worship God in love and reverence, and glory...Then, when he is aroused through them in prayer and avodah and kavannot, the kavannah is literally a soul, containing supernal elements alongside supernal thoughts deriving from the sefirot of Hokhmah and Binah. In addition to the holiness within himself, he draws down additional supernal holiness as well. This is not the case when he does not arouse his traits and merely intends kavannot in his mind. For of what benefit are these mere thoughts? How does it help someone if he imagines he is in Jerusalem when he is outside the Land?³⁴¹Since the Israelite is entirely sacred, his traits and actions—and not just his intellect and imagination—must be sanctified as well.

גם בזוה״ק ובשאר ספרי מקובלים מצווים הרבה על העבודה שבמדות לאהבה וליראה, והתורה צותה ואהבת וכו׳ ויראת וכו׳, אבל בהם עבודות אלו לאדם כמו שאר העבודות שמצווה עליהם, כי גם בגופו מצווה לעבוד ולעשות, לאכול מצה וכו׳ כן גם במדותיו, אבל לא ראינו מפורש בהם שפעולות אלו תהיינה פעולות עילאיות, וכמו המצוות והעבודות בעשי׳ כן גם המדות אהבה ויראה לד׳ מתעלות בעיקר להיות עבודות עילאיות רק ע״י הכוונות, אם מכוון ומיחד בהן במוחו הכוונות ויחודים הנמצאים בספרי המקובלים, בפרי ע״ח, ספר הכוונות, סידורי האר״י ושאר כתבי האר״י זצוקלל״ה. משא״כ ספרי החסידות והעבודה אשר בהן, מלאות בעיקר בעבודת הגוף איך לתקן המדות ולהתפעל בהן באהבה, יראה וכו׳, ושהן בעצמן עבודות עילאיות והעיקר בעבודה, ולא עוד אלא כיון שמצאו קדושינו שלא כל אחד יכול לפעול בשניהם, לכוון את הכוונות וגם להתפעל במדותיו, אמרו לוותר על פעולות המחשבה והכוונות מאשר על עבודת הרוח והגוף במדות.

Now in the Zohar and other kabbalistic works, they also issue many directions regarding the avodah of these traits such as love and reverence. Indeed, the Torah itself commands “and you shall love,” “and you shall revere.” Yet in these kabbalistic works, these forms of avodah are treated as any other type, like the physical commandments to eat unleavened bread on Passover (matzah), etc... We do not find explicitly mentioned therein that these forms of avodah [e.g. love, reverence] are themselves higher-order. Rather, just as with physical commands of Asiyah, they are raised up through mental kavannot and yihudim as described in the kabbalistic works such as Pri Etz Hayyim, Sefer haKavannot, Sidurei Ari etc..³⁴²Kabbalistic prayer-books. This is not so in hasidic works and their avodah, which are filled with directions as to how to rectify traits and perform physical avodah with love and reverence etc…, with the claim that these themselves are the higher-order and primary avodah.³⁴³R. Shapiro therefore argues that the hasidic path represents a fuller development of spiritual practice than the anteceding kabbalistic path. The hasidic path has a special focus on the perfection of inner emotive traits, which receives lesser focus and evaluation within kabbalistic works. Further, since our sages found that not everyone could do both—that is, to both engage in kavannot as well as develop their traits—they recommended forgoing the former rather than the [latter] avodah.

וכמו שהבאנו בחוה״ת ג׳ מאמרים מאמר ב׳ מסידור הרב הזקן זצוקלל״ה, שבפרטיות כוונות התפילה אף מי שיודע לכוון ג״כ לא כ״א יכוון אותן, בשעת התפילה יכוון רק את תמצית הענינים ואת פרטיהן ולימוד בשעת הלימוד חוץ מכוונות קריאת שמע שצריך לכוון ע״ש.

As we cited in Hovat haTalmidim, in the second of the Three Essays, from the prayerbook of the ‘old rebbe’ [R. Shneur Zalman of Liadi]: When it comes to the detailed kavannot, even one who knows them should not employ them in prayer. Rather, when praying, one should intend only a distilled version of the kavannah, and focus on the detailed kavannot when learning, except for recitation of the Shema which does require such kavannah.

וכן איתא בספר סור מרע מהגאון הצדיק המקובל הקדוש ר׳ צבי מזידיטשוב זצוקלל״ה בחלק הב׳ שנקרא ועשה טוב, לא שדעת קדשם שאין צריכים את הקבלה בכלל ח״ו, כי הלא אומר בסידור הנ״ל שילמד מקודם וידע את הענינים וכו׳, וכן בספר הקדוש נועם אלימלך פרשת לך בד״ה ויעבור וכו׳ איתא, וזה דעת קנה הכל קנה, ר״ל שמתחילה צריך האדם שיהי׳ לו ידיעה ע״י לימוד כל העולמות ואז הכל קנה ר״ל שיוכל להעלות ולבוא למדרגה לכוון העולמות וכו׳ וזהו עיקר בתפילתו דהיינו שיתפלל בשורש השייך לאותה תפילה עכ״ל הק׳. ובפ׳ קדושים איתא שמי שרק מאמין שיש בורא אחד אמיתי ואינו חוקר ודורש כל מעשיו ית׳ הנפלאים בעולמות העליונים וספירות ואיך נאחזים בשם הקדוש, אז לא זהו דרך האמיתי, ופגם הוא לו, וכן בספר סור מרע הנ״ל בההוספות הצה״ק רצ״א זצ״ל בעל הבני יששכר איתא וז״ל הק׳ וידוע תדע שלא יבינו את דברי הבעש״ט זצ״ל אם לא למי שעוסק בחכמה הקדושה עכ״ל.

So too in part II of Sur Mera, termed va-Aseh Tov, of the genius, righteous kabbalist R. Zvi of Zhitchov,³⁴⁴Sur Me’ra va-Aseh Tov [“Turn from evil and do good”], a work by R. Zevi Hirsch of Zhitchov (18th-19th century), a student of R Elimelekh of Lizensk and the ‘Seer’ of Lublin. he clarifies that it was not the intent of the [hasidic] sages that we have no need of Kabbalah, God forbid, for in the aforementioned prayerbook itself it says that one should learn and be knowledgeable in all these matters. So too in Noam Elimelekh, Lekh Lekha s.v. va’Yaavor, it says “and this is what it means ‘One who has acquired knowledge has acquired all,’ that is, first one must acquire knowledge of all the world, and then he ‘has acquired all’ in that is will be able to ascend and arrive at the level of ‘intention of all the worlds,’ and that this should be the primary focus of his prayer, that he pray with the root of each respective prayer.” And in ibid, Parshat Kedoshim, it says that one who only believes that there is one sole Creator, without investigating into all His wondrous creations in the upper worlds and the sefirot and how they may be grasped using the holy name, is not on the true path, and is in fact on a deficient one. And, in the additions to Sur Mera from R. Zvi Elimelekh, author of the Bnai Ysoskher, it says “Know that only one who has engaged with the sacred wisdom [i.e. Kabbalah] will comprehend the words of the Besht.” ³⁴⁵In all this, the hasidic masters, including R Shapiro, hasten to claim that hasidut does not supersede or replace Kabbalah, but rather builds off of it. From the apologetic tone of the citations, the reader can infer the nature of the charges of supersessionism leveled against these masters.

ע״פ דרכי הקבלה לבד, כיון שאורות העליונים למוח ולדעת האיש לבד נמשכו, לכן רק בדעתו ובהכוונות שמכוון יכול להמשיכם, וכשמכוון הכוונות, רק הענינים שבמרום הוא מכוון, ובדעתו ממשיכם להעשי׳ שלו, לכן לא כל אחד הי׳ יכול ללמוד קבלה, רק הצדיקים שבטלו את גופניותם ואור האצילות שנשתלשל ממרום דבק בהם, אז בכוונותיהם שאור האצילות נמשך להם, שהם מכוונים, ממשיכים את האורות, ורק עם הכוונה יכולים להמשיך גם לשעי׳, כיון שלהאצילות של האיש היינו מוחו, נמשך אור העליון כנ״ל, ולא כל אחד זוכה לזה, כי האיש שלא נזדכך הרבה, ואור האצילות למעלה הרבה ממנו, לא יזכה להמשיכו גם כשיכוון את הכוונות באצילות שלו היינו מחשבתו, משא״כ החסידות כיון שבכל איש הישראלי המשיכה האורות, אף בחושיהם וגופיהם גילתה ספירות עליונות, לכן הכוונות שמכוונים לא הענינים שבעולמות העליונים בלבד מכוונים, רק גם שבקרב איש הישראלי, כי גם בו ממשיות אורות העליונים ונשמות נמצאים,

According to the kabbalistic path, since the supernal lights are drawn to only one’s mind and intellect, one is only able to draw them to Asiyah using his mind and kavannot. When he intends these kavannot, he is focused on supernal matters, and then, using his intellect, he draws them down to his Asiyah. This is why not everyone could study Kabbalah; only the righteous, who had nullified their bodies, the light of Atzilut from above clinging to them and with their kavannot drawing the lights into Asiyah, could do so. For the supernal light is drawn down to one’s Atzilut, that is, his mind, and not everyone merits this. One who has not become greatly purified, with Atzilut remaining far above him, will be unable to draw it down even where he to employ kavannot in his Atzilut, that is his thoughts. However, this is not the case with hasidism. Since the lights are drawn down into the entirety of the Israelite, and the supernal sefirot are revealed even in their senses and bodies, their kavannot are focused on not only supernal matters but rather also focused on the interior of the Israelite—because inside him are to be found supernal lights and souls.

לכן ב׳ חילוקים יוצאים מזה, א׳ שמקילים בלימוד הקבלה שאפילו מי שלא נתתקן בכל התיקונים יכול ללמדה, ובספר סור מרע וע״ט הנ״ל איתא שבדורות הללו אפילו הבעלי בתים צריכים ללמוד קבלה, ולא יבינו דברי הבעש״ט זצ״ל אם לא למי שעוסק בחכמה הקדושה כנ״ל, כיון שלא רק מדברים העליונים, רק גם מהאורות אשר בקרבו, לומד, אך ע״י שעובד ומכוון בהאורות אשר בקרבו גם בהאורות אשר במרום עי״ז פועל, וגם מהם ממשיך אורות כמו בכל ההשתלשלות שזה משפיע וזה מקבל וכו׳ כנ״ל.

There are thus two distinctions [between Kabbalah and hasidism] which emerge: One, that we are more lenient with the study of Kabbalah, allowing even one who has not been fully rectified to engage in this study. As it says in Sur Mera, in these generations even the average lay people must study Kabbalah and will not understand the words of the Besht without so doing. For since he is studying not just supernal matters but the lights inside him, he activates the former by focusing his avodah and intentions on the latter. From them, he draws lights throughout the all concatenations, one giving and one receiving, as stated above.

ועוד חדשות יוצא מזה שמי שלא יוכל לפעל את שתיהן לכוון ולהתעורר, אז מוטב שיוותר על הכוונות ובשעת התפילה לא יכוון, כי הן ששלימות חיות ונפש האדם היא כשמגלה אותה גם בדעת ושכל, ושלימות הספירות שבו, היא כשמתגלות גם בג׳ ראשונות, אבל האם אפשר לשכל לדעת בלא חיות, כשהאיש מתעורר בקדושה אז ממשיות אורות הספירות בו, ונחוץ לו גם לכוונות כדי שיתגלו הספירות בשלימותן ג׳ ראשין חכמה, בינה, דעת, שעם המדות, אבל כשזאת א״א לו, אז אם יתעורר ולא יכוון, עכ״פ החיות ואורות ספירות עליונות יהיו בו, רק שלא עלה עוד לגלות גם בשעת התפילה את המוחין שלהם, ורק תמצית הענינים מכוון משא״כ אם יכוון בלא התעוררות הרי זה כמו שמכוון שהוא בירושלים ונמצא בחו״ל כנ״ל.

Secondly, and following the first distinction, is the idea that one who cannot both engage in kavannot and become aroused should forgo the kavannot during prayer. For it is true that the one’s life force and soul are perfectly fulfilled when one also reveals them in his mind and intellect, and the fulfillment of the sefirot inside him are when they are revealed with the first three [sefirot].³⁴⁶That is, in the sefirot of Hokhmah, Bina, and Daat, corresponding to the cognitive faculties. But is it possible for one to have intellect and knowledge without life force? When one is aroused in holiness, then the very stuff of the sefirotic lights is inside him, and he needs kavannot in order to reveal the sefirot, in their completion, the first three of Hokhmah, Binah, and Daat. Yet when this is impossible for him and he arouses himself without intentions, at least his life-force and the light of the supernal sefirot will be within him. He has just not yet revealed their ‘minds’ [mohin]³⁴⁷These elements have not come to the consciousness of the one engaged in prayer, and thus the higher levels of these sefirot are not perfected. during prayer and only engages in a truncated kavannah. On the other hand, one who engages in kavannot without awakening is like one who intends that he is in Jerusalem when he is actually outside the Land.

ובספה״ק מאור ושמש מזקני הקדוש זצוק״ל בפ׳ עקב מפורש שבדורות האלו אין צריכים לכוון בכוונות השמות בתפילה, מפני שעיקר כוונת השמות הוא ע״פ נקודות טעמים ותגין, וידוע שטעמים, נקודות ותגין הם נפש, רוח ונשמה, וכן כשהאדם משים את נפש רו״נ שלו באותיות ותיבות התפילה כבר ייחד בזה את השמות וכוונה זו עולה על כל הכוונות ע״ש, הרי מבורר שדורות הללו נשתנו מדורות הקודמים בענין לכוון הכוונות, וגם כי נפש רו״נ של האיש הוא עצם הכוונה לא מה שהוא במרום לבד, ובספה״ק עבודת יששכר מהה״ק ר׳ בעריש מוואלבארז זצ״ל בהליקוטים איתא עוד יותר, וז״ל, מרן הרבי זצוקללה״ה ממאגלניצה הי׳ אומר על ענין הכוונות, כי כל מה שיבחר איש הישראלי כוונות לעצמו, את הכל מקבלין ממנו בשמים עכ״ל הק׳.

In the holy work Meor vaShemesh of my holy grandfather,³⁴⁸Rabbi Kalonymus Kalman Epstein, the author’s namesake. Parshat Ekev, it is explained that in these generations we need not engage in kavannot of the names during prayer, because, essentially, those kavannot correlate to the vowels and cantillation and scribal marks, which as is known are the nefesh, ruakh, and neshamah [of the text]. Therefore, when one put his own nefesh, ruakh, and neshamah into the letters and words of prayer, he has already thus unified the Names, and this kavannah is higher than all others. It is therefore explicit here that when it comes to kavannot, our generation is different from prior ones, and the nefesh, ruakh, and neshamah of a person are the essential focus of our kavannot, not only that which is above. In the holy work Avodat Ysoskher on the holy R. Berish of Wolbףrz,³⁴⁹R. Yisakhar Dov Ber of Wolbףrz, Poland. 18th-19th century. in the anthology, it says “Our Master the Rebbe of Mogielnica ³⁵⁰Assumedly, R' Hayyim Meyer Yechiel Shapiro, the third Kozhnitzer Rebbe, known as the "Seraph of Mogielnica." would say about kavannot, that whatever kavannah an Israelite chooses for himself is received in Heaven.”³⁵¹These hasidic masters promote the replacement of formal, technical kabbalistic intentions and kavannot with more individuated—and therefore accessible—versions.

והוא הענין שברוב הימים נשתלשל וירד הדבר עד שזולת החסידים אף מי שיודע מעט קבלה, עבודתו בקרירות, ולהחסידים שבאמת חסידים הם, עבודתם בחמימות והתלהבות, מפני שזולת החסידים רק ממרום רוצים ויכולים להמשיך אורות, אשר רק בני עלי׳ יכולים, כמו המקובלים והקדושים אשר מלפנים, משא״כ זולתם ובפרט הדורות שירדו, נשארו במחשבה לבד בלא ממש, משא״כ החסידים גם מגופניותם גם מההתפעלות חושיית שלהם עושים התפעלות והתלהבות של קדושה.

This accounts for the phenomenon that over the years, the matter has deteriorated to the point that other than the hasidim, even those who know a bit of Kabbalah, engage in frigid avodah, while the avodah of the hasidim—that is, those who are truly hasidim- is warm and passionate. Because other than the hasidim, people only want and are capable of drawing down supernal lights, which in truth only the spiritual elite [bnai aliyah], such as the kabbalists of old, are capable of. Everyone else, especially in the generations of lower status, remained stuck on the level of thought alone, without achieving anything. This is not the case with hasidim: from their very physicality as well as their sensory activation, they are moved into holy enthusiasm.

למשל ישנה קושיא ישנה אשר נתלבטו בה גדולי הצדיקים והמקובלים, והיא, איך צוותה התורה על דברים שבלב, בשלמא על העשי׳ שייך לצוות, אף שאינו רוצה לעשותה כגון להניח תפילין ולאכול מצה, מ״מ יתגבר יניח ויאכל, או אף אם רוצה לאכול טריפות יתגבר על עצמו ולא יאכל, כי כח ביד האיש להתגבר על העשי׳ שלו, משא״כ על דברים שבלב איך צוותה התורה ואהבת, אם ח״ו מעצמו אינו אוהב וכן על יראה וכו׳. ותירוצים שונים נאמרו עלי׳, אבל בספרי החסידות דוחים את הקושיא זו כלאחר יד ואומרים בקדשם, בשלמא אם לא הי׳ שום אהבה או יראה באיש כלל, כי אז לא הי׳ שייך לצוות, משא״כ כשישנה בו אהבה ויראה, רק שהוא משמש בהן לשטותים לאהוב דברים נמוכים באהבתו, ולכעס ביראתו, שפיר יכולים לצוות שיעלה את מדות הרעות שבו לקדושה לאהוב בה את ד׳ ולירא ממנו ית׳.

For example, an old question has occupied many great righteous ones and kabbalists: How could the Torah command matters of the hearts? It is sensical to have commandments to perform actions, even if one does not want to do them, such as laying phylacteries or eating matzah, because one can overcome one’s resistance and fulfill a positive commandment anyway or, conversely, overcome his desire to eat forbidden foods—for one has the capacity to overcome when it comes to actions. But this is not the case with matters of the heart. How then can the Torah command “and you shall love,” if he does not, God forbid, love God from his own volition (and the same regarding reverence of God)? Various answers have been offered to this question. But in hasidic works, we reject the very premise of the question: if indeed one had no elements of love or reverence at all, it would be impossible to command these emotions. But when does indeed experience love or reverence, though they are experienced for foolishness—like loving lowly things, or his reverence leading him to anger—then it is indeedreasonable to command that he elevate these negative traits to holiness, to love and revere God.³⁵²Would one not be emotional at all, it would be impossible for the Torah to command one to cultivate specific emotions. However, since people are in fact emotional—whether they are aware of those emotions or not—the Torah merely commands one to direct those existent emotions towards God.

ובספה״ק זאת זכרון מזקמהררש״ז והק׳ החוזה מפולין זצוקלל״ה בד״ה פי׳ על פסוק בית יעקב אש וכו׳ מבואר מהמגיד הגדול זצוקלל״ה שכשרוצה האיש להתעורר באהבת ד׳ דהדברים שהוא אוהב, כגון את בניו אף את מעותיו, ומן אהבה זו יבא לאהבת ד׳ כשיזכור את נפלאותיו וחסדיו, ע״ש [הן אומר שם בקדשו משל ע״ז, שכשרוצה האיש להבעיר תבערה, וקשה לו להדליק את העצים והפחמים, אז מדליק מקודם קש או תבן. ומהם העצים והפחמים מתבערים. שאף שאוהב את מעותיו אהבה נמוכה היא, מ״מ יכול עוד על ידה לבא אל אהבה קדושה לד׳, אשר קשה לו להתעורר מעצמו שכל מדות איש הישראלי מדות וספירות השגות הן רק שבדרים גופניים הן פגומות, וכשרוצה אדרבה מגיע מהן אש קדושה.

In the work Zot Zikaron of my sainted grandfather the Seer of Lublin³⁵³Yaakov Yitzhak Halevi Horowitz of Lublin, the author’s direct ancestor., s.v. beit Yaakov esh, he cites the Great Maggid [R. Dov Ber] that when one wishes to be aroused in love of God for prayer, he should recall things which he loves, like his children or even his money, and from this love he will come to a love of God when he recalls His wonders and kindnesses. He offers a parable there: When one wishes to ignite a flame but is having difficulty lighting the match and coals, he first lights some straw and uses them to light the wood and coals.

אבל הלא בהמשל גם הקיש גופו כעצים ופחמים, וגם האש שלו ממש כאותו אש של העצים והפחמים הוא רק שהוא במדה קטנה לכן בכחו להבעיר גם העצים והפחמים, משא״כ בהנמשל איך זה יעורר אהבה קדושה לד׳ בתפילה ע״י אהבתו למעות שהיא מהם אהבה גשמיים גרועה ונמוכה.

In the parable, all these materials are physical and the fire is the same substance just in lesser quantity; this is what allows him to transfer the fire from one to another. But, in the analogue, how can his lowly, physical love for money arouse a holy love for God in prayer?³⁵⁴After all, are not money and the divine utterly distinct and incomparable entities?

אבל להנ״ל כל מדותיו אף הגופניות של איש הישראלי השתלשלות ספירות עילאות הן, רק שהוא משתמש בהן לנמוכיות ובהנמכיות מלבישן. וכשירצה אדרבה בהן ומהן אש תבערה של קדושה מתלקחת.]

However, given what we have written, that all of the Israelite’s emotions and traits [middot] and even his physicality are expressions of the supernal sefirot which he utilizes for lowly things which thus enclothes them—when he desires to redirect them, a burning holy flame blazes forth.

גם בזה לא שכל חדש חדשו אשר לא שערו המקובלים הקודמים להם, רק כנ״ל התגלות ועבודת החסידות היא לגלות האור גם בנמיכיות וגם מן המדות ונטיות החושיות לעשות עבודה עליאה לד׳, והלא גם הן קדושות ובהן יתפעל, לכן כל חסיד יכול להתפעל ולהתלהב, ואם קשה לו גם בהן להתפעל ישמש גם בעצות חושיות כדי להתפעל בהן, כגון הא שאיתא בספר הקדוש נועם אלימלך פ׳ לך, הבט נא השמימה וכו׳ וביותר יכול האדם לראות רוממות אל בהביטו השמימה ורואה הכוכבים במסילותם וכו׳ ומזה יבא לאדם יראה להבין רוממותו ית׳, ועיין שם עוד מזה שיצייר כאילו רואה בעיניו ממש שביהמ״ק בנוי והוא עומד בבית קדשי הקדשים, או כמו שאיתא בב״א שיצייר לו קודם התפילה ששוכב בקבר ביסורים גדולים ואומרים לו עמוד והתפלל וכו׳ כמו שכבר הבאנו בחוה״ת פרק ט׳.

Again, none of this involves new ideas which eluded the earlier Kabbalists. Rather, the revelation and avodah of hasidism is to reveal that the light inheres even in the lowly, and that one can engage in a lofty avodah using the emotions and sensory inclinations, for they are holy as well and can used for self-inspiration [hitpaalut]. Therefore, every hasid is capable of self-work and becoming impassioned, and if it is difficult for him to do so with them he should utilize spiritual advice [etzot] in order to do so. As it is asked in the holy work Noam Elimelekh, Lekh Lekha: “Look upon the heavens,”³⁵⁵Genesis 15:5. ‘How a person can gaze upon the majesty of the heavens and the stars in their paths and come to a reverence, allowing him to comprehend the majesty of God?!’ And see there, how he instructs that one should envision himself as if he literally sees the Temple, built, before his eyes, and him standing in the Holy of Holies. Or as is said in Beit Aharon, that before prayer one should envision himself lying in the grave, suffering greatly, with people telling him ‘Arise and pray!,’ as we have cited in Hovat haTalmidim, chapter 9.

אף לשתות יי״ש עם חסידים הרגילה החסידות, ובכלל צוה הבעש״ט זצ״ל על תחבולות שיבקש לו האיש כמו שהבאנו כבר בהכשרת האברכים, גם בתחבולות גופניות לעורר את חושיו ונטיות הגופניות לקדושה ישמש, כיון שגם בהן יעבוד את ד׳.

Hasidism even regularized the practice of drinking whiskey with fellow hasidim. In general, the Besht instructed people in various techniques, as we cited in Hakhsharat haAvreikhim, including utilizing physical techniques designed to arouse his physical senses and inclinations for holy purposes—for one may serve God with these as well.