וידבר ה׳ אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם וגו׳. וצריך להבין מהו לאמר, בשלמא במצות שייך לאמר שהפירוש הוא לאמר לישראל, אבל כאן היה למשה לבדו, ועוד שהתורה היא נצחיית ושייכת בכל זמן, דאם לא כן היה ח״ו רק סיפורי מעשים שהיו בזמן קדום, ואם כן למה נקראת תורה מלשון הוראת דרך שהיא מורה ומלמדת אותנו דרך ה׳, ומה הוראת דרך יש כאן. והנה כתיב ולדבקה בו ודרשו רז״ל איך אפשר לדבקה בהשם יתברך, והלא אש אוכלה הוא, וכתיב בזוה״ק אשא אכלא כל אשין דעלמא, ואם כן איך אפשר לבשר ודם לדבק באלהי כזה, אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אך אתה רחום וכו׳. וצריך להבין מה תירץ לו על קושייתו, הן אמת שבמדותיו יכולים לדבק אבל בפסוק נאמר ולדבקה בו. אך האמת הוא שהשם יתברך נתן לנו התורה כדי שיוכל האדם לדבק בהשם יתברך, כי איך היה אפשר להאדם שהוא בעל גבול ותכלית, לדבק בהשם יתברך שהוא בלתי בעל תכלית שאין לו תחלה ולא תכלה, ולכן לנו השם יתברך התורה וצמצם כביכול עצמו בתורתינו הקדושה, כדי שבדבקנו בהתורה הרי הוא דבוק בהשם יתברך השוכן בתוך התורה. וזהו מאמר רז״ל הדבק במדותיו, פי׳ בהתורה שהתורה נדרשת בשלש עשרה מדות דהיינו מקל וחומר ומג״ש וכו׳, והן הן עצמם הי״ג מדות רחום וחנון גו׳, וכשידבק בהתורה הרי הוא דבוק בהשם יתברך השוכן בתוך התורה. והנה לפ״ז היה נקל מאוד לאדם לדבק בהשם יתברך, דהיינו בדבקו באותיות התורה ותפלה שהם היכלות להבורא ב״ה השוכן בתוכם, אך יש מחשבות זרות שבאים ומבלבלים אותו בעת עסקו בתורה ותפלה, והנה מה עושים לזה צריך לשאול בעצת התורה, שהתורה נותנת לנו עצה בזה, דהנה צריך להבין מהו ענין המחשבות זרות, הלא הם אותיות שנפלו, שכל שום מחשבה א״א להיות בלא אותיות, והמחשבות זרות הם גם כן אותיות רק שנפלו מחמת מעשיו גופיה, ולכן כשבא לדבק בהשם יתברך הם באין גם כן שיעלה אותן, אבל אין המחשבות זרות באה ח״ו לבלבל אותו, וצריך להעלות אותם לשרשם. וזהו שמלמדת אותנו התורה הקדושה בדברים הנעימים נשא את ראש, ר״ל שתנשא ותגביה א״ת הם הכ״ב אותיות שמא׳ ועד תי״ו, תגביה אותם אל הראש וראשון שהוא הבורא יתברך, שכל תיבות התורה והתפלה הכל המה צירופי אותיות, כשמצטרפין אותיות ו׳ י׳ ד׳ ב׳ ר׳ נעשה תיבת וידבר, וכן כל התיבות הכל המה צירופי אותיות, וצריך להעלות האותיות לשרשם, ואם תעשה כן, אז בני גרשון, הם האותיות שנפלו ונתגרשו, גם הם יעלו לבית אבותם, הם אברהם שהוא מדת החסד והאהבה, ופחד יצחק שהוא מדת יראה, וישראל אשר בך אתפאר היא מדת התפארת, דהיינו כשלומד ומתפלל ביראה ואהבה ולפאר ליוצרו על שם כבוד מלכותו, אז מתעלים האותיות של למעלה אל האבות כנ״ל למשפחותם לדביקותם כמו (שמואל א ב׳, ל״ו) ספחיני נא וגו׳. אך איך עושים כל הנ״ל פירש לנו שלמה הע״ה (קהלת ט׳, י׳) כל אשר תמצא ידך לעשות, ר״ל כל דבר שתרצה לעשות רצון השם יתברך, בכחך עשה, צריך לעשות בכח דהיינו כשמשים כל כחו וחיותו בתוך האותיות התורה ותפלה בזה מעלה אותם לשרשם אל הבורא יתברך שמו:
And Adonai spoke to Moses, saying: “Lift up the head of the children of Gershon, them as well, by their fathers’ house [by their families] etc. (Num. 4:21-22). And we must understand what is meant by saying: it presents no problem with respect to mitzvot, since it makes sense to say that the explanation is that Moses should say to Israel; but here, [God’s instruction] is for Moses alone! And furthermore the Torah is eternal and relevant in every time, for otherwise it would be, God forbid, merely stories from past times; and if that were the case why would it be called “Torah” which connotes Instruction and Guidance [hora’at derekh], since it instructs [morah] and teaches us the way of God — but what Instruction and Guidance is here? But it is written, attach to Him (Deut. 11:22), which our Sages of Blessed Memory interpreted: “How is it possible to attach to Blessed God, when He is a Consuming Fire?” and it is written in the Holy Zohar, “A Fire which consumes all the fires in the world” (III:62a); and if so, how is it possible for Flesh and Blood to attach to such a God? Rather, [the verse means] attach to God’s attributes: just as He is merciful, so you should be merciful, etc. (cf. Rashi, loc. cit.). And we must understand: How does this answer his question? While it is true that a person could attach to God’s attributes, in the verse it says, attach to Him! But in truth the answer is that Blessed God gave us the Torah so a person would be able to attach to Blessed God; for how [else] would it be possible for a person who is bounded and limited to attach to Blessed God, who is without limit, since He has no beginning and no end? Therefore Blessed God gave us the Torah and contracted himself (as if it were possible) into our Holy Torah so that in his attaching to the Torah, it happens that he is attached to Blessed God who dwells within the Torah. And this is the statement of our Sages of Blessed Memory, “Attach to God’s attributes,” meaning to the Torah; for the Torah is interpreted through thirteen [methodological] attributes, such as “from one premise to another,” “from a similar phrase,” etc.,1 and these are precisely the thirteen attributes [of God], “merciful and compassionate” etc. So when a person attaches to the Torah he attaches to Blessed God who dwells within the Torah. And so according to this it would be very easy for a person to attach to Blessed God, meaning through his attaching to the letters of the Torah and Prayer which are the Capabilities of the Blessed Creator who dwells within them; but there are Foreign Thoughts which come and confuse him at the time when he is engaged in Torah and Prayer. So what can one do about this? One must ask the advice of the Torah, since the Torah gives us advice about this. For a person must understand the matter of the Foreign Thoughts: are they not Letters which have fallen? For no thought could exist without Letters, and the Foreign Thoughts are also Letters, but they have fallen because of his own actions. And therefore when he comes to attach to Blessed God, they also come so that he can elevate them. But a Foreign Thought does not come, God forbid, to confuse him, and he must elevate them to their Root. And this is what the Torah tells us in pleasant words: Lift up the head, which is to say that your should lift up and elevate א"ת, which are the twenty-two letters from aleph to tav; elevate them to the Head and the First who is the Blessed Creator. For all the words of the Torah and Prayer, they are all combinations of Letters: when you join together vav-yud-dalet-bet-resh it makes the word vayedaber; all the words are all combinations of Letters and one must elevate the Letters to their Roots. And if you do this then the children of Gershon, the Letters which fell and were banished [nitgarshu], they too will rise to their fathers’ house, they being Abraham who was the attribute of Mercy and Love; and the Fear of Isaac, who was the attribute of Reverence; and Israel, in whom I will be glorified (Isaiah 49:3) who was the attribute of Glory. That is, when a person leans and prays with Reverence and Love in order to Glorify his Creator by the Name of His Glorious Sovereignty, then the Letters go up there Above to the Fathers as has been explained. To their families, to their Attachments as in put me, please (1 Sam. 2:36). But how does one do all this? King Solomon, peace be upon him, explained it as Whatever your hand is capable of doing (Ecclesiastes 9:10) which is to say in whatever way you want to do Blessed God’s Will, do it with strength, you must do it with strength; meaning that when you put all your strength and your life-force into the Letters of the Torah and Prayer, through this you will elevate them to their Root, to the Blessed Creator.
וידבר ה׳ אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם וגו׳. וצריך להבין מהו לאמר, בשלמא במצות שייך לאמר שהפירוש הוא לאמר לישראל, אבל כאן היה למשה לבדו, ועוד שהתורה היא נצחיית ושייכת בכל זמן, דאם לא כן היה ח״ו רק סיפורי מעשים שהיו בזמן קדום, ואם כן למה נקראת תורה מלשון הוראת דרך שהיא מורה ומלמדת אותנו דרך ה׳, ומה הוראת דרך יש כאן. והנה כתיב ולדבקה בו ודרשו רז״ל איך אפשר לדבקה בהשם יתברך, והלא אש אוכלה הוא, וכתיב בזוה״ק אשא אכלא כל אשין דעלמא, ואם כן איך אפשר לבשר ודם לדבק באלהי כזה, אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אך אתה רחום וכו׳. וצריך להבין מה תירץ לו על קושייתו, הן אמת שבמדותיו יכולים לדבק אבל בפסוק נאמר ולדבקה בו. אך האמת הוא שהשם יתברך נתן לנו התורה כדי שיוכל האדם לדבק בהשם יתברך, כי איך היה אפשר להאדם שהוא בעל גבול ותכלית, לדבק בהשם יתברך שהוא בלתי בעל תכלית שאין לו תחלה ולא תכלה, ולכן לנו השם יתברך התורה וצמצם כביכול עצמו בתורתינו הקדושה, כדי שבדבקנו בהתורה הרי הוא דבוק בהשם יתברך השוכן בתוך התורה. וזהו מאמר רז״ל הדבק במדותיו, פי׳ בהתורה שהתורה נדרשת בשלש עשרה מדות דהיינו מקל וחומר ומג״ש וכו׳, והן הן עצמם הי״ג מדות רחום וחנון גו׳, וכשידבק בהתורה הרי הוא דבוק בהשם יתברך השוכן בתוך התורה. והנה לפ״ז היה נקל מאוד לאדם לדבק בהשם יתברך, דהיינו בדבקו באותיות התורה ותפלה שהם היכלות להבורא ב״ה השוכן בתוכם, אך יש מחשבות זרות שבאים ומבלבלים אותו בעת עסקו בתורה ותפלה, והנה מה עושים לזה צריך לשאול בעצת התורה, שהתורה נותנת לנו עצה בזה, דהנה צריך להבין מהו ענין המחשבות זרות, הלא הם אותיות שנפלו, שכל שום מחשבה א״א להיות בלא אותיות, והמחשבות זרות הם גם כן אותיות רק שנפלו מחמת מעשיו גופיה, ולכן כשבא לדבק בהשם יתברך הם באין גם כן שיעלה אותן, אבל אין המחשבות זרות באה ח״ו לבלבל אותו, וצריך להעלות אותם לשרשם. וזהו שמלמדת אותנו התורה הקדושה בדברים הנעימים נשא את ראש, ר״ל שתנשא ותגביה א״ת הם הכ״ב אותיות שמא׳ ועד תי״ו, תגביה אותם אל הראש וראשון שהוא הבורא יתברך, שכל תיבות התורה והתפלה הכל המה צירופי אותיות, כשמצטרפין אותיות ו׳ י׳ ד׳ ב׳ ר׳ נעשה תיבת וידבר, וכן כל התיבות הכל המה צירופי אותיות, וצריך להעלות האותיות לשרשם, ואם תעשה כן, אז בני גרשון, הם האותיות שנפלו ונתגרשו, גם הם יעלו לבית אבותם, הם אברהם שהוא מדת החסד והאהבה, ופחד יצחק שהוא מדת יראה, וישראל אשר בך אתפאר היא מדת התפארת, דהיינו כשלומד ומתפלל ביראה ואהבה ולפאר ליוצרו על שם כבוד מלכותו, אז מתעלים האותיות של למעלה אל האבות כנ״ל למשפחותם לדביקותם כמו (שמואל א ב׳, ל״ו) ספחיני נא וגו׳. אך איך עושים כל הנ״ל פירש לנו שלמה הע״ה (קהלת ט׳, י׳) כל אשר תמצא ידך לעשות, ר״ל כל דבר שתרצה לעשות רצון השם יתברך, בכחך עשה, צריך לעשות בכח דהיינו כשמשים כל כחו וחיותו בתוך האותיות התורה ותפלה בזה מעלה אותם לשרשם אל הבורא יתברך שמו:
And Adonai spoke to Moses, saying: “Lift up the head of the children of Gershon, them as well, by their fathers’ house [by their families] etc. (Num. 4:21-22). And we must understand what is meant by saying: it presents no problem with respect to mitzvot, since it makes sense to say that the explanation is that Moses should say to Israel; but here, [God’s instruction] is for Moses alone! And furthermore the Torah is eternal and relevant in every time, for otherwise it would be, God forbid, merely stories from past times; and if that were the case why would it be called “Torah” which connotes Instruction and Guidance [hora’at derekh], since it instructs [morah] and teaches us the way of God — but what Instruction and Guidance is here? But it is written, attach to Him (Deut. 11:22), which our Sages of Blessed Memory interpreted: “How is it possible to attach to Blessed God, when He is a Consuming Fire?” and it is written in the Holy Zohar, “A Fire which consumes all the fires in the world” (III:62a); and if so, how is it possible for Flesh and Blood to attach to such a God? Rather, [the verse means] attach to God’s attributes: just as He is merciful, so you should be merciful, etc. (cf. Rashi, loc. cit.). And we must understand: How does this answer his question? While it is true that a person could attach to God’s attributes, in the verse it says, attach to Him! But in truth the answer is that Blessed God gave us the Torah so a person would be able to attach to Blessed God; for how [else] would it be possible for a person who is bounded and limited to attach to Blessed God, who is without limit, since He has no beginning and no end? Therefore Blessed God gave us the Torah and contracted himself (as if it were possible) into our Holy Torah so that in his attaching to the Torah, it happens that he is attached to Blessed God who dwells within the Torah. And this is the statement of our Sages of Blessed Memory, “Attach to God’s attributes,” meaning to the Torah; for the Torah is interpreted through thirteen [methodological] attributes, such as “from one premise to another,” “from a similar phrase,” etc.,1 and these are precisely the thirteen attributes [of God], “merciful and compassionate” etc. So when a person attaches to the Torah he attaches to Blessed God who dwells within the Torah. And so according to this it would be very easy for a person to attach to Blessed God, meaning through his attaching to the letters of the Torah and Prayer which are the Capabilities of the Blessed Creator who dwells within them; but there are Foreign Thoughts which come and confuse him at the time when he is engaged in Torah and Prayer. So what can one do about this? One must ask the advice of the Torah, since the Torah gives us advice about this. For a person must understand the matter of the Foreign Thoughts: are they not Letters which have fallen? For no thought could exist without Letters, and the Foreign Thoughts are also Letters, but they have fallen because of his own actions. And therefore when he comes to attach to Blessed God, they also come so that he can elevate them. But a Foreign Thought does not come, God forbid, to confuse him, and he must elevate them to their Root. And this is what the Torah tells us in pleasant words: Lift up the head, which is to say that your should lift up and elevate א"ת, which are the twenty-two letters from aleph to tav; elevate them to the Head and the First who is the Blessed Creator. For all the words of the Torah and Prayer, they are all combinations of Letters: when you join together vav-yud-dalet-bet-resh it makes the word vayedaber; all the words are all combinations of Letters and one must elevate the Letters to their Roots. And if you do this then the children of Gershon, the Letters which fell and were banished [nitgarshu], they too will rise to their fathers’ house, they being Abraham who was the attribute of Mercy and Love; and the Fear of Isaac, who was the attribute of Reverence; and Israel, in whom I will be glorified (Isaiah 49:3) who was the attribute of Glory. That is, when a person leans and prays with Reverence and Love in order to Glorify his Creator by the Name of His Glorious Sovereignty, then the Letters go up there Above to the Fathers as has been explained. To their families, to their Attachments as in put me, please (1 Sam. 2:36). But how does one do all this? King Solomon, peace be upon him, explained it as Whatever your hand is capable of doing (Ecclesiastes 9:10) which is to say in whatever way you want to do Blessed God’s Will, do it with strength, you must do it with strength; meaning that when you put all your strength and your life-force into the Letters of the Torah and Prayer, through this you will elevate them to their Root, to the Blessed Creator.