חלק א, ספר ויקרא, מצורע 1

זאת תהיה תורת המצרע. כתיב (ירמיה ט"ו,י"ט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה וכו', ענין לשון כפי תהיה רומז על ד"ת כמ"ש (דברי הימים א' ט"ז,י"ב) משפטי פיהו, מפיו דעת וכו', וזהו אם תוציא יקר מזולל, שאם יברר האדם החסרון הנמצא בו להוציא מזה דבר יקר, אז כפי תהיה, שיהיו הדברים היוצאים מפיו מלאים ד"ת, וזה רמז הכתוב זאת תהיה תורת המצורע, זאת מורה כמו שאדם אומר, זאת עצמה שנדמה תחילה שאין לו שייכות לד"ת זאת עצמה יתברר אח"כ שהוא מד"ת. כי צרעת הוא בעון לה"ר, והחסרון הוא אשר אין מעצור לרוח האדם ועי"ז מרבה דברים. והתיקון לזה ביום טהרתו לא כפי דרך הטבע, כי ע"פ דרך הטבע היה מהצורך לעצור רוחו ולמעט כח דבורו, ועל זה נאמר זאת תהיה, היינו שלא יעשה כפי דרך הטבע, רק שיראה שאותו כח הדבור שהיה מביאו עד כאן לדברים שלא כתורה, ועכשיו יראה להרבות בכחו זה לדבר בד"ת ופטפטיא דאורייתא טבין. וזהו והובא אל הכהן שע"י עבודה יהפוך כח פיו לדבר בד"ת. וזה שאיתא במדרש (ויקרא רבה פרשה ט"ז,ב') מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעירות וקרא, מאן בעי סמי דחיי, מאן בעי סמי דחיי, חזר ר' ינאי אבתריה ואמר אנא בעי סמי דחיי, אפיק ספר תהלים והראה לו פסוק מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך מרע וכו'. הענין בזה מה חידש הרוכל הזה שכך קלסו ר' ינאי, ולמה נתכנה במדרש בשם רוכל. כי זה האדם היה לו חסרון בכח הדבור וכעס, ואח"כ כאשר ראה שלא יוכל להתערב בין הבריות ע"י חסרונו, ואח"כ כאשר בא על חסרונו וזכה להשלמה היה לו זה הכח עצמו בד"ת, והיה מחזר בעירות בטובת עין מאוד להכניס זאת בתוך כל האנשים אשר נתברר להם הפסוק הזה, כי באמת כח הדבור שגרם לו לרעתו תחילה, היה משורש הכעס שהיה נמצא בו, כמ"ש (משלי כ"א,כ"ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו,ואח"כ רץ בטובת עין וקרא הפסוק נצור לשונך מרע, ועי"ז נקרא רוכל כי המקרא הזה נתגלה לו לפי שהיה צר לו שלא יוכל להתערב בין הבריות, וראה כי אף גם בדברי עוה"ז אין שום מקום למדה הזאת בדרך העולם לכך יקרא רוכל.

“This shall be the law of the leper [torat hametsora] ….” (Vayikra, 14:2)
It is written (Yirmiyah, 15:19), “If you take forth the precious from the vile, then you shall be as my mouth …” The formulation “you shall be as My mouth” hints at words of Torah, as it is written (Divrei haYamim 1, 16:12), “the judgments of His mouth” or (Mishlei 2:6) “out of His mouth comes knowledge and understanding.” This is “if you bring forth the precious from the vile,” for if one clarifies the deficiency within him, to bring out of it something precious, then “you will be as My mouth,” for that which comes forth from his mouth will be filled with words of Torah.
This is hinted at in the verse “this shall be the law of the leper [torat hametsora].” “This” hints at as one would say “this” itself (singling out the deficiency), which at first seemed as if it has no connection to the Torah; “this” itself will afterwards be clarified that it came from the Torah. This is because the source of leprosy is from the sin of lashon hara (not guarding one’s speaking evil of another), on account of the inability of a man to stop his breath, and consequently he says too much.¹⁷The Isbitser says precisely “stop,” which is ma’atsor in Hebrew, comprised of the same letters as metsora, leprosy. The rectification of this on the day of his purification does not come about in a natural way, for according to nature it would have been necessary to stop his breath and limit his speech. On this it says, “this shall be,” meaning in this specific way and not according to nature. Rather, he should take care that the very power of speech that was previously used to say things that were not connected to Torah will now be used to its full power to speak words of Torah and the goodness of discourse in the Divine Law.
This is, “and he shall be brought unto the Cohen,” that by means of Divine service the power of his speech will be transformed to speak words of Torah. This can be understood through of the Midrash (Vayikra Rabba, 16:2), with “the tale of a certain merchant [rochel] who would go from town to town and say, ‘who wants the drug of life? Who wants the drug of life?’ When Rabbi Yannai heard him he answered, ‘I want the drug of life!’ whereupon he [apparently the merchant] took out a book of Tehilim and showed him the verse, ‘who is the man who desires life … guard your tongue from evil …’”
The question is, what new insight into Torah did this merchant have that merited Rabbi Yannai’s praising him, and why did the Midrash specifically call the merchant by the term rochel (meaning also rechilut, tale bearing, or gossip)?
It seems that this man has the particular deficiency in his power of speech and in anger. Then after, when he saw that he could not mix in with society because of his deficiency, he then managed to come upon his lack, complete it, and then transformed this particular power into words of Torah. Then he would pass from town to town with a greatly benevolent eye in order to enter into all he would meet and thus clarify this verse for them. For indeed the power of speech that had initially caused him harm, stemmed from the root of anger within him, as it is written (Mishlei, 21:23), “guard your mouth and tongue, guard your soul from strife.” So afterwards he would run with a good eye and proclaim this verse, “Guard your tongue from evil!” Therefore he is called a rochel, for this particular verse was revealed to him the lack that prevented him from mixing in with society.¹⁸He took his very handicap of spreading gossip, and used its power to spread Torah. Thus he saw that there is no room for this attribute even in our everyday dealings in the ways of the world, so therefore he is called a rochel, merchant, related to rechilut, gossip.