Mei HaShiloach · Volume I, Exodus, Beshalach, Chapter 1
1
ויהי בשלח פרעה וכו' ויקח משה את עצמות יוסף. ענין סמיכת הפסוקים, דהנה כאשר ראה משה רבינו ע"ה כי אף אחר שיגאלו, עוד פרעה הולך אחריהם ללוותם, עלה בדעתו ספק פן עדיין לא נשלמו ישראל בתכלית השלימות ועי"ז יש עוד שייכות לפרעה עמהם, ופן הוא מחמת שהיו זמן רב במצרים לכן יש לו צד שייכות עמהם. וגם מראותו כי לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים פן ינחם העם, גם מזה הבין כי עוד לא נשלמו בתכלית הבירר. והנה איתא (אבות פ"ג מי"א) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. והענין בזה לפי שלפעמים נמצא שהש"י מעלים מעשיו ומסתיר כוונתו מבני אדם ואין האדם יודע את רצון הש"י בעסק הזה, כמו שהיה הענין כאן שהיה לפלא בעיני משה למה לא נחם ה' דרך ארץ פלשתים, והעצה לזה שאם רואה האדם שהש"י מנהיג עמו בהסתר, אז לא ירבה להתחכם רק יעסוק בפשוטי מצות ויכלול עצמו במדות היראה, וזה ויקח משה את עצמות יוסף וכו'. כי דרך הצדיק שתולה החסרון בעצמו כשיאונה לפניו דבר ספק, וזה הענין שלקח עצמות יוסף, כי לאשר תלה החסרון בעצמו, לכן החל להכניס עצמו במדת היראה כי עצמות יוסף רומז ע"ז, כי מדת יוסף הצדיק היה יראה כמו שנתבאר ע"פ (עמוס ה',ו') פן יצלח כאש בית יוסף וכו'. וזהו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו והוא מדת יוסף הצדיק ע"ה.
“And it was, when Pharaoh sent the people away … and Moshe took the bones of Yosef with him ….” (Shemot, 13:17–19) Why were these two verses juxtaposed? When Moshe Rabeynu saw Pharaoh running close behind them even after they were redeemed, it caused him to doubt if Israel had reached its final completion. They would not have if they still had a connection to Pharaoh, perhaps due to the long time they had spent in Egyptian society. Furthermore, when he saw that God did not lead the people in the direct route along the coast by way of the land of the Philistines13But rather He led them by a more circuitous way so it would be more difficult to return. so they wouldn’t regret and return, Moshe also understood that Israel had not yet been completed in their final birur (refinement). It is written in the Pirke Avot (Ch. 3, Mishna 9), “He whose fear of sin precedes his wisdom, his wisdom will endure.” There are times when God hides His actions and conceals His intentions from mankind. Then man does not know God’s will is in that particular matter, as we find in our case where Moses was uncertain, a wonder in his view why God did not lead the people through the land of the Philistines. If one sees that God is dealing with him in a hidden, inscrutable way, then he is advised not to be too clever, but should rather perform the mitzvot with simplicity and intensify his fear of God. This is “Moshe took the bones of Yosef …” When he faces uncertainty, the Tsaddik accepts that the deficiency in his surroundings is really a deficiency in himself. This has to do with how he took Yosef’s bones. When Moshe had accepted that Israel’s incompleteness evinced by wanting to go back to Egypt really depended on himself, then he began to intensify his fear of God. This is hinted at in the bones of Yosef, for the main attribute of Yosef haTsaddik was the fear of God, as explained in the verse (Amos, 5:6), “lest the house of Yosef overcome like a fire.” And this is the meaning of, “he whose fear of sin precedes his wisdom (his wisdom shall endure),” which is the attribute of Yosef haTsaddik.
ויהי בשלח פרעה וכו' ויקח משה את עצמות יוסף. ענין סמיכת הפסוקים, דהנה כאשר ראה משה רבינו ע"ה כי אף אחר שיגאלו, עוד פרעה הולך אחריהם ללוותם, עלה בדעתו ספק פן עדיין לא נשלמו ישראל בתכלית השלימות ועי"ז יש עוד שייכות לפרעה עמהם, ופן הוא מחמת שהיו זמן רב במצרים לכן יש לו צד שייכות עמהם. וגם מראותו כי לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים פן ינחם העם, גם מזה הבין כי עוד לא נשלמו בתכלית הבירר. והנה איתא (אבות פ"ג מי"א) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. והענין בזה לפי שלפעמים נמצא שהש"י מעלים מעשיו ומסתיר כוונתו מבני אדם ואין האדם יודע את רצון הש"י בעסק הזה, כמו שהיה הענין כאן שהיה לפלא בעיני משה למה לא נחם ה' דרך ארץ פלשתים, והעצה לזה שאם רואה האדם שהש"י מנהיג עמו בהסתר, אז לא ירבה להתחכם רק יעסוק בפשוטי מצות ויכלול עצמו במדות היראה, וזה ויקח משה את עצמות יוסף וכו'. כי דרך הצדיק שתולה החסרון בעצמו כשיאונה לפניו דבר ספק, וזה הענין שלקח עצמות יוסף, כי לאשר תלה החסרון בעצמו, לכן החל להכניס עצמו במדת היראה כי עצמות יוסף רומז ע"ז, כי מדת יוסף הצדיק היה יראה כמו שנתבאר ע"פ (עמוס ה',ו') פן יצלח כאש בית יוסף וכו'. וזהו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו והוא מדת יוסף הצדיק ע"ה.
“And it was, when Pharaoh sent the people away … and Moshe took the bones of Yosef with him ….” (Shemot, 13:17–19)
Why were these two verses juxtaposed? When Moshe Rabeynu saw Pharaoh running close behind them even after they were redeemed, it caused him to doubt if Israel had reached its final completion. They would not have if they still had a connection to Pharaoh, perhaps due to the long time they had spent in Egyptian society. Furthermore, when he saw that God did not lead the people in the direct route along the coast by way of the land of the Philistines13But rather He led them by a more circuitous way so it would be more difficult to return. so they wouldn’t regret and return, Moshe also understood that Israel had not yet been completed in their final birur (refinement). It is written in the Pirke Avot (Ch. 3, Mishna 9), “He whose fear of sin precedes his wisdom, his wisdom will endure.” There are times when God hides His actions and conceals His intentions from mankind. Then man does not know God’s will is in that particular matter, as we find in our case where Moses was uncertain, a wonder in his view why God did not lead the people through the land of the Philistines.
If one sees that God is dealing with him in a hidden, inscrutable way, then he is advised not to be too clever, but should rather perform the mitzvot with simplicity and intensify his fear of God. This is “Moshe took the bones of Yosef …” When he faces uncertainty, the Tsaddik accepts that the deficiency in his surroundings is really a deficiency in himself. This has to do with how he took Yosef’s bones. When Moshe had accepted that Israel’s incompleteness evinced by wanting to go back to Egypt really depended on himself, then he began to intensify his fear of God. This is hinted at in the bones of Yosef, for the main attribute of Yosef haTsaddik was the fear of God, as explained in the verse (Amos, 5:6), “lest the house of Yosef overcome like a fire.” And this is the meaning of, “he whose fear of sin precedes his wisdom (his wisdom shall endure),” which is the attribute of Yosef haTsaddik.