העושה תפלתו עגולה סכנה ואינו מצוה. פי' סכנה שלא ירצה את מוחו, פי' העושה תפילת לשון נפתולי שמדבר ומחבר מחשבתו בבורא ית' כשעושה דביקתו עגולה ר"ל פעמים הוא למטה ופעמים למעלה כדבר העגול ואינו מחובר בתמידות סכנה כלומר כשנופל תחנון היא פעמים שמחשבתו יוצאת לחוץ לברר ניצוצות מן הקליפות ע"ד עיני ה' צופים טובים ורעים וכן מצינו שנשבה ארון ה' בין הפלשתים כדי לברר הדיבורים שהיה בגלות ולהביא מנחה וזהו וישרנה הפרות שאמרו שירה ומהו שירה אמרו שירו לה' שיר חדש ר"ל שהיה כבר אחר הברורין כמ"ש האר"י ז"ל והוא לשון זכר אבל שירת הים לשון נקבה השירה הזאת לפי שאינה נצחיות אבל שירה זו עתידים לאמרו בשעת הגאולה לימות המשיח במהרה בימינו והיא הגאולה הנצחיות לפיכך היא לשון זכר והוא נק' נפילות אפים שאחר ש"ע שמחשבתו יוצא למטה ואז סכנה שלא ירצוץ את מוחו פי' שלא יקלקל את שכלו וזהו שכתב האר"י ז"ל שצריך אדם לשמור עצמו בשעה שנופל תחנון שהוא בעולם העשי'.
2
מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו. פי' שמדת רחמנות באה נוכח הדעת שמחמת הדעת יודע לרחם ולפיכך אין במדת רחמנות שבירה ע"ד יעקב אבינו לא מת כי הוא בא מכח הדעת והדעת הוא רק חיים וזהו דכתיב ובדעת חדרים ימלאון ואין בו שבירה:
[The Talmud states]: "Anyone who has no [capacity for] knowledge must not be pitied" (Berakhot 33a). [The] interpretation [is as follows]: The attribute of mercy is formed as a result of [the capacity for] knowledge. For only through knowledge can one know [how or why] to forgive. Therefore, the attribute of mercy cannot [be said to] be broken. Just as "Our father Jacob did not die" (Taanit 5b). For his [spirit] stems the [inner] ability of [the attribute of] knowledge. And the [attribute of] knowledge is nothing but life. And this [concept] aligns with the verse "And through knowledge, rooms are filled" (Proverbs 24:4), and [as a result] it is not broken.
העושה תפלתו עגולה סכנה ואינו מצוה. פי' סכנה שלא ירצה את מוחו, פי' העושה תפילת לשון נפתולי שמדבר ומחבר מחשבתו בבורא ית' כשעושה דביקתו עגולה ר"ל פעמים הוא למטה ופעמים למעלה כדבר העגול ואינו מחובר בתמידות סכנה כלומר כשנופל תחנון היא פעמים שמחשבתו יוצאת לחוץ לברר ניצוצות מן הקליפות ע"ד עיני ה' צופים טובים ורעים וכן מצינו שנשבה ארון ה' בין הפלשתים כדי לברר הדיבורים שהיה בגלות ולהביא מנחה וזהו וישרנה הפרות שאמרו שירה ומהו שירה אמרו שירו לה' שיר חדש ר"ל שהיה כבר אחר הברורין כמ"ש האר"י ז"ל והוא לשון זכר אבל שירת הים לשון נקבה השירה הזאת לפי שאינה נצחיות אבל שירה זו עתידים לאמרו בשעת הגאולה לימות המשיח במהרה בימינו והיא הגאולה הנצחיות לפיכך היא לשון זכר והוא נק' נפילות אפים שאחר ש"ע שמחשבתו יוצא למטה ואז סכנה שלא ירצוץ את מוחו פי' שלא יקלקל את שכלו וזהו שכתב האר"י ז"ל שצריך אדם לשמור עצמו בשעה שנופל תחנון שהוא בעולם העשי'.
מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו. פי' שמדת רחמנות באה נוכח הדעת שמחמת הדעת יודע לרחם ולפיכך אין במדת רחמנות שבירה ע"ד יעקב אבינו לא מת כי הוא בא מכח הדעת והדעת הוא רק חיים וזהו דכתיב ובדעת חדרים ימלאון ואין בו שבירה:
[The Talmud states]: "Anyone who has no [capacity for] knowledge must not be pitied" (Berakhot 33a). [The] interpretation [is as follows]: The attribute of mercy is formed as a result of [the capacity for] knowledge. For only through knowledge can one know [how or why] to forgive. Therefore, the attribute of mercy cannot [be said to] be broken. Just as "Our father Jacob did not die" (Taanit 5b). For his [spirit] stems the [inner] ability of [the attribute of] knowledge. And the [attribute of] knowledge is nothing but life. And this [concept] aligns with the verse "And through knowledge, rooms are filled" (Proverbs 24:4), and [as a result] it is not broken.