Skip to the daf
טוען את הדף…
Skip to the text

אורח חיים, הלכות ראש חדש 2

Likutei Halakhot · Orach Chaim, Laws of the New Moon, Chapter 2

‹›
  1. 1

    עַל-פִּי הַמַּאֲמָר "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר", עַיֵּן שָׁם בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן א כָּל הַמַּאֲמָר הֵיטֵב עַד סוֹפוֹ:

    And therefore we are able to have Rosh Hashanah because Rosh Hashanah is on Rosh Chodesh. And this is a great kindness from God, because on Rosh Chodesh God said, "Bring for Me an atonement," and therefore we have the opportunity to ask for atonement ourselves. We find that the essence of Rosh Hashanah is the renewal of the moon, because God said, "Bring for Me an atonement because I diminished the moon," this is itself a renewal because the moon now begins to grow since God is sorry for having decreased its size.

  2. 2

    וְקִצּוּר הַדְּבָרִים, שֶׁיֵּשׁ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת שֶׁהֵם מַפְסִידִין הַיִּרְאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם. וְהֵם, תַּאֲוֹת אֲכִילָה וּמִשְׁגָּל וּמָמוֹן. וְהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ מִשְׁמֹרֶת הֲוֵי הַלַּיְלָה. וְתִקּוּנָם עַל-יְדֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁהֵם שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וְאָז זוֹכִין לִנְבוּאָה עַל-יְדֵי הַמַּלְאָךְ הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי יִרְאָה. וְעַל-יְדֵי נְבוּאָה זוֹכִין לִתְפִלָּה. וַאֲזַי אֵין צְרִיכִין לִרְפוּאוֹת, כִּי נִתְרַפְּאִין עַל-יְדֵי דְּבַר ה', שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל. כִּי כָּל כּוֹכְבַיָּא לָוִין דָּא מִן דָּא סִהֲרָא לָוֵי מִן שִׁמְשָׁא וְכוּ'. וּמִשָּׁם מְקַבְּלִין כֹּחַ כָּל הָעֲשָׂבִים, אֲבָל כְּשֶׁאוֹחֲזִין בִּבְחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת דְּבַר ה', שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, אָז נִתְרַפְּאִין עַל-יְדֵי דְּבַר ה' וְאֵין צְרִיכִים לָעֲשָׂבִים, כִּי נִמְשָׁךְ כֹּחַ הָרְפוּאָה בְּלֶחֶם וּמַיִם, כִּי כָּל הָעֲשָׂבִים חוֹזְרִים כֹּחָם לְשָׁרְשָׁם שֶׁהוּא דְּבַר ה' וְאָז נִמְשָׁךְ כֹּחַ הָרְפוּאָה לְלֶחֶם וּמַיִם וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ וְכוּ'. וְאָז יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא חֶסֶד גָּדוֹל שֶׁנָּתַן לָנוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם הַדִּין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁאָז ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, מִתְחָרֵט וְאוֹמֵר, הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ. וְעַל-יְדֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ פִּתְחוֹן פֶּה לְהִתְחָרֵט וּלְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

    And that which we say Hallel on Rosh Chodesh is because Hallel is the opposite of the husk, which is the aspect of wailing, as is brought in the words of our teacher (Rebbe Nachman), may his light shine. For its nourishment is from the luminaries that are lacking, as mentioned above. But the rectification begins on Rosh Chodesh, such that we therefore then say Hallel, as it is its opposite. But we say only half Hallel, since it is only the beginning of the filling (of the moon) and the rectification. And the essence of the fullness of the rectification is on the holiday, and it is then that we say full Hallel.

  3. 3

    וְהַנִּרְאֶה שֶׁכֻּלּוֹ קָשׁוּר זֶה בָּזֶה וְנָעוּץ סוֹפוֹ בִּתְחִלָּתוֹ, כִּי כָּל זֶה הוּא בְּחִינַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ, בִּבְחִינַת מִעוּט הַיָּרֵחַ וּמִלּוּאָהּ, כִּי אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת, שֶׁהֵם מַפְסִידֵי הַיִּרְאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם, הֵם בִּבְחִינַת מִעוּט הַיָּרֵחַ שֶׁמִּשָּׁם יְנִיקַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁמִּמֶּנָּה כָּל הַתַּאֲוֹת רָעוֹת בִּפְרָט אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ תַּאֲוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם כֻּלָּם מִבְּחִינַת מִעוּט הַלְּבָנָה, כִּי תַּאֲוַת מִשְׁגָּל נִמְשֶׁכֶת מֵהַקְּלִפָּה הַיְדוּעָה שֶׁהִיא בָּאָה מֵחֶסְרוֹן הַמְּאוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "יְהִי מְאֹרֹת", חָסֵר, דָּא לִילִית שֶׁיְּנִיקָתָהּ מִמְּאֹרֹת חָסֵר, דְּהַיְנוּ מִעוּט הַיָּרֵחַ. וְגַם תַּאֲוַת מָמוֹן תָּלוּי בְּתַאֲוַת מִשְׁגָּל וִינִיקָתוֹ גַּם כֵּן מִשָּׁם, (כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בַּמַּאֲמָר "צִוִּיתָ צֶדֶק" סִימָן כג), עַיֵּן מַה שֶּׁהֵבִיא שָׁם מַאֲמַר הַתִּקּוּנִים שֶׁקָּרָא תַּאֲוַת הָעֲשִׁירוּת אַסְכָּרָא לְרַבְיֵי מְחַיְיכַת בְּהוּ בְּעוּתְרָא בְּהַאי עָלְמָא וְכוּ'. וְזֶה בָּא מִמְּאֹרֹת חָסֵר כַּיָּדוּעַ. וְכֵן תַּאֲוַת אֲכִילָה. עִקַּר הַתַּאֲוָה הִיא בִּבְחִינַת וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר, כִּי מַה שֶּׁהוּא מֻכְרָח לְקִיּוּם הַגּוּף אֵין זֶה נִקְרָא תַּאֲוָה. רַק מַה שֶּׁהוּא מוֹתָרוֹת בְּחִינַת בֶּטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מְאֹרֹת חָסֵר הֵפֶךְ צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר מָלֵא, (כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר "וַיְהִי מִקֵּץ" סִימָן נד). נִמְצָא, שֶׁכָּל אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ תַּאֲוֹת הֵם בִּבְחִינַת חֶסְרוֹן הַלְּבָנָה, בְּחִינַת מְאֹרֹת חָסֵר. וְעַל-כֵּן הֵם נִרְמָזִין בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשָׁלֹשׁ מִשְׁמֹרֶת שֶׁל הַלַּיְלָה, כִּי מִשָּׁם יְנִיקָתָם מִבְּחִינַת חֶסְרוֹן הַלְּבָנָה, שֶׁהִיא הַמָּאוֹר הַקָּטָן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה. וְעַל-כֵּן הֵם מַפְסִידִים אֶת הַיִּרְאָה שֶׁהִיא יְרוּשָׁלַיִם, כִּי יְרוּשָׁלַיִם הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת מָאוֹר הַקָּטָן וְכֵן יִרְאָה הִיא גַּם כֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת, כַּמּוּבָא. וְעַל-כֵּן אֵלּוּ הַשָּׁלֹשׁ מִדּוֹת, שֶׁהֵם יוֹנְקִים מֵחֶסְרוֹן הַלְּבָנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מִעוּט הַמַּלְכוּת, עַל-כֵּן הֵם מַפְסִידֵי הַיִּרְאָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת יְרוּשָׁלַיִם, בְּחִינַת מַלְכוּת, כִּי כָּל מַה שֶּׁמִּתְגַּבְּרִים חַס וְשָׁלוֹם, אֵלּוּ הַיּוֹנְקִים מִמִּעוּט הַלְּבָנָה, נִתְמַעֵט הַלְּבָנָה בְּיוֹתֵר וְתִקּוּנָהּ עַל-יְדֵי יוֹם טוֹב, כִּי יוֹם טוֹב הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן לְמִעוּט הַיָּרֵחַ, בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה, כִּי הַיָּמִים טוֹבִים מוֹנִין לַלְּבָנָה וְהֵם תִּקּוּנָהּ, כַּמּוּבָא. וְעַל-כֵּן כָּל הַשָּׁלֹשׁ רְגָלִים הֵם בְּעֵת מִלּוּי הַלְּבָנָה, כִּי הֵם בְּחִינַת תִּקּוּנָהּ וּמִלּוּאָהּ וְעַל-כֵּן נִקְרָא יוֹם טוֹב בְּחִינַת וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר מָלֵא הֵפֶךְ מְאֹרֹת חָסֵר. וְעַל-כֵּן אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה יוֹם טוֹב, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה, הֵם מְתַקְּנִים שָׁלֹשׁ תַּאֲוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסְרוֹן הַלְּבָנָה. וְעַל-יְדֵי זֶה זוֹכִין לִנְבוּאָה וְעַל-יְדֵי נְבוּאָה זוֹכִים לִתְפִלָּה, כִּי כָּל זֶה נַעֲשֶׂה עַל-יְדֵי תִּקּוּן וּמִלּוּי הַלְּבָנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת, כַּיָּדוּעַ וּמִשָּׁם בָּא נְבוּאָה, כִּי נְבוּאָה נִמְשֶׁכֶת מִן הַמַּלְאָךְ הַנַּעֲשֶׂה עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה. וְהַמַּלְאָךְ הוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה, בְּחִינַת הִנְנִי שׁוֹלֵחַ לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר, וְהִיא מַשְׁפִּיעַ נְבוּאָה בְּעֵת שֶׁעוֹלֶה לְמַעְלָה מִמְּקוֹם הַנְּבוּאָה, דְּהַיְנוּ לְמַעְלָה מִנֶּצַח הוֹד יְסוֹד וְזֶה נַעֲשֶׂה בְּיוֹם טוֹב כַּיָּדוּעַ וְהָבֵן, עַיֵּן בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל בַּסּוֹף. וַאֲזַי זוֹכִים לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת גַּם כֵּן. וַאֲזַי אֵין צְרִיכִים לִרְפוּאוֹת, כִּי יְכוֹלִין לְהִתְרַפְּאוֹת עַל-יְדֵי דְּבַר ה' שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין וְלוֹוִין כֻּלָּם, כִּי כָּל כּוֹכְבַיָּא לוֹוִין דָּא מִן דָּא, סִהֲרָא לוֹוֶה מִן שִׁמְשָׁא. וְהִנֵּה נְדַקְדֵּק לָמָּה תָּפַס מִכָּל הַלְוָאַת הַכּוֹכָבִים מַה שֶּׁסִּהֲרָא לָוֵי מִן שִׁמְשָׁא, הֲלֹא כֻּלָּם לוֹוִין זֶה מִן זֶה. וְלָמָּה פֵּרֵט סִהֲרָא לָוֵי וְכוּ'?:

    Rosh Chodesh is also the aspect of the beginning of repentance. For then God, may He be blessed, said, "Bring atonement for Me," and repentance came down from this to all the created beings. For pangs of repentance come to all of them on Rosh Chodesh, as our rabbi, may his light shine, taught us. And that which we say half Hallel, meaning Hallel skipping around, hints to this. For so too is the penitent, as he can not walk sequentially from one level to another, but rather only by skipping. As he needs to jump over and skip several levels, as is brought on the verse (Psalms 68:13), "The hosts of angels will scatter," and as is explained in the holy Zohar. Also the Torah reading on Rosh Chodesh cannot be read in order, but rather one must skip backwards (at the end of the first aliyah, one goes back one verse to start the next aliyah). And it is possible that this is also to hint to the aspect of repentance which is on Rosh Chodesh. For the path of the penitent is not sequential, but rather the way of the penitent is that he must sometimes go backwards, as is brought in the name of the Baal Shem [Tov] on the verse (Psalms 48:15), "He will lead us as [one leads] a young child." As at first, he is helped from Above to go and to run in the ways of God; but afterwards, he is left alone, and then he goes backwards, but then he returns to walk sequentially.

  4. 4

    אַךְ לְפִי הַנִּרְאֶה כִּי כָּל הַלְוָאַת הַכּוֹכָבִים שֶׁלּוֹוִים זֶה מִזֶּה וְעַל-פִּי זֶה מִתְנַהֵג סֵדֶר מַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם, כָּל זֶה תָּלוּי בְּהַלְוָאַת סִהֲרָא מִן שִׁמְשָׁא, דְּהַיְנוּ מִעוּט הַיָּרֵחַ, שֶׁהִיא בְּחִינַת מִעוּט הַמַּלְכוּת וּכְשֶׁאֵין נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחִינַת דְּבַר ה', אָז שַׁיָּךְ הַהַלְוָאָה, שֶׁכֻּלָּם לוֹוִין זֶה מִזֶּה, כִּי מִתְנַהֵג הַכֹּל כַּסֵּדֶר שֶׁזֶּה מְקַבֵּל מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה וְכוּ', אֲבָל כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת דְּבַר ה' אָז נִתְבַּטְּלִין כָּל הַהַלְוָאוֹת, כִּי אָז נִתְגַּלֶּה שֶׁאֵין שׁוּם סֵדֶר חִיּוּב הַטֶּבַע וּמַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם כְּלָל. רַק הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל כֻּלָּם כְּאֶחָד מְקַבְּלִין מֵהַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, דְּהַיְנוּ דְּבַר ה', כִּי מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה וּכְמוֹ שֶׁהַגַּלְגַּל הָעֶלְיוֹן מְקַבֵּל מִדְּבַר ה', כֵּן הָעֵשֶׂב הַפָּחוּת מְקַבֵּל מִדְּבַר ה'. כִּי זֶה הַבַּעַל תְּפִלָּה מַמְשִׁיךְ וּמְגַלֶּה בְּחִינַת מַלְכוּת בְּחִינַת דְּבַר ה' לְמַטָּה בְּעוֹלַם הַשֶּׁפַע הַזֶּה וּמַמְשִׁיךְ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַטָּה. נִמְצָא, שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁנִּתְגַּלֶּה דְּבַר ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת תִּקּוּן הַלְּבָנָה וּמִלּוּאָהּ, אָז נִתְבַּטֵּל כָּל הַהַלְוָאוֹת מַה שֶּׁלּוֹוִין זֶה מִזֶּה, כִּי כֻּלָּם לוֹוִין רַק מֵהַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל שֶׁהוּא דְּבַר ה'. נִמְצָא, שֶׁכָּל הַהַלְוָאוֹת שֶׁל הַכּוֹכָבִים הֵם רַק עַל-יְדֵי מִעוּט הַיָּרֵחַ, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת מִעוּט הַמַּלְכוּת. וְעַל-כֵּן דִּקְדֵּק כָּל כּוֹכְבַיָּא לוֹוִין דָּא מִן דָּא, סִהֲרָא מִן שִׁמְשָׁא, כִּי הַכֹּל תָּלוּי בָּזֶה כַּנַּ"ל:

    The monarchy of David and the Messiah are also hinted to in Hallel, as it is brought. Also the other aspect is hinted to in Hallel - meaning that which was explained before, that we have a claim to come and regret and repent, since He Himself, may He be blessed, regrets and says, "Bring atonement for Me." And this is [the meaning of] (Psalms 118:22-23), "The stone that the builders rejected became the cornerstone. This was from the Lord." That is, if it seems wonderous to the penitent, how he merited to be accepted - this is "the stone that the builders rejected became, etc.," meaning the penitent that blemished what he blemished. So that is, "The stone that the builders rejected." They rejected him because of his many blemishes, but now he merited to be the cornerstone. And at first glance, the matter is wonderous! But truly, "this was from the Lord," meaning from God Himself. That is, it was from God Himself, as it were, that repentance is effective. For it came down from Him, may He be blessed, since He Himself, may He be blessed, said, "Bring atonement for Me." Hence we also have a claim to regret and to repent. And this is [the meaning of], "This was from the Lord." That it, as it were, was from God Himself that this happened; that repentance is effective, since He Himself regretted, as mentioned above. Yet "it is wonderous in our eyes," in truth. As, for us, it is truly a wonder how repentance is effective, and how we can have a claim to come before Him with our sins and to regret. However, "This was from the Lord," as mentioned above.

  5. 5

    וְאָז כָּל הָעֲשָׂבִים חוֹזְרִין כֹּחָם לְשָׁרְשָׁם, שֶׁהוּא דְּבַר ה'. וְזֶהוּ שְׁלֵמוּת בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה כְּשֶׁחוֹזְרִין אֶל הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁהֵם בָּאִים מִמִּעוּט הַיָּרֵחַ, שֶׁהוּא מִעוּט הַמַּלְכוּת שֶׁמִּשָּׁם בָּאִין כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁהֵם הַכֹּחוֹת הַמְלֻבָּשִׁין בְּכָל הָעֲשָׂבִים. וְעַתָּה עַל-יְדֵי בְּחִינַת תִּקּוּן מִלּוּי הַלְּבָנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, חוֹזְרִים כָּל הַכֹּחוֹת וְהַנִּיצוֹצוֹת לְשָׁרְשָׁם וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ מִלּוּי הַלְּבָנָה וְתִקּוּנָהּ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת הִתְנוֹצְצוּת מָשִׁיחַ, כִּי מִלּוּי הַלְּבָנָה הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת מָשִׁיחַ שֶׁאָז עֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ. וְאָז יִתְקַיֵּם, "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט:

  6. 6

    וְעַל-כֵּן אָז יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְזֶהוּ חֶסֶד גָּדוֹל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָמַר ה' יִתְבָּרַךְ, הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה וְעַל-כֵּן יֵשׁ לָנוּ פִּתְחוֹן פֶּה לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה וְתִקּוּנָהּ, כִּי זֶה שֶׁאָמַר ה' יִתְבָּרַךְ הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ, זֶהוּ בְּעַצְמוֹ תִּקּוּנָהּ וּמִלּוּאָהּ, כִּי אֲזַי מַתְחֶלֶת לְהִתְמַלְּאוֹת מֵאַחַר שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מִתְחָרֵט עַל מִעוּטָהּ. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה, עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ דַּיְקָא שֶׁאָז מַתְחִיל תִּקּוּן הַלְּבָנָה וּמִלּוּאָהּ, בְּחִינַת הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה כַּנַּ"ל:

  7. 7

    וְזֶה שֶׁאוֹמְרִים הַלֵּל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, כִּי הַלֵּל הֵפֶךְ הַקְּלִפָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת יְלָלָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר. כִּי יְנִיקָתָהּ מִמְּאֹרֹת חָסֵר כַּנַּ"ל וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ מַתְחִיל הַתִּקּוּן, עַל-כֵּן אוֹמְרִים אָז הַלֵּל שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מִמֶּנָּה. וְאֵין אוֹמְרִים רַק חֲצִי הַלֵּל, כִּי אָז הוּא רַק הַתְחָלַת הַמִּלּוּי וְהַתִּקּוּן. וְעִקַּר שְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן הוּא בְּיוֹם טוֹב וְאָז אוֹמְרִים הַלֵּל שָׁלֵם:

  8. 8

    גַּם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא בְּחִינַת הַתְחָלַת הַתְּשׁוּבָה, כִּי אָז אָמַר ה' יִתְבָּרַךְ, הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה. וּמִזֶּה נִשְׁתַּלְשְׁלָה תְּשׁוּבָה בְּכָל הַנִּבְרָאִים, שֶׁלְּכֻלָּם בָּא הִרְהוּר תְּשׁוּבָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ נֵרוֹ יָאִיר, וְעַל זֶה מְרַמֵּז מַה שֶּׁאוֹמְרִין חֲצִי הַלֵּל, דְּהַיְנוּ הַלֵּל בְּדִלּוּג, כִּי כֵּן הַבַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁאֵין יָכוֹל לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא רַק בְּדִלּוּג, כִּי צָרִיךְ לְדַלֵּג וְלִקְפֹּץ עַל כַּמָּה מַדְרֵגוֹת, כַּמּוּבָא עַל פָּסוּק, "מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת יְדוּדוּן יְדוּדוּן". וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ גַּם בִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת כַּסֵּדֶר וְצָרִיךְ לְדַלֵּג לְמַפְרֵעַ. וְאֶפְשָׁר לְרַמֵּז גַּם כֵּן עַל בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁהִיא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, כִּי הַבַּעַל תְּשׁוּבָה אֵין הִלּוּכוֹ כַּסֵּדֶר וְדֶרֶךְ הַבַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר לִפְעָמִים לְמַפְרֵעַ, כַּמּוּבָא בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם עַל פָּסוּק "וְהוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" שֶׁבִּתְחִלָּה מְסַיְּעִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה לֵילֵךְ וְלָרוּץ בְּדַרְכֵי ה' וְאַחַר כָּךְ מַנִּיחִין אוֹתוֹ. וְאָז חוֹזֵר לְאָחוֹר וְחוֹזֵר לֵילֵךְ כַּסֵּדֶר:

  9. 9

    גַּם בְּהַלֵּל מְרֻמָּז מַלְכוּת דָּוִד וּמָשִׁיחַ כַּמּוּבָא. גַּם מְרֻמָּז בְּהַלֵּל בְּחִינָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמְּבֹאָר לְעֵיל שֶׁיֵּשׁ לָנוּ פִּתְחוֹן פֶּה לָבוֹא וּלְהִתְחָרֵט וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה מֵאַחַר שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מִתְחָרֵט וְאוֹמֵר, הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה. וְזֶהוּ, "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת". הַיְנוּ כִּי אִם יִפָּלֵא עַל הַבַּעַל תְּשׁוּבָה אֵיךְ זָכָה שֶׁיִּתְקַבֵּל. וְזֶהוּ 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה וְכוּ'', הַיְנוּ הַבַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁפָּגַם בְּמַה שֶּׁפָּגַם. וְזֶהוּ 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים', שֶׁמָּאֲסוּ אוֹתוֹ עַל-יְדֵי פְּגָמָיו הַמְרֻבִּים וְעַכְשָׁו זָכָה לִהְיוֹת לְרֹאשׁ פִּנָּה. וְהַדָּבָר תָּמוּהַּ לִכְאוֹרָה, אַךְ בֶּאֱמֶת 'מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת', הַיְנוּ שֶׁמֵּאֵת ה' בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, הָיְתָה זֹאת שֶׁיּוֹעִיל תְּשׁוּבָה, כִּי זֶה נִשְׁתַּלְשֵׁל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ אָמַר, הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה, עַל-כֵּן גַּם אָנוּ יֵשׁ לָנוּ פִּתְחוֹן פֶּה לְהִתְחָרֵט וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. וְזֶהוּ 'מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת', שֶׁמֵּאֵת ה' בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, נִתְהַוָּה זֹאת שֶׁיּוֹעִיל תְּשׁוּבָה מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מִתְחָרֵט כַּנַּ"ל, אֲבָל בֶּאֱמֶת 'הִיא נִפְלָאת בְעֵינֵינוּ', כִּי אֶצְלֵנוּ הִיא פֶּלֶא בֶּאֱמֶת אֵיךְ יוֹעִיל תְּשׁוּבָה וְאֵיךְ יִהְיֶה לָנוּ פִּתְחוֹן פֶּה לָבוֹא לְפָנָיו בַּחֲטָאֵינוּ וּלְהִתְחָרֵט, אַךְ מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת כַּנַּ"ל:

Hebrew: Likutei Halachot: Orach Chaim 2

English: Sefaria Community Translation · CC0

Texts from Sefaria.