וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען (בראישת לז, א). הכלל הוא כך, דהנה בספר האמונה ובטחון להרמב''ן כתוב הגם שהקדוש ברוך הוא הבטיח ליעקב אבינו, אף על פי כן היה מתירא שמא יגרום החטא ולא עבד את הבורא כדת עיין שם. והנה צריך כל אדם לעבוד את ה' בכל עת ורגע ויהיה בשמחה תמיד אם הוא רואה שיש לישראל טובות בזה העולם ואם חס ושלום להיפוך צריך להשתתף בצערם וצריך לדאוג תמיד שמא יגרום החטא ולא עבד את הבורא ויעקב היה תמיד במדריגה זו שמתירא תמיד שמא יגרום החטא ולא יצא ידי חובתו לעבוד את הבורא. וזהו שאמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו, דהיינו שהיה לו תמיד פחד שמגורי הוא לשון פחד וממה היה לו פחד שמא לא עבד את הבורא כראוי. אביו שהיה לו מדת אביו, דהיינו פחד יצחק שיצחק עבד את הבורא במדת יראה כמו (בראשית לא, מב) ופחד יצחק:
Gensis 37,1. “Yaakov settled in the land where his father sojourned, in the Land of Canaan.” In his volume called האמונה והבטחון, “Faith and Confidence”, Nachmanides postulates the following principle. Although G’d had made numerous promises to our patriarch Yaakov, Yaakov continued to fear that due to any sins he might commit or have committed, these promises might not be honoured. One of these “sins” might have been that he did not serve the Lord in the manner required. Such sins of omission are very easily committed as the duty to serve the Lord is applicable 24 hours a day seven days a week. [Nachmaindes explains that everyone who has confidence, בוטח, has faith, מאמין, else what would he be confident of, whereas not everyone who has faith also possesses confidence. Ed.]. The human condition described by our sages as שמא יגרום החטא, “maybe one’s sin results in one’s confidence being misplaced, disappointed,” is what Nachmanides has in mind when he says that not every believer also possesses confidence. Proper service of the Lord also presupposes that the person who serves Him does so with a feeling of joy, joy that he is able to perform this service. Such “joy” must not be dependent on his joyful experiences on earth; our whole personality including our bodies, must participate in this joy; [as opposed to the angels who serve the Lord without mental reservations at all times as they are disembodied beings, Ed.] When we remember this, Yaakov’s frequent “fears,” something unusual when compared to Avraham and Yitzchok, is easily understandable, and does not reflect lack of אמונה, “faith.” Whenever the Jewish people experience “bad times,” every Jew must immediately ask himself how he had been remiss in his service of the Lord. Yaakov excelled in this constant critical review of his service of the Lord, and instead of such statements in the Torah as ויירא יעקב, “Yaakov was afraid,” reflecting a lack of faith, they reflect Yaakov’s constant concern if his service of the Lord had been adequate.
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען (בראישת לז, א). הכלל הוא כך, דהנה בספר האמונה ובטחון להרמב''ן כתוב הגם שהקדוש ברוך הוא הבטיח ליעקב אבינו, אף על פי כן היה מתירא שמא יגרום החטא ולא עבד את הבורא כדת עיין שם. והנה צריך כל אדם לעבוד את ה' בכל עת ורגע ויהיה בשמחה תמיד אם הוא רואה שיש לישראל טובות בזה העולם ואם חס ושלום להיפוך צריך להשתתף בצערם וצריך לדאוג תמיד שמא יגרום החטא ולא עבד את הבורא ויעקב היה תמיד במדריגה זו שמתירא תמיד שמא יגרום החטא ולא יצא ידי חובתו לעבוד את הבורא. וזהו שאמר הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו, דהיינו שהיה לו תמיד פחד שמגורי הוא לשון פחד וממה היה לו פחד שמא לא עבד את הבורא כראוי. אביו שהיה לו מדת אביו, דהיינו פחד יצחק שיצחק עבד את הבורא במדת יראה כמו (בראשית לא, מב) ופחד יצחק:
Gensis 37,1. “Yaakov settled in the land where his father sojourned, in the Land of Canaan.”
In his volume called האמונה והבטחון, “Faith and Confidence”, Nachmanides postulates the following principle. Although G’d had made numerous promises to our patriarch Yaakov, Yaakov continued to fear that due to any sins he might commit or have committed, these promises might not be honoured. One of these “sins” might have been that he did not serve the Lord in the manner required. Such sins of omission are very easily committed as the duty to serve the Lord is applicable 24 hours a day seven days a week.
[Nachmaindes explains that everyone who has confidence, בוטח, has faith, מאמין, else what would he be confident of, whereas not everyone who has faith also possesses confidence. Ed.].
The human condition described by our sages as שמא יגרום החטא, “maybe one’s sin results in one’s confidence being misplaced, disappointed,” is what Nachmanides has in mind when he says that not every believer also possesses confidence.
Proper service of the Lord also presupposes that the person who serves Him does so with a feeling of joy, joy that he is able to perform this service. Such “joy” must not be dependent on his joyful experiences on earth; our whole personality including our bodies, must participate in this joy; [as opposed to the angels who serve the Lord without mental reservations at all times as they are disembodied beings, Ed.]
When we remember this, Yaakov’s frequent “fears,” something unusual when compared to Avraham and Yitzchok, is easily understandable, and does not reflect lack of אמונה, “faith.” Whenever the Jewish people experience “bad times,” every Jew must immediately ask himself how he had been remiss in his service of the Lord. Yaakov excelled in this constant critical review of his service of the Lord, and instead of such statements in the Torah as ויירא יעקב, “Yaakov was afraid,” reflecting a lack of faith, they reflect Yaakov’s constant concern if his service of the Lord had been adequate.