איתא בת״ז הק' שפורים כיום הכיפורים, אפשר מרמז גם לזה, שכמו יוה״כ התענית והתשובה ביום זה, לא אם רוצה אותם האדם לעשותם עושה, רק בין אם רוצה בין לא, מקיימם מפני גזרת הקב״ה, כן גם שמחת פורים, לא רק אם האדם מעצמו בשמחה או עכ״פ במצב שיכול לשמח א״ע צריך הוא לשמח, רק גם אם הוא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל רוחו נרמס, חוק הוא שצריך עכ״פ איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל לבו.
It is found in the Tikkunei Zohar (57b:4) that Purim is like Yom Kippurim (an alternative way of referring to Yom Kippur). It could be that this also hints to the following: That just like on Yom Kippur, the fast and the repentance on that day are not [dependent] on whether a person wants to them; that he does them only then. Rather, whether one wants to or not, he has to do them because they are a decree of the Holy One, blessed be He. So too with the joy of Purim, it is not only if a person is joyful on his own, or at the very least is able to bring himself to joy, that he must rejoice. Rather, even if he is low and his heart is broken, his mind and all of his spirit trampled, it is a statute that he must, at the very least, bring a spark of happiness to his heart.
איתא בת״ז הק' שפורים כיום הכיפורים, אפשר מרמז גם לזה, שכמו יוה״כ התענית והתשובה ביום זה, לא אם רוצה אותם האדם לעשותם עושה, רק בין אם רוצה בין לא, מקיימם מפני גזרת הקב״ה, כן גם שמחת פורים, לא רק אם האדם מעצמו בשמחה או עכ״פ במצב שיכול לשמח א״ע צריך הוא לשמח, רק גם אם הוא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל רוחו נרמס, חוק הוא שצריך עכ״פ איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל לבו.
It is found in the Tikkunei Zohar (57b:4) that Purim is like Yom Kippurim (an alternative way of referring to Yom Kippur). It could be that this also hints to the following: That just like on Yom Kippur, the fast and the repentance on that day are not [dependent] on whether a person wants to them; that he does them only then. Rather, whether one wants to or not, he has to do them because they are a decree of the Holy One, blessed be He. So too with the joy of Purim, it is not only if a person is joyful on his own, or at the very least is able to bring himself to joy, that he must rejoice. Rather, even if he is low and his heart is broken, his mind and all of his spirit trampled, it is a statute that he must, at the very least, bring a spark of happiness to his heart.