ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות ויגש אותם אליו ויחבק להם וינשק להם וכו' וישם את אפרים לפני מנשה והקשה האוה"ח ויחבק אותם וינשק אותם היה ראוי לומר ופירש הוא ז"ל כי לצד שכבדו עיניו מזוקן היה מחבק שלא במקום החיבוק ומנשק שלא במקום הנישוק ולזה אמר להם ולא אמר אותם ע"כ דבריו וי"ל לפע"ד בדרך רמז בענין הזה מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"פ הקדמת הספרים הקדושים של הכהן הגדול ועיני ישראל הם הצדיקים שהם עיני הדור ע"ש שמשגיחים ומסתכלים תמיד בכל פעולותן של אותו הדור שלא יעשו ח"ו שום עולה ופרצה ואם רואה הצדיק במעשיהם איזה עול אזי מוכיחים נגד פניהם להחזירם למוטב ע"כ: וזה י"ל שמרומז כאן בפסוק ועיני ישראל היינו הצדיקים וחכמים שהם עיני ישראל כבדו מזוקן היינו שכבדו מלהסתכל בפעולות ישראל והיינו מזוקן ר"ל מחמת שמעשיהם הרעים נתיישן מאוד והורגלו בהם כ"כ עד שנדמה להם כהיתר ולכך א"א כלל להוכיח אותם על מעשיהם כי בעיניו אין עושה שום רע ח"ו רק הוא צדיק גמור אע"פ שעושה כל הרעות לא נחשב בלל בעיניו זה לדבר רע רק מחמת הרגל נעשה טבע ולכך לא יוכל לראות היינו א"א לסבול ולהכיל ולראות במעשיהם מגודל השברון לב שרואים שהעם מתפרצים כ"כ ובעיניהם אין עושים שום רע חלילה רק כולם צדיקי' גמורי' וא"א להוכיח אותם ואעפ"כ ויגש אותם אליו היינו שאע"פ שקש' לצדיק מאוד מעשיה' הרעים עכ"ז הוא מקרב אותם אליו בחושבו ועמך כולם צדיקי' אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרימון ויחבק להם הוא ג"כ לשון קירוב שחובקו בזרועותיו והיינו שהוא מקרב לרוצים להתקרב אל הצדיק בכל מיני קורבה וחיבה ועוד יותר מזה וינשק להם היינו דביקות וזיווג רוחא ברוחא ולרמז זה ג"כ נכון שלא אמר אותם כתירו' האוה"ח היינו שבאמת לא יוכל להיות הקירוב במקום הקירוב מחמת האמת שאינו נהנה מפעולותיה' ובפרט שא"א להיות זיווג ודביקות רוחא ברוחא כראוי כי איך יקושר נפש צדיק בנפש עשות רע שהם שני הפכיים עכ"ז קירבם רק שלא היה הקירוב במקום הראוי והאמיתי כאשר אם יטיבו מעשיהם וישם את אפרים לפני מנשה כי שני בחינות אלו אפרים ומנשה יש בישראל מנשה ע"ש כי נשני אלקים וכו' היינו לשון שכחה ששוכחים בה' הנכבד והנורא במעשיהם הרעים ואפרים הוא לשון פרה ורבה היינו שעכ"ז הם מלאים מצות וכו' והוא שרימז הפסוק שהצדיק מקרב מאוד אפי' את כל הרשעים והוא משים אותו בחי' הטוב של אפרים שבהם לעיקר וראש לפני בחי' הרע שבהם שהוא מנשה כי מנשה הבכור היינו דבאמ' מנשה היינו הבחי' הרע שבהם הוא העיקר ומתגבר יותר בהם מ"מ הצדיק מלמד זכות על ישראל כנ"ל וי"ל שהוא ג"כ טעם כי מנשה הבכור היינו שזה אמרו' הצדיק מה שהם שוכחים בה' הוא בראשונה ובהתחלה ואח"כ נזכרי' בה' ומתחרטי' מאוד על מעשיה' ומקבלים עלעצמם שיטיבו שוב מעשיהם כי זה דרך הצדיק ללמד תמיד זכות על ישראל עם קדוש ולקרבם בשתי ידים באהבה וחיבה ישמע חכם ויוס' לקח במוסר השכל הזה הנוהג תמיד ובפרט בדורותינו כי תורת ה' תמימ' עומדת לעד:
“Now Israel’s eyes were dim with age; he could not see. So [Joseph] brought them close to him, and he kissed them and embraced them.” (Gen. 48:10)...“The eyes of Israel” these are the righteous who are the eyes of the generation since they constantly watch over and observe the activities of each generation so that they not do any transgression or fence breaking, God forbid. And if the righteous one sees any transgression in what they do then s/he berates them in person in order to return them to the better way even against their will. Therefore it can be said that what is hinted at in this verse “and the eyes of Israel”, these are the righteous and the wise who are the eyes of Israel, “became dim (lit. heavy) with age”, which means that they tired of looking at the activities of Israel. “With age” means because their evil actions became old (familiar) and they became accustomed to them so much until they appeared as permitted. Therefore it became altogether impossible to reprimand them for their actions since in their eyes they were not doing anything wrong, God forbid, but believed themselves to be completely righteous. Even though they are doing all these evil things they never thought of them as anything evil because of the habits which had become natural. Therefore, “he could not see,” which means he couldn’t look, he couldn’t suffer, couldn’t contain and watch their actions because of the great heartbreak of seeing the people so unrestrained and yet in their own eyes not doing anything wrong, God forbid, but rather believing themselves to be altogether righteous. Therefore, it is impossible to reproach them. Nevertheless, “he brought them close to him,”which means that even though their behavior is hard for the tzaddik, nevertheless s/he brings them close by thinking “and your people are altogether righteous,” even the sinners of Israel are full of mitzvot like a pomegranate (is full of seeds). “And he embraced them” is also a language of bringing close, that they are hugged with the arms. This means that s/he brings close those who want to be close to the tzaddik with all manner of invitation and love. Even more than this, “he kissed them,” which means a clinging and closeness (lit. a pairing or lovemaking) of spirit to spirit.…
ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות ויגש אותם אליו ויחבק להם וינשק להם וכו' וישם את אפרים לפני מנשה והקשה האוה"ח ויחבק אותם וינשק אותם היה ראוי לומר ופירש הוא ז"ל כי לצד שכבדו עיניו מזוקן היה מחבק שלא במקום החיבוק ומנשק שלא במקום הנישוק ולזה אמר להם ולא אמר אותם ע"כ דבריו וי"ל לפע"ד בדרך רמז בענין הזה מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח ע"פ הקדמת הספרים הקדושים של הכהן הגדול ועיני ישראל הם הצדיקים שהם עיני הדור ע"ש שמשגיחים ומסתכלים תמיד בכל פעולותן של אותו הדור שלא יעשו ח"ו שום עולה ופרצה ואם רואה הצדיק במעשיהם איזה עול אזי מוכיחים נגד פניהם להחזירם למוטב ע"כ: וזה י"ל שמרומז כאן בפסוק ועיני ישראל היינו הצדיקים וחכמים שהם עיני ישראל כבדו מזוקן היינו שכבדו מלהסתכל בפעולות ישראל והיינו מזוקן ר"ל מחמת שמעשיהם הרעים נתיישן מאוד והורגלו בהם כ"כ עד שנדמה להם כהיתר ולכך א"א כלל להוכיח אותם על מעשיהם כי בעיניו אין עושה שום רע ח"ו רק הוא צדיק גמור אע"פ שעושה כל הרעות לא נחשב בלל בעיניו זה לדבר רע רק מחמת הרגל נעשה טבע ולכך לא יוכל לראות היינו א"א לסבול ולהכיל ולראות במעשיהם מגודל השברון לב שרואים שהעם מתפרצים כ"כ ובעיניהם אין עושים שום רע חלילה רק כולם צדיקי' גמורי' וא"א להוכיח אותם ואעפ"כ ויגש אותם אליו היינו שאע"פ שקש' לצדיק מאוד מעשיה' הרעים עכ"ז הוא מקרב אותם אליו בחושבו ועמך כולם צדיקי' אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרימון ויחבק להם הוא ג"כ לשון קירוב שחובקו בזרועותיו והיינו שהוא מקרב לרוצים להתקרב אל הצדיק בכל מיני קורבה וחיבה ועוד יותר מזה וינשק להם היינו דביקות וזיווג רוחא ברוחא ולרמז זה ג"כ נכון שלא אמר אותם כתירו' האוה"ח היינו שבאמת לא יוכל להיות הקירוב במקום הקירוב מחמת האמת שאינו נהנה מפעולותיה' ובפרט שא"א להיות זיווג ודביקות רוחא ברוחא כראוי כי איך יקושר נפש צדיק בנפש עשות רע שהם שני הפכיים עכ"ז קירבם רק שלא היה הקירוב במקום הראוי והאמיתי כאשר אם יטיבו מעשיהם וישם את אפרים לפני מנשה כי שני בחינות אלו אפרים ומנשה יש בישראל מנשה ע"ש כי נשני אלקים וכו' היינו לשון שכחה ששוכחים בה' הנכבד והנורא במעשיהם הרעים ואפרים הוא לשון פרה ורבה היינו שעכ"ז הם מלאים מצות וכו' והוא שרימז הפסוק שהצדיק מקרב מאוד אפי' את כל הרשעים והוא משים אותו בחי' הטוב של אפרים שבהם לעיקר וראש לפני בחי' הרע שבהם שהוא מנשה כי מנשה הבכור היינו דבאמ' מנשה היינו הבחי' הרע שבהם הוא העיקר ומתגבר יותר בהם מ"מ הצדיק מלמד זכות על ישראל כנ"ל וי"ל שהוא ג"כ טעם כי מנשה הבכור היינו שזה אמרו' הצדיק מה שהם שוכחים בה' הוא בראשונה ובהתחלה ואח"כ נזכרי' בה' ומתחרטי' מאוד על מעשיה' ומקבלים עלעצמם שיטיבו שוב מעשיהם כי זה דרך הצדיק ללמד תמיד זכות על ישראל עם קדוש ולקרבם בשתי ידים באהבה וחיבה ישמע חכם ויוס' לקח במוסר השכל הזה הנוהג תמיד ובפרט בדורותינו כי תורת ה' תמימ' עומדת לעד:
“Now Israel’s eyes were dim with age; he could not see. So [Joseph] brought them close to him, and he kissed them and embraced them.” (Gen. 48:10)...“The eyes of Israel” these are the righteous who are the eyes of the generation since they constantly watch over and observe the activities of each generation so that they not do any transgression or fence breaking, God forbid. And if the righteous one sees any transgression in what they do then s/he berates them in person in order to return them to the better way even against their will. Therefore it can be said that what is hinted at in this verse “and the eyes of Israel”, these are the righteous and the wise who are the eyes of Israel, “became dim (lit. heavy) with age”, which means that they tired of looking at the activities of Israel. “With age” means because their evil actions became old (familiar) and they became accustomed to them so much until they appeared as permitted. Therefore it became altogether impossible to reprimand them for their actions since in their eyes they were not doing anything wrong, God forbid, but believed themselves to be completely righteous. Even though they are doing all these evil things they never thought of them as anything evil because of the habits which had become natural. Therefore, “he could not see,” which means he couldn’t look, he couldn’t suffer, couldn’t contain and watch their actions because of the great heartbreak of seeing the people so unrestrained and yet in their own eyes not doing anything wrong, God forbid, but rather believing themselves to be altogether righteous. Therefore, it is impossible to reproach them. Nevertheless, “he brought them close to him,”which means that even though their behavior is hard for the tzaddik, nevertheless s/he brings them close by thinking “and your people are altogether righteous,” even the sinners of Israel are full of mitzvot like a pomegranate (is full of seeds). “And he embraced them” is also a language of bringing close, that they are hugged with the arms. This means that s/he brings close those who want to be close to the tzaddik with all manner of invitation and love. Even more than this, “he kissed them,” which means a clinging and closeness (lit. a pairing or lovemaking) of spirit to spirit.…