הרבה פעמים רואה האיש סתירות, רק מפני שאינו מסתכל אל תוך הענין פנימה, רק על לבושן מבחוץ מביט, והי׳ אם יחדור אל פנימיות ואל נפש הענין, יראה שאין סתירה, אין קושיא ואין תרוץ, הכל ענין ישר רק שמסתעף להרבה דרכים, וגם עתה היות שבטח מתקשה אתה בדברינו, לאמר הלא סתירות רואה אני בזה, מתחלה הבטיח אותי להתעלה ולהתגדל לגדול בישראל, אף אם איני מרגיש בקרבי גדלות ולא הכשרה יתרה, מפני שבי אוצר עליון טמון, וקדושה עילאה צפונה ונעלמה גם ממני בעבודת גופי תתגלה ובעמל נפשי תתעלה, ואח״כ מודה הוא שמדות רעות בקרבי ויורני לתקנם. הא תינח שאיני מרגיש את קדושתי אשר בקרבי, אבל למה זה עוד הנני רע ויודע חלאים בנפשי, ומאין מדות רעות האלה קבועות בנפשי כאלו הן עצם הנפש וטבעה, אם אוצר קדושה בי.
A person will often see contradictions only because he does not look deeply into a matter, but rather only glances at it superficially. But if he delves more deeply into the essence of the matter, he will see that there is no contradiction - that there was no difficulty nor [need for a] resolution. The matter is totally consistent, however it is just that it branches out in different ways. So too now - you are certainly finding difficulties with our words and saying, "Do I not see contradictions in this? At first, he promised me that I could become elevated and grow into being a great man among the Jewish people - even if I don't feel greatness or extra talent - because a supernal treasure is buried within me; that the higher holiness that is sealed and hidden even from me can be revealed with the service of my body; and that my spirit will rise with toil. But then he concedes that there are bad traits in me, and instructs me to fix them! Let us leave that I don't feel the holiness within me. But why should I be [considered] bad and [assume that I] experience spiritual illnesses? And if there is a storehouse of holiness inside me, from where did these bad traits get fixed in my spirit - as if they were essential to my spirit and its nature."
3
וכאמור סתירה היא, רק אם מסתכלים בחיצוניות ענינינו לבד, אבל א״א לנו להשאר בלבוש החצוני, ולא נגיע אל תכליתנו בזה לבד. כי בענין תקון המדות אשר דברנו עד עתה, רק איך להתאפק מהן ואיך לכבשן ולא ישחית בהן האיש את עצמו ולא את זולתו, לא יספיק לנו לבא אל תכליתנו, אם לא נהפוך אותן מדות רעות בעצמן למאורי אור ולמדורי אש של מעלה לעבוד בהן את יוצרנו, ולעשות גם מכל תוכיותנו עם קדוש, סגלה וממלכת כהנים כפי שרוצה והתנה ד׳ עמנו מראש.
As mentioned, it is only a contradiction if we just look at our matter superficially. But it is impossible for us to stay with a superficial understanding - with it alone, we would not reach our goal. For that which we have spoken up until now about improving the traits - only how to withstand them, how to conquer them and how a person not let them destroy him or others - will not suffice in order for us to to come to our goal. [We will not arrive at it] unless we transform these bad traits themselves into radiant lights and bonfires of supernal fire with which to serve our Maker; and make all of our essences into a holy people, a treasure, and a nation of priests - according to that which God stipulated with us and wanted from the beginning.
4
כי אם אמנם השכל האנושי רואה רק לעינים בחצוניות מדותינו כי רעות הן, שלח ד׳ לנו את הבעש״ט זצ״ל איש אלהים קדוש, ואת תלמידיו הקדושים אחריו מאורי ישראל, והם למדו אותנו שהמדות באיש ישראל קדושות הן, ממרום הן מופיעות ומשתלשלות, ורק בעוה״ז ובגוף של עוה״ז אם אין יודעים איך להתנהג בהן, נשתנה מראיהן ונראות לרעות, משל למים זכים בצלוחית מזוהמה, שגם המים נראים מזוהמים מבחוץ ע״י הצלוחית.
For if the human intellect can only superficially see that our traits our bad, God sent us the holy man of God, the Baal Shem Tov, may the memory of the tzaddik be for a blessing; and his holy students after him, the lights of Israel - and they taught us that the traits of a Jew are holy. They come from above and flow downwards. However in this world and in the this-worldly body, their appearance changes and they appear to be bad - if we don't know how to deal with them. There is [a relevant] parable about clear water in a dirty flask. Because of the flask, the water also looks dirty from the outside.
5
אם לא ידעת, הלא שמעת, שישנן מדות וספירות קדושות במרום, שבהן אור ד׳ וקדושתו מתלבש ועל ידיהן מתגלה ופועל בעולמות אשר ברא. ואם לא תדע מה הן הספירות, כי לא לפי ערכך עוד ללמוד ספרי קבלה. אבל הלא בתפלתך אתה אומר לך ד׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וכו׳. ומי בכם שלא יאמר אחר ספירת העומר, מה שפגמתי בספירה חסד שבחסד, חסד שבגבורה, חסד שבתפארת וכו׳. ומן אותן ספירות קדושות, המשיך קדוש ישראל הארה גם אל תוך קרבנו, עם קרובו. וכמו המדות אשר במרום, כן גם המדות אשר האיר בנו, רצונו בהן להתלבש, ואת קדושתו בהן לגלות. במדת החסד אשר בנו, שהיא השתלשלות מן ספירת חסד ואהבה עליונה, אהבת ד׳ לישראל ואהבת המלאכים בעבודת בוראם, כמ״ש ונותנים באהבה רשות וכו׳. גם בנו רק קדושה תראה, ורק בקדושה בה נפעל, לאהוב את ד׳ ית׳, את תורתו הקדושה ואת ישראל. ובמדת הגבורה ניראהו ביראה אמיתית. ולא אהבה ויראה נרדמת בלבד, שיש בעצם וטבע איש ישראל לד׳, אהבה ויראה שאינו מרגיש אותן, ואין לבו מפרכס ולא מזדעזע מהן, רק שיעשה לו האיש עכ״פ זמנים שיעורר את אהבתו לד׳ בתשוקה וגעגועים אליו ית׳ ויתפלל, אנא ד׳, קרבני נא אליך, למה זה הסתרת פניך ממני, ולמה הרחקתני מקדושתך. תשוקתו וגעגועיו יהיו כתשוקות וגעגועי הבן אל אביו שנתרחק ממנו, שכלו מתפעל ומפרכס אל אביו עד שלבו כואב לו. וכן ביראה לא יסתפק האיש הישראלי ביראה אשר בטבעו לבד אשר לא נגלתה בקרבו ואינו מרגיש זעזועי הנפש ממנה, רק צריך להתעורר בזמן מן הזמנים, ביראה נגלית, כמו מי שעומד לפני המלך הגבור, כלו יפחד ויזדעזע מן הדר כבודו ומן גדלות גבורתו אשר לפניו.
If you don't know, have you not heard that there are holy traits and emanations (sefirot) above, in which the light of God and His holiness are encased, and through which He is revealed and acts in the worlds that He created? And if you do not know what the emanations are - since is not for your age to study the books of Kabbalah - do you not say in your prayers, "To you, God, is greatness, power, splendor and majesty, etc." (in the morning service, from I Chronicles 29:11)? And which one of you does not say after the counting of the Omer, "That which I have damaged in the emanation of kindness in kindness; kindness in power; kindness in splendor, etc.?" It is from these holy emanations that the Holy One of Israel brings light within us, the people that is close to Him. And just like with the traits above, so too with the traits with which He has given us light - His will is to be encased in them and to reveal His holiness through them. [For example,] the trait of kindness inside us, which flows down from the emanation of kindness and supernal love - God's love for Israel, the love of the angels in doing the work of their Creator, as it is written (in the morning prayers), "and lovingly give permission, etc." - only holiness can be found there. So we should only use it for holiness - to love God, His Torah and the Jewish people. And with the trait of power, we should fear Him with true fear. And this is not just latent love and fear that a Jew naturally has in his essence for God - a love and fear that he does not feel, such that his heart does not quake nor tremble from them. Rather a person must at least make times to arouse his love for God with yearning and longing for Him, may He be blessed. He should pray, "Please, God, bring me close to You. Why do You hide Your face from me; and why have You distanced me from Your holiness?" His yearning and longings should be like the yearning and longings of a child for his father; a child who is totally excited and quaking for his father, to the point that his heart pains him. Likewise regarding fear, a Jew should not suffice with just a natural fear, which is not revealed inside him and does not cause him to feel a trembling in his soul. Rather, he needs at some point to arouse a tangible fear, as if he were standing in front of the Powerful King. He should be completely afraid and trembling from the dignity of His glory and from the greatness of His power which is in front of him.
6
וראה נא את דברי הרמב״ם ז״ל המובאים באו״ח ס׳ א׳ וז״ל: כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב״ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ד׳. מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי״ת ובושתו ממנו תמיד עכ״ל הק׳. וזהו העיקר, לא יראה נרדמה בקרבו כמלפני המלך שרחוק ממנו, שרק בדעתו יודע הוא ששם מרחוק נמצא מלך, וצריכים לירא ממנו, מפני שלו היכולת להרע ולהטיב עמו, רק יראה הכנעה ופחד לפני ד׳, אשר עומד עליו ורואה את מעשיו, כלו יזדעזע ואיבריו דא לדא ינקשו, יכנע ויתבטל מהדר כבודו אשר לפניו. ויראה כזו, לא תהי׳ קלושה וחלושה, לא תדחה ולא תתבטל מפני כל רצון ותאוה גופנית. ולא עוד אלא אף בשעה שלא תהי׳ יראתו כ״כ גלוי׳ בקרבו, אם רק יזכור מן הפחד והזעזוע שהי׳ לו לפני שעה או שעתיים, ג״כ יברח ויתרחק מן כל שמץ חטא אף תאוה של היתר שהן היפך מרצון ד׳. ואם יסתכל בקרבו ויראה, שעשה איזה מעשה, דבור, אף מחשבה של חטא, או שהלך בטל, שהוא יסוד כל החטאים, יחרה ויכעס ע״ע ויאמר אוי געוואלד, וואס האב איך געטוהען קעגען אויבערשטען, כ׳בין דאך ערגער ווי דער געמיינסטער פושע ישראל ח״ו, רבש״ע זיי מיר מוחל, כ׳נעם אויף מיר פון היינט אן צו זיין א יוד מיט מיין גאנץ לעבען.
And please see the words of the Rambam, may his memory be blessed, that are brought in Orach Chayim 1:1 - and these are his words: When one takes to heart that the great King, the Holy One, Blessed be He, whose glory fills the earth, is standing over him and watching his actions - as it is stated, "'Will a man hide in concealment and I will not see him,' declares the Lord" (Jeremiah 23:24) - he immediately acquires fear and submission from dread of God, may He be blessed, and is constantly ashamed from Him. Up to here are his holy words. And this is the essence! It should not be a latent fear inside him like that which exists in the face of a king that is far from him; about whom it is only in his mind that the king does exist far from him and we need to fear him, since he has the power to do good or bad to him. Rather it should be the fear, submission and dread in front of God, who stands over him and is watching his actions. [From such a fear], he will tremble and his limbs will knock against each other; he will be humbled and negate himself from the majesty of His glory that is before him. Such a fear will not be light and weak; it will not be pushed away or negated by any physical want or desire. Moreover, even at a time when his fear is not highly present inside of him - if he can just remember the dread and trembling that he had an hour or two ago, he will also run away and distance himself from any trace of sin, or even from a permissible desire that is against God's will. And if he looks inside and sees that he has done some sinful act, speech or even thought - or that he has walked around aimlessly, which is the foundation of all sin - he shall become mad and angry at himself: He shall say, "Oy gevalt, what have I done against God? I am worse than the lowliest Jewish sinner, God forbid. Master of the world, forgive me! I will take it upon myself to be a [proper] Jew with all of my heart from now on!"
7
הן הנה המדות אשר בנו, ספירות עליונות הן שנמשכו בנו, והרבה הרבה יש להתאונן על היכלי קודש אלו שנשחתו, ועל מאורי אור אשר בנו שנחבלו, ובאותה האהבה שהמשיך ד׳ ממעון קדשו לנו, שבה נאהבהו ונעבדהו, ובה נהי׳ כמלאכי אלהים, אנו מרגישים אהבה לשטותים ובמדת גבורה זו, שנראהו ונפחדהו יראה המלאכים, אנו מרגישים יראה לא טובה, כעס ושנאת חנם.
These traits that are within us are actually the lofty emanations [of God] that have come down to us. And so we should grieve very greatly for the holy chambers that have been destroyed; and for the radiant lights inside us that have been damaged. [For] with the same love that God has brought down from His holy abode - with which we love Him and serve Him and through which we are like ministering angels - we feel love for stupidities. And with this trait of power - with which we fear and dread Him with the fear of the angels - we feel improper fear, anger and baseless hatred.
8
בן יקיר, כיון שכבר אמרנו וכפלנו לך, שעיקר המחנך שלך הנך אתה בעצמך, ואם לא תקום אתה לקחת את רסן הממשלה בידך למשול עליך ולהיות קברניט הספינה להנהיגה, מי יודע אם לא תשבר ותטבע בים הזועף ובעולם הגשמי עם השאיפות הגרועות של האנשים, וכל מוריך ורבותיך לא יועילך אז ח״ו, לכן מוכרחים אנו להשתדל להבינך דבר זה יותר גם לפי דעתך ושנותיך, איך אף מדותיך אשר אתה מרגיש אותן לרעות, מאורי אור הנה בעצמותן וספירות עליונות שנצטמצמו ונשתלשלו בך, כדי שיקל לך לתקנן ולהשיבן לקדושתן הראשונה, כי זה הוא ראשית כל רפואה, להכיר את מקור המחלה מוצאי׳ ומחבואי׳.
Dear son, we have already told you several times that your main educator is yourself. So if you don't take the reins of control into your own hands to control yourself, to be the captain of the ship and to steer it - who knows if it will not break and have you drown in the raging seas and in the physical world with the worst human aspirations. And then all of your teachers and all of your rabbis will not be able to assist you, God forbid. Hence we need to make efforts to have you understand this thing better, even according to your mind and your years - how those traits that you feel to be bad are actually radiant lights in their essence, and are the highest emanations that have constricted themselves and flowed down into you. [Giving you this understanding] is in order that it be easier for you to improve them and bring them back to their original holiness. For this is the beginning of all healing - to recognize the source of the illness, its starting point and its hiding places.
9
כי זהו החילוק בין התעוררות המדות, לבין התעוררות שאר כוחות האיש כחכמה וכח גבורתו, את כח הגבורה יכול האיש לעורר מעצמו אף אם אין דבר זולתו שיעורר אותו, יכול הוא לחלוץ את עצמותיו ולאמץ את אגרופו ולאמר, באם הי׳ בא עתה שונא נגדי הכיתיו לרסיסים ומרגיש בשעה זו התגברות כחו, אף שאין שונא נגדו אף לא במחשבתו שיעורר גבורתו ולא עוד, אלא שהגבורים מוכרחים להתאבק כפעם בפעם, לא משנאה זה לזה ולא להראות את גבורתם רק מפני כח גבורתם אשר עצור בהם הדוחה אותם להתגלות, כלומר לא הגבור אשר מתאבק עמו עורר את גבורתו להתאבק, רק להפך גבורתו תעורר את האיש שתוכל להתגלות בגבורה, ודוחה אותו להתאבק כידוע. וכן היא התעוררות החכמה, יכול האיש לפעמים להתעורר לעיין באיזה דבר חכמה לא מפני שדבר החכמה לנגדו ומעוררתו לעיין בו, רק להפך, החכמה העצורה במחו, מתעוררת והיא מכריחתו לבקש דבר לעיין בו. וזאת היא סבת אי הבטלה אשר לחכמים, החכמה אשר בקרבם דוחה אותם לעיין ולהעמיק ללמוד ולהתגלות.
For this is the difference between arousal of the traits and arousal of other human powers like intelligence or strength: A person can arouse his strength on his own, even if there is nothing causing him to arouse it. He can put vitality in his bones, exert his fists and say, "If an enemy comes in front of me now, I will smash him to pieces." And he will feel an intensification of his strength - even though his enemy is not in front of him, nor is that even a thought, such that it be the cause for the arousal of his strength. Moreover, strong men actually must wrestle from time to time. This is not because they hate each other, nor is it to show their strength. Rather it is because of the power of the strength that is stored up inside of them, which pushes them to express it. That is to say, that it is not because of the other strong man that is wrestling with him that his strength is aroused, but just the opposite - his strength arouses him to express it and it pushes him to wrestle, as is well-known. And likewise with the arousal of intelligence, a person will sometimes be stimulated to look into a certain cerebral matter, not because the thing is in front of him and stimulates him to do so. Rather it is the opposite - the intelligence that is stored in his brain is aroused, and it makes him seek something to analyze. And this is the reason why intelligent people do not waste time. The intelligence within them pushes them to analyze and to deepen their understanding, to study and to [have itself] be expressed.
10
לא כן היא התעוררות המדות הן אינן מתעוררות מעצמן בלתי ע״י דבר אשר מעורר אותן. כעס ופחד האיש מתעוררים ע״י איזה דבר, ואם לא אותו הדבר לא הי׳ כועס ולא מפחד. ומי שכועס או מפחד מעצמו, סימן שחולה רוח הוא כנודע. וכן האהבה, רק אם יש דבר שמעוררתו לאהוב, מתעורר לאהבה ולא מעצמו, יכול הוא לחיות רק במצב שנוח עתה לעורר אותו לאהבה מלכעס, או לכעס מלאהבה. וכן נמצא איש זה שנוח לו יותר להתעורר לאהבה והשני לכעס, אבל שניהם רק על ידי דברים המעוררים אותם יתעוררו, ולא יצויר אצלם כמו בחכמה וכח גבורה, שיתעורר זה בכעס מעצמו ויבקש לו מי שיכעס עליו, וזה באהבה מעצמו ויבקש לו מי שיאהבהו*)הא דאיתא בספ"ק טעם לבריאת העולם שמטבע הטוב להטיב, ונתעורר מעצמו וברא הוא ית' ברואים להטיב עמהם זה רק אצלו ית', שכל התעוררותו מעצמו ולא מזולתו, כי אין בו הרכבה ולא שינוי ח"ו, רק אחדות פשוטה, והבן.. וגם זאת היא סבת הדבר שהמדות נתלבשו בזוהמא באדם, וכשהוא מרגיש מדה ממדותיו, לא מדה קדושה מרגיש, אהבה ויראה של קדושה, אף לא סתם אהבה וסתם יראה, והוא יבחר אם לשמש עמה לקדושה או להפך, רק מתחילתו הוא מרגיש מדות גרועות בקרבו, אהבה לשטותים, ויראה וכעס ושנאה רעה, ואין הרגשתו אותן כהרגשתו את החכמה והכח, שמרגישן סתם חכמה וסתם כח בקרבו, והוא משתמש אתם כבחירתו. כי החכמה והכח מתגלות ומתעוררות בו מעצמן, לכן מרגישן לעצמן סתם. והמדות כיון שרק ע״י דבר זולתן עולות ומתראות בו, והאיש מילדותו רק דברי עוה״ז דברים גשמיים מעוררים את מדותיו, כיון שבעוה״ז שקוע, לכן רק בתבניתם רואה אותן, מדות גשמיות. וכפי שמקדימים לחנך ולהרגיל את הילד לעורר ולגלות את מדותיו בדברים קדושים, כך משתנות צורתן לטוב, והוא מרגיש אותן מתחילתן לטוב, אהבה לד׳ לתורה וישראל ויראה ממנו ית׳, וכעס על עוברי רצונו, ומכש״כ על עצמו אם רואה בקרבו איזה נמיכות. ולא בקטנותו לבד מועיל ההרגל והשמוש במדות הקדושות, רק בכל ימי חיי האדם, כל כמה שמוסיף לשמש במדותיו ללא טוב, מוסיף להמשיך את מדות העליונות הנמצאות בקרבו ללבושים מגואלים, ומדות יותר גרועות מתרגשות בו, ובמה יתקדש לד׳, ואיפה הם הלבושים אשר יתלבש בהם אור ד׳ לשכון בקרבו. וכל שמוסיף לתקן את מדותיו ולקדשן לא ישאר במדות בלתי מזיקות לבד, כשור נגח הקשור והאסור, שרע הוא בעצמו רק שא״א לו עתה להזיק, אף לא במדות מתוקנות גופניות לבד, רק גם העלוי אשר במדותיו יקל לו לגלות. ספירות העליונות אשר נמשכות בו תתגלנה, ממרום באות ואת המרום וקדוש בהן יעבוד, והוא ית׳ כמו במדות אשר במרום כן גם במדותיו יתלבש, ועל ידן בו ישכון, את נפשו יאיר, ואת נשמתו כביכול יחבק אף ישיח.
This is not the case with arousal of the traits. They do not become aroused on the their own, without something else arousing them. A person's anger or fright is only aroused by something else. And if it were not for that thing, he would not be angry or afraid. As is well-known, it is a sign of mental illness for someone to get angry or afraid by himself. Likewise with love, it is only if there is something that arouses a person to love. It does not happen by itself. A person can be in a situation in which it is easier to arouse him to love than to get angry; or to get angry than to love. Likewise, one person may be easier to stimulate to love, while another will be easier to stimulate to get angry. But both of them are only stimulated by (external) things which arouse them. And it is unimaginable that anger be aroused on its own - as with the power of strength or the power of intelligence - and he seek someone at whom to get angry; or love on its own, that he seek someone to love. (Editor's note from the printed edition: That which it is stated in the holy books, that the reason for the creation is because it is the nature of the good to do good; such that God, may He be blessed, was aroused by Himself and created creatures so that He could do good to them - that is only with Him, may He be blessed, because all of His arousal is from Him. As He is not composite and there is no change in Him, God forbid, but rather only simple unity. And understand this.) And this is also the reason why the traits are encased in the pollution that is in a person. For when he feels one of his traits, he does not feel a holy trait - love or fear of holiness - nor even neutral love or fear that he can choose to use for holiness or its opposite. Rather, at the beginning, he will feel lowly traits inside him - love for stupidities and negative fear, anger and hatred. And his sensation of them is not like his sensation of intelligence or strength, concerning which he feels neutral intelligence or strength inside which he can use as he chooses. As intelligence and strength are aroused by themselves, which is why we feel them in a neutral fashion. But since traits only arise and become pronounced in him because of something external -and a child's traits are only aroused by physical things of this world, given that he is immersed in this world - hence he only sees them in this form, as physically oriented traits. So the quicker we can educate and accustom the child to arouse and reveal his traits for holy things, the more their form will change for the better and he will feel them for the good - love of God, of Torah and of the Jewish people; fear of Him, may He be blessed; and anger towards those who violate His will, and all the more so towards himself if he sees some lowliness within himself - from the beginning. And it is not only when he is small that the habituation and use of traits for holiness is useful. Rather during a person's entire life, the more he uses his traits for that which is not good, the more he degrades the higher traits that are found inside of him and encases them in disgusting things. Then worse traits will be felt by him. And so what will he use to be sanctified unto God? And where will be the garments with which the light of God can be encased, so that it can dwell within him? Whereas the person who greatly improves and sanctifies his traits will not only remain with traits that do not do damage - like a violent ox that is tied and bound, who itself is evil but is now unable to inflict damage. Nor will he only have refined physical traits. Rather, this will also make it easier for him to reveal the sublimity in his traits. The supernal emanations that are drawn down in him will be revealed. They come from the Most High; and he will serve the Most High and the Holy through them. And just like He, may He be blessed, is encased in the traits (emanations) above, so too will He be encased in the traits that are in him. He will dwell in him through them; give light to his spirit; and, as it it were, embrace his soul and even speak to it.
להפוך המדות הרעות למאורי אור
Changing Bad Character Traits into Radiant Lights
הרבה פעמים רואה האיש סתירות, רק מפני שאינו מסתכל אל תוך הענין פנימה, רק על לבושן מבחוץ מביט, והי׳ אם יחדור אל פנימיות ואל נפש הענין, יראה שאין סתירה, אין קושיא ואין תרוץ, הכל ענין ישר רק שמסתעף להרבה דרכים, וגם עתה היות שבטח מתקשה אתה בדברינו, לאמר הלא סתירות רואה אני בזה, מתחלה הבטיח אותי להתעלה ולהתגדל לגדול בישראל, אף אם איני מרגיש בקרבי גדלות ולא הכשרה יתרה, מפני שבי אוצר עליון טמון, וקדושה עילאה צפונה ונעלמה גם ממני בעבודת גופי תתגלה ובעמל נפשי תתעלה, ואח״כ מודה הוא שמדות רעות בקרבי ויורני לתקנם. הא תינח שאיני מרגיש את קדושתי אשר בקרבי, אבל למה זה עוד הנני רע ויודע חלאים בנפשי, ומאין מדות רעות האלה קבועות בנפשי כאלו הן עצם הנפש וטבעה, אם אוצר קדושה בי.
A person will often see contradictions only because he does not look deeply into a matter, but rather only glances at it superficially. But if he delves more deeply into the essence of the matter, he will see that there is no contradiction - that there was no difficulty nor [need for a] resolution. The matter is totally consistent, however it is just that it branches out in different ways. So too now - you are certainly finding difficulties with our words and saying, "Do I not see contradictions in this? At first, he promised me that I could become elevated and grow into being a great man among the Jewish people - even if I don't feel greatness or extra talent - because a supernal treasure is buried within me; that the higher holiness that is sealed and hidden even from me can be revealed with the service of my body; and that my spirit will rise with toil. But then he concedes that there are bad traits in me, and instructs me to fix them! Let us leave that I don't feel the holiness within me. But why should I be [considered] bad and [assume that I] experience spiritual illnesses? And if there is a storehouse of holiness inside me, from where did these bad traits get fixed in my spirit - as if they were essential to my spirit and its nature."
וכאמור סתירה היא, רק אם מסתכלים בחיצוניות ענינינו לבד, אבל א״א לנו להשאר בלבוש החצוני, ולא נגיע אל תכליתנו בזה לבד. כי בענין תקון המדות אשר דברנו עד עתה, רק איך להתאפק מהן ואיך לכבשן ולא ישחית בהן האיש את עצמו ולא את זולתו, לא יספיק לנו לבא אל תכליתנו, אם לא נהפוך אותן מדות רעות בעצמן למאורי אור ולמדורי אש של מעלה לעבוד בהן את יוצרנו, ולעשות גם מכל תוכיותנו עם קדוש, סגלה וממלכת כהנים כפי שרוצה והתנה ד׳ עמנו מראש.
As mentioned, it is only a contradiction if we just look at our matter superficially. But it is impossible for us to stay with a superficial understanding - with it alone, we would not reach our goal. For that which we have spoken up until now about improving the traits - only how to withstand them, how to conquer them and how a person not let them destroy him or others - will not suffice in order for us to to come to our goal. [We will not arrive at it] unless we transform these bad traits themselves into radiant lights and bonfires of supernal fire with which to serve our Maker; and make all of our essences into a holy people, a treasure, and a nation of priests - according to that which God stipulated with us and wanted from the beginning.
כי אם אמנם השכל האנושי רואה רק לעינים בחצוניות מדותינו כי רעות הן, שלח ד׳ לנו את הבעש״ט זצ״ל איש אלהים קדוש, ואת תלמידיו הקדושים אחריו מאורי ישראל, והם למדו אותנו שהמדות באיש ישראל קדושות הן, ממרום הן מופיעות ומשתלשלות, ורק בעוה״ז ובגוף של עוה״ז אם אין יודעים איך להתנהג בהן, נשתנה מראיהן ונראות לרעות, משל למים זכים בצלוחית מזוהמה, שגם המים נראים מזוהמים מבחוץ ע״י הצלוחית.
For if the human intellect can only superficially see that our traits our bad, God sent us the holy man of God, the Baal Shem Tov, may the memory of the tzaddik be for a blessing; and his holy students after him, the lights of Israel - and they taught us that the traits of a Jew are holy. They come from above and flow downwards. However in this world and in the this-worldly body, their appearance changes and they appear to be bad - if we don't know how to deal with them. There is [a relevant] parable about clear water in a dirty flask. Because of the flask, the water also looks dirty from the outside.
אם לא ידעת, הלא שמעת, שישנן מדות וספירות קדושות במרום, שבהן אור ד׳ וקדושתו מתלבש ועל ידיהן מתגלה ופועל בעולמות אשר ברא. ואם לא תדע מה הן הספירות, כי לא לפי ערכך עוד ללמוד ספרי קבלה. אבל הלא בתפלתך אתה אומר לך ד׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וכו׳. ומי בכם שלא יאמר אחר ספירת העומר, מה שפגמתי בספירה חסד שבחסד, חסד שבגבורה, חסד שבתפארת וכו׳. ומן אותן ספירות קדושות, המשיך קדוש ישראל הארה גם אל תוך קרבנו, עם קרובו. וכמו המדות אשר במרום, כן גם המדות אשר האיר בנו, רצונו בהן להתלבש, ואת קדושתו בהן לגלות. במדת החסד אשר בנו, שהיא השתלשלות מן ספירת חסד ואהבה עליונה, אהבת ד׳ לישראל ואהבת המלאכים בעבודת בוראם, כמ״ש ונותנים באהבה רשות וכו׳. גם בנו רק קדושה תראה, ורק בקדושה בה נפעל, לאהוב את ד׳ ית׳, את תורתו הקדושה ואת ישראל. ובמדת הגבורה ניראהו ביראה אמיתית. ולא אהבה ויראה נרדמת בלבד, שיש בעצם וטבע איש ישראל לד׳, אהבה ויראה שאינו מרגיש אותן, ואין לבו מפרכס ולא מזדעזע מהן, רק שיעשה לו האיש עכ״פ זמנים שיעורר את אהבתו לד׳ בתשוקה וגעגועים אליו ית׳ ויתפלל, אנא ד׳, קרבני נא אליך, למה זה הסתרת פניך ממני, ולמה הרחקתני מקדושתך. תשוקתו וגעגועיו יהיו כתשוקות וגעגועי הבן אל אביו שנתרחק ממנו, שכלו מתפעל ומפרכס אל אביו עד שלבו כואב לו. וכן ביראה לא יסתפק האיש הישראלי ביראה אשר בטבעו לבד אשר לא נגלתה בקרבו ואינו מרגיש זעזועי הנפש ממנה, רק צריך להתעורר בזמן מן הזמנים, ביראה נגלית, כמו מי שעומד לפני המלך הגבור, כלו יפחד ויזדעזע מן הדר כבודו ומן גדלות גבורתו אשר לפניו.
If you don't know, have you not heard that there are holy traits and emanations (sefirot) above, in which the light of God and His holiness are encased, and through which He is revealed and acts in the worlds that He created? And if you do not know what the emanations are - since is not for your age to study the books of Kabbalah - do you not say in your prayers, "To you, God, is greatness, power, splendor and majesty, etc." (in the morning service, from I Chronicles 29:11)? And which one of you does not say after the counting of the Omer, "That which I have damaged in the emanation of kindness in kindness; kindness in power; kindness in splendor, etc.?" It is from these holy emanations that the Holy One of Israel brings light within us, the people that is close to Him. And just like with the traits above, so too with the traits with which He has given us light - His will is to be encased in them and to reveal His holiness through them. [For example,] the trait of kindness inside us, which flows down from the emanation of kindness and supernal love - God's love for Israel, the love of the angels in doing the work of their Creator, as it is written (in the morning prayers), "and lovingly give permission, etc." - only holiness can be found there. So we should only use it for holiness - to love God, His Torah and the Jewish people. And with the trait of power, we should fear Him with true fear. And this is not just latent love and fear that a Jew naturally has in his essence for God - a love and fear that he does not feel, such that his heart does not quake nor tremble from them. Rather a person must at least make times to arouse his love for God with yearning and longing for Him, may He be blessed. He should pray, "Please, God, bring me close to You. Why do You hide Your face from me; and why have You distanced me from Your holiness?" His yearning and longings should be like the yearning and longings of a child for his father; a child who is totally excited and quaking for his father, to the point that his heart pains him. Likewise regarding fear, a Jew should not suffice with just a natural fear, which is not revealed inside him and does not cause him to feel a trembling in his soul. Rather, he needs at some point to arouse a tangible fear, as if he were standing in front of the Powerful King. He should be completely afraid and trembling from the dignity of His glory and from the greatness of His power which is in front of him.
וראה נא את דברי הרמב״ם ז״ל המובאים באו״ח ס׳ א׳ וז״ל: כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב״ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ד׳. מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי״ת ובושתו ממנו תמיד עכ״ל הק׳. וזהו העיקר, לא יראה נרדמה בקרבו כמלפני המלך שרחוק ממנו, שרק בדעתו יודע הוא ששם מרחוק נמצא מלך, וצריכים לירא ממנו, מפני שלו היכולת להרע ולהטיב עמו, רק יראה הכנעה ופחד לפני ד׳, אשר עומד עליו ורואה את מעשיו, כלו יזדעזע ואיבריו דא לדא ינקשו, יכנע ויתבטל מהדר כבודו אשר לפניו. ויראה כזו, לא תהי׳ קלושה וחלושה, לא תדחה ולא תתבטל מפני כל רצון ותאוה גופנית. ולא עוד אלא אף בשעה שלא תהי׳ יראתו כ״כ גלוי׳ בקרבו, אם רק יזכור מן הפחד והזעזוע שהי׳ לו לפני שעה או שעתיים, ג״כ יברח ויתרחק מן כל שמץ חטא אף תאוה של היתר שהן היפך מרצון ד׳. ואם יסתכל בקרבו ויראה, שעשה איזה מעשה, דבור, אף מחשבה של חטא, או שהלך בטל, שהוא יסוד כל החטאים, יחרה ויכעס ע״ע ויאמר אוי געוואלד, וואס האב איך געטוהען קעגען אויבערשטען, כ׳בין דאך ערגער ווי דער געמיינסטער פושע ישראל ח״ו, רבש״ע זיי מיר מוחל, כ׳נעם אויף מיר פון היינט אן צו זיין א יוד מיט מיין גאנץ לעבען.
And please see the words of the Rambam, may his memory be blessed, that are brought in Orach Chayim 1:1 - and these are his words: When one takes to heart that the great King, the Holy One, Blessed be He, whose glory fills the earth, is standing over him and watching his actions - as it is stated, "'Will a man hide in concealment and I will not see him,' declares the Lord" (Jeremiah 23:24) - he immediately acquires fear and submission from dread of God, may He be blessed, and is constantly ashamed from Him. Up to here are his holy words. And this is the essence! It should not be a latent fear inside him like that which exists in the face of a king that is far from him; about whom it is only in his mind that the king does exist far from him and we need to fear him, since he has the power to do good or bad to him. Rather it should be the fear, submission and dread in front of God, who stands over him and is watching his actions. [From such a fear], he will tremble and his limbs will knock against each other; he will be humbled and negate himself from the majesty of His glory that is before him. Such a fear will not be light and weak; it will not be pushed away or negated by any physical want or desire. Moreover, even at a time when his fear is not highly present inside of him - if he can just remember the dread and trembling that he had an hour or two ago, he will also run away and distance himself from any trace of sin, or even from a permissible desire that is against God's will. And if he looks inside and sees that he has done some sinful act, speech or even thought - or that he has walked around aimlessly, which is the foundation of all sin - he shall become mad and angry at himself: He shall say, "Oy gevalt, what have I done against God? I am worse than the lowliest Jewish sinner, God forbid. Master of the world, forgive me! I will take it upon myself to be a [proper] Jew with all of my heart from now on!"
הן הנה המדות אשר בנו, ספירות עליונות הן שנמשכו בנו, והרבה הרבה יש להתאונן על היכלי קודש אלו שנשחתו, ועל מאורי אור אשר בנו שנחבלו, ובאותה האהבה שהמשיך ד׳ ממעון קדשו לנו, שבה נאהבהו ונעבדהו, ובה נהי׳ כמלאכי אלהים, אנו מרגישים אהבה לשטותים ובמדת גבורה זו, שנראהו ונפחדהו יראה המלאכים, אנו מרגישים יראה לא טובה, כעס ושנאת חנם.
These traits that are within us are actually the lofty emanations [of God] that have come down to us. And so we should grieve very greatly for the holy chambers that have been destroyed; and for the radiant lights inside us that have been damaged. [For] with the same love that God has brought down from His holy abode - with which we love Him and serve Him and through which we are like ministering angels - we feel love for stupidities. And with this trait of power - with which we fear and dread Him with the fear of the angels - we feel improper fear, anger and baseless hatred.
בן יקיר, כיון שכבר אמרנו וכפלנו לך, שעיקר המחנך שלך הנך אתה בעצמך, ואם לא תקום אתה לקחת את רסן הממשלה בידך למשול עליך ולהיות קברניט הספינה להנהיגה, מי יודע אם לא תשבר ותטבע בים הזועף ובעולם הגשמי עם השאיפות הגרועות של האנשים, וכל מוריך ורבותיך לא יועילך אז ח״ו, לכן מוכרחים אנו להשתדל להבינך דבר זה יותר גם לפי דעתך ושנותיך, איך אף מדותיך אשר אתה מרגיש אותן לרעות, מאורי אור הנה בעצמותן וספירות עליונות שנצטמצמו ונשתלשלו בך, כדי שיקל לך לתקנן ולהשיבן לקדושתן הראשונה, כי זה הוא ראשית כל רפואה, להכיר את מקור המחלה מוצאי׳ ומחבואי׳.
Dear son, we have already told you several times that your main educator is yourself. So if you don't take the reins of control into your own hands to control yourself, to be the captain of the ship and to steer it - who knows if it will not break and have you drown in the raging seas and in the physical world with the worst human aspirations. And then all of your teachers and all of your rabbis will not be able to assist you, God forbid. Hence we need to make efforts to have you understand this thing better, even according to your mind and your years - how those traits that you feel to be bad are actually radiant lights in their essence, and are the highest emanations that have constricted themselves and flowed down into you. [Giving you this understanding] is in order that it be easier for you to improve them and bring them back to their original holiness. For this is the beginning of all healing - to recognize the source of the illness, its starting point and its hiding places.
כי זהו החילוק בין התעוררות המדות, לבין התעוררות שאר כוחות האיש כחכמה וכח גבורתו, את כח הגבורה יכול האיש לעורר מעצמו אף אם אין דבר זולתו שיעורר אותו, יכול הוא לחלוץ את עצמותיו ולאמץ את אגרופו ולאמר, באם הי׳ בא עתה שונא נגדי הכיתיו לרסיסים ומרגיש בשעה זו התגברות כחו, אף שאין שונא נגדו אף לא במחשבתו שיעורר גבורתו ולא עוד, אלא שהגבורים מוכרחים להתאבק כפעם בפעם, לא משנאה זה לזה ולא להראות את גבורתם רק מפני כח גבורתם אשר עצור בהם הדוחה אותם להתגלות, כלומר לא הגבור אשר מתאבק עמו עורר את גבורתו להתאבק, רק להפך גבורתו תעורר את האיש שתוכל להתגלות בגבורה, ודוחה אותו להתאבק כידוע. וכן היא התעוררות החכמה, יכול האיש לפעמים להתעורר לעיין באיזה דבר חכמה לא מפני שדבר החכמה לנגדו ומעוררתו לעיין בו, רק להפך, החכמה העצורה במחו, מתעוררת והיא מכריחתו לבקש דבר לעיין בו. וזאת היא סבת אי הבטלה אשר לחכמים, החכמה אשר בקרבם דוחה אותם לעיין ולהעמיק ללמוד ולהתגלות.
For this is the difference between arousal of the traits and arousal of other human powers like intelligence or strength: A person can arouse his strength on his own, even if there is nothing causing him to arouse it. He can put vitality in his bones, exert his fists and say, "If an enemy comes in front of me now, I will smash him to pieces." And he will feel an intensification of his strength - even though his enemy is not in front of him, nor is that even a thought, such that it be the cause for the arousal of his strength. Moreover, strong men actually must wrestle from time to time. This is not because they hate each other, nor is it to show their strength. Rather it is because of the power of the strength that is stored up inside of them, which pushes them to express it. That is to say, that it is not because of the other strong man that is wrestling with him that his strength is aroused, but just the opposite - his strength arouses him to express it and it pushes him to wrestle, as is well-known. And likewise with the arousal of intelligence, a person will sometimes be stimulated to look into a certain cerebral matter, not because the thing is in front of him and stimulates him to do so. Rather it is the opposite - the intelligence that is stored in his brain is aroused, and it makes him seek something to analyze. And this is the reason why intelligent people do not waste time. The intelligence within them pushes them to analyze and to deepen their understanding, to study and to [have itself] be expressed.
לא כן היא התעוררות המדות הן אינן מתעוררות מעצמן בלתי ע״י דבר אשר מעורר אותן. כעס ופחד האיש מתעוררים ע״י איזה דבר, ואם לא אותו הדבר לא הי׳ כועס ולא מפחד. ומי שכועס או מפחד מעצמו, סימן שחולה רוח הוא כנודע. וכן האהבה, רק אם יש דבר שמעוררתו לאהוב, מתעורר לאהבה ולא מעצמו, יכול הוא לחיות רק במצב שנוח עתה לעורר אותו לאהבה מלכעס, או לכעס מלאהבה. וכן נמצא איש זה שנוח לו יותר להתעורר לאהבה והשני לכעס, אבל שניהם רק על ידי דברים המעוררים אותם יתעוררו, ולא יצויר אצלם כמו בחכמה וכח גבורה, שיתעורר זה בכעס מעצמו ויבקש לו מי שיכעס עליו, וזה באהבה מעצמו ויבקש לו מי שיאהבהו*)הא דאיתא בספ"ק טעם לבריאת העולם שמטבע הטוב להטיב, ונתעורר מעצמו וברא הוא ית' ברואים להטיב עמהם זה רק אצלו ית', שכל התעוררותו מעצמו ולא מזולתו, כי אין בו הרכבה ולא שינוי ח"ו, רק אחדות פשוטה, והבן.. וגם זאת היא סבת הדבר שהמדות נתלבשו בזוהמא באדם, וכשהוא מרגיש מדה ממדותיו, לא מדה קדושה מרגיש, אהבה ויראה של קדושה, אף לא סתם אהבה וסתם יראה, והוא יבחר אם לשמש עמה לקדושה או להפך, רק מתחילתו הוא מרגיש מדות גרועות בקרבו, אהבה לשטותים, ויראה וכעס ושנאה רעה, ואין הרגשתו אותן כהרגשתו את החכמה והכח, שמרגישן סתם חכמה וסתם כח בקרבו, והוא משתמש אתם כבחירתו. כי החכמה והכח מתגלות ומתעוררות בו מעצמן, לכן מרגישן לעצמן סתם. והמדות כיון שרק ע״י דבר זולתן עולות ומתראות בו, והאיש מילדותו רק דברי עוה״ז דברים גשמיים מעוררים את מדותיו, כיון שבעוה״ז שקוע, לכן רק בתבניתם רואה אותן, מדות גשמיות. וכפי שמקדימים לחנך ולהרגיל את הילד לעורר ולגלות את מדותיו בדברים קדושים, כך משתנות צורתן לטוב, והוא מרגיש אותן מתחילתן לטוב, אהבה לד׳ לתורה וישראל ויראה ממנו ית׳, וכעס על עוברי רצונו, ומכש״כ על עצמו אם רואה בקרבו איזה נמיכות. ולא בקטנותו לבד מועיל ההרגל והשמוש במדות הקדושות, רק בכל ימי חיי האדם, כל כמה שמוסיף לשמש במדותיו ללא טוב, מוסיף להמשיך את מדות העליונות הנמצאות בקרבו ללבושים מגואלים, ומדות יותר גרועות מתרגשות בו, ובמה יתקדש לד׳, ואיפה הם הלבושים אשר יתלבש בהם אור ד׳ לשכון בקרבו. וכל שמוסיף לתקן את מדותיו ולקדשן לא ישאר במדות בלתי מזיקות לבד, כשור נגח הקשור והאסור, שרע הוא בעצמו רק שא״א לו עתה להזיק, אף לא במדות מתוקנות גופניות לבד, רק גם העלוי אשר במדותיו יקל לו לגלות. ספירות העליונות אשר נמשכות בו תתגלנה, ממרום באות ואת המרום וקדוש בהן יעבוד, והוא ית׳ כמו במדות אשר במרום כן גם במדותיו יתלבש, ועל ידן בו ישכון, את נפשו יאיר, ואת נשמתו כביכול יחבק אף ישיח.
This is not the case with arousal of the traits. They do not become aroused on the their own, without something else arousing them. A person's anger or fright is only aroused by something else. And if it were not for that thing, he would not be angry or afraid. As is well-known, it is a sign of mental illness for someone to get angry or afraid by himself. Likewise with love, it is only if there is something that arouses a person to love. It does not happen by itself. A person can be in a situation in which it is easier to arouse him to love than to get angry; or to get angry than to love. Likewise, one person may be easier to stimulate to love, while another will be easier to stimulate to get angry. But both of them are only stimulated by (external) things which arouse them. And it is unimaginable that anger be aroused on its own - as with the power of strength or the power of intelligence - and he seek someone at whom to get angry; or love on its own, that he seek someone to love. (Editor's note from the printed edition: That which it is stated in the holy books, that the reason for the creation is because it is the nature of the good to do good; such that God, may He be blessed, was aroused by Himself and created creatures so that He could do good to them - that is only with Him, may He be blessed, because all of His arousal is from Him. As He is not composite and there is no change in Him, God forbid, but rather only simple unity. And understand this.) And this is also the reason why the traits are encased in the pollution that is in a person. For when he feels one of his traits, he does not feel a holy trait - love or fear of holiness - nor even neutral love or fear that he can choose to use for holiness or its opposite. Rather, at the beginning, he will feel lowly traits inside him - love for stupidities and negative fear, anger and hatred. And his sensation of them is not like his sensation of intelligence or strength, concerning which he feels neutral intelligence or strength inside which he can use as he chooses. As intelligence and strength are aroused by themselves, which is why we feel them in a neutral fashion. But since traits only arise and become pronounced in him because of something external -and a child's traits are only aroused by physical things of this world, given that he is immersed in this world - hence he only sees them in this form, as physically oriented traits. So the quicker we can educate and accustom the child to arouse and reveal his traits for holy things, the more their form will change for the better and he will feel them for the good - love of God, of Torah and of the Jewish people; fear of Him, may He be blessed; and anger towards those who violate His will, and all the more so towards himself if he sees some lowliness within himself - from the beginning. And it is not only when he is small that the habituation and use of traits for holiness is useful. Rather during a person's entire life, the more he uses his traits for that which is not good, the more he degrades the higher traits that are found inside of him and encases them in disgusting things. Then worse traits will be felt by him. And so what will he use to be sanctified unto God? And where will be the garments with which the light of God can be encased, so that it can dwell within him? Whereas the person who greatly improves and sanctifies his traits will not only remain with traits that do not do damage - like a violent ox that is tied and bound, who itself is evil but is now unable to inflict damage. Nor will he only have refined physical traits. Rather, this will also make it easier for him to reveal the sublimity in his traits. The supernal emanations that are drawn down in him will be revealed. They come from the Most High; and he will serve the Most High and the Holy through them. And just like He, may He be blessed, is encased in the traits (emanations) above, so too will He be encased in the traits that are in him. He will dwell in him through them; give light to his spirit; and, as it it were, embrace his soul and even speak to it.