When he spoke about trying to bring people closer to God he made light of those who only try to work with simple people—the poor and needy, the ignorant and so on. The main effort should go into working with people of influence. Such people are very hard to bring closer, and if one succeeds with them it is a great merit for him. To bring these great souls closer to God is a major achievement. The simple, ordinary people will then automatically follow, for they are inevitably influenced by those on a higher level than themselves who have found their way to the truth, to God. I asked him who is considered on a higher level. He answered impatiently, as if I had asked something very obvious, “Whoever is more learned is more important; whoever is wealthier is more important; whoever has a better lineage is more important.” The implication was that anyone who is distinguished whether by his own wealth, his learning or lineage surely has a greater, higher soul, and likewise a stronger yetzer hara. He also has a larger number of souls under him. This is why the main effort should go into working with the leaders of the younger generation in a given place—the children of the wealthy and those with a high caliber in learning. Then the simple people will automatically come closer to God. The Rebbe himself would not try to work with old people, only with the young; see the Aleph-Bet Book, Teshuvah B4: “It is easier to get the young to return to God than the old.” One old man told me that once when he was with the Rebbe for Shavuot in Zaslov, he said to him, “Rebbe, bring me closer to you.” The Rebbe answered him, “I cannot bring old people closer.” Then the Rebbe smiled and said, “Tell me, is it really true that I can’t? Of course I can bring old people closer as well!” Even so this old man was never as strongly attached to the Rebbe as the young people (see Likutey Moharan I, 206 on the difference between those of tender years and the old). We have seen and heard about several cases showing the difficulties of bringing old people closer.
(ק) כַּמָּה פְּעָמִים הָיָה מְדַבֵּר הַרְבֵּה עִמָּנוּ וְהִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאֹד לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר הַרְבֵּה עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְעוֹרְרָם וְלַהֲשִׁיבָם לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּרְצוֹנוֹ הָיָה אֲפִלּוּ לְדַבֵּר עִם בְּנֵי הָעוֹלָם שִׂיחוֹת חֻלִּין בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם, אוּלַי יִצְמַח וְיִתְגַּלְגֵּל מִזֶּה דִּבּוּרִים שֶׁיְּעוֹרְרוּ אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יִפְעַל כִּי־אִם תְּנוּעָה בְּעָלְמָא, שֶׁיִּכְנֹס בָּהֶם אֵיזֶה הִרְהוּר תְּשׁוּבָה אוֹ הִתְעוֹרְרוּת לְפִי שָׁעָה, גַּם־כֵּן טוֹב מְאֹד, מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים, כְּשֶׁיְּדַבֵּר עִמָּהֶם וְיַחֲזֹר וִידַבֵּר, אוּלַי יִזְכֶּה לְעוֹרְרָם בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, כַּמּוּבָא בְּכָל הַסְּפָרִים בִּפְרָט בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (שְׁמוֹת קכח:), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם זַכָּאָה מָאן דְּאָחֵד בִּידָא דְחַיָּבָא וְכוּ' וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּבַּח בֵּהּ בְּכָל עָלְמִין. וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֶאֱרִיךְ לְדַבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים מִזֶּה, וְזֵרַז אוֹתָנוּ לָזֶה מְאֹד בְּכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת. וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה מְבַזֶּה אוֹתָנוּ בְּבִזְיוֹנוֹת עַל שֶׁאָנוּ מִתְעַצְּלִים בָּזֶה, וּפַעַם אַחַת קָרָא אוֹתָנוּ עֵצִים יְבֵשִׁים עַל שֶׁאֵין אָנוּ מוֹלִידִים נְפָשׁוֹת שֶׁיִּתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יָדֵינוּ. וּפַעַם אַחַת בְּלֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת עָמַדְנוּ לְפָנָיו עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵהַחֲשׁוּבִים שֶׁלּוֹ, וְהוֹכִיחַ אוֹתָנוּ מְאֹד כַּמָּה שָׁעוֹת עַל עִנְיָן זֶה וְסִפֵּר אָז הַרְבֵּה מֵעִנְיָן זֶה. וְגַם הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּסְעוּ נְסִיעוֹת בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם. וְאָז כְּשֶׁדִּבֵּר מִזֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, אָז הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק הַפְּחוּתִים בַּמַּעֲלָה מְאֹד כְּגוֹן עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֲנָשִׁים הַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה. כִּי הָעִקָּר הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנֵי הָאָדָם הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת. כִּי בְּנֵי־אָדָם כָּאֵלּוּ קָשֶׁה לְקָרְבָם מְאֹד, וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְקָרְבָם אַשְׁרֵי לוֹ. כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד כְּשֶׁמְּקָרֵב נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא אֵלָיו וּמִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי מִתְבַּטְּלִים לְגַבֵּי הַגָּדוֹל מֵהֶם שֶׁנִּתְקָרֵב לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי הוּא הַגָּדוֹל. הֵשִׁיב בְּחִפָּזוֹן [בְּדֶרֶךְ גְּעָרָה עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה] מִי שֶׁהוּא לַמְדָן יוֹתֵר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא מְיֻחָס חָשׁוּב יוֹתֵר. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלָה מִצַּד עֲשִׁירוּת אוֹ מִצַּד חָכְמָה וְיִחוּס, בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה יוֹתֵר. וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְגַם בּוֹ תְּלוּיִים כַּמָּה נְפָשׁוֹת בְּיוֹתֵר. וְעַל־כֵּן הָעִקָּר לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּעִיר, כְּגוֹן בְּנֵי הָעֲשִׁירִים וְאוֹתָן שֶׁמֻּחְזָקִים בְּלִמּוּד, וְאָז הַקְּטַנִּים מִתְקָרְבִים מִמֵּילָא וְכַנַּ"ל. גַּם דַּרְכּוֹ הָיָה שֶׁלֹּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב זְקֵנִים רַק בְּנֵי הַנְּעוּרִים כַּמּוּבָא בְּהָאָלֶף־בֵּית (סֵפֶר הַמִּדּוֹת) שֶׁהַנְּעָרִים בְּקַל לְהָשִׁיב אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִן הַזְּקֵנִים. וְכֵן סִפֵּר לִי זָקֵן אֶחָד עַל עַצְמוֹ שֶׁפַּעַם אַחַת כְּשֶׁהָיָה אֶצְלוֹ עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּזַאסְלַאב אָז אָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, רַבֵּנוּ קָרְבוּ אוֹתִי אֲלֵיכֶם. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵינִי יָכוֹל לְקָרֵב זְקֵנִים. אַחַר־כָּךְ שָׂחַק רַבֵּנוּ קְצָת וְאָמַר לוֹ, תֹּאמְרוּ שֶׁכָּךְ הוּא הָאֱמֶת שֶׁאֵינִי יָכוֹל, בְּוַדַּאי אֲנִי יָכוֹל לְקָרֵב גַּם זְקֵנִים. אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נִתְקָרֵב זֶה הַזָּקֵן הֵיטֵב לְרַבֵּנוּ כְּמוֹ בְּנֵי הַנְּעוּרִים. וְכֵן מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד [בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן ר"ו] הַחִלּוּק שֶׁבֵּין עוּל יָמִים לְזָקֵן עַיֵּן שָׁם. וְכֵן שָׁמַעְנוּ וְרָאִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁקָּשֶׁה לְקָרֵב הַזְּקֵנִים:
When he spoke about trying to bring people closer to God he made light of those who only try to work with simple people—the poor and needy, the ignorant and so on. The main effort should go into working with people of influence. Such people are very hard to bring closer, and if one succeeds with them it is a great merit for him. To bring these great souls closer to God is a major achievement. The simple, ordinary people will then automatically follow, for they are inevitably influenced by those on a higher level than themselves who have found their way to the truth, to God.
I asked him who is considered on a higher level. He answered impatiently, as if I had asked something very obvious, “Whoever is more learned is more important; whoever is wealthier is more important; whoever has a better lineage is more important.” The implication was that anyone who is distinguished whether by his own wealth, his learning or lineage surely has a greater, higher soul, and likewise a stronger yetzer hara. He also has a larger number of souls under him. This is why the main effort should go into working with the leaders of the younger generation in a given place—the children of the wealthy and those with a high caliber in learning. Then the simple people will automatically come closer to God.
The Rebbe himself would not try to work with old people, only with the young; see the Aleph-Bet Book, Teshuvah B4: “It is easier to get the young to return to God than the old.” One old man told me that once when he was with the Rebbe for Shavuot in Zaslov, he said to him, “Rebbe, bring me closer to you.” The Rebbe answered him, “I cannot bring old people closer.” Then the Rebbe smiled and said, “Tell me, is it really true that I can’t? Of course I can bring old people closer as well!” Even so this old man was never as strongly attached to the Rebbe as the young people (see Likutey Moharan I, 206 on the difference between those of tender years and the old). We have seen and heard about several cases showing the difficulties of bringing old people closer.