ענין ל"ג בעומר. מהו עניינו: ענין ל"ג בעומר שנוהגין בו שמחה ושלא לומר תחינה. אומר לך את אשר עם לבבי. ואקדים את אשר כתבתי במשנה מס' אבו' חמשה תלמידי' היה לו לריב"ז וכו' א"ל צאו וראו איזהו דרך טובה שידבק בה האדם (על כרחך צ"ל דשאל להם איזהו טוב כללי שיהיה כולל כל הטובות. דאלת"ה מהו השאלה תורה ומצות המה הטוב כמד"א ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו') ר' אליעזר אומר עין טובה. ר' יהושע אומר חבר טוב ר' יוסי אומ' שכן טוב. ר' שמעון אומר הרואה את הנולד. ר' אליעזר אומר לב טוב אמר להן רואה אני את דברי ר"א בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם ע"כ. הנה מה שיש להתבונן א' א"ל צאו וראו היכן צוה להם לראות. ב' כל דבריהם שאמר כ"א וא' מהיכן למדו. ג' מה שאמר להם ריב"ז רואה אני וכו' שבכלל דבריו כו'. האיך יוכלל בכלל לב טוב חבר טוב ושכן טוב ורואה את הנולד וגם עין טובה. הלא פעולת העין קודם ללב כענין שאמרו העין רואה והלב חומד. ונראה לי דהנה אין לך שום שכל מושכל שלא יהיה נשמע מן התורה. והנה צוה להם ריב"ז שיהיו מתבוננים מן התורה איזה דבר הוא טוב כללי והתלמידים החכמים הבינו בדברי רבם אשר הדעת הזה נלמד מן הטוב הראשון הנזכר בתורה הוא הוא הטוב הכללי הכולל לכל דרכי התורה (והיא עפ"י דרך שאמרז"ל הרואה ט' בחלום סימן יפה לו הואיל ופתחה בו התורה בתיבת טוב תחלה. כי מן בראשית עד תיבת טוב אין אות ט' נשמע מזה שיש ללמוד מהאות והתיב' שנכתב בתורה בראשיתה. היינו שאותו האות והתיב' נזכר בתחלה בתורה אותו הדבר הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו. והנה התורה היא טוב. אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וכו' ממילא כל דרכי התורה היא טוב. אבל כללית טובות התורה בודאי יש ללמוד מן הטוב הראשון הנכתב בתורה וכנ"ל) והנה יצאו התלמידים ודקדק כ"א מן הטוב הראשון הנאמר בתורה שהוא בודאי טוב כללי. הנה למד ר"א. הנה טוב הא' הנזכר בתורה הוא וירא אלקים את האור כי טוב. הנה תלוי הטוב הראשון בתו' בראי'. מזה נלמד הדרך הטוב הכללי הוא עין טוב' ור' יהושוע למד מדכתיב שהיה חושך ע"פ תהום. ויאמר אלקים יהי אור ונעשה האור חבר להחשך. וירא אלקים כי טוב נשמע דרך הטוב הכללי הוא חבר טוב. ר' יוסי אומר שכן טוב דהרי כתיב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וכו' ודרשו בזה חז"ל (כמו שפירש"י בזה) ראה שאין נאה שיהיה האור משתמש בערבוביא עם החשך וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה היינו סמיכות בשכינות זה לזה. וע"ז נאמר וירא וכו' כי טוב. הנה נשמע שכן טוב הוא הדרך הטוב הכללי ר' שמעון אומר הרואה את הנולד. כי וירא אלקים את האור כי טוב. דרשו חז"ל (וכפירש"י אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה) שצפה הקב"ה במעשיהן של רשעים וראה כי טוב לגנוז את האור. הנה נשמע הטוב הכללי הוא הרואה את הנולד ר"א בן ערך אומר לב טוב כי מהתחלת התורה. בראשית עד תיבת טוב ל"ב תיבות יורה על ל"ב טוב הוא הטוב הכללי. ע"כ אמר ריב"ז רואה אני וכו' שבכלל דבריו דבריכם. כי הן אמת שגם דבריכם נשמעים מן התורה הלז שכל אלה הם טובות כוללים. אבל הטוב שלמד ר"א בן ערך נשמע מן התורה שהוא כולל גם כל אלה טובות שאמרתם. דהנה לימוד כ"א הוא רק מהפסוקים המיוחדים המוסמך אל הטו' והנה הוא נלמד מכל הכלל דהיינו מהתחלת התורה עד הטוב. א"כ שמע שהטוב ההוא כולל כל הטובות שאמרתם. והם אינם כוללים דבריו הג"ה וכן בהפכו יצאו וראו וכו' הנה כ"א לפי דרכו מדנשמע מן התורה שזה הוא הטוב. נשמע הפכו הוא בהיפך. שידיעת ההפכיים אחד (והא דשאל אותם שוב צאו וראו וכו' יתבאר אי"ה במ"א) אבל מהראוי להתבונן בדברי ר"ש שאמר בדרך הטוב הרואה את הנולד וכמ"ש בפנים לימודו ובהפכו אמר הלוה ואינו משלם. וי"ל דהנה הרואה את הנולד הוא נלמד שצפה הקב"ה מעשיהן של רשעים וראה כי טוב ליגנז האור. ואמרו גנזו לצדיקים לעתיד לבא ב"ב עתיד להחזירו לנו ונאמן הוא בעל מלאכתינו (שלקח מאתנו האור וגנזו) להחזירו ולשלם לנו לע"ל וזה הוא הטוב. נשמע הפכו הוא הלוה ואינו משלם. וג"כ הוא עפ"י משארז"ל בפסוק אין אומר ואין דברים כיון שנגנז האור הראשון ששימש ל"ו שעות מכאן ואילך. הלילה לוה מן היום והיום לוה מן הלילה. ומחזירין זה לזה באמונה בלי אומר ובלי דברים היינו בלא שטר ובלא עדים והנה בזה כתיב וירא וכו' כי טוב ויבדל וכו' וקבע לזה תחומו וכו' ולוין זה מזה ומחזירין באמונה. והנה הפכו הלוה ואינו משלם הבן: והוא דבר נחמד להבין וישר למוצאי דעת:
One particular custom practiced on the day of Lag B'Omer is unique: Children go to parks and fields to play with bows and arrows. What is the reason for this peculiar custom? One well-known explanation[5] has to do with the fact that during Rabbi Shimon's lifetime, no rainbow ever appeared in the sky[6]. This is profoundly significant, because Genesis relates[7] that the rainbow represented G-d's covenant never to destroy the world again even if the human race would degenerate to its status prior to the Flood. But as long as Rabbi Shimon was alive, his merit and piety alone were enough to ensure that G-d would not regret His creation, with no need for the rainbow. On the day of Rabbi Shimon's passing, however, the world was in need of the rainbow. Thus, each year on that day we recall this man's greatness by playing with the bow[8].
2
והנה ע' בדברינו בדרושי' לחג הפסח בכוונת ליל א' שהוא הכל בחפזון נעשי' כל האורות והשפעו' המוחין (לקבלת התורה) באיתערות' דלעיל' שלא ע"י מעשינו (כמו שהיה במצרים שלא יכלו להתמהמ' עד שיתהווה הדבר ע"י מעשינו) והנה להיות הארה שלא ע"י מעשינו אין לזה קיום. ע"כ צונו הש"י אח"כ מצות ספירת העומר. מ"ט יום ואנו סופרין יום אחר יום. דרגא בתר דרגא ומאירין האורות הנצרכין לקבלת התורה ע"י מעשינו ויש לזה קיום ואז היא יום קבלת התורה. והנה ימי הספירה הם מ"ט ימים מנין לב טוב הנלמד על הטוב הכללי מן תיבת בראשית עד וירא אלקים כי טוב (ועיין בדרושים הנ"ל ענין כוונות הלילה הזה (מ"ה ב"ן) מצה (ע"ב ס"ג) בגי' יהי אור סוד אור הגנוז. הבן מאד) היא הטוב הכללי אל התורה אשר בה גנוז האור הטוב. ע"כ צונו הש"י לספור קודם מתן תורה מ"ט ימים מנין לב טוב. אין טוב אלא תורה כמה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי. וע"כ נקרא התורה טוב מפני שבה נגנז האור כי טוב: ויש בתורה ל"ב נתיבות חכמה בראשית תירגם יונתן בחוכמתא. סוד ראשית חכמה כידוע הרי לך בתורה ל"ב (היינו ל"ב נתיבות חכמה) טוב (היינו אור הגנוז אור כי טוב) ע"כ להבנת התורה צונו הש"י לספור מ"ט ימים מנין לב טוב) ואח"כ הוא יום קבלת התורה ומעתה הקורא נעים תנה לבך הטוב ותראה רמיזת לב בתורה (כמש"ל) הוא רק בחשבון ל"ב תיבות מן בראשית עד תיבת טוב. כי בראשית התורה הקדומה רשומה חכמתך הסתומה (ל"ב נתיבות חכמה) מאין תמצא והיא נעלמה ע"כ נרמז הלב רק בחשבון התיבות מן בראשית (חכמה) ל"ב תיבין עד תיבת טוב (רמז ל"ב נתיבותי' הנעלמי' אוריית' מחכמה נפקת) ותיבת טוב היא בפירוש בתורה מזה נשמע בהגיע עתותינו עת דודים במצות ספירתנו להכנעת לב טוב לקבלת התורה: בהשלים בספירה מספר ל"ב אז מתגלה הטוב אור הגנוז שנננז בתורה: ע"כ עושין היום הזה יום שמחה אור צדיקים. הבן כי א"א לפרש:
3
ועתה אתה ברוך י"י קורא נעים. תשכיל ותבין אשר ביום זה התחלת התגלות הטוב של התור' שנגנז בה האור כי טוב הוא האור שהאדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו בזה האור רואין מסטירין של יוצר בראשית. הנה ר' שמעון בן יוחאי קראוהו בוצינא קדישא כי ע"י נתגלו באיתגליא סודות התורה הוא סוד האור כי טוב הגנוז בתורה ע"כ נקרא ספרו הקדוש זה"ר אור המבהיק מסוף העולם ועד סופו או"ר הטוב הגנוז בתורה. ע"כ יומא הדין טוב ימים למתן תורה. אשר מתחיל להתנוצץ האור כי טוב בתו' וכמש"ל. הנה יום הזה ל"ג בעומר. יומא דהילולא דרבי שמעון בן יוחאי בו ביום עלה לשמי מרומים. ומסתמא ביום זה נולד ג"כ כי הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום אל יום. הנה בו ביום שמתחיל האור כי טוב להאיר מן התורה היינו טוב ימים קודם מתן תורה בו ביום נתגלית הנשמה הקדושה בעולם אשר תגלה דרך אור כי טו"ב בתור'. ע"כ נקר' הקדוש ההוא בוצינא קדישא (היינו נ"ר הקדוש) בו ביום עלה לשמי מרומים וצוה לר' אבא לכתוב כל הגנזי נסתרות אשר נתגלה להשאיר ברכה מהארת האור הגנוז (כי טוב כמד"א מה רב טובך אשר צפנת וכו') שמור לנו ולבנינו עד יתגלה במהרה אור משיח צדקינו. כמשארז"ל ויאמר אלקים יהי אור זה אורו של מלך המשיח בזכות התעסקות בהאור כי טוב אשר השאיר בוצינא קדישא לברכה ולחיים ולאור לכל ישראל:
4
ובזה תבין מנהג ישראל תורה היא להדליק נרות ומאורות ביום הזה לכבוד האור כי טוב שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר ל"ג בעמר טוב ימים קודם מתן תורה. ולכבוד נשמת מאיר התור' בוצינא קדישא אשר נתגלה ביום הזה וביום הזה עלה לשמי מרומים. והוא יומא דהילולא דילי' לאורו ניסע ונלך. לכבוד ספרו הקדוש זוהר המאיר ומבהיק מסוף העולם ועד סופו (אשר כתב ר' אבא ביום הזה) והוא מאיר לנו בגלותינו עד כי יבא משיח צדקינו דאתמר בי' ויאמר אלקים יה"י אור (בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) זה אורו של מלך המשיח יבא ב"ב ויגלה לנו האור הגנוז. והמשכילים יזהירו כזה"ר הרקיע ותבין לפי"ז אשר נתאמת לנו מאנשי אמת אשר השמח' ביום הזה על ציון רשב"י היא שלא כטבע דכתיב אור צדיקים ישמח:
5
מנהג ישראל אשר התלמידים בני בי רב יורו בקשת ביום הזה והנה שמעתי מאת כבוד אדומ"ו ברב הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל הטעם הוא כי בימי ר' שמעון לא נראתה הקשת. והנה ביום עלותו למרום עושין הסימן בזה עכ"ד. והוא כעין ללמד בני יהודה קשת. ונ"ל ע"ד דברי אדמ"ו דהנה אמר רשב"י לר"א ברי' (בזהר) ברי לא יתצפי לרגלי דמשיחא עד דתתחזי קשתא בגוונין נהורין. הוא סימן התגלות אור של מלך המשיח. אשר יגלה האור בי טוב הגנוז. הנה ביום הזה אשר נכתב הס' הקדוש הזהר שהוא מהארת האור כי טוב הגנוז. מפי בוצינא קדישא. וזה מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקינו יהי אור זה אור"ו של מלך המשיח והסי' מסור בידינו בשעתא דתתחזי קשתא בגוונין נהורין. ע"כ ביום זה לסימן הטוב הלזה ויורו המורים בקשת:
6
ונ"ל לומר עוד טעם על מנהג הקש"ת עפ"י אשר כתבנו (בדרושי חנוכה) בפסוק הדודאים נתנו ריח וכו' דרשוהו חז"ל על יששכר עמוד התור' הנולד ע"י סיבת הדודאים. וזהו הדודאים נתנו ריח טוב בעולם. ויתר הפסוק אינו מתפרש לפי"ז ופירשנו בזה דהנה קיי"ל יום שנתעברה לאה אמנו עיבור יששכר הי' בליל חג השבועות עיין באלשיך (וילך ראובן בימי קציר חטים הוא שבועות) וכ"ה בת"י ואזל ראובן ביומי סיון. וע"כ נולד מזה יששכר עמוד התורה. והנה קיי"ל בדברי חז"ל אשר כל השבטי ישורון נולדו לשבעה. ולמקוטעין. כי יולדת לז' יולדת למקוטעין. א"כ כיון שנתעברה לאה אמנו עיבורו של יששכר בחג השבועות נולד יששכר בכסליו הג"ה ידעתי שישנ' דרכים שונים בזמן לידת השבטים אבל אני כותב כל זה עפ"י מה דמוכח לי מלשון התורה וע"פ דברי התרגום המיוחס ליונתן. ועפ"י הרב האלשיך זצוק"ל: (ומסתמא בחנוכה שבו נעשה באחרית הימים נס באור המנור' הרמוזה לתורה שרצו היונים לבטל ומזה נתקן לנו מצות נר חנוכה. הרמוז לאור תורה אור הגנוז שמזה האור נתהווה הנס כאשר הארכנו במקומו) וזה שפירשנו הדודאי' נתנו ריח (טוב בעולם שנולד יששכר באמצעותם ובסיבתם ועי"כ נתהווה) ועל פתחינו כל מגדים (היינו שנתהוו' על פתחי ב"י) כל מגדים (כל מיני מתיקה. מזוז' נר חנוכה) חדשים וגם ישנים (היינו שיש לנו כעת לפי"ז. מצוה חדשה נר חנוכה עם ישנים מזוז') דודי צפנתי לך (אעמיד לך את נ"ח בצפון שהוא שמאל כי הלכתא מזוזה בימין ונ"ח בשמאל כדי שיהי' מסובב במצות. עיין באריכות בדרושי חנוכה) והנה לפי"ז תתבונן כיון שזמן עיבור יששכר עמוד התורה הי' בליל א' דח"הש זמן מתן תורתינו הנה כבר כתבנו לך הארת הטוב שבתורה מתחיל להתעורר טוב ימים קודם קבלת התורה היינו ביום ל"ג בעמר בו ביום מתחיל להתנוצץ אור הגנוז בתורה אור כי טוב. ע"כ מנ"י שמדליקין בו נרות וכנ"ל. התחלת התנוצצות אור התורה. ובחנוכ' נולד יששכר עמוד התורה מדליקין בו נרות במצוה. כי הוא הזמן שנעשו ניסים לישראל הארת אור ניסיי מן אור הגנוז אל המנורה הרמוזה לתורה. והוא הזמן שנתגלה אור התורה להאיר לישראל עד אשר יתגלה משיח צדקינו נאמר בו יהי אור זה אורו של מלך המשיח. נמצא לפי"ז ביום ל"ג בעומר הוא התחלת התנוצצות של האור כי טוב ובחנוכה הוא נעשה בפועל הטבת המנורה בהיטיבו את הנרות. והנה חנוכה בכסלו מזלו קשת ע"כ בל"ג בעמר ויורו המורים בקש"ת. הבן:
7
ויש לומר עוד טעם על מנהג בני ישראל שנוהגין להרבו' באור ביום ההוא. יומא דהלולא דרבי שמעון. דהנה ר"ש כשהי' מגלה רזין ביום ההוא באדרא קדישא. אמר (דף רצ"א ע"ב) וז"ל. והשתא בעינא לגלאה רזין קמיה דקוב"ה וכו'. והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתי' כיומא אחרא דהא כל יומא דא ברשותי קיימא עכ"ל. רצ"ל שהי' היום מתארך באורו ולא היה רשות לאור היום להתחשך. היינו שיתפנה מן העולם עד שנתן לו ר"ש רשות. וזה יורה כי כל האורות בטלים ומשמשים אל האור כי טוב. היינו רזין סתימין דאורייתא אשר גנוז בה אור הגנוז לצדיקים. והצדיקים המבינים ברזין דאורייתא הנה מאירים באו"ר הגנוז בה. ע"כ אור היום ההוא הי' מתארך. ושמר פקודתו של ר"ש. הבן. הנה לבעבור זה מרבין או"ר ביום הזה:
8
עפ"י מש"ל אור הגנוז שגנזו הקב"ה. הנה הוא נגנז בתורה. ואותו האור נק' טוב. כמ"ש וירא אלקים את האור (בגימ' תרי"ג. וג"כ בגימ' בתורה) כי טוב. ע"כ טוב ימים קודם ליום נתינת התורה. מתחיל להתנוצץ או"ר מן התורה וזה שיש רמז בדברי נעים זמירות. ג"ל עיני (היינו ביום ג"ל לעמר אז) ואביטה נפלאות מתורתך נ"ל באפשר:
ענין ל"ג בעומר. מהו עניינו:
ענין ל"ג בעומר שנוהגין בו שמחה ושלא לומר תחינה. אומר לך את אשר עם לבבי. ואקדים את אשר כתבתי במשנה מס' אבו' חמשה תלמידי' היה לו לריב"ז וכו' א"ל צאו וראו איזהו דרך טובה שידבק בה האדם (על כרחך צ"ל דשאל להם איזהו טוב כללי שיהיה כולל כל הטובות. דאלת"ה מהו השאלה תורה ומצות המה הטוב כמד"א ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו') ר' אליעזר אומר עין טובה. ר' יהושע אומר חבר טוב ר' יוסי אומ' שכן טוב. ר' שמעון אומר הרואה את הנולד. ר' אליעזר אומר לב טוב אמר להן רואה אני את דברי ר"א בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם ע"כ. הנה מה שיש להתבונן א' א"ל צאו וראו היכן צוה להם לראות. ב' כל דבריהם שאמר כ"א וא' מהיכן למדו. ג' מה שאמר להם ריב"ז רואה אני וכו' שבכלל דבריו כו'. האיך יוכלל בכלל לב טוב חבר טוב ושכן טוב ורואה את הנולד וגם עין טובה. הלא פעולת העין קודם ללב כענין שאמרו העין רואה והלב חומד. ונראה לי דהנה אין לך שום שכל מושכל שלא יהיה נשמע מן התורה. והנה צוה להם ריב"ז שיהיו מתבוננים מן התורה איזה דבר הוא טוב כללי והתלמידים החכמים הבינו בדברי רבם אשר הדעת הזה נלמד מן הטוב הראשון הנזכר בתורה הוא הוא הטוב הכללי הכולל לכל דרכי התורה (והיא עפ"י דרך שאמרז"ל הרואה ט' בחלום סימן יפה לו הואיל ופתחה בו התורה בתיבת טוב תחלה. כי מן בראשית עד תיבת טוב אין אות ט' נשמע מזה שיש ללמוד מהאות והתיב' שנכתב בתורה בראשיתה. היינו שאותו האות והתיב' נזכר בתחלה בתורה אותו הדבר הוא דבר כללי לכל הנאמר אחריו. והנה התורה היא טוב. אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וכו' ממילא כל דרכי התורה היא טוב. אבל כללית טובות התורה בודאי יש ללמוד מן הטוב הראשון הנכתב בתורה וכנ"ל) והנה יצאו התלמידים ודקדק כ"א מן הטוב הראשון הנאמר בתורה שהוא בודאי טוב כללי. הנה למד ר"א. הנה טוב הא' הנזכר בתורה הוא וירא אלקים את האור כי טוב. הנה תלוי הטוב הראשון בתו' בראי'. מזה נלמד הדרך הטוב הכללי הוא עין טוב' ור' יהושוע למד מדכתיב שהיה חושך ע"פ תהום. ויאמר אלקים יהי אור ונעשה האור חבר להחשך. וירא אלקים כי טוב נשמע דרך הטוב הכללי הוא חבר טוב. ר' יוסי אומר שכן טוב דהרי כתיב וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל וכו' ודרשו בזה חז"ל (כמו שפירש"י בזה) ראה שאין נאה שיהיה האור משתמש בערבוביא עם החשך וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה היינו סמיכות בשכינות זה לזה. וע"ז נאמר וירא וכו' כי טוב. הנה נשמע שכן טוב הוא הדרך הטוב הכללי ר' שמעון אומר הרואה את הנולד. כי וירא אלקים את האור כי טוב. דרשו חז"ל (וכפירש"י אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה) שצפה הקב"ה במעשיהן של רשעים וראה כי טוב לגנוז את האור. הנה נשמע הטוב הכללי הוא הרואה את הנולד ר"א בן ערך אומר לב טוב כי מהתחלת התורה. בראשית עד תיבת טוב ל"ב תיבות יורה על ל"ב טוב הוא הטוב הכללי. ע"כ אמר ריב"ז רואה אני וכו' שבכלל דבריו דבריכם. כי הן אמת שגם דבריכם נשמעים מן התורה הלז שכל אלה הם טובות כוללים. אבל הטוב שלמד ר"א בן ערך נשמע מן התורה שהוא כולל גם כל אלה טובות שאמרתם. דהנה לימוד כ"א הוא רק מהפסוקים המיוחדים המוסמך אל הטו' והנה הוא נלמד מכל הכלל דהיינו מהתחלת התורה עד הטוב. א"כ שמע שהטוב ההוא כולל כל הטובות שאמרתם. והם אינם כוללים דבריו הג"ה וכן בהפכו יצאו וראו וכו' הנה כ"א לפי דרכו מדנשמע מן התורה שזה הוא הטוב. נשמע הפכו הוא בהיפך. שידיעת ההפכיים אחד (והא דשאל אותם שוב צאו וראו וכו' יתבאר אי"ה במ"א) אבל מהראוי להתבונן בדברי ר"ש שאמר בדרך הטוב הרואה את הנולד וכמ"ש בפנים לימודו ובהפכו אמר הלוה ואינו משלם. וי"ל דהנה הרואה את הנולד הוא נלמד שצפה הקב"ה מעשיהן של רשעים וראה כי טוב ליגנז האור. ואמרו גנזו לצדיקים לעתיד לבא ב"ב עתיד להחזירו לנו ונאמן הוא בעל מלאכתינו (שלקח מאתנו האור וגנזו) להחזירו ולשלם לנו לע"ל וזה הוא הטוב. נשמע הפכו הוא הלוה ואינו משלם. וג"כ הוא עפ"י משארז"ל בפסוק אין אומר ואין דברים כיון שנגנז האור הראשון ששימש ל"ו שעות מכאן ואילך. הלילה לוה מן היום והיום לוה מן הלילה. ומחזירין זה לזה באמונה בלי אומר ובלי דברים היינו בלא שטר ובלא עדים והנה בזה כתיב וירא וכו' כי טוב ויבדל וכו' וקבע לזה תחומו וכו' ולוין זה מזה ומחזירין באמונה. והנה הפכו הלוה ואינו משלם הבן: והוא דבר נחמד להבין וישר למוצאי דעת:
One particular custom practiced on the day of Lag B'Omer is unique: Children go to parks and fields to play with bows and arrows. What is the reason for this peculiar custom? One well-known explanation[5] has to do with the fact that during Rabbi Shimon's lifetime, no rainbow ever appeared in the sky[6]. This is profoundly significant, because Genesis relates[7] that the rainbow represented G-d's covenant never to destroy the world again even if the human race would degenerate to its status prior to the Flood. But as long as Rabbi Shimon was alive, his merit and piety alone were enough to ensure that G-d would not regret His creation, with no need for the rainbow. On the day of Rabbi Shimon's passing, however, the world was in need of the rainbow. Thus, each year on that day we recall this man's greatness by playing with the bow[8].
והנה ע' בדברינו בדרושי' לחג הפסח בכוונת ליל א' שהוא הכל בחפזון נעשי' כל האורות והשפעו' המוחין (לקבלת התורה) באיתערות' דלעיל' שלא ע"י מעשינו (כמו שהיה במצרים שלא יכלו להתמהמ' עד שיתהווה הדבר ע"י מעשינו) והנה להיות הארה שלא ע"י מעשינו אין לזה קיום. ע"כ צונו הש"י אח"כ מצות ספירת העומר. מ"ט יום ואנו סופרין יום אחר יום. דרגא בתר דרגא ומאירין האורות הנצרכין לקבלת התורה ע"י מעשינו ויש לזה קיום ואז היא יום קבלת התורה. והנה ימי הספירה הם מ"ט ימים מנין לב טוב הנלמד על הטוב הכללי מן תיבת בראשית עד וירא אלקים כי טוב (ועיין בדרושים הנ"ל ענין כוונות הלילה הזה (מ"ה ב"ן) מצה (ע"ב ס"ג) בגי' יהי אור סוד אור הגנוז. הבן מאד) היא הטוב הכללי אל התורה אשר בה גנוז האור הטוב. ע"כ צונו הש"י לספור קודם מתן תורה מ"ט ימים מנין לב טוב. אין טוב אלא תורה כמה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי. וע"כ נקרא התורה טוב מפני שבה נגנז האור כי טוב: ויש בתורה ל"ב נתיבות חכמה בראשית תירגם יונתן בחוכמתא. סוד ראשית חכמה כידוע הרי לך בתורה ל"ב (היינו ל"ב נתיבות חכמה) טוב (היינו אור הגנוז אור כי טוב) ע"כ להבנת התורה צונו הש"י לספור מ"ט ימים מנין לב טוב) ואח"כ הוא יום קבלת התורה ומעתה הקורא נעים תנה לבך הטוב ותראה רמיזת לב בתורה (כמש"ל) הוא רק בחשבון ל"ב תיבות מן בראשית עד תיבת טוב. כי בראשית התורה הקדומה רשומה חכמתך הסתומה (ל"ב נתיבות חכמה) מאין תמצא והיא נעלמה ע"כ נרמז הלב רק בחשבון התיבות מן בראשית (חכמה) ל"ב תיבין עד תיבת טוב (רמז ל"ב נתיבותי' הנעלמי' אוריית' מחכמה נפקת) ותיבת טוב היא בפירוש בתורה מזה נשמע בהגיע עתותינו עת דודים במצות ספירתנו להכנעת לב טוב לקבלת התורה: בהשלים בספירה מספר ל"ב אז מתגלה הטוב אור הגנוז שנננז בתורה: ע"כ עושין היום הזה יום שמחה אור צדיקים. הבן כי א"א לפרש:
ועתה אתה ברוך י"י קורא נעים. תשכיל ותבין אשר ביום זה התחלת התגלות הטוב של התור' שנגנז בה האור כי טוב הוא האור שהאדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו בזה האור רואין מסטירין של יוצר בראשית. הנה ר' שמעון בן יוחאי קראוהו בוצינא קדישא כי ע"י נתגלו באיתגליא סודות התורה הוא סוד האור כי טוב הגנוז בתורה ע"כ נקרא ספרו הקדוש זה"ר אור המבהיק מסוף העולם ועד סופו או"ר הטוב הגנוז בתורה. ע"כ יומא הדין טוב ימים למתן תורה. אשר מתחיל להתנוצץ האור כי טוב בתו' וכמש"ל. הנה יום הזה ל"ג בעומר. יומא דהילולא דרבי שמעון בן יוחאי בו ביום עלה לשמי מרומים. ומסתמא ביום זה נולד ג"כ כי הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום אל יום. הנה בו ביום שמתחיל האור כי טוב להאיר מן התורה היינו טוב ימים קודם מתן תורה בו ביום נתגלית הנשמה הקדושה בעולם אשר תגלה דרך אור כי טו"ב בתור'. ע"כ נקר' הקדוש ההוא בוצינא קדישא (היינו נ"ר הקדוש) בו ביום עלה לשמי מרומים וצוה לר' אבא לכתוב כל הגנזי נסתרות אשר נתגלה להשאיר ברכה מהארת האור הגנוז (כי טוב כמד"א מה רב טובך אשר צפנת וכו') שמור לנו ולבנינו עד יתגלה במהרה אור משיח צדקינו. כמשארז"ל ויאמר אלקים יהי אור זה אורו של מלך המשיח בזכות התעסקות בהאור כי טוב אשר השאיר בוצינא קדישא לברכה ולחיים ולאור לכל ישראל:
ובזה תבין מנהג ישראל תורה היא להדליק נרות ומאורות ביום הזה לכבוד האור כי טוב שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר ל"ג בעמר טוב ימים קודם מתן תורה. ולכבוד נשמת מאיר התור' בוצינא קדישא אשר נתגלה ביום הזה וביום הזה עלה לשמי מרומים. והוא יומא דהילולא דילי' לאורו ניסע ונלך. לכבוד ספרו הקדוש זוהר המאיר ומבהיק מסוף העולם ועד סופו (אשר כתב ר' אבא ביום הזה) והוא מאיר לנו בגלותינו עד כי יבא משיח צדקינו דאתמר בי' ויאמר אלקים יה"י אור (בגימ' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) זה אורו של מלך המשיח יבא ב"ב ויגלה לנו האור הגנוז. והמשכילים יזהירו כזה"ר הרקיע ותבין לפי"ז אשר נתאמת לנו מאנשי אמת אשר השמח' ביום הזה על ציון רשב"י היא שלא כטבע דכתיב אור צדיקים ישמח:
מנהג ישראל אשר התלמידים בני בי רב יורו בקשת ביום הזה והנה שמעתי מאת כבוד אדומ"ו ברב הקדוש מהרמ"מ זצוק"ל הטעם הוא כי בימי ר' שמעון לא נראתה הקשת. והנה ביום עלותו למרום עושין הסימן בזה עכ"ד. והוא כעין ללמד בני יהודה קשת. ונ"ל ע"ד דברי אדמ"ו דהנה אמר רשב"י לר"א ברי' (בזהר) ברי לא יתצפי לרגלי דמשיחא עד דתתחזי קשתא בגוונין נהורין. הוא סימן התגלות אור של מלך המשיח. אשר יגלה האור בי טוב הגנוז. הנה ביום הזה אשר נכתב הס' הקדוש הזהר שהוא מהארת האור כי טוב הגנוז. מפי בוצינא קדישא. וזה מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקינו יהי אור זה אור"ו של מלך המשיח והסי' מסור בידינו בשעתא דתתחזי קשתא בגוונין נהורין. ע"כ ביום זה לסימן הטוב הלזה ויורו המורים בקשת:
ונ"ל לומר עוד טעם על מנהג הקש"ת עפ"י אשר כתבנו (בדרושי חנוכה) בפסוק הדודאים נתנו ריח וכו' דרשוהו חז"ל על יששכר עמוד התור' הנולד ע"י סיבת הדודאים. וזהו הדודאים נתנו ריח טוב בעולם. ויתר הפסוק אינו מתפרש לפי"ז ופירשנו בזה דהנה קיי"ל יום שנתעברה לאה אמנו עיבור יששכר הי' בליל חג השבועות עיין באלשיך (וילך ראובן בימי קציר חטים הוא שבועות) וכ"ה בת"י ואזל ראובן ביומי סיון. וע"כ נולד מזה יששכר עמוד התורה. והנה קיי"ל בדברי חז"ל אשר כל השבטי ישורון נולדו לשבעה. ולמקוטעין. כי יולדת לז' יולדת למקוטעין. א"כ כיון שנתעברה לאה אמנו עיבורו של יששכר בחג השבועות נולד יששכר בכסליו הג"ה ידעתי שישנ' דרכים שונים בזמן לידת השבטים אבל אני כותב כל זה עפ"י מה דמוכח לי מלשון התורה וע"פ דברי התרגום המיוחס ליונתן. ועפ"י הרב האלשיך זצוק"ל: (ומסתמא בחנוכה שבו נעשה באחרית הימים נס באור המנור' הרמוזה לתורה שרצו היונים לבטל ומזה נתקן לנו מצות נר חנוכה. הרמוז לאור תורה אור הגנוז שמזה האור נתהווה הנס כאשר הארכנו במקומו) וזה שפירשנו הדודאי' נתנו ריח (טוב בעולם שנולד יששכר באמצעותם ובסיבתם ועי"כ נתהווה) ועל פתחינו כל מגדים (היינו שנתהוו' על פתחי ב"י) כל מגדים (כל מיני מתיקה. מזוז' נר חנוכה) חדשים וגם ישנים (היינו שיש לנו כעת לפי"ז. מצוה חדשה נר חנוכה עם ישנים מזוז') דודי צפנתי לך (אעמיד לך את נ"ח בצפון שהוא שמאל כי הלכתא מזוזה בימין ונ"ח בשמאל כדי שיהי' מסובב במצות. עיין באריכות בדרושי חנוכה) והנה לפי"ז תתבונן כיון שזמן עיבור יששכר עמוד התורה הי' בליל א' דח"הש זמן מתן תורתינו הנה כבר כתבנו לך הארת הטוב שבתורה מתחיל להתעורר טוב ימים קודם קבלת התורה היינו ביום ל"ג בעמר בו ביום מתחיל להתנוצץ אור הגנוז בתורה אור כי טוב. ע"כ מנ"י שמדליקין בו נרות וכנ"ל. התחלת התנוצצות אור התורה. ובחנוכ' נולד יששכר עמוד התורה מדליקין בו נרות במצוה. כי הוא הזמן שנעשו ניסים לישראל הארת אור ניסיי מן אור הגנוז אל המנורה הרמוזה לתורה. והוא הזמן שנתגלה אור התורה להאיר לישראל עד אשר יתגלה משיח צדקינו נאמר בו יהי אור זה אורו של מלך המשיח. נמצא לפי"ז ביום ל"ג בעומר הוא התחלת התנוצצות של האור כי טוב ובחנוכה הוא נעשה בפועל הטבת המנורה בהיטיבו את הנרות. והנה חנוכה בכסלו מזלו קשת ע"כ בל"ג בעמר ויורו המורים בקש"ת. הבן:
ויש לומר עוד טעם על מנהג בני ישראל שנוהגין להרבו' באור ביום ההוא. יומא דהלולא דרבי שמעון. דהנה ר"ש כשהי' מגלה רזין ביום ההוא באדרא קדישא. אמר (דף רצ"א ע"ב) וז"ל. והשתא בעינא לגלאה רזין קמיה דקוב"ה וכו'. והאי יומא לא יתרחק למיעל לדוכתי' כיומא אחרא דהא כל יומא דא ברשותי קיימא עכ"ל. רצ"ל שהי' היום מתארך באורו ולא היה רשות לאור היום להתחשך. היינו שיתפנה מן העולם עד שנתן לו ר"ש רשות. וזה יורה כי כל האורות בטלים ומשמשים אל האור כי טוב. היינו רזין סתימין דאורייתא אשר גנוז בה אור הגנוז לצדיקים. והצדיקים המבינים ברזין דאורייתא הנה מאירים באו"ר הגנוז בה. ע"כ אור היום ההוא הי' מתארך. ושמר פקודתו של ר"ש. הבן. הנה לבעבור זה מרבין או"ר ביום הזה:
עפ"י מש"ל אור הגנוז שגנזו הקב"ה. הנה הוא נגנז בתורה. ואותו האור נק' טוב. כמ"ש וירא אלקים את האור (בגימ' תרי"ג. וג"כ בגימ' בתורה) כי טוב. ע"כ טוב ימים קודם ליום נתינת התורה. מתחיל להתנוצץ או"ר מן התורה וזה שיש רמז בדברי נעים זמירות. ג"ל עיני (היינו ביום ג"ל לעמר אז) ואביטה נפלאות מתורתך נ"ל באפשר: