ויעלו בנגב ויבא עד חברון. פירש רש"י שכלב הלך ונשתטח על קברי אבות ע"ש, ובדורות האחרונים, כשלומדים דברי שום תנא וחכם מדברי הקדמונים, שהדבר ההוא הוא חיות ומוחין שלו, והאדם הלומד ומדבר דבריו, מדבק ומכניס חיות ומוחין שלו לתוך הדיבורים, ונקרא אתדבקות רוחא ברוחא, ולכך מחיה אותו, שמכניס החיות בהדברים, שלכך אמרו (יבמות דצ"ז ע"א) שפתותיו דובבות בקבר, ואפשר לומר כי זהו בחינת השתטחות על קברי צדיקים, כי דיבורי הצדיק שם הוא קבור וטמון החיות שלו כאמור, וזה הלומד, בהכנסו עם החיות ומוחין שלו לתוך החיות ומוחין של הצדיק שטמן בדבריו, נקרא אתדבקות רוחא ברוחא, ושפתותיו דובבות בקבר, כנודע זה מדברי הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים, ונקרא בחינה זו השתטחות על קברי הצדיקים שהן דבריהם שלומד ומזכיר היום הלומד ולכך מחיה מוחין של אותו הצדיק והבן: (ס' מאור עינים בריש לקוטי מס' שבת).
And they went up into the south, and they came to Hebron. (Numbers 13:22) Caleb went there alone and prostrated himself on the graves of the forefathers, that he not be persuaded by his fellow spies to participate in their scheme.1Rashi loc. cit., based upon Sotah 34b. When a person in a later generation studies and repeats the words of a Tanna2First and second century Sages of the Mishnah. or other early Sage, whose life and intellect3Mochin – literally “Minds” or “Intelligences.” are those very words, he puts his own his own life and intellect into theirs. This is called “the joining of spirit to spirit.”4Itdabkut Rucha b’Rucha. See Zohar 2:124b. For through this, he enlivens that Sage and his words. Thus it says: “His lips move in the grave.”5Yevamos 97a: “Rabbi Yochanan said in the name of Rabbi Shimon bar Yochai, ‘Whenever the words of a [deceased] Torah scholar are quoted in this world, his lips move in the grave.” This may be a form of prostration on the graves of Tzaddikim,6The practice of prostration on the graves of Tzaddikim is discussed in the Talmud and Midrashim, and attributed it to the earliest generations of Jewish people, as in the Midrashic statement above. The supplicant may either beseech G-d to answer his prayers in the merit of the deceased Tzaddik, or he may request the Tzaddik to petition G-d on his behalf. Kabbalistically, if accompanied by the proper mystical intentions, the act of prostration can create a union of spirits between the supplicant and the deceased, for part of the Tzaddik’s soul always remains attached to his body. This can bring the supplicant to higher states of consciousness. This practice was followed by the great Kabbalists of 16th Century Tzefat, in Israel. for the life-force of the Tzaddik is buried and hidden in his words, and the one who studies them, by investing them with his own life and intellect, enlivens the consciousness of that Tzaddik. This is called "the joining of spirit to spirit.” Me’or Einayim, Likutey Mesechta Shabbat
ויעלו בנגב ויבא עד חברון. פירש רש"י שכלב הלך ונשתטח על קברי אבות ע"ש, ובדורות האחרונים, כשלומדים דברי שום תנא וחכם מדברי הקדמונים, שהדבר ההוא הוא חיות ומוחין שלו, והאדם הלומד ומדבר דבריו, מדבק ומכניס חיות ומוחין שלו לתוך הדיבורים, ונקרא אתדבקות רוחא ברוחא, ולכך מחיה אותו, שמכניס החיות בהדברים, שלכך אמרו (יבמות דצ"ז ע"א) שפתותיו דובבות בקבר, ואפשר לומר כי זהו בחינת השתטחות על קברי צדיקים, כי דיבורי הצדיק שם הוא קבור וטמון החיות שלו כאמור, וזה הלומד, בהכנסו עם החיות ומוחין שלו לתוך החיות ומוחין של הצדיק שטמן בדבריו, נקרא אתדבקות רוחא ברוחא, ושפתותיו דובבות בקבר, כנודע זה מדברי הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים, ונקרא בחינה זו השתטחות על קברי הצדיקים שהן דבריהם שלומד ומזכיר היום הלומד ולכך מחיה מוחין של אותו הצדיק והבן:
(ס' מאור עינים בריש לקוטי מס' שבת).
And they went up into the south, and they came to Hebron. (Numbers 13:22)
Caleb went there alone and prostrated himself on the graves of the forefathers, that he not be persuaded by his fellow spies to participate in their scheme.1Rashi loc. cit., based upon Sotah 34b.
When a person in a later generation studies and repeats the words of a Tanna2First and second century Sages of the Mishnah. or other early Sage, whose life and intellect3Mochin – literally “Minds” or “Intelligences.” are those very words, he puts his own his own life and intellect into theirs. This is called “the joining of spirit to spirit.”4Itdabkut Rucha b’Rucha. See Zohar 2:124b. For through this, he enlivens that Sage and his words. Thus it says: “His lips move in the grave.”5Yevamos 97a: “Rabbi Yochanan said in the name of Rabbi Shimon bar Yochai, ‘Whenever the words of a [deceased] Torah scholar are quoted in this world, his lips move in the grave.”
This may be a form of prostration on the graves of Tzaddikim,6The practice of prostration on the graves of Tzaddikim is discussed in the Talmud and Midrashim, and attributed it to the earliest generations of Jewish people, as in the Midrashic statement above. The supplicant may either beseech G-d to answer his prayers in the merit of the deceased Tzaddik, or he may request the Tzaddik to petition G-d on his behalf.
Kabbalistically, if accompanied by the proper mystical intentions, the act of prostration can create a union of spirits between the supplicant and the deceased, for part of the Tzaddik’s soul always remains attached to his body. This can bring the supplicant to higher states of consciousness. This practice was followed by the great Kabbalists of 16th Century Tzefat, in Israel. for the life-force of the Tzaddik is buried and hidden in his words, and the one who studies them, by investing them with his own life and intellect, enlivens the consciousness of that Tzaddik. This is called "the joining of spirit to spirit.”
Me’or Einayim, Likutey Mesechta Shabbat