בראשית ברא אלהים וגו'. לתרץ הקושיא שהקשו כל הראשונים ז"ל למה לא ברא הקב"ה את העולם קודם זמן הזה, דהרי פעולה הוא תמיד טובה מהעדר, ולמה נשתנה רצונו ית"ש מלא רוצה לרוצה, בעת שברא, ולא מקודם לזה, הרי הוא ית"ש אינו בעל שינויים, ע"ד דכתיב (מלאכי ג׳:ו׳, פסוק ו') אני ה' לא שניתי:
In the beginning, G-d created the heaven and the earth. (Genesis 1:1) All the early commentators1Rishonim – usually a reference to the Torah sages of eleventh to fourteenth century Europe, many of whom were involved in philosophical speculation, such as Maimonides, R. Chasdei Crescas, Ibn Pakuda, etc. asked a question: Why did G-d not create the world earlier, for to action is always better than inaction. Furthermore, why did G-d’s will change from not wanting [to create] to wanting at that time, and not earlier? G-d is not subject to change, as it is written: “I am G-d, I do not change” (Malachi 3:6).
2
והתירוץ על זה, דהוא ית"ש אינו דומה לפועל בשר ודם, כי פועל בשר ודם, החכמה שיש לו עתה לא היה לו מקודם, וחכמתו הוא קנינית, וגם הוא בעל חסרון, ע"ד משל, שמפני שהוא צריך מקום לדור בו, על כן כשקנה חכמה לבנות לו בית אז הוא בונה לעצמו בית, אבל הוא ית"ש חכמתו עצמיית ולא קניינית, וגם אינו בעל חסרון. ולכן זה הרצון שעלה ברצונו לברוא את העולם, לא שנתחדש לו זה הרצון בעת בריאת העולם, אלא שכמו שהוא ית"ש קדמון כן רצונו קדמון, ומקדמת דנא היה מיד רצונו לבראות את העולם בעת הזה שברא אותו ולא קודם לכן, ולכן בעת שנברא העולם נברא ממש בעתו ובזמנו, כמו שהיה ברצונו הקדום לברוא אותו בעת הזה דווקא, ואם כן שפיר לא היה לו שום שינוי רצון כלל:
The answer lies in the fact that G-d is not like a human worker. For a human worker’s knowledge is acquired. He knows something now that he did not know before. Furthermore, he is a creature of lack. For instance, because he needs a place to live, when he acquires enough knowledge to build himself a house. However, G-d’s wisdom is intrinsic and not acquired, nor does He lack. Therefore, His desire to create the world was not something that originated at the time of creation; rather, just as He is eternal so His will is eternal. From time everlasting, He had the intention to create the world when He did, and not before. Thus, when the world was created, it was exactly in its correct time, as it was in G-d’s immortal will, and it is therefore correct to say that He never had a change of will.
3
והראיה לזה, דהרי העולם שיהיה לעתיד לבא, עולם שכולו שבת, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם (ברכות די"ז ע"א), ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, וודאי מעלתו יותר גדולה מן מעלת העולם שהוא עתה, ופעולה טובה כזו בוודאי גם כן יותר טובה מן ההעדר, ולמה לא הקדימו הקב"ה אלא שכל זה צריך לבוא בעתו ובזמנו דווקא, כמו שדרך השבת לבא דווקא אחר ששת ימי החול, כן הוא בענין בריאת העולם שאף על פי שידע השי"ת שפעולה טובה מהעדר, אף על פי כן התנגד רצונו ית"ש לידיעתו, כי מקדמת דנא, כמו שהיה ידיעתו שהפעולה טובה, כך היה מיד רצונו שלא לעשות הפעולה מיד, עד שיבא העת, ולכן עזב את הידיעה ונמשך אחר הרצון, וקודם הבריאה היה דרך משל עולם שכולו שבת וזהו שאמר הכתוב (קהלת ג׳:י״א) את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם, וזהו סוד עמוק והמשכיל יבין:
A proof for this is the fact that the world as it will exist in the world-to-come is certainly better that the world as it is now. Then, the world we be entirely Shabbat, Tzaddikim will sit with crowns on their heads,2Berachos 17a. and G-d alone will be exalted on that day (Isaiah 2:11). The existence of such a creation is certainly better than its lack of existence. So why does not G-d speed its arrival? The reason is because everything must come exactly in its right time. Just as the Shabbat comes only after six week days, so too, in the creation of the world. Although G-d knew that [the existence of] the creation was better than its lack, nonetheless, His will opposed His knowledge. From of old, just as He knew that the act [of creation] was good, so, immediately, did He have the will not to perform the act then, until the time came. Therefore, he relinquished His knowledge and followed His will. Before the creation, it was, in a sense, a world that was entirely Shabbat. This is what is written: “He has made everything beautiful in its time” (Ecclesiastes 3:11) – even the world. This is a very deep secret, and the wise will understand it.
4
וזהו עצמו פירוש ענין הידיעה והבחירה החפשית שנשארה לאדם, שלא יוקשה איך שייך שכר לצדיק ועונש לרשע, הלא ידע אל ויש דעה בעליון, וצפה והביט עד סוף כל הדורות, וידע מראש שזה יהיה צדיק, ואם כן מוכרח הוא להיות צדיק, ולא יתכן לו שכר, וגם ידע שזה יהיה רשע, ולא יתכן לעונש, כיון שלא היה יכול לשנות ידיעתו יתברך שמו.
This idea explains the paradox of G-d’s omniscience and human free will. Do not ask why a Tzaddik should receive rewarded and a wicked person punishment, seeing that G-d knew [what they would be]. He gazed at all the generations and knew before hand that this person would be a Tzaddik – which therefore means that he must be a Tzaddik – so that it is unreasonable to reward him. Likewise, G-d knew from beforehand that this other person would be wicked, which makes it improper to punish him, for he could not change what G-d already knew.
5
אבל זה אינו כי הגם שיש לו ית"ש ידיעה, מכל מקום הרצון שלו הוא שייטיבו מעשיהם, כי על כן נתן לנו כל התורה והמצוות לעשות רצונו ית"ש, ואם כן הרי הרצון שלו הוא מתנגד להידיעה שמתחלה המחשבה, ולכן יכול האדם להיות נמשך אחר הרצון של השי"ת ולא אחר הידיעה, שהרצון יכריח את הידיעה כיון שאין חפץ להשי"ת בידיעה זו ובמעשה זה, והידיעה היתה שלא לרצון, ואם ירצה האדם ייטיב מעשיו כמו שהוא הרצון של הש"י, ולא יוריד וישלשל לעצמו את הידיעה, כי הידיעה של הרע נבראה לנסיון הצדיקים, כמו שכתוב (בפ' ראה) כי מנסה ה' אלהיכם אתכם, כי עולם הזה הוא עולם הנסיון, שנשלחה הנשמה להיותה בנסיון בעולם הזה, שאם יעשה החטא יטה אחרי הידיעה, ואם לא יעשה החטא הרי יטה אחרי הרצון והציווי, המתנגד להידיעה, שעל זה נאמר (בפ' ויקרא) אשה ריח ניחוח לה', שהוא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, והבן זה היטב: (כתר שם טוב ח"ב די"ג ע"ג).
But this is not the case. For although G-d has foreknowledge, He desires for people to improve themselves, which is reason the He gave us the Torah and the commandments – to do His will. Thus, His will opposes His knowledge, from the beginning of His thought. A person is therefore able to be drawn after G-d’s will and not His knowledge; that is, His will overrides His knowledge, since He does not desire this knowledge and this action. The knowledge was not desirable. If a person so desires, he can improve his actions as is G-d’s will, and not draw upon himself the knowledge [that he will sin]. For the knowledge of evil was created to test the righteous, as it is written: “…for the L-rd your G-d is testing you…” (Deuteronomy 13:4). This world is a world of trials, and the soul is sent into this world to be tested. If it sins, it follows G-d’s knowledge, and if it does not sin, it follows the will and command, that contradicts foreknowledge. About this it says: “A fire offering of pleasant smell to G-d” (Exodus 29:18), which is “a satisfaction to Me that I said and My will was done.”3Rashi, loc. cit. Understand this well. Kesser Shem Tov, part 2, p. 13c
בראשית ברא אלהים וגו'. לתרץ הקושיא שהקשו כל הראשונים ז"ל למה לא ברא הקב"ה את העולם קודם זמן הזה, דהרי פעולה הוא תמיד טובה מהעדר, ולמה נשתנה רצונו ית"ש מלא רוצה לרוצה, בעת שברא, ולא מקודם לזה, הרי הוא ית"ש אינו בעל שינויים, ע"ד דכתיב (מלאכי ג׳:ו׳, פסוק ו') אני ה' לא שניתי:
In the beginning, G-d created the heaven and the earth. (Genesis 1:1)
All the early commentators1Rishonim – usually a reference to the Torah sages of eleventh to fourteenth century Europe, many of whom were involved in philosophical speculation, such as Maimonides, R. Chasdei Crescas, Ibn Pakuda, etc. asked a question: Why did G-d not create the world earlier, for to action is always better than inaction. Furthermore, why did G-d’s will change from not wanting [to create] to wanting at that time, and not earlier? G-d is not subject to change, as it is written: “I am G-d, I do not change” (Malachi 3:6).
והתירוץ על זה, דהוא ית"ש אינו דומה לפועל בשר ודם, כי פועל בשר ודם, החכמה שיש לו עתה לא היה לו מקודם, וחכמתו הוא קנינית, וגם הוא בעל חסרון, ע"ד משל, שמפני שהוא צריך מקום לדור בו, על כן כשקנה חכמה לבנות לו בית אז הוא בונה לעצמו בית, אבל הוא ית"ש חכמתו עצמיית ולא קניינית, וגם אינו בעל חסרון. ולכן זה הרצון שעלה ברצונו לברוא את העולם, לא שנתחדש לו זה הרצון בעת בריאת העולם, אלא שכמו שהוא ית"ש קדמון כן רצונו קדמון, ומקדמת דנא היה מיד רצונו לבראות את העולם בעת הזה שברא אותו ולא קודם לכן, ולכן בעת שנברא העולם נברא ממש בעתו ובזמנו, כמו שהיה ברצונו הקדום לברוא אותו בעת הזה דווקא, ואם כן שפיר לא היה לו שום שינוי רצון כלל:
The answer lies in the fact that G-d is not like a human worker. For a human worker’s knowledge is acquired. He knows something now that he did not know before. Furthermore, he is a creature of lack. For instance, because he needs a place to live, when he acquires enough knowledge to build himself a house. However, G-d’s wisdom is intrinsic and not acquired, nor does He lack. Therefore, His desire to create the world was not something that originated at the time of creation; rather, just as He is eternal so His will is eternal. From time everlasting, He had the intention to create the world when He did, and not before. Thus, when the world was created, it was exactly in its correct time, as it was in G-d’s immortal will, and it is therefore correct to say that He never had a change of will.
והראיה לזה, דהרי העולם שיהיה לעתיד לבא, עולם שכולו שבת, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם (ברכות די"ז ע"א), ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, וודאי מעלתו יותר גדולה מן מעלת העולם שהוא עתה, ופעולה טובה כזו בוודאי גם כן יותר טובה מן ההעדר, ולמה לא הקדימו הקב"ה אלא שכל זה צריך לבוא בעתו ובזמנו דווקא, כמו שדרך השבת לבא דווקא אחר ששת ימי החול, כן הוא בענין בריאת העולם שאף על פי שידע השי"ת שפעולה טובה מהעדר, אף על פי כן התנגד רצונו ית"ש לידיעתו, כי מקדמת דנא, כמו שהיה ידיעתו שהפעולה טובה, כך היה מיד רצונו שלא לעשות הפעולה מיד, עד שיבא העת, ולכן עזב את הידיעה ונמשך אחר הרצון, וקודם הבריאה היה דרך משל עולם שכולו שבת וזהו שאמר הכתוב (קהלת ג׳:י״א) את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם, וזהו סוד עמוק והמשכיל יבין:
A proof for this is the fact that the world as it will exist in the world-to-come is certainly better that the world as it is now. Then, the world we be entirely Shabbat, Tzaddikim will sit with crowns on their heads,2Berachos 17a. and G-d alone will be exalted on that day (Isaiah 2:11). The existence of such a creation is certainly better than its lack of existence. So why does not G-d speed its arrival? The reason is because everything must come exactly in its right time. Just as the Shabbat comes only after six week days, so too, in the creation of the world. Although G-d knew that [the existence of] the creation was better than its lack, nonetheless, His will opposed His knowledge. From of old, just as He knew that the act [of creation] was good, so, immediately, did He have the will not to perform the act then, until the time came. Therefore, he relinquished His knowledge and followed His will. Before the creation, it was, in a sense, a world that was entirely Shabbat. This is what is written: “He has made everything beautiful in its time” (Ecclesiastes 3:11) – even the world. This is a very deep secret, and the wise will understand it.
וזהו עצמו פירוש ענין הידיעה והבחירה החפשית שנשארה לאדם, שלא יוקשה איך שייך שכר לצדיק ועונש לרשע, הלא ידע אל ויש דעה בעליון, וצפה והביט עד סוף כל הדורות, וידע מראש שזה יהיה צדיק, ואם כן מוכרח הוא להיות צדיק, ולא יתכן לו שכר, וגם ידע שזה יהיה רשע, ולא יתכן לעונש, כיון שלא היה יכול לשנות ידיעתו יתברך שמו.
This idea explains the paradox of G-d’s omniscience and human free will. Do not ask why a Tzaddik should receive rewarded and a wicked person punishment, seeing that G-d knew [what they would be]. He gazed at all the generations and knew before hand that this person would be a Tzaddik – which therefore means that he must be a Tzaddik – so that it is unreasonable to reward him. Likewise, G-d knew from beforehand that this other person would be wicked, which makes it improper to punish him, for he could not change what G-d already knew.
אבל זה אינו כי הגם שיש לו ית"ש ידיעה, מכל מקום הרצון שלו הוא שייטיבו מעשיהם, כי על כן נתן לנו כל התורה והמצוות לעשות רצונו ית"ש, ואם כן הרי הרצון שלו הוא מתנגד להידיעה שמתחלה המחשבה, ולכן יכול האדם להיות נמשך אחר הרצון של השי"ת ולא אחר הידיעה, שהרצון יכריח את הידיעה כיון שאין חפץ להשי"ת בידיעה זו ובמעשה זה, והידיעה היתה שלא לרצון, ואם ירצה האדם ייטיב מעשיו כמו שהוא הרצון של הש"י, ולא יוריד וישלשל לעצמו את הידיעה, כי הידיעה של הרע נבראה לנסיון הצדיקים, כמו שכתוב (בפ' ראה) כי מנסה ה' אלהיכם אתכם, כי עולם הזה הוא עולם הנסיון, שנשלחה הנשמה להיותה בנסיון בעולם הזה, שאם יעשה החטא יטה אחרי הידיעה, ואם לא יעשה החטא הרי יטה אחרי הרצון והציווי, המתנגד להידיעה, שעל זה נאמר (בפ' ויקרא) אשה ריח ניחוח לה', שהוא נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, והבן זה היטב:
(כתר שם טוב ח"ב די"ג ע"ג).
But this is not the case. For although G-d has foreknowledge, He desires for people to improve themselves, which is reason the He gave us the Torah and the commandments – to do His will. Thus, His will opposes His knowledge, from the beginning of His thought. A person is therefore able to be drawn after G-d’s will and not His knowledge; that is, His will overrides His knowledge, since He does not desire this knowledge and this action. The knowledge was not desirable. If a person so desires, he can improve his actions as is G-d’s will, and not draw upon himself the knowledge [that he will sin]. For the knowledge of evil was created to test the righteous, as it is written: “…for the L-rd your G-d is testing you…” (Deuteronomy 13:4). This world is a world of trials, and the soul is sent into this world to be tested. If it sins, it follows G-d’s knowledge, and if it does not sin, it follows the will and command, that contradicts foreknowledge. About this it says: “A fire offering of pleasant smell to G-d” (Exodus 29:18), which is “a satisfaction to Me that I said and My will was done.”3Rashi, loc. cit.
Understand this well.
Kesser Shem Tov, part 2, p. 13c