כתיב (תהילים מ״ג:ג׳) שלח אורך ואמתך המה ינחוני, ויכוין בכל עת שהשכינה שהוא מלא כל הארץ כבודו מוליכה את מחשבתו מתתא לעילא בכח גדול, ויבקעו הרקיעים במחשבתו כאילו הם פתוחות לפניו, ויכנס בעולם היצירה ואחר כך לבריאה ואחר כך באצילות, ויהיה יורד במחשבתו למטה ואחר כך יעלה למעלה, ויהיה עולה ויורד במחשבתו כמה פעמים, כי הירידה הוא לצורך עלייה, כי מכח הירידה שירד, אחר כך כשיעלה יעלה במקום גבוה מאוד, והמשל כמו אדם שרוצה לזרוק אבן ומה שמוריד ידו למטה עם האבן יעלה האבן בזריקתו למקום גבוה מאוד:
Send out Your light and Your truth, they will lead me. (Psalms 43:3) Constantly imagine that the Divine Presence, whose glory fills the world, is guiding your thoughts from below to above with great force. Break through the heavens with your thoughts, as though they are open before you, and enter into the world of Yetzirah, of Beriyah, and then of Atzilus. Descend and ascend in your thoughts many times, for the descent is in order to ascend, and by going down, you gather the strength to rise again to a lofty place. This is like throwing a stone; the further you lower your hand, the higher it will be thrown.
2
וכשיעלה במחשבתו בעולם העשייה או ביצירה יכוין שמדבר שם באותו העולם, ודיבורו יוצא מפיו באותו העולם, ויכוין שיש בזה העולם השם הוי"ה לנגדו בי' ספירות, שהם אין סוף לגדלותיהם, וכל מה שילך למעלה יכוין שהוא עולה ומתקרב אל השם יתברך במקום גבוה, כמו דאיתא בזוהר (יתרו דפ"ב ע"א) אינו דומה רגלוי דמלכא לרישא דמלכא, וגם כל היום אפילו שלא בשעת תפלה יעלה עצמו במחשבתו למעלה תמיד, וצריך כח גדול לזה שיוכל לדבק במחשבתו למעלה, ויחזק עצמו בכל כחו, ומתחלה אף על פי שיוכל לעלות למקום גבוה מאוד, לא יעלה יותר רק לעולם העשייה לתקן שם, ואחר כך לעולם היצירה ואחר כך לבריאה, ואחר כך לאצילות, וזה יהיה בידך לכלל גדול: (ההנהגות ישרות די"ב ע"ב, כש"ט ח"ב ד"ב ע"ג, לקוטי תהלים בס"ס אור תורה דמ"ד ע"ד).
When you rise in your thoughts to the world of Asiyah or Yetzirah, imagine that you are speaking in that world, and that your words leave your mouth in that world. Imagine that the Tetragrammaton is across from you there, in the ten Sefiros, which are infinite in their greatness. And the more you ascend, imagine that you are drawing closer to G‑d in a high place, as the Zohar says: “The foot of the King can be compared to the head of the King.”2Zohar 2:82a. Indeed, the entire day, not just during prayer, you should be constantly ascending in your thoughts above. It requires a lot of effort to attach your thoughts above, and you should strengthen yourself with all of your might. At first, though you are able to ascent to a lofty place, do not rise beyond the world of Asiyah to rectify things there. Afterward, [you can rise] to the world of Yetzirah, to Beriyah, and then to Atzilus. You should take this as a fundamental principle. Hanhagos Yesharos, p. 12b3See, also, Kesser Shem Tov, II:2c; Likutey Tehilim, at the end of Ohr Torah, p. 44d.
כתיב (תהילים מ״ג:ג׳) שלח אורך ואמתך המה ינחוני, ויכוין בכל עת שהשכינה שהוא מלא כל הארץ כבודו מוליכה את מחשבתו מתתא לעילא בכח גדול, ויבקעו הרקיעים במחשבתו כאילו הם פתוחות לפניו, ויכנס בעולם היצירה ואחר כך לבריאה ואחר כך באצילות, ויהיה יורד במחשבתו למטה ואחר כך יעלה למעלה, ויהיה עולה ויורד במחשבתו כמה פעמים, כי הירידה הוא לצורך עלייה, כי מכח הירידה שירד, אחר כך כשיעלה יעלה במקום גבוה מאוד, והמשל כמו אדם שרוצה לזרוק אבן ומה שמוריד ידו למטה עם האבן יעלה האבן בזריקתו למקום גבוה מאוד:
Send out Your light and Your truth, they will lead me. (Psalms 43:3)
Constantly imagine that the Divine Presence, whose glory fills the world, is guiding your thoughts from below to above with great force. Break through the heavens with your thoughts, as though they are open before you, and enter into the world of Yetzirah, of Beriyah, and then of Atzilus. Descend and ascend in your thoughts many times, for the descent is in order to ascend, and by going down, you gather the strength to rise again to a lofty place. This is like throwing a stone; the further you lower your hand, the higher it will be thrown.
וכשיעלה במחשבתו בעולם העשייה או ביצירה יכוין שמדבר שם באותו העולם, ודיבורו יוצא מפיו באותו העולם, ויכוין שיש בזה העולם השם הוי"ה לנגדו בי' ספירות, שהם אין סוף לגדלותיהם, וכל מה שילך למעלה יכוין שהוא עולה ומתקרב אל השם יתברך במקום גבוה, כמו דאיתא בזוהר (יתרו דפ"ב ע"א) אינו דומה רגלוי דמלכא לרישא דמלכא, וגם כל היום אפילו שלא בשעת תפלה יעלה עצמו במחשבתו למעלה תמיד, וצריך כח גדול לזה שיוכל לדבק במחשבתו למעלה, ויחזק עצמו בכל כחו, ומתחלה אף על פי שיוכל לעלות למקום גבוה מאוד, לא יעלה יותר רק לעולם העשייה לתקן שם, ואחר כך לעולם היצירה ואחר כך לבריאה, ואחר כך לאצילות, וזה יהיה בידך לכלל גדול:
(ההנהגות ישרות די"ב ע"ב, כש"ט ח"ב ד"ב ע"ג, לקוטי תהלים בס"ס אור תורה דמ"ד ע"ד).
When you rise in your thoughts to the world of Asiyah or Yetzirah, imagine that you are speaking in that world, and that your words leave your mouth in that world. Imagine that the Tetragrammaton is across from you there, in the ten Sefiros, which are infinite in their greatness. And the more you ascend, imagine that you are drawing closer to G‑d in a high place, as the Zohar says: “The foot of the King can be compared to the head of the King.”2Zohar 2:82a.
Indeed, the entire day, not just during prayer, you should be constantly ascending in your thoughts above. It requires a lot of effort to attach your thoughts above, and you should strengthen yourself with all of your might.
At first, though you are able to ascent to a lofty place, do not rise beyond the world of Asiyah to rectify things there. Afterward, [you can rise] to the world of Yetzirah, to Beriyah, and then to Atzilus. You should take this as a fundamental principle.
Hanhagos Yesharos, p. 12b3See, also, Kesser Shem Tov, II:2c; Likutey Tehilim, at the end of Ohr Torah, p. 44d.