ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת וגו', שמעתי בשם מורי הרב המפורסם בוצינא קדישא הבעל שם טוב ז"ל, שהקשה וכי זו הוא מדת ענוותנותו של משה לומר מחני נא, שר"ל שמיתתו יכפר העון הגדול הזה, והשיב ז"ל כי הלא צריך להבין מהות ענוותנותו של משה רבינו עליו השלום, כי בשלמא בשאר בני אדם היטב מובן מהות ענוה, שרצה לומר שמוחלט בדעתו שהוא מקטני ערך מכל אדם, אך משה רבינו עליו השלום אתו המדע שורש נשמת כל אחד מישראל ערך כל אחד ואחד, וגודל ערכת נשמתו שהוא כוללת כל נשמת ישראל, וכמו שאמרו ז"ל (בזוה"ק בראשית דכ"ה ע"א) אשה אחת ילדה במצרים ס' רבוא בכרס אחד זה משה רבינו עליו השלום, ואיך היה יכול להחזיק במדת ענוה:
And now, if You will forgive their sin; and if not, erase me, please, from Your book which You have written. (ibid. 32:32) How is this an example of Moses’ humility, i.e., that his death should be an atonement for the great sin [of the Golden Calf]? Rather, we must understand the nature of Moses’ humility. It is easy to understand the humility of other people – which is the insignificance a person feels when compared to others. However, Moses knew the spiritual root and worth of each Jewish soul, as well as the greatness of his own soul, that included within it all the souls of Israel, as the Sages said: “One woman in Egypt gave birth to 600,000 at one time – this is Moses, our Teacher.”4Zohar I:25a. How, then, could he possibly be humble?
2
אך הנה אמרו ז"ל (סנהדרין דכ"ז ע"ב) שכל ישראל ערבים זה בזה, ורצו לומר, שהמה מעורבים זה בזה. כי כולם המה שורש אחד לכולם, ואמר ז"ל, כי לפי זה, כאשר בא על העולם איזה התעוררות לטובה מן היצר טוב מצד הקדושה, אותו התעוררות הוא בכל אחד ואחד מבני ישראל. והוא פועל בכל אחד ואחד לפי ערכו, הצדיק הוא מתעורר הרבה בעבודת השם יתברך בקדושה גדולה, ובחשקות גדול, ומי שאינו צדיק כל כך הוא מתעורר גם כן, אך בהתעוררות קטנה, גם אפילו רשע גמור, מכל מקום הוא מתעורר באיזה הרהור תשובה, הגם שהוא רק לפי שעה, מכל מקום מתעורר קצת. ויכול להיות שעל ידי התעוררות הזה יחזור בתשובה שלימה, וכן להיפוך כאשר בא איזה התעוררות מצד היצר הרע, גם כן בא לכל אחד ואחד, והרשע נכשל בו הרבה, ועושה איזה מעשה בפועל, אך הצדיק גם כן נכשל באיזה הרהור לפי שעה: והנה כאשר אנו רואים שמרשעים יצא רשע בפועל, שנכשלים באיזה עבירה, אז יש להסתפק מי הוא החייב בדבר, כי יש לומר שהצדיק הוא החייב, כי הלא גם אליו בא איזה הרהור כנ"ל, והנה אם היה תיכף מתחזק את עצמו לבטל הכח הזה אשר ממנו בא ההרהור הזה, אז היה מתבטל הכח הזה, ולא היה הרשע בא לידי מכשול, אך יש לומר דהרשע הוא החייב, כי לפי שהוא עשה בפועל הרשע הזאת תיכף כאשר בא אליו ההרהור, שוב אין בכחו של הצדיק לבטלו, וזהו מהותו של ענוותנותו של משה רבינו עליו השלום, שכל מה שראה איזה דבר לא טוב בישראל, היה תולה בעצמו, וחשב בלבו מסתמא אני הגורם, כנ"ל, וזהו גם כן מה שאמר מחני נא, ר"ל אני הוא החייב בדבר ולא הם כנ"ל, ועל זה השיב לו השם יתברך מי אשר חטא לי וכו', ר"ל לפני גלוי מי הוא החייב, עד כאן דברי פי קדשו: (דברי משה פ' שמיני).
It is written: “All Israel are responsible for one another”5Shavuos 39a; Sanhedrin 27b. The Talmud means that each Jew is responsible for the sins of his fellow, when he is able to prevent them. – meaning, they are commingled with one another,6The word for “responsible” – arev (literally “guarantor”) and the word “mixed together” – me’orav share the same root. for they all share a single root. Therefore, whenever a positive spirit from the source of goodness and holiness7Literally, “from the good inclination” – the yetzer tov. This does not refer to the individual’s good inclination, rather to the source of goodness that radiates into every soul. enters the world, it affects each and every Jew, according to his or her level. A Tzaddik will be greatly inspired to serve G-d, with great holiness and longing. A person who is not such a Tzaddik will also be inspired, but to a lesser degree. Even a completely wicked person will be moved to thoughts of repentance, albeit only temporarily. Still, he is inspired a little, which may lead him to complete repentance. The opposite is also true. When a spirit emanates from the side of evil, it also affects each person. The wicked will fall severely and commit a sin; whereas the Tzaddik will experience some [improper] thought, albeit momentarily. Now, when we see that a wicked person has actually committed a sin, we have to ask, who is to blame? Perhaps the Tzaddik is to blame, because the improper thought also came to him, and had he immediately worked to nullify it at its root, the wicked person would not have sinned. On the other hand, perhaps the wicked person is to blame, because once he actually committed the sin, as soon as the thought entered his mind, the Tzaddik could no longer annul it. This is the essence of Moses’ humility. Whenever he saw some bad trait in a Jew, he would blame himself, thinking that it was most likely his fault. This was his intention, when he said, “Erase me, please.” That is, “I am the guilty one, not them!” But G-d answered him, “Whoever has sinned against Me, him will I erase from My book.” Meaning to say, “I know who is to blame!” Divrei Moshe, Shemini
ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת וגו', שמעתי בשם מורי הרב המפורסם בוצינא קדישא הבעל שם טוב ז"ל, שהקשה וכי זו הוא מדת ענוותנותו של משה לומר מחני נא, שר"ל שמיתתו יכפר העון הגדול הזה, והשיב ז"ל כי הלא צריך להבין מהות ענוותנותו של משה רבינו עליו השלום, כי בשלמא בשאר בני אדם היטב מובן מהות ענוה, שרצה לומר שמוחלט בדעתו שהוא מקטני ערך מכל אדם, אך משה רבינו עליו השלום אתו המדע שורש נשמת כל אחד מישראל ערך כל אחד ואחד, וגודל ערכת נשמתו שהוא כוללת כל נשמת ישראל, וכמו שאמרו ז"ל (בזוה"ק בראשית דכ"ה ע"א) אשה אחת ילדה במצרים ס' רבוא בכרס אחד זה משה רבינו עליו השלום, ואיך היה יכול להחזיק במדת ענוה:
And now, if You will forgive their sin; and if not, erase me, please, from Your book which You have written. (ibid. 32:32)
How is this an example of Moses’ humility, i.e., that his death should be an atonement for the great sin [of the Golden Calf]? Rather, we must understand the nature of Moses’ humility. It is easy to understand the humility of other people – which is the insignificance a person feels when compared to others. However, Moses knew the spiritual root and worth of each Jewish soul, as well as the greatness of his own soul, that included within it all the souls of Israel, as the Sages said: “One woman in Egypt gave birth to 600,000 at one time – this is Moses, our Teacher.”4Zohar I:25a. How, then, could he possibly be humble?
אך הנה אמרו ז"ל (סנהדרין דכ"ז ע"ב) שכל ישראל ערבים זה בזה, ורצו לומר, שהמה מעורבים זה בזה. כי כולם המה שורש אחד לכולם, ואמר ז"ל, כי לפי זה, כאשר בא על העולם איזה התעוררות לטובה מן היצר טוב מצד הקדושה, אותו התעוררות הוא בכל אחד ואחד מבני ישראל. והוא פועל בכל אחד ואחד לפי ערכו, הצדיק הוא מתעורר הרבה בעבודת השם יתברך בקדושה גדולה, ובחשקות גדול, ומי שאינו צדיק כל כך הוא מתעורר גם כן, אך בהתעוררות קטנה, גם אפילו רשע גמור, מכל מקום הוא מתעורר באיזה הרהור תשובה, הגם שהוא רק לפי שעה, מכל מקום מתעורר קצת. ויכול להיות שעל ידי התעוררות הזה יחזור בתשובה שלימה, וכן להיפוך כאשר בא איזה התעוררות מצד היצר הרע, גם כן בא לכל אחד ואחד, והרשע נכשל בו הרבה, ועושה איזה מעשה בפועל, אך הצדיק גם כן נכשל באיזה הרהור לפי שעה: והנה כאשר אנו רואים שמרשעים יצא רשע בפועל, שנכשלים באיזה עבירה, אז יש להסתפק מי הוא החייב בדבר, כי יש לומר שהצדיק הוא החייב, כי הלא גם אליו בא איזה הרהור כנ"ל, והנה אם היה תיכף מתחזק את עצמו לבטל הכח הזה אשר ממנו בא ההרהור הזה, אז היה מתבטל הכח הזה, ולא היה הרשע בא לידי מכשול, אך יש לומר דהרשע הוא החייב, כי לפי שהוא עשה בפועל הרשע הזאת תיכף כאשר בא אליו ההרהור, שוב אין בכחו של הצדיק לבטלו, וזהו מהותו של ענוותנותו של משה רבינו עליו השלום, שכל מה שראה איזה דבר לא טוב בישראל, היה תולה בעצמו, וחשב בלבו מסתמא אני הגורם, כנ"ל, וזהו גם כן מה שאמר מחני נא, ר"ל אני הוא החייב בדבר ולא הם כנ"ל, ועל זה השיב לו השם יתברך מי אשר חטא לי וכו', ר"ל לפני גלוי מי הוא החייב, עד כאן דברי פי קדשו: (דברי משה פ' שמיני).
It is written: “All Israel are responsible for one another”5Shavuos 39a; Sanhedrin 27b. The Talmud means that each Jew is responsible for the sins of his fellow, when he is able to prevent them. – meaning, they are commingled with one another,6The word for “responsible” – arev (literally “guarantor”) and the word “mixed together” – me’orav share the same root. for they all share a single root. Therefore, whenever a positive spirit from the source of goodness and holiness7Literally, “from the good inclination” – the yetzer tov. This does not refer to the individual’s good inclination, rather to the source of goodness that radiates into every soul. enters the world, it affects each and every Jew, according to his or her level. A Tzaddik will be greatly inspired to serve G-d, with great holiness and longing. A person who is not such a Tzaddik will also be inspired, but to a lesser degree. Even a completely wicked person will be moved to thoughts of repentance, albeit only temporarily. Still, he is inspired a little, which may lead him to complete repentance.
The opposite is also true. When a spirit emanates from the side of evil, it also affects each person. The wicked will fall severely and commit a sin; whereas the Tzaddik will experience some [improper] thought, albeit momentarily.
Now, when we see that a wicked person has actually committed a sin, we have to ask, who is to blame? Perhaps the Tzaddik is to blame, because the improper thought also came to him, and had he immediately worked to nullify it at its root, the wicked person would not have sinned. On the other hand, perhaps the wicked person is to blame, because once he actually committed the sin, as soon as the thought entered his mind, the Tzaddik could no longer annul it.
This is the essence of Moses’ humility. Whenever he saw some bad trait in a Jew, he would blame himself, thinking that it was most likely his fault. This was his intention, when he said, “Erase me, please.” That is, “I am the guilty one, not them!” But G-d answered him, “Whoever has sinned against Me, him will I erase from My book.” Meaning to say, “I know who is to blame!”
Divrei Moshe, Shemini