ויצא 9

שמעתי בשם מורי ביאור פסוק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך וגו' ופרצת ימה וקדמה וגו' ודרשו חכמינו ז"ל פ"ז דחולין שוכב עליה מאי רבותיה, אמר ר' יצחק מלמד שקיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו שתהא נוחה ליכבש לבניו, ע"כ, והקשה מהרא"ם למה הוצרך לקפלה ולא סגי בהבטחה לבד שתהא נוחה ליכבש, ותירץ שיש הפרש בין הכח והפועל וכו', והקשה מהרש"א אם כן מנא לן שהקפילה הוא כדי שתהא נוחה ליכבש, דהא לא קשיא לן אלא מאי רבותיה, ואימא שזו רבותא טובא שנתן לו כל ארץ ישראל וקיפלה תחתיו שתהא הבטחה בפועל, ותירץ שהיו שני הבטחות, א' על הנתינה, והבטחה ב' בקיפול שתהא נוחה ליכבש וכו' יעו"ש, ולפי מה שביאר מורי בזה מבואר כל הנ"ל.

And behold, G‑d was standing over him, and said: “I am the L-rd, the G‑d of Abraham your father, the G‑d of Isaac. The land upon which you are lying, I will give to you and to your descendants. And your descendants shall be like the dust of the earth, and you shall spread out to the west, to the east, to the north and to the south. And in you and in your seed will be blessed all the families of the earth.” (Genesis 28:13-14)
Rabbi Yitzchok said: “This teaches us that the Holy One folded up the entire Land of Israel under him, that it should be easy for his children to conquer.¹Chulin 91b.
Why was it necessary to fold up the land and why wasn’t the promise that it would be easy to conquer sufficient?

דהנה כתבתי במקום אחר ביאור ש"ס (סוטה דמ"ז ע"א) חן מקום על יושביה וכו', ראיתא בפרק ה' דברכות (דל"א ע"א) אמר דיב"ח מאי דכתיב (ירמיהו ב׳:ו׳) ארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, וכי מאחר שלא עבר איש לא ישב שם, אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתיישבה וכל ארץ שלא גזר עליה וכו'.

Elsewhere, I wrote an explanation of the Talmud’s statement:
“A place finds favor in the eyes of those who live there.”²Sotah 47a.
And on tractate Berachos:
“Rabbi Yossi ben Chanina said: ‘What is the meaning of, “[Where is G‑d, that brought us up out of the land of Egypt; that led us] . . . through a land that no one passed through, and where no man (adam) settled?’ (Jeremiah 2:6). Since no one passed through, obviously no man could have settled there. Rather, it teaches us that any land that Adam decreed for settlement became settled, and every land that he did not decree for settlement, was not settled.”³Berachos 31a.

ולהבין זה יש לומר דמבואר בכתבי האר"י זלה"ה בפדי עץ חיים די"ב ודף מ"ה כי על ידי חטא אדם הראשון נפלו כל הניצוצות של הנשמות קדושות בתוך הקליפות ונתערב טוב ברע, וצריך לבררן על ידי התורה והעבודה והמצוות של בני אדם בעזר וסיוע העליון, השכינה אשר עמהם, בסוד (תהילים ס״ח:ל״ה) תנו עוז לאלהים, ואז מתבררץ ועולין בבחינת מיין נוקבין וכו', ולכן הוצרך גלות ישראל בכל שבעים אומות שנפלו שם הניצוצות, וצריך כל אחד מישראל לגלות שם במקום שיש שם הניצוצות משורש נשמתו להוציאן ולבררן, רק במצרים נאמר (בפ' בשלח) לא תוסיפו לראותם וגו' לפי שנאמר (בפ' בא) וינצלו את מצרים ודרשו חכמינו ז"ל (ברכות ד"ט ע"ב) כמצולה שאין בה דגים, שלא נשאר בה שום ניצוץ קדושה, והיה שם גלות השכינה לגמרי וכו' יעו"ש, וזהו שדרשו חכמינו ז"ל (הובא ברש"י פ' ויגש) ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ניבא ואינו יודע מה ניבא סופם לעשותה כמצולה שאין בה דגים וכו', והכוונה שיבררו בארץ מצרים כל חלק הטוב שנתערב בין הרע והקליפות שם, והכל על ידי הדעת והמחשבה, וכמו שאמרו (עיין בזוה"ק שמות ד"כ ע"א) במחשבה אתברירו, והוא על ידי משה, שנקרא דעת שבקדושה הנקרא טוב וכמו שכתב בליקוטי תורה פ' שמות ותרא אותו כי טוב הוא, דאמרו חכמינו ז"ל (בספרי פ' ברכה) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו' אבל באומות קם וכו' כי משה ובלעם הם סוד הדעת זה בקדושה וזה בטומאה ותחלה נתערב טוב ודע על ידי חטא אדם הראשון וקין והבל ואחר כך ניתקן, ויצא משה טוב לבדו, וזהו שכתוב (בפ' שמות) ותרא אותו כי טוב הוא, ונפרד ממנו בלעם השקול כמשה בדעת של הטומאה, וזהו שכתוב (בפ' בלק) ויודע דעת עליון וכו', ודורו של משה נקרא דור דעה, וכן בכל דור ודור משה בתוכם להשלימם כו'.

We can understand this by means of the Arizal,⁴Pri Etz Chaim, p. 12; p. 45. who taught that Adam’s sin cast all the sparks of the holy souls among the impure shells, causing good and evil became intermingled. These [sparks] must be sifted out through Torah study, serving G‑d, and performing mitzvos – all with G‑d’s help, which is the Divine Presence among us. This is the mystery of “Give strength to G‑d” (Psalms 68:35), for when the sparks are sifted out, they ascend as “feminine waters.” Thus, Israel was exiled among all the seventy nations, to the place of the sparks, and each individual Jew must go into exile to the place of the sparks of his own soul, to extract and rectify them.
The exception is Egypt, of which it states: “you shall never see them again” (Exodus 14:13). This is because: “they despoiled the Egyptians” (ibid. 13:36) – “like a trap empty of fish.”⁵Berachos 9b. Not one holy spark was left there,⁶Therefore, they do not need to go back to Egypt. though the Shechinah had been in complete exile there. They removed from there all the portions of goodness that had been intermingled with the evil and the impure shells.
This happened through the intervention of da’at⁷Da’at – knowledge – usually implies a mystical or intuitive knowledge of G‑d. and thought, as it states: “It is sorted out in thought.”⁸See Zohar 2:20b. For Moses is the “da’at” of holiness, which is “good,” as it is written: “And she saw that he was good” (Exodus 2:2). About this, the Sages said:
“‘And another prophet like Moses did not arise in Israel…’ (Deuteronomy 34:10) – in Israel, he did not arise, but among the nations he did arise. And who was he? Balaam!”⁹Sifri, Zos HaBracha §15.
Moses and Balaam were both in the mystery of da’at, but one was from the side of holiness, and the other from the side of impurity. First, good and evil were intermingled, as a result of the Adam’s sin, and that of Cain and Abel. Later, it was rectified, so that Moses emerged completely good, and Balaam was separated from him. He was equal to Moses, but in the da’at of the impure shells. Thus, it is written: “He knows the knowledge (da’at) of the Most High” (Numbers 24:16). Moses’ generation, too, was known as the Generation of Knowledge (dor de’ah), and Moses is in every generation in order to perfect it.

ונודע כי מקום נפילת הניצוצות הוא בקליפת נגה כמבואר בעץ חיים יעו"ש, גם נגה גימטריא חן, ובזה יובן חן מקום על יושביה, ר"ל כי מקום שנפלו ניצוצות שורש נשמתו בקליפות נגה הנקרא חן, יש לו חן המקום על יושביה כדי לברר שם ניצוצין שלו מקליפת נגה.

Now, it is known that the sparks fell into the kelipat nogah,¹⁰The “bright shell.” There are four impure shells. Three are completely evil, while the fourth – the kelipat nogah – has aspects that can be redeemed. See Sefer HaTanya, chap. 7. and that “nogah” has the numerical value of the word “grace” (chen).¹¹58. חן – נגה. This is the meaning of: “A place finds favor in the eyes of those who live there.” Because the sparks from the root of a person’s soul fell into the kelipat nogah, which is called chen. Therefore, the place where he lives finds favor in his eyes, so that he will extract his own sparks from the kelipat nogah.

ובזה מובן גם כן כוונת ריב"ח מקום שגזר אדם הראשון ליישוב, היינו שידע שנפלו שם ניצוצין מחטא אדם הראשון ונתערבו טוב ברע, שם גזר שיהיה מקום יישוב, כדי שיבא שם מי שיש לו שם ניצוצין משורש נשמתו לברר ולהוציאן, והבן.

This was also what Rabbi Yossi ben Chanina meant: “Every land that Adam decreed would be inhabited….” That is, any place that the sparks fell due to Adam’s sin, when good and evil became intermingled, was decreed upon to be inhabited, so that a person whose soul-sparks are there should retrieve them.

ונחזור לביאור מורי הנ"ל, כי ענין נסיעת האדם ממקום זה למקום אחר עבור פרנסתו וכיוצא, הוא משום שיש שם ניצוצות שלו וצריך להוציאן משם ולבררן, ובזה יובן שקיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו שלא יצטרך לנסוע ממקום למקום לברר הניצוצין שלו, כי נכלל כל ארץ ישראל תחתיו ויברר ניצוצין שלו במקומו, ודפח"ח.

Now, let us return to the Baal Shem Tov’s explanation of the verse. A person travels from place to place in order to redeem the sparks of his own root soul. But G‑d folded up the entire Land of Israel under Jacob’s head, so that he wouldn’t have to travel. The entire land was gathered beneath him; he could redeem them right there.

אמנם יש להבין למה עשה כך ליעקב ולא לשאר אבות או לאדם אחר, ונראה לומר דשמעתי ממוהר"ן פירוש המשנה פרק א' דפאה אלו דברים וכו' והבאת שלום ותלמוד תורה כנגד כולם, והענין כמו שיש בחינת שלום וההיפוך פירוד לבבות בכללות העולם, כך יש בחינה זו בפרטות אדם אחד בסוד עולם שנה נפש, ויש בו חלק פירוד שני בני אדם וכשרוצה יסיר הפירוד שבו, ולהמשיך אחדות בעולם, והיינו בעוסקו בתורה, וממילא הוא בפועל גם כן, וזהו שאמרו ותלמוד תורה כנגד כולם, ר"ל גם שיש מדרגה של שלום מכל מקום על ידי התורה מתקן הכל ודפח"ח.

Why did G‑d so this for Jacob, and not the other Forefathers, or other individuals. It could as I heard from Rabbi Nachman [Horodenker], on the first Mishnah of tractate Pe’ah:
“These are the things that when a person does them, he eats from their fruits in this world, while their primary reward waits for him in the world to come… making peace between friends or between husband and wife, and the study of Torah is equal to them all.”
Just as both peace and disharmony exist in throughout the world, so they exist in each person, following the principle of “space, time, and soul.”¹²The Sefer Yetzirah talks about three primary co-ordinates of reality: olam, shana, nefesh – space, time, and soul. Whatever manifests on one level, manifests itself similarly on the other. A person can contain two conflicting individuals within him, but if he wants, he can remove the inner division and draw unity into the world. This is by studying Torah, and inevitably, this affects the physical realm as well. Thus, “the study of Torah is equal to them all.” Even though there is an aspect of peace, by means of the Torah, everything is fixed.¹³Apparently, he means that even though there is an way in which peace can be achieved by acting in the world, it can also be achieved by studying Torah.
But to my mind, the answer is straightforward. Just as the general population rectifies the world through their actions, so Torah scholars can do this through their Torah study. For actions are created from the Torah. The Torah is the tool of the Holy One, and through it, the world was created. Thus, “the study of Torah is equal to them all.”

ולי נראה כפשוטו, כמו שיש בחינת תיקון על ידי המעשה להמוני עם, כך יש בחינה זו עצמה בעסק התורה של תלמידי חכמים, כי על ידי התורה נברא המעשה, שהוא כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא, שעל ידי התורה נברא העולם, וזהו שאמרו ותלמוד תורה כנגד כולם.

But to my mind, the answer is straightforward. Just as the general population rectifies the world through their actions, so Torah scholars can do this through their Torah study. For actions are created from the Torah. The Torah is the tool of the Holy One, and through it, the world was created. Thus, “the study of Torah is equal to them all.”

והנה יעקב הוא בחינת התורה עצמו, וזהו שכתוב (בפ' תולדות) הקול קול יעקב, וכתיב (מיכה זיי"ן) תתן אמת ליעקב, שהתורה נקרא אמת, ואם כן יעקב יכול לברר במקומו מה שאדם אחר צריך לילך במעשה, כי תלמוד תורה כנגד כולם, ולכך קיפל ליעקב כל ארץ ישראל תחתיו, דהיינו שיברר במקומו על ידי עסק התורה, שהוא כנגד כל העולם, וזהו ופדצת ימה וקדמה, ר"ל במקומך תברר כל ניצוצין שיש בארבע דוחות העולם, ולא יצטרך לנסוע ממקום למקום, להיות נטרד בעסק פרנסתו, וכיוצא בזה, לברר שם על ידי הילוכו ממקום למקום כי תלמוד תורה כנגד כולם, וזהו שהאריך בש"ס (שבת דקי"ח ע"ב) לא כאברהם שכתוב בו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, הרי שהוצרך להתהלך בארץ ממקום למקום כדי לברר, מה שאין כן ביעקב נאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה שם נפלו כל הניצוצין וכו':
(כתונת פסים פ' בהעלותך דל"ה ע"ב וע"ג, צפנת פענח דקי"ד ע"א).

Now, Jacob was the aspect of the Torah itself, as it is written: “The voice is the voice of Jacob” (Genesis 27:22), and “Give truth to Jacob” (Micah 7:20), for the Torah is called “truth.” Therefore, he could sort out [the sparks] in his place, whereas someone else would have had to travel around, because “the study of Torah is equal to all.” Thus, G‑d folded the entire Land of Israel under Jacob, so that he could extract the sparks through the study of Torah, which corresponds to the entire world. This is the meaning of “and you shall spread out to the west, to the east, to the north and to the south.” That is, while you are still in your place, you will sift out all the sparks from the four corner of the earth, and not need to journey around, for “the study of Torah is equal to all.” And thus, the Talmud states that this was not like Abraham, of whom it was written: “Rise and walk the land, its length and breadth” (Genesis 13:17). He needed to travel from place to place to take them out. But of Jacob it is written: “the land upon which you are lying…” for there the sparks have fallen.
Ketones Passim, p. 35b-c¹⁴See also Tzafnah Paneach, p. 114a.