נח 94

ישמע מהיכלו קולי (תהילים י״ח:ז׳) היכל נקרא הדיבור, וצריך להתפלל רק בשביל שיביא את הדיבור לו יתברך שמו, וכשמתפלל כך, מניחין אותו כל המשמורות, על דרך משל, חותם המלך שנושא אותו בן כפר שאינו הגון לבא לפני המלך, אף על פי כן מניחין אותו כל המשמורות, שהמלך יש לו געגועין על החותם, וממהרין אותו אל המלך, כדי שיהיה אל המלך תענוג מהר, כך הקדוש ברוך הוא מגעגע אחר הדיבור, וזהו ישמע מהיכלו קולי דהיינו מחמת הדיבור:
(ליקוטים בס"ס אור תורה, ד"ה כי רחץ ה', דנ"ד ע"א).

…from His Temple He heard my voice… (Psalms 19:7)
Speech is called a “temple.” You must pray only so that your words come to G-d. For when you pray this way, all the gatekeepers leave you alone. As, for example, when a simple villager carries the king’s seal. Even though he is unfit to come before the king, the guards rush him in; for the king longs for his seal, and they want him to enjoy it quickly.
So too, G-d longs for the words [of prayer]. And this is the meaning of: “from His Temple He heard my voice” – that is, because of the words.
Ohr Torah, Likutim, p. 54a